פרשנים על הפרק
📜
תרגוםרבותינו זכרונם לברכה35 פסוקים📜
רש"ירש״י35 פסוקים📜
אבן עזראאבן עזרא55 פסוקים📜
עמנואל הרומיעמנואל הרומי54 פסוקים📜
רלב"גרלב"ג28 פסוקים📜
מנחת שיידידיה שלמה רפאל נורצי19 פסוקים📜
רב פניניםאלשיך54 פסוקים📜
מצודת דודרבי דוד אלטשולר57 פסוקים📜
מצודת ציוןרבי דוד אלטשולר29 פסוקים📜
חומת אנךר' חיים יוסף דוד אזולאי5 פסוקים📜
מלבי"ם באור המילותמלבי"ם24 פסוקים📜
מלבי"םמלבי"ם35 פסוקים📜
ביאור שטיינזלץעדין שטיינזלץ35 פסוקיםמאמרים על הפרק
עמנואל הרומי
עמנואל הרומי
פסוק א:
אמר כי בעת שתשב ללחום לחם כלומר לסעוד עם אדם נכבד לא תהיה אכילתך הנה והנה בכל מקום מהשלחן כמו שתעשה בהיותך בביתך שתקח מאיזה מקום שתרצה רק התבונן ותשם מגמתך לאכול ממה שהוא לפניך ולעומתך ולא תשלח ידך לקחת ממקום אחר. ושמת סכין בלועיך כלומר ואם תתאוה לקחת דבר שאינו לפניך קודם תשים סכין בגרונך ותמית נפשך קודם שתשליט אותה לקחת מדבר שאינו עומד לפניך. ואומרו אם בעל נפש אתה ר"ל אם אתה בעל תאוה. או יהיה אמרו בין תבין את אשר לפניך כלומר התבונן וחשוב מי הוא העומד לפניך והוא המושל שאתה סועד אצלו ואם תתאוה לעשות לפניו דבר בלתי ראוי קודם תשים סכין בלועיך והבי"ת במלת בלועיך שימוש.
פסוק א:
ואמר אחר זה אל תתאו למטעמותיו של מושל לפי שמטעמותיו הם כמים אשר יכזבו כי אם תאכל היום ממטעמותיו לא תאכל מחר ואם תאכל מהם מחר לא תאכל למחרתם. ולפיכך אמר אחרי זה שזה הענין לא יתקיים לך לעולם רק ימי מספר אל תתאוה אליו. ואפשר שקרא המלך זקן וכסיל מושל לפי שהוא מושל בכסילים. ואמר כשיעלה בלבך להיות סר אל משמעתו ולהמשך אחר כסילותו בין תבין את אשר לפניך והוא ה' ית' המשקיף סתריך ונגליך ומלוא כל הארץ כבודו. ושמת סכין בלועיך כלומר קודם תהרוג עצמך ותענה חומרך בכל מיני ענוי אם תראה עצמך בעל נפש כלומר בעל תאוה. או יאמר ושמת סכין בלועך אם אתה חושש על נפשך המשכלת פן תאבד. ואמרו אל תתאיו למטעמותיו והוא לחם כזבים ר"ל אל תתאוה אל התענוגים הגופניים שאין להם מעמד וקיום רק תהיה תאוותך אל תענוגי השכל אשר לא יכזבו מימיו.
פסוק ד:
אמר אל תיגע עצמך לקנות עושר כלומר להרבות ממנו יותר על ספקך ומזאת הבינה שיש לך כלומר מזאת המחשבה להרבות מן העושר יותר מדי חדל לך והמנע מזאת המחשבה. ונתן הסבה בזה ואמר כי העושר והוא רבוי קנייני העולם הוא דבר כלה ואבד לשעתו והוא אומרו התעיף עיניך בו ואיננו כלומר אם תסגור מעט עיניך כהרף עין הממון ההוא לא יהיה נמצא. כי עשה יעשה לו כנפים כלומר יסבב ה' ית' סבות ויקח מזה ויתן לזה כפי מה שתגזור חכמתו ית'. וזה ידוע ומפורסם כי רבים ישכבו בלילה בעשרם וישכימו בבקר והם חסרי כל. ומלת תעיף עניינה תכפל כי תרגום וכפלת ותעוף וקרא סגירת העין בזה הלשון כי העפעפיים הם נכפלות בסגירת העין.
פסוק ד:
ויש מפרשים מבינתך חדל בענין זה כלומר אל תיגע להעשיר כי אם תיגע להעשיר תחדל מבינתך. ואפשר כי אמרו אל תיגע להעשיר בא לזרז על התלמיד שלא יקל בגרסא במה שילמוד מרבו ואע"פ שהוא נבון לב ביותר והוא מדמה בנפשו שאין לו להקפיד אם ישכח מה ששמע מרבו לפי שידע אותו בעברו על הדבר ההוא לטוב התבוננותו וזכות עיונו כי זה יגענו להשיג העושר ההוא ויאבד זמנו עליו ואלו היה גורס כראוי לא היה צריך ליגיעה ההיא והיה לו פנאי ללמוד מה שלבו חפץ. ועל זה הענין העיר באמרו אל תיגע להעשיר כלומר אחרי שאתה יכול להגיע אל עושר החכמה בלא יגיעה אל תיגע עצמך להעשיר ויכול להיות שאם תשכח מה ששמעת מרבך שלא תגיע אל השגתו לעולם ואל זה רמז באמרו התעיף עיניך בו ואיננו.
פסוק ו:
אמר כי אין ראוי לך שתאכל מאכל אדם שהוא רע עין שעינו רעה בשל אחרים ואל תתאוה למטעמותיו כי כמו שאמר ושער בנפשו שיספיק לו ולבני ביתו מן המזון כן הכין וזימן ממנו ולא יותר ואפי' אם יאמר לך בפיו אכול ושתה הוא יאמר לך בפיו בלבד אמנם לבו אינו טוב עמך כלו' מה שאומר לך בפיו אין בלבו כך. ואם תאכל מטעמותיו סוף שתרצה שהיית מקיא אותו בהתברר לך רצונו הכמוס בחדרי לבו. או יהיה אמרו פתך אכלת תקיאנה קללה שמקלל בעל הספר האוכל מלחם איש רע עין ואומר פתך שאכלת מלחם רע עין יהי רצון שתקיא אותה. ושחת דבריך הנעימים כלומר ואם דברת עמו בשבתך על שלחנו דבר נעים מחידה ומשל וכיוצא בהם לא תחשוב שנכנס מהם דבר באזנו רק כל דבריך הפסדת ואינו שומע אותם כי הוא לרוב דאגתו מאכילתך לא ישים לב אל דבריך והפסדת אותם. גם אפשר שאמרו פתך אכלת תקיאנה הם דברי האיש רע עין שהוא אומר לו בפיו אכול ושתה ולבו אין עמו רק הוא מקללו בלבו ואומר לו פתך אכלת תקיאנה כלומר יהי רצון שתקיאנה ואומר בלבו גם כן כל דבר שאמרת לי הכל הפסדת כי לבי בל עמך.
פסוק ו:
ויש מפרשים כי כמו שער בנפשו כן הוא בענין זה כלומר אל תלחם את לחם רע עין ואל תתאיו למטעמותיו כי כל מה ששיער האדם ושאמר מנפש האיש שהוא רע עין כן הוא כלומר לא תחשוב שהאנשים שיזכרוהו לרעה וידברו בו בוז וקלון שיהיה לשון הבאי ולשון גוזמא רק כל מה ששיער האדם ושאמר בלבו שיהיה מן הגנות בנפשו של איש רע עין כן הוא האמת.
פסוק ו:
ויש מפרשים פתך אכלת תקיאנה בענין זה כלומר כשתחשוב אתה שאכלת הלחם של רע עין אתה תמצא שאכלת פתך ולא פתו וסוף סוף תקיא מה שאכלת משלו כי הוא לא יחשוב רק איך להוציא בלועיך מפיך ויקח ממך בכל ענין שיוכל כפליים מאשר אכלת משלו וזהו ביאור פתך אכלת תקיאנה. או יאמ' אם תאכל לחם איש רע עין לא די שתקיא מה שאכלת משלו אלא גם הפת שלך שאכלת לשעבר תקיא. ושחת דבריך הנעימים שדברת לשעבר אם תפול בדבר מגונה כזה לאכול לחם איש רע עין.
פסוק ו:
גם נכון לפרש פתך מן כי יפתה איש נערה שהוא ענין פתוי והסתה ובעבור שהזכיר למעלה מזה אכול ושתה יאמר לך אומר החכם הזה אל האיש האוכל מלחם רע עין דרך תימה מה זאת עשית שנתפתית לדברי האיש רע עין האומר לך אכול ושתה בפיו האם פתה אותך האיש רע עין בדבריו שאמר לך אכול ושתה ואכלת מלחמו יהי רצון שתקיאנה. או סופך שתקיאנה. ומוסף על זה ששיחת יפעתך ודבריך הנעימים שדברת לשעבר או על שולחנו.
פסוק ו:
ודע כי אמרו אל תלחם את לחם רע עין בא להזהיר את התלמיד שלא ישב לפני רב ואע"פ שהוא נודע בחכמה כשהרב ההוא הוא מונע בר ומדמה בלבו שיחסר לו מה שילמדו ממנו ולפיכך הוא מקנא בתלמידים. ומי שהוא רע עין כזה הוא מבטל תלמידיו ומאבד זמנם בדברים בטלים וישיא אותם מדבר לדבר עד שלא ישיגו חכמה. והוא גם כן תלך חכמתו הלוך וחסור כמו שדמה בנפשו אם היה מלמד אותם כראוי ואז היה טוב לו כי היה מוסיף חכמה בכל יום כמו שהמשילו רז"ל בעצים קטנים שמדליקים את הגדולים ולא כן ידמה הוא בנפשו אלא כאלו יחלטו התלמידים ממנו לחם חקו וימות הוא ברעב. ולפיכך הוא שומר חכמתו שמירת הכילי הנבל בממונו שהוא מונע טוב מבעליו וחומס אותו. וכשם שאין ראוי להתאכסן אצל הכילי לפי שהאכסנאי לא ישבע והכילי ישוב כאלו הוא נגוע ומוכה מדאגתו על חסרון הלחם ההוא וימות כמו שמת נבל בבוא אליו עבדי דוד. כן אין ראוי לתלמיד שישב לפני רב כזה. והוא שאמר להעיר על זה אל תלחם את לחם רע עין ואל תתאו למטעמותיו כי כמו שער בנפשו כן הוא אכול ושתה יאמר לך ולבו בל עמך. רצה בו כי אתה לא תועיל לעצמך בישיבה ההיא ותזיק לאיש ההוא כפי אשר דמה. וכמו שהעיר החכם הזה את התלמיד בדבריו אלה כן העיר את הרב גם כן בהעירו את התלמיד שלא ישמור חכמתו שמירת הכילי.
פסוק ט:
בא החכם בפסוק הזה להעיר הרב שישמור חכמתו שמירת הנדיב שהוא מכלכל ונותן לאנשים הראוי להם ומונע מאשר אין ראוי לתת להם לא שיתן לכל אדם בשוה כי המרחיב מתנתו לרעים הזונים ולשיכורים מאבדי הון לא יקרא נדיב אלא מפזר הוא ומאבד שהוא משחית הממון וגורם רע לאיש השכור ההוא או הזונה. ולפיכך ראוי לנדיב שימנע הונו ולחמו מהאיש הזונה או השכור. וכן ראוי לרב שלא ילמד תלמיד שאינו הגון כי אז הוא חומס החכמה וגורם שם רע עליה ומביא התלמיד להרוס ולעלות במקום שאינו ראוי לו ויפול מטה מטה. ועל זה הענין אמר פתך אכלת תקיאנה ושחת דבריך הנעימים. באזני כסיל אל תדבר כי יבוז לשכל מליך. ועל שני הענינים הנזכרים אמר אחד מן החכמים אל תמסרו החכמה למי שאינו מאנשיה פן תחמסוה ואל תמנעוה מאנשיה פן תחמסו אותם. וכמו כן ראוי לכל חכם שישיג דבר חכמה שלא נכתב שיכתבנו כדי שלא יחמוס הראוי לדבר ההוא מאנשי דורו או מאנשי זמן אחר ולפיכך היו טורחים הראשונים לעשות ספרים. וכן ראוי לו שיכתוב בדרך שלא ישיג כל אדם המכוון בספר ההוא פן ישחית דבריו הנעימים ויבוז הסכל לשכל מליו לפי שהאמתות אינם נאותות לעם כולו. ואלו יפורש הדבר בספר יבואו רבים לדבר בו ויטיחו דברים כלפי מעלה והיה הנביא או החכם שהיה כותב הדבר ההוא מפורש מעיר הכלב הישן שיקום עליו. ואפשר שזה הפסוק יש לו דבקות עם הפסוק שלפניו שאמר ושחת דבריך הנעימים כלומר אם דברת עם האיש רע עין הפסדת דבריך הנעימים ואין לך לאכול עמו ולדבר עמו מדבר חכמה כי הוא כסיל ועל כן הוא רע עין.
פסוק ט:
ואחרי היותו כסיל באזני כסיל אל תדבר ואעפ"י שהזהרתיך לדרוש החכמה הזהר שלא תעבור הגבול לדרוש מה למעלה מה למטה והם העניינים שהם מעמד שכל והוא שאמר אל תסג גבול עולם ואל תקל בדברי ראשונים שכבר מתו והוא אמרו ובשדה יתומים אל תבא כי גואלם חזק רק הביאה למוסר לבך ואזנך לאמרי דעת. ואל תמנע מנער מוסר וגו' אתה בשבט תכנו ונפשו משאול תציל.
פסוק י:
אמר כי אין ראוי לאדם לשנות הגבולים אשר גבלו הראשונים וגם הזהיר שלא ילך אדם בשדה היתומים לגזול קצירם ותבואתם בעבור שאין להם עוזרים ונתן הסבה בזה ואמר אלו שתראה אותם בלא חוזק ובלא עוזר גואלם הוא חזק והוא האלוה ית' שמו והוא יקח נקמתם מידיך. ואפשר שכוון באמרו אל תסג גבול עולם שלא יהרוס האדם ויעבור הגבול בדרישתו ובחקירתו בחכמת האלהיות וזה שיש דברים שהם מעמד שכל וילאו רעיוני בני אדם להכנס באותם העניינים וקצרו ידי המחשבות מהשיג אליהם וכאלו יש גבול לא יוכל השכל האנושי לעברו ועל זה אמר אל תסג גבול עולם כלומר הגבול אשר לא יוכל השכל האנושי לעברו לא תהרוס אותו דומה לאומרו אל תתחכם יותר למה תשומם.
פסוק י:
ואחרי שאמר שאין טוב לאדם שיכניס עצמו בדברים העמוקים מאד אמר לא תחשוב שההתרשלות בלמוד החכמות הוא דבר נאות ומכוון רק יש לך להזהר שלא תעשוק הכחות השכליות והם הנקראים יתומים ולא תמנע מהם לחם חקם וזה רצה באמרו ובשדה יתומים אל תבא כלומר לא תבא בשדה היתומים לגזול מהם תבואתם או לא תמנע מהם עבודת אדמתם המיוחדת להם ונטירת כרמם שהוא ידיעת אמתת הנמצאות והדבקות בה' כפי היכולת. ואמר כי גואלם חזק כלומר הגואל של אלו הכחות השכליות הוא הבורא ית' אשר המציאם כדי להגיע אל זה התכלית ומי שימנע מהם המושכלות ויעבידם אל המלך זקן וכסיל ידע כי הבורא ית' הוא יקח נקמה ממנו ויענישהו כפי מה אשר תגזור חכמתו ית'.
פסוק י:
או כוון באמרו ובשדה יתומים אל תבא שלא יקל אדם בדברי החכמים הראשונים שכבר מתו. וסמך זה לאמרו אל תסג גבול עולם שהכוונה שלא יהרוס במה שלא יוכל להשיג ואמר שאם ימצא הראשונים שדברו בסתרי תורה ובעניינים עמוקים בחידות וברמזים בדרך קצרה ובדברים נבוכים אין ראוי להקל בדבר מדבריהם או להלעיג עליהם מפני שמחברם אינו קיים שיודיע טעם דבריו כי זה עון ורז"ל היו מזהירים על זה והוא שאמרו אין משיבין את הארי לאחר מיתה כל שכן שראוי להזהר בזה על דברי הנביאים והכתובים וכל שכן על דברי התורה וזה כוון באמרו אל תסג גבול עולם ובשדה יתומים אל תבוא כי גואלם חזק וקרא ספריהם (ספרי) [שדה] יתומים לפי שמתו מחבריהם שהם האבות.
פסוק יב:
אמר הביאה למוסר לבך בעבור היות לב האדם שובב נמשך לפי טבעו אחר תאות העולם ומתרחק מן המוסר ולפיכך אמר תסיר לבך מדרך תאות העולם ותביא אותו אל דרך הטוב והישר והענין שתרגילהו לשמוע אל המייסרים אותו להסירו מדרך רע אל הדרך הטוב. וכן תביא אזנך לאמרי דעת כלומר תסירם מלשמוע שיר כסילים וכיוצא בו מן הדברים הבטלים ותרגילם לשמוע אמרי דעת ר"ל אמרים של ידיעה והוא כולל ידיעת אמתת הנמצאות אשר הוא התכלית המבוקש מן האדם. ואפשר שכוון באמרו הביאה למוסר לבך לחכמת הטבע הנקראת מוסר וקרא אמרי דעת המופתים ההגיונים שהם בשכל ובדבור בלבד.
פסוק יג:
אמר אין ראוי לך שתמנע מהנער מוסר ולחמול עליו רק ראוי להכותו ולייסרו ולהסירו מדרך רע אל דרך טוב וכי תכנו בשבט לא ימות בעבור זאת ההכאה ויכול להיות שאם לא תכנו ותסירנו מהדרך הרע שאתה תסבב מיתתו ולפיכך אמר אתה בשבט תכנו ונפשו משאול תציל כלומר בסבת הכותך אותו בשבט לייסרו ולהסירו מן הדרך הרע אתה תציל נפשו משאול והוא כנוי אל הקבר שהוא המיתה הזמנית ואל העונש הרוחני והטעם כי בסבת המוסר שיקנה על ידך לא יגנוב ולא יגזול ולא יעשה דבר שיתחייב עליו המיתה בעולם הזה וגם יזהר מהמרות ה' ית' שמו. וישתדל בעבודתו ומתוך כך תחשוך נפשו מני שחת לאור באור החיים. ורמז בזה כי אם לא תייסרנו אתה גורם שימות מיתת הגוף ונפשו תהיה מעותדת אל העונש הרוחני המעותד לנפשות המקצרים.
פסוק טו:
אם חכם פועל עבר לפיכך נקוד קמץ ופתח כדרך כל עבר ואמר אם חכם לבך ישמח לבי גם אני בשמחתך וזה רצה במלת גם כי נפש האדם תשמח בחכמתה. ולפיכך אמר אם חכם לבך ותשמח אתה בחכמתך ישמח לבי גם אני שהייתי סבת חכמתך.
פסוק טז:
בדבר שפתיך משרים ר"ל דברי מישרים כלומר דברים של יושר.
פסוק יז:
אל יקנא לבך בחטאים כלומר אם תראה אנשים בעלי חטאת הולכים אחר שרירות לבם וכל אשר ישאלו עיניהם לא יאצלו מהם אל יקנא לבך לעשות כמעשיהם כי אחריתם הוא להכרת ואם לא נזכר אמנם ראוי לך שתקנא לבעלי החכמה והמוסר ובעלי יראת ה' ותבחר להיות במדריגתם.
פסוק יח:
ונתן הסבה בזה ואמר כי אם יש אחרית ותקותך לא תכרת כלומר אל תקנא בחטאים כי סופם להיותם נכרתים מארץ החיים והוא עולם הנשמות אמנם ראוי שתקנא ליראי ה' ותדבק ביראת ה' כל היום כלומר בתמידות. אם יש אחרית כלומר אם יש בעולם גמול ועונש כמו שהוא דבר מפורש שיש דין ואית דיין ואית עלם אחרן ואית אגר טוב לצדיקייא ואית פורענות לרשיעיא לא תהיה מכת החטאים שהם נכרתים רק תקוותך לא תכרת. ויש לדעת כי הנצול מן הכרת הוא אשר נפשו צרורה בצרור החיים כי הנפשות צרורות בצרור החיים ונפש הרשע היא הנכרתת מעולמה ונפרדת מן הקשר של שאר הנפשות.
פסוק יח:
ולא תחשוב ששלמה ע"ה ספק בענין השארות הנפש באמרו כי אם יש אחרית רק דבר בלשון בני אדם כלומר אם הוא אמת הדבר שכבר התפרסם מהשארות הנפשות או כמו שהוא אמת ואמיתי קיום הנפשות והשארותם כן תקוותך לא תכרת. או יהיה אמרו כי אם יש אחרית כלומר אם תגיע אל האחרית והוא התכלית מיראת השם ית' תקוותך לא תכרת.
פסוק יח:
וזה הפסוק יש לו דבקות עם הפסוקים אשר לפניו כי אחרי שזירז האדם שלא ימנע מן הנער מוסר ויכנו בשבט אם צריך זירז הבן ואמר בני אם חכם לבך כלומר אם יש לך לב חכם נבון לקבל החכמה ייקל עליך למוד החכמה אחרי שאתה מוטבע על ידיעתה ותשמח בזה וישמח לבי גם אני. ותעלוזנה כליותי בדבר שפתיך משרים. אמנם לא יספיק לך היות לך לב מוכן אל הידיעה ובדברך מישרים רק שמע החכמה אתה בני וקבל אותה מלומדיה בענין שתהיה חכם. ואשר בדרך לבך כלומר ותדריך לבך בדרך החכמה ולא תהיה בכלל סובאי יין בזוללי בשר למו כי סובא וזולל יורש וקרעים תלביש נומה ושמע לאביך זה ילדך ואל תבוז כי זקנה אמך ואמת קנה ואל תמכור חכמה ומוסר ובינה ובכן ישמח לבי ותעלוזנה כליותי כי גיל יגיל אבי צדיק ויולד חכם ישמח לבי ולכן עשה פעולות שישמח בך אביך ואמך ותגל יולדתך.
פסוק יח:
ואם תחפוץ להסיר ממך עקשות פה המדות המגונות תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצורנה כי המסיתים אותך מהדרך הטוב הם רבים מכללם האשה הזונה והיין הגורם השכרות שהם סבת כל מרי והוא שאמר כי שוחה עמוקה זונה ובאר צרה ונכריה אף היא כחתף תארב ובוגדים באדם תוסיף. ואחרי שהזכיר ענין הזונה הזכיר היין ואמר למי אבוי למאחרים על היין לבאים לחקור ממסך.
פסוק יט:
שמע אתה בני וחכם ר"ל שמע אתה דברי שמיעת האוזן וקבל עליך לעשותם. וחכם צווי מהבנין הקל והוא פועל עומד בעצמו ועניינו וקנה חכמה. ואשר בדרך לבך ר"ל והדרך לבך בדרך הידוע והמכוון ממך שתלך בו והוא דרך החיים והטוב. ולשון ואשר הוא מן ואל תאשר בדרך רעים שעניינו תהלך והוא פועל נגזר מן אם תטה אשורי. באשורו אחזה רגלי. גם אפשר שתהיה האל"ף בו במקום יו"ד וכאלו אמר וישר בדרך לבך כי אותיות אהו"י מתחלפות. ואם הוא מן קמו בניה ויאשרוה ר"ל ושים בפעולותיך לבך מאושר בהדריכך אותו בדרך המכוון אל הגעת הצלחתך.
פסוק כ:
אל תהי בסובאי יין והם המרבים לשתות מן היין עד שיסירם מדעתם. בזוללי בשר למו הם האוכלים בשר רב והוא הדין לכל אכילה גסה יוצאת מסדר הנהגת העולם ובשתיית כל כל דבר משכר.
פסוק כא:
ונתן הסבה בזה ואמר כי סובא וזולל יורש כלומר שתיית היין ואכילת בשר אע"פ שהם המאכלים הטובים והמתמידים בריאות האדם הרבוי מהם מביא בעליהם לידי עניות. וקרעים תלביש נומה כלומר גם השינה הנמשכת אחר האכילה הגסה והשתיה אשר לא כדת תלביש לבעליה בגדים קרועים כלומר שירד מנכסיו ולא יהיה לו לחם לאכל ובגד ללבוש.
פסוק כא:
ואפשר שהמשיל החכמה אל היין והבשר שהם מזונות טובים להתמדת בריאות האדם ואמר כי כמו שהיין והבשר עם היותם מזונות טובים ומועילים לבריאים הרבוי מהם מביא בעליהם אל החסרון כן הרבוי מן החכמה במה שיעבור הגבול הוא רע ומזיק כי הנכנס אל הפרדס ראוי לו שישמר שיכנס בשלום ויצא בשלום ולא יעשה על דרך בן זומא שהציץ ונפגע ובן עזאי שהציץ ומת ואחר שקצץ בנטיעות. והמשיל האנשים שלוקחים מן החכמה יותר מדאי והורסים הגבול לסובאי יין וזוללי בשר ואמר כי סובא וזולל יורש לרמוז כי מי שיתחכם יותר ישומם וישאר ריק מן החכמה לגמרי על דרך דבש מצאת אכול דייך פן תשבענו והקאתו.
פסוק כא:
ואחר שהזהיר מהרבות מן החכמה יותר מדאי אמר לא תחשוב שהעצלות מדרישת החכמה טוב אחרי שהריבוי ממנה מזיק לא כי אלא הראוי הוא שידרוש מן החכמה כפי כח שכלו מה שלא ישומם בעבורה. ואל זה רמז באמרו וקרעים תלביש נומה כלומר התנומה שהיא השינה שהוא משל אל העצלות וההתרשלות מדרישת החכמים היא תלביש לבעליה קרעים כלומר חסרונות ופחיתיות. ובא לומר בפסוק הזה כי שתי הקצוות בדרישת החכמה רע והדרך הבינוני טוב ומועיל.
פסוק כב:
אמר שהראוי לאדם שישמע בקול אביו והוא המולידו או לקול מוריו ומלמדיו והם האבות האמתיים שהולידו צלמו ודמותו והם שהוציאו הכח השכלי מכחות נפשו שהוא הדבר אשר בו נתעצם מן הכח האנושי אל הפועל האלוהי בעת שיצוהו אל הדרך הטוב ולסור מהדרך הרע. ואמר כי כמו שראוי לך לשמוע לדברי אביך ולקבל מצותו כן ראוי לך שלא תבוז לאמך ולדבריה ובעבור שהאשה מטבעה שהיא חסרת שכל ועצה לא אמר שישמע לדברי אמו רק אמר שלא יבוז לה כי היא [אמו] ואם היא חסרת שכל היא יועצת אותו לכוונה טובה.
פסוק כב:
ואפשר שקרא השכל אב ואמר שיתנהג אחר עצתו ואחרי שצוה שיתנהג בעצת השכל אמר לא תחשוב שכוונתי היא שתתרחק מן החומר לגמרי ותכאיבהו ותמנע ממנו הדברים ההכרחיים אינו כן רק עצתי היא שלא תבוז אל החומר והוא הנקרא אם ולא תמנע צרכיו ההכרחיים. ואמר אל תבוז על דרך שצותה התורה לא תתעב אדומי כי אחיך הוא לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו. וכן אחרי שהנפש היא כגר והגוף לה כארץ אל הגר אין ראוי לתעב הגוף אחרי שהנפש היא כגר בו.
פסוק כב:
גם אפשר שקרא התורה ומצותיה וחוקותיה אם לפי שהיא השורש והעיקר ואמר אע"פ שאני מצוך לרדוף אחרי השכל הזהר שלא תבוז אל התורה והמצות בעבור שיש זמן גדול שנצטוינו בה כי התורה לא תדמה לשאר החכמות שהאחרונים ידעו בחקירתם ממנה יותר ממה שנגלה ממנה לראשונים כי זה יקרה בחכמות מפני שדרישתם וקניינם הוא על דרך הדרישה והחיפוש ועשיית המופתים והאחרונים יעמיקו בראיות הקדמונים ומופתיהם ויוציאו הדבר לאמתו ויתגלה להם מה שלא נגלה לראשונים. אמנם התורה נתנה האלהים ית' צרופה ובחונה לא יכחישוה המופתים אינה צריכה לראיות כבר צרפה ובחנה הבוחן לבות וכליות האלהים ית' שמו. ואפשר שכוון באמרו שמע לאביך זה ילדך רמז אל אבינו שבשמים ואמר שנשמע למצותיו ולא נבוז לתורתו הקדושה.
פסוק כג:
אמר שראוי לאדם שידבק במדת האמת ויחזיק בה אע"פ שיקנה אותה כלומר אע"פ שיזיקהו האמת ולא יניח האמת אע"פ שימכרהו כלומר אע"פ שיקבל תועלת בהנחת האמת והוא שכנה בלשון מכירה. ובא לומר כי האמת הוא כל כך דבר טוב ונכבד שאין ראוי לו לאדם שיניחהו אע"פ שיזיקהו. וכן אין ראוי לאדם שיניח האמת אע"פ שהנחתו האמת תועילנו.
פסוק כג:
ואחרי שהזהיר על האמת שידבק בו בין אם יועילנו בין אם יזיקנו אמר חכמה מוסר ובינה כלומר כמו שהזהרתיך להחזיק במדת האמת כן אני מזהירך בחכמה ובמוסר ובינה שתתנהג בכל אחד מהם על הדרך הזאת שתחזיק בהם אע"פ שיראה בהם שיזיקוך. ולא תתרשל מהם אע"פ שיראה בעיניך שיגע לך תועלת בהנחתם.
פסוק כג:
או יאמר אמת קנה כלומר ראוי לך שתקנה לנפשך מדת האמת ואל תמכור כלומר לא תניח המדה הזאת בשום ענין והמשיל הנחת החכמה למכירה כאדם שהוא מוכר דבר שלבו פונה מן הדבר ההוא. וכן חכמה ומוסר ובינה כלומר ראוי לך לקנותם ויהיו בנפשך קנין חזק ואל תמכרם כלומר שלא יהיו קניין רעוע שימחו מציורך ותפסידם.
פסוק כג:
ואפשר כי באמרו אמת קנה לא כוון בו אל מדת האמת רק כוון לומ' באמת קנה קניין חזק ולא תפסיד קניין החכמה והמוסר והבינה וכאלו אמר קנה קניין אמתי ולא תפסיד חכמה ובינה. והזכיר בפסוק הזה שלש החכמות לפי מעלתם כמו שהזכירם בתחלת הספר הזה באמרו לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה. וכבר ידעת כי המכוון ממלת חכמה היא חכמה האלהית. והמכוון ממלת מוסר היא חכמה הטבעית והמכוון ממלת בינה היא חכמת הלימודים וצוה החכם הזה לקנות אלו הג' חכמות קנין אמתי וחזק בענין שלא יפרדו מנפשו.
פסוק כד:
אמר כי מדרך העולם שאביו של צדיק ישמח על צדקת בנו ויתפאר בו כמו שיתעצב וידאג על כסילותו ורשעתו כשיהיה כסיל או רשע. והצדיק הוא האדם השלם במדותיו העושה צדק לנפשו ולא יתרשל בהצלחתה. ואבי הצדיק הוא אביו אשר ילדו. ויולד חכם הוא רבו אשר למדו החכמה ישמח בו גם כן. ורמז בזה הפסוק לשני מיני האבות והם האב והמלמד ששניהם נקראים בשם אב ואמר כי מטבעם ששניהם ישמחו בחכמת הבן או התלמיד ודומה למאמר האומר בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו.
פסוק כה:
ואחרי שדרך האבות לשמוח בחכמת בניהם אומר דרך עצה לבן ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך כלומר עשה שתלמד מן החכמות עד שבעבורה ישמח אביך ותשמח אמך ותגל יולדתך היא המינקת. או יהיה ענין הפסוק כן גיל יגיל אבי צדיק כלומ' אבי הצדיק בין יהיה זה האב סכל או חכם הוא יגיל בצדקת בנו. אמנם אם זה היולד והוא האב הוא חכם הוא ישמח יותר ויותר והשמחה היא יותר מהגילה ולפיכך אמר בענין היולד כשיהיה חכם ישמח שהוא תוספת השמחה והגילה.
פסוק כו:
אמר אתה בני אל תתן עיניך משוטטות בתאוות העולם ולהביט הנה והנה אחר מחמדי הזמן אשר תאוה הם לעינים רק תתן לי לבך ועיניך והענין שלבך והוא כינוי אל המחשבה ועיניך לא תתעסקנה רק במה שאני מזהיר ומצוה כי אם לא תסירם אל משמעתי ולא תכניסם בעבודתי יש בזמן מפתים ומסיתים ומסירים אותך מעבודתי והם תאות העולם וכלל אותם במלת זונה באמרו כי שוחה עמוקה זונה אשר הוא משל אל החומר. ואמר כי החומר היא שוחה עמוקה כלומר דבר שלא ישבע לעולם כי כל אשר תשביעהו תמצאהו רעב ולפיכך המשילו לשוחה עמוקה כי לא תתמלא לעולם.
פסוק כו:
או יאמר כי שוחה עמוקה זונה כלומר שהיא תגרום אל האדם לרדת שחת ואל באר צרה ודחוקה אשר היציאה ממנה קשה או נמנעת. או יהיה אמרו ובאר צרה נכריה כלומר שהנכריה היא באר של צרה וצוקה ומדרכה של זאת הזונה שהיא תארוב אל האדם ותחטפהו ותוסיף אנשים בוגדים באדם ר"ל במין האנושי.
פסוק כו:
ולפי הנמשל יאמר תן לי הלב והעינים שלא יתעסקו כי אם בעבודת האלהים ובדרישת החכמה כי יש מסיתים ומדיחים מעבודת האלהים והוא החומר ותאוותיו שהם שוחות עמוקות ובאר של צרה וצוקה ואורבים לחטוף האנשים ולגרום להם להיות בוגדים בצורם ית'. ואפשר שקרא זונה ונכריה דרך המינות וכנה אותם בשוחה עמוקה ובאר דחוקה שפיה צר או באר של צרה בעבור שכל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים. או קרא החכמות חיצוניות חוץ מהטבעיות והאלהיות זונה ובאר צרה וכנה אותם בשוחה עמוקה לפי שהרוצה להעמיק באחת מהן יכלה בה כל שנותיו ורמז לאדם שלא יכשל בהם כי אם יעמיק בהם יכלה בהם כל זמנו.
פסוק כט:
אמר למי יתחברו האוי והאבוי כלומר למי תחול הצרה אשר בעבורה יצעק אוי ואבוי ולמי מדינים ר"ל למי יהיה ריב ומדון ומצה עם האנשים. למי שיח כלומר למי יחולו עליו טענות ודברים.
פסוק כט:
למי פצעים חנם ר"ל מי הם אותם שיופצעו מבלי עשות היזק לאחרים. והזכיר פצעים בעבור שהשכור יפול וינגף ויופצע בעבור שכרותו מבלי סבה אחרת תחייב בהם הפצעים ההם רק השכרות שיפילם לארץ ויופצעו בנפילה ולפיכך קראם חנם כי אם יהיה הפצע בסבת סכלות שיעשה בעבור שכרותו לא יקרא חנם.
פסוק כט:
למי חכלילות עינים כלומר מי הם אותם שעיניהם יתאדמו ויתקלקלו והזכיר זה בענין השיכור כי היין יאיד הראש ויתקלקלו העינים בסבתו.
פסוק ל:
למאחרים על היין ר"ל לאותם שלא די להם שהם שותים מן היין לפרקים רק שהם עומדים כל היום על היין ומאחרים לעמוד עד סוף היום.
פסוק ל:
לבאים לחקור ממסך ר"ל לאותם שהולכים בחקירה ודרישה לדעת אנה ימצאו היינות החשובים. אמר כי האוי והאבוי והמריבות והפצעים והחכלילות עינים כולם נמצאים לאותם שהם מאחרים על היין ולאותם ההולכים לחקור אחר היינות.
פסוק לא:
ואחר שהענין כן אמר דרך עצה אל תרא יין כי יתאדם כלומר אל תראה אותו ואל תביט בו בעין ההדור בעבור היותו אדום ובעבור שיתן בכוס עינו ר"ל מראיתו ובעבור שהוא יורד בגרון [במישרים ר"ל] דרך ישר וחלק.
פסוק לב:
כי אחריתו כנחש ישך כלומר בסוף והוא בשעה אחר השתייה יכאיב השותה בכאב נשיכת הנחש. וכצפעוני יפריש כלומר וכצפעוני כן יכאיב וקרא הכאב בלשון פרישה בעבור שהכאב הוא הפרדת הדבקות כמו שיקרה מן החתוכים והפצעים שבעבור הפרדת הדביקות חלקי הבשר יהיה הכאב ואף במקום שלא יהיה שם הפירוד נראה תהיה שם ליחה מפרדת אשר הפירוד הנעשה בסבת הליחה ההיא גורם הכאב ולפיכך אמר יפריש במקום יכאיב.
פסוק לב:
או רצה באמרו יפריש כלומר הוא יעשה באדם חבורה כנשיכת הנחש. וכנשיכת הצפעוני שהוא עושה חבורה גדולה מנשיכת הנחש כן יעשה היין. ואמר יפריש על חבורת המכה כשהיא גדולה ונבדל הבשר הבדל גדול ואמר זה דרך משל כי היין יכאיב איצטומכתם וראשם כאלו הם נשוכי נחשים צפעונים וזה דבר נגלה ומפורסם בשכורים.
פסוק לג:
עיניך יראו זרות ר"ל על כן אני מצוך אל תרא יין כי יתאדם וגו' כי אם תמשך אחר שתייתו עיניך יראו מראות זרות וזה בעבור עלות האדים מן היינות בראשם יראה אליהם כאלו יראו מראות זרות ונכריות מאותם שהם לנוכח עיניהם כי הם לא יראו העניינים שהם לנוכח עיניהם כפי מה שהם רק יראו עניינים זרים ונכריים.
פסוק לג:
ולבך ידבר תהפוכות ר"ל ולבך יחשב תהפוכות כלומר דברים שהם הפך האמת וקרא ההגא הפנימי דבור כאמרו דברתי אני עם לבי. או יאמר ולבך יחשוב תהפוכות והוא יהיה הסבה שפיך ידבר תהפוכות.
פסוק לד:
והיית כשוכב בלב ימים ר"ל יראה לך בעבור שכרותך שמקום מצבך ינוע כאשר ינוע בכברה לדמיון השוכב בספינה כשהיא עומדת בלב ים שהיא אינה עומדת על מתכונת אחת ולא על מצב קיים רק מצבה מתנועע ומתהפך אחת הנה ואחת הנה וזה ידוע ומפורסם שהשכור יראה בעיניו כאלו הבית נוסע והחלקים ממנו יורדים והתחתונים עולים כפי עליית האיד וירידתו והסתערו בגופו.
פסוק לד:
וכשוכב בראש חבל ר"ל כשוכב בראש הספינה וקרא הספינה חבל בעבור שכל עסקה תלוי בחבלים והוא שם נגזר מן ותורידם בחבל. ויש מפרשים חבל דבר העשוי מחבלים צף על פני המים בים כשמעגנין את הספינות ובו ידעו מקום העגין ועל מקום העגין נאמר וכשוכב בראש חבל.
פסוק לה:
הכוני בל חליתי הלמוני בל ידעתי ר"ל ומן התימה שעם כל הצער שיקרה לך בסבתו לא תקוץ בו ולא תמאסנו רק תאמר ממעלת השכרות שהכוני האנשים בעת שכרותי והלמוני ולא הרגשתי ולכן נראה בעיני אלף שנים שיהיה עת היקיצה והתעורה והענין שיאור היום שאוסיף לבקש אותו עוד.
פסוק לה:
ואחרי שהזהיר הבן מן הזנות ומהיין המשכר שהם סבת כל רע וכל מרי והשחתת קניני האדם והריסת סבות בכלל סמך אליו ואל תקנא באנשי רעה שכל מחשבותם היא על הזנות ועל היין ואל תתאו להיות אתם כי בסבת הזנות והיין הנזכרים שוד יהגה לבם והם סבת הריסת ביתם. רק השתדל על החכמה שבה תהיה בניין ביתך וקיום קנייניך כי בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים ולכן השתדל בה ותהיה ביתך בנויה וימלאו חדריך מכל הון יקר ונעים כי החכמה יקרה היא מכל דבר כי טובה חכמה מגבורה ויהיה כאדם גבור לרצונו אם הוא איש דעת אז מאמץ כח ובענין אחר לא כי באמצעות התחבולות בחכמתך תעשה לך מלחמה ותשועה תגיע לך ברוב יועץ שהיועצים הם בעלי חכמה. ולכן אני מיעצך להדבק בחכמה ולא תהיה מכת האוילים שיתרשלו מקנות החכמה שהחכמות הם רמות ונפלאות בעיניהם נמנעות מהשיג אל דעתם החסר ובהיותו בין החכמים בשער והוא המקום המיוחד לשבת שם הזקנים לא יפתח פיו כי לא ידע מאודות החכמה מאומה. והשכל האלהי אשר נתן בקרבו לא יפעליהו בדבר מועיל רק באמצעותו הוא מחשב להרע עד שיקרא האויל הפי הכל בעל מחשבות רעות. ולא יקטן בעיניך דבר זה ותחשוב כי פחיתות האולת קטן כי זמת אולת גורם חטאת ותועבה היא לאדם שיהיה לץ ולכן לא תתרפה מדרוש החכמה כי אם התרפית מקנות החכמה ביום צרה תמצא כחך צר כי טובה חכמה מגבורה ולכן הצל בני ביתך ואיבריך וכחותיך שהם לקוחים למות אם לא תקנה החכמה ומטים להרג תחשוך אותם מהריגה. והענין כי לפעמים יחולו על אדם מקרים רעים וסבות ממיתות וידחם אדם מעליו ומעל אחרים בחכמתו ואם לא תהיה לו חכמה שינצלו בעבורה ימותו בסכלותם. ולכן אמר תחשוב שתהיו אתה עם בני ביתך וקרוביך וכחותיך שהם לקוחים להנצל רק בחכמתך ותקנה מן החכמה בעבורך ובעבורם כי אם תאמר הן לא ידענו זה כלומר מה לי ולצרה הזאת לטרוח בקניית החכמה כדי להציל אנשים לא ידעתי הלא תוכן לבות הוא יבין שהיית בכח לקנות החכמה בעבורך ובעבור זולתך ודמם מידך אבקש. ולכן אכול בני דבש כי טוב ונופת מתוק אל חכך כן דעה חכמה לנפשך אם מצאת ויש אחרית ותקותך לא תכרת.