פסוק ב:שכין, ידוע, בלועך בלחייך בעל נפש, בעל תאוה, כמו כי תאוה נפשך לאכול בשר:
פסוק ה:התעיף. פעל, משם עפעף, הסוגר את העין:
פסוק ז:שער. שם. מענין תאנים השוערות, דבר מאוס ומזיק:
פסוק ט:כסיל. הוא הנלוז מחקי החכמה מפני תאותו כמ"ש בכ"מ.
פסוק ט:לשכל, הבדלו מן בינה למעלה (כ"א ט"ז) שהשכל הוא כח חד שבו יעבור על דברים שאין הבינה שולטת, ובו יבין גם חקי החכמה, וע"כ נמצא ומשכילים בכל חכמה (דניאל א׳:ד׳) ולא נמצא לשון בינו חכמה:
פסוק יב:למוסר, לאמרי דעת. עמ"ש (א' ב') על לדעת חכמה ומוסר:
פסוק טו:חכם לבך. גדר לב חכם התבאר (י' ח'), שהוא שציורי החכמה מושלים בלבו, ולבו מלא מהם:
פסוק טז:ותעלוזנה, פעל עלז מורה הריקוד מחמת רוב השמחה (ישעיה ה').
פסוק טז:מישרים. עי' גדרו למעלה (א' ג'), שפתיך, מורה על הדעת, כנ"ל (י' כ'):
פסוק יז:יקנא. קנאה שאחריו ב' מורה שרוצה להיות כמוהו (ישעיה י"א):
פסוק יח:אחרית. מורה על האושר האחרון (ירמיה כ"ט).
פסוק יח:תקותך. הבדלו מן יחול למעלה (י' כ"ח):
פסוק יט:ואשר, פעל זה בא על ההולך בדרך האושר הנפשיי, ופי' ואשר את לבך. בדרך:
פסוק כג:חכמה, ומוסר. עמ"ש למעלה (א' ב'), על לדעת חכמה ומוסר:
פסוק כד:(כד-כה) צדיק, חכם. הבדלם למעלה (י"א).
פסוק כד:אבי, ויולד, האב והאם יאמר גם על האומן ומגדל, ולכן פרט כ"פ ותפשו בו אביו ואמו יולדיו, אמך אשר ילדתך.
פסוק כד:יגיל, ושמח. השמחה היא תמידית והגיל על דבר מתחדש (ישעיה ט' ב'):
פסוק כט:אבוי. שרשו אבה, התאוה והחפץ.
פסוק כט:שיח הוא הדבור הנפלט בלא שכל (איוב ז'):
פסוק ל:יין, ממסך. ישעיה (ה' כ"ב):
פסוק לא:עינו. מראיתו, כמו והנה הנגע עמד בעיניו:
פסוק לב:יפריש. פעל משם פרש, שמורה על הצואה, כמו וקרבו ופרשו, מין נחש שהפרש שלו ארסי וע"כ נקרא צפע, מלשון צפיעי הבקר, וכן ביציו מזיקים, כמ"ש ביצי צפעוני בקעו:
פסוק לה:הלמוני. הוא יותר מהכאה: