פסוק א:כי תשב ללחום. כאשר תשב לאכול לחם עם המושל בה הוא בעל הסעודה:
פסוק א:בין תבין. תן דעתך להבין את הדברים אשר לפניך להתבונן בהם אם עינו יפה או רעה:
פסוק ב:ושמת. ר״ל אולי תתבונן בדבר וייטיב לך להשים סכין בבית הבליעה משתאכל עמו:
פסוק ב:אם בעל נפש אתה. אם יש לך נפש משכלת למאוס ברע:
פסוק ג:אל תתאו. אל תתאוה למאכליו המוטעמים וטובים:
פסוק ג:והוא. ר״ל מאכלו כוזב בפעולתו כי דרך המאכל להבריא גוף האדם ולא כן הבא מבעל עין הרע:
פסוק ד:אל תיגע. להרבות עסק להרבות הון:
פסוק ד:מבינתך חדל. ר״ל אם מבלי עצתי חדל מזה מבינת עצמך כי מה תועלת במרבית ההון:
פסוק ה:התעיף. ר״ל מה בצע בעושר וכי הוא דבר המתקיים הלא פעמים אבוד בשעה קלה עודך מנענע עינך להסתכל בו ואיננו כי פתאום יאבד וכאלו עשה לעצמו כנפים לעוף ממך חיש מהר כנשר הזה הממהר לעוף לצד השמים ונכסה מהעין:
פסוק ו:אל תלחם. אל תאכל לחם ולתוספת ביאור פירש ואמר את לחם וגו׳:
פסוק ז:כמו שער. כמו המשער בעצמו דבר מה שאין בזה שום ממש כ״א דמיון ומחשבה בעלמא כן המאכיל הזה אף כי יאמר לך אכול ושתה הנה לבו בל עמך ולא יחפוץ שתאכל באמת ואין ממש בדבריו:
פסוק ח:פתך. הפת שנתן לך אשר אכלת סופה תקיאנה מגופך כי הביט עליך בעין רעה בעת אכלך והנה שחת דבריך הנעימים אשר דברת עמו רכות והחזקות טובה וחנות על האכילה כי למפרע היו בחנם הואיל ותקיא המאכל:
פסוק ט:אל תדבר. מה מדברי החכמה כי לחסרון דעתו יבזה מאמריך הנאמרים בהשכל:
פסוק י:אל תסג. אל תחזיר לאחור סימן הגבול הנעשה מעולם לקחת מה מגבול רעך:
פסוק י:אל תבוא. לקצור תבואתם לעצמך בחשבך שאין לאל ידם לעמוד למולך:
פסוק יא:כי גואלם חזק. אם המה תשושי כח הלא ה׳ הגואל אותם הוא חזק והוא יריב עמך את ריבם:
פסוק יב:הביאה. הכנע לבך לשמוע אל המוסר ואזנך וגו׳:
פסוק יג:מוסר. הכאת שבט מוסר:
פסוק יג:כי תכנו. אם תכנו בשבט הלא לא ימות בזה ורק הוא צער בעלמא:
פסוק יד:אתה. הנה אתה תצערו בהכאת השבט ובזה תצילו מן השאול כי יכשיר מעשיו מוטב לו צער השבט מצער השאול:
פסוק טו:אם חכם. כאשר יחכם לבך על כי תשמע אמרי אלה הנה אז ישמח לבי גם אני כשמחת לבבך הואיל ומידי באה לך החכמה:
פסוק טז:בדבר. בעת ידברו שפתיך מישרים ליישר עוד את הזולת:
פסוק יז:בחטאים. בהצלחת החוטאי׳:
פסוק יז:כי אם. ר״ל רק עסוק כל היו׳ ביראת ה׳ ואל תפן אל הצלחתם כי שלך טובה משלהם:
פסוק יח:כי אם וגו׳. ר״ל כי שלך הוא דבר אשר יש לה אחרית כי הזכות יעמוד לך באחרית הימים ותקות הגמול לא תכרת ובוא תבוא:
פסוק יט:ואשר. אז תוכל ללכת בדרך לבך כי לבב חכמה לא ישיאך לעבירה:
פסוק כ:בסובאי יין. בחבורת סובאי היין לשתות הרבה:
פסוק כ:למו. ר״ל להנאת עצמם לא לענג שבתות וי״ט וחוזר גם על היין:
פסוק כא:יורש. יהיה רש ועני:
פסוק כא:וקרעים. התנומה הזאת מלבשת בעליה בגדים קרועים כי המתמיד בתנומה יורש גם הוא ולא ימצא ידו ללבוש בגדים שלמים:
פסוק כב:זה ילדך. ר״ל הלא זה ילדך ובוודאי יחפוץ בתקנתך:
פסוק כב:כי זקנה. אף אם זקנה אמך לא תבוז אמריה לומר לא בסבי טעמא אף כי דרך נשים לה להרבות אמרים מבלי השכל:
פסוק כג:אמת קנה. למוד תורה בשכר אם לא מצאת ללמוד בחנם ועכ״ז אל תמכור ללמדה לאחרים בשכר כ״א למוד בחנם:
פסוק כג:חכמה וגו׳. את אלה לא תלמוד בשכר כי המה תורה שבע״פ ואסור לקחת עליהם שכר אבל לקרוא מקרא יוכל לקבל שכר כן ארז״ל:
פסוק כד:ויולד. המוליד את החכם ר״ל המלמד ומוליד חכמה בלב התלמיד:
פסוק כה:ישמח וגו׳. מוסב על האמור למעלה אמת קנה לומר הלא גיל יגיל וגו׳ לזה קנה אמת וישמח אביך וגו׳:
פסוק כה:יולדתך. המלמדך המוליד החכמה בלבך:
פסוק כו:תנה. הכן לבבך להבין אמרי ואז עיניך דרכי תצורנה כי תשכיל שהוא דרך הישר:
פסוק כז:כי שוחה. ר״ל כי באמרי תבין שהזונה הוא כבור עמוק שקשה מאוד לעלות ממנה כי כן קשה להפרד מן הזונה אחר שנכשל בה ונאמר למשל על המינות:
פסוק כז:נכריה. זונה נכריה אשר לא מבנות ישראל הנה היא כבאר צרה ודחוקה שאי אפשר להתהפך בה מצד אל צד להתחכם לעלות ממנה:
פסוק כח:אף היא. עם כי אינה מבנות ישראל ואינה רגילה כ״כ עם היהודים מ״מ כאשר תוכל לחטוף מי מהם אז תארוב עליו וע״י פתויה הולכת ומוספת בוגדים בבני אדם ומוסב למעלה לומר כאשר תבין כל זה ע״י אמרי ידעתי שעיניך דרכי תצורנה ולא תכשל בזה:
פסוק כט:למי אוי. למי מיוחד צעקת אוי ואבוי והם צעקת יללה:
פסוק כט:מדינים. דין ומריבה עם אנשים:
פסוק כט:שיח. ר״ל רבוי דברים בלא השכל ובלא סדר:
פסוק כט:פצעים חנם. דרך השיכור להתקוטט ולפצוע בחבירו וכאשר יחזור חבירו ויפצע בו נראה כאלו פצעו על חנם כי זה שפצע תחלה לא מדעת עשה כי היה מבולבל ביינו:
פסוק כט:חכלילות עינים. אדמימות עינים מרוב שתיית היין והוא דבר גנאי:
פסוק ל:למאחרים. כל הדברים האלה מיוחדים המה להמאחרים שבת על היין ולהבאים לחקור אחר יין שמזגו יפה:
פסוק לא:אל תרא יין. אל תתן עינך ביין אשר יתאדם במראיתו והוא נחמד ומשובח:
פסוק לא:כי יתן. כי מי אשר יתן מראית עינו וחפצו בכוס היין הולך הוא במישרים ר״ל אין דרך מעוקם לפניו על כולם יחשוב כי ישרים המה כי לא יבחין עוד מעתה:
פסוק לב:אחריתו. ר״ל אם בעת השתיה יערב לחיך הלא אחריתו מרה והרי הוא כנחש הנושך בעקב איש ולא ירגיש ואחריתו ישגא מאוד כי יבעבע ונופח עד הקדקד:
פסוק לב:יפריש. המפריש חיי האדם ממנו ע״י ארסו וכפל הדבר במ״ש:
פסוק לג:יראו זרות. דברים שאינם באמת כי מרוב השכרות ידמה שרואה דבר מה ואין כל מאומה:
פסוק לג:תהפוכות. הפוך השכל והאמת:
פסוק לד:בלב ים. אנשי הספינה ההולכת באמצע הים כשהרוח חזק דרכם להיות שוכבים בעבור חוזק תנועת הספינה:
פסוק לד:בראש חבל. הוא תורן הספינה שכל החבלים תלוים בו והשוכב שם דעתו מבולבלת מפני ראיית הים ומהירות התנועה:
פסוק לה:הכוני. עודך מתנמנם יהיו שפתיך דובבות על המשכב לאמר מה בכך שהכוני בעת השכרות הלא לא חליתי ומה בכך שהלמו אותי בהכאות הלא לא הרגשתי ולזאת מתי אקיץ מהתנומה ואוסיף שוב לבקש את היין ולזה הזהר בה מאוד כי קשה לפרוש ממנה:
