פסוק א:עצה הנוגעת להתנהגות עם אנשי שלטון: כִּי־תֵשֵׁב לִלְחוֹם, לאכול לחם אֶת, עם מוֹשֵׁל, בִּין תָּבִין, עליך להבין היטב אֶת־אֲשֶׁר לְפָנֶיךָ. יהיה אשר יהיה המושל הזה, אין זו סעודת ידידים רגילה.
פסוק ב:וְשַׂמְתָּ שַׂכִּין, סכין בְּלֹעֶךָ, בעומק הפה שלך, אִם־בַּעַל נֶפֶשׁ, אדם רגיש, או: יציב בדעת אָתָּה. נסה לא לדבר יותר מדי והתנהג באיפוק ובאופן מושכל כשאתה יושב עם מושל. גם אם הוא נוהג בך בנדיבות ומזמין אותך לארוחה, אין זה מצב נינוח, ובנסיבות אלו דיבורים מיותרים עלולים להזיק לך.
פסוק ג:אַל־תִּתְאָו לְמַטְעַמּוֹתָיו, למטעמיו של המושל, וְהוּא לֶחֶם כְּזָבִים. הארוחה הזו אינה באה מאהבה גרידא. אינך יושב אצל המושל להנאתך או מפני שהוא אוהב אותך. בצד נדיבותו מונח חשבון שתצטרך לפרוע. הרעיון חוזר ומופיע דורות רבים מאוחר יותר בדברי חכמים המייעצים שלא להתקרב לרשויות יותר מדי, כי בעלי הכוח מעוניינים רק בתועלת עצמם ולא בתועלתם של אחרים.
פסוק ד:על העושר – אַל־תִּיגַע, תתייגע כדי לְהַעֲשִׁיר מעבר לצרכיך, מִבִּינָתְךָ חֲדָל. הפסק להשתמש בבינתך כדי לתכנן עוד תכניות כיצד להשיג עוד ועוד כסף.
פסוק ה:הֲלא רק תָעִיף מבט עֵינֶיךָ בּוֹ – בכסף – וְאֵינֶנּוּ, והוא נעלם, כִּי עָשֹׂה יַעֲשֶׂה־לּוֹ כְנָפַיִם, כְּנֶשֶׁר יָעוּף אל הַשָּׁמָיִם. גם כסף שיגעים הרבה להשיגו, בורח מהר ואינו משאיר אחריו דבר.
פסוק ו:הנאה ממי שעינו רעה – אַל־תִּלְחַם אֶת־לֶחֶם רַע עָיִן, אדם קמצן, וְאַל־תִּתְאָו, תתאווה לְמַטְעַמֹּתָיו, למטעמיו ומעדניו,
פסוק ז:כִּי כְּמוֹ־שָׁעַר, ההשערה, המחשבה שבְּנַפְשׁוֹ – כֶּן הוּא. הדבר האמתי הוא מה שבלבו של המאכיל אותך, ולא גינוניו החיצוניים – "אֱכוֹל וּשְׁתֵה" יֹאמַר לָךְ. בתור אורח שלו הוא מעודד אותך, כמובן, לאכול ולשתות, וְאולם לִבּוֹ בַּל־עִמָּךְ. הוא אינו סובל את אכילתך ושתייתך.
פסוק ח:פִּתְּךָ־אָכַלְתָּ אצלו, ובסוף תְקִיאֶנָּה. מה שאכלת יגרום לך אי-נוחות ותקיא אותו כאילו לא אכלת, וְשִׁחַתָּ, יושחתו דְּבָרֶיךָ הַנְּעִימִים. דברי האהבה שהרעפת עליו ודברי האמת שלך יֵצאו לריק. לא תצמח תועלת מהתקרבותך אל האדם שאיננו מעוניין בך.
פסוק ט:העצה הזו יכולה להיות קשורה לקודמתה: בְּאָזְנֵי כְסִיל אַל־תְּדַבֵּר, כי הוא לא יחכם מדיבוריך, ולא זו בלבד – כִּי־יָבוּז לְשֵׂכֶל מִלֶּיךָ, לדבריך המושכלים. על כן השיחה עמו והתוכחה באוזניו מיותרות.
פסוק י:עצה אחרת הקשורה לממון ולזולת, שעיקרה נכתב מקדמת דנא – אַל־תַּסֵּג, תרחיק גְּבוּל הקבוע מאז ומעוֹלָם על מנת להגדיל את חלקך. וּבִשְׂדֵי אל שדה של יְתוֹמִים אַל־תָּבֹא, תפלוש. אף שקל להתפתות להשתמש בשדה המוזנח השכן שמתברר שהוא שייך ליתומים,
פסוק יא:כִּי אמנם אין להם קרוב-גואל בעולם הזה, אבל גֹאֲלָם של היתומים בשמים – חָזָק. הוּא־יָרִיב אֶת־רִיבָם אִתָּךְ. ה' יריב אתך למענם.
פסוק יב:מוסר וחינוך – הָבִיאָה לַמּוּסָר את לִבֶּךָ, הקשב למוסר בשכל ובחפץ לב, וְאָזְנֶךָ הבֵא לשמוע אִמְרֵי־דָעַת.
פסוק יג:אם צריך לייסר ילד באופן גופני, אַל־תִּמְנַע מִנַּעַר מוּסָר, ייסורים. כִּי גם אם מפעם לפעם תַכֶּנּוּ מכה קטנה בַשֵּׁבֶט, במקל – הוא לֹא יָמוּת ממנה.
פסוק יד:אַתָּה בַּשֵּׁבֶט תַּכֶּנּוּ, וְאת נַפְשׁוֹ מִשְּׁאוֹל תַּצִּיל. הפגיעה הקטנה בהכאתך תציל את נפשו מאבדון וגיהינום. אם עד כה עצות רבות פנו לצעירים, שעליהם לשמוע, להקשיב ולציית, כאן הפנייה היא למבוגרים הדואגים לילדיהם. עליהם לזכור שלפעמים יד קשה אינה מזיקה.
פסוק טו:בְּנִי, כפשוטו, וגם: תלמידי, אִם־חָכַם לִבֶּךָ – יִשְׂמַח לִבִּי כמוך גַם־אָנִי. כשאתה נעשה חכם אינני מקנא בך, אדרבא, אני שמח ונהנה מכך. מעין זה אמרו חכמים: "בכול אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו".
פסוק טז:וְתַעֲלֹזְנָה כִלְיוֹתָי, שמחתי הפנימית תמלא אותי בְּדַבֵּר, כשידברו שְׂפָתֶיךָ מֵישָׁרִים, דברי אמת ויושר.
פסוק יז:אַל־יְקַנֵּא לִבְּךָ בַּחַטָּאִים, באנשי חטא. אל תפנה אל מעשיהם כִּי אִם עסוק רק בְּיִרְאַת־ה' כָּל־הַיּוֹם. פירוש חלופי: אם אתה כבר מקנא במישהו, אל תפנה קנאתך במי שעשה את הונו בדרך שאינה הגונה ואל תתאווה לכוחו של אדם מכובד; טוב יותר שתקנא בירא ה' ותחשוב מתי תגיע לדרגת צדקתו.
פסוק יח:כִּי אִם, אכן יֵשׁ אַחֲרִית, כיוָון שיש לדברים תכלית ומטרה, וְלכן תִקְוָתְךָ העתידה לֹא תִכָּרֵת. לפיכך אל תקנא בחוטאים המצליחים לפי שעה.
פסוק יט:שְׁמַע, הקשב, אַתָּה בְנִי, וַחֲכָם, ונסה להחכים, וְאז אַשֵּׁר, הצעד, או: חזֵק בַּדֶּרֶךְ הראויה את לִבֶּךָ.
פסוק כ:אַל־תְּהִי בְסֹבְאֵי יָיִן, השותים לשכרה, בְּזֹלְלֵי בָשָׂר לָמוֹ, להם, להנאתם. זלילה וסביאה הן מידה מגונה, בפרט כשאין מדובר בלחם, מים וחלב, אלא ברדיפה אחרי מותרות של בשר ויין.
פסוק כא:כִּי־סֹבֵא וְזוֹלֵל יִוָּרֵשׁ, ייעשה עני, וּקְרָעִים תַּלְבִּישׁ נוּמָה, שנתו של הרעבתן, השיכור או העצלן, עושה אותו עני לבוש קרעים. במקום לזלול ולסבוא, ראוי שתעמול לפרנסתך.
פסוק כב:מסתבר שגם בעבר היו אנשים שראו בהוריהם אנשים שאינם מבינים עניין וכבר אינם רלוונטיים. כלפיהם נאמר כאן: שְׁמַע לְאָבִיךָ זֶה, אשר יְלָדֶךָ, משום שהוא הוליד אותך, וְאַל־תָּבוּז כִּי־זָקְנָה אִמֶּךָ, לא רק מכיוון שזהו יחס מגונה, אלא גם משום שבהחלט ייתכן שתפיק תועלת מדבריה.
פסוק כג:אֱמֶת קְנֵה, השקע מאמץ להשיגה, גם מאמץ כספי כשנדרש. היו זמנים שאנשים שרצו לקנות אמת היו רוכשים ספרים, והיו שקנו אמת ביציאתם למקומות רחוקים כדי לשמוע וללמוד. ולאחר שקנית אמת אַל־תִּמְכֹּר אותה, אינך צריך לעסוק בהפצתה לאחרים, כאילו הייתה איזה עסק מניב רווחים שעושים בו מקח-וממכר. דייך שיש בידך אמת, חָכְמָה וּמוּסָר וּבִינָה. משמעות מדרשית נוספת: גם אם לימודך בתורה היה כרוך בתשלום, אתה אל תלמד אותה לאחרים תמורת שכר אלא הענק אותה חינם.
פסוק כד:גִּיל יָגִיל אֲבִי צַדִּיק. אביו של צדיק שמח בו תמיד, וְיוֹלֵד, והמוליד בן חָכָם יִשְׂמַח בּוֹ. השתדל אפוא להיות מאלה המשמחים את הוריהם.
פסוק כה:אם כך תעשה – יִשְׂמַח־אָבִיךָ וְאִמֶּךָ, וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ, גם במשמעות: האומנת המגדלת אותך. כשיראו שאתה נוהג כראוי ומיטיב, הם ישמחו בך.
פסוק כו:זהירות מפיתויים – תְּנָה־בְנִי לִבְּךָ לִי, שים לב לדברי, וְעֵינֶיךָ את דְּרָכַי תִּצֹּרְנָה, ישמרו.
פסוק כז:שלוט על לבך ועיניך והיזהר מלהיגרר אחריהם – כִּי־שׁוּחָה, חפירה, מלכודת עֲמֻקָּה היא הזוֹנָה. אין מדובר בהכרח בזונה מקצועית, אלא גם במי שעוסקת בכך כתחביב בלבד. המועד ונכשל בה לא במהרה יצא. וּבְאֵר צָרָה היא האשה הנָכְרִיָּה.
פסוק כח:אַף־הִיא כְּחֶתֶף, כחטיפה פתאומית תֶּאֱרֹב. כשהוא פוגש את האשה הזרה היא נחמדה אליו, אבל למעשה, היא מעין חיה טורפת האורבת לאנשים. וּבוֹגְדִים בְּאָדָם היא תּוֹסִף. אשה זרה כזו היא בדרך כלל נשואה, והיא מוסיפה בגידות, קטטות וצרות. האזהרה הבאה מכילה חרוזים פיוטיים המתייחסים באופן ציורי לשתיית יין.
פסוק כט:לְמִי אוֹי? לְמִי אֲבוֹי? לְמִי מִדְיָנִים, מריבות? לְמִי שִׂיחַ, תלונות ומרירות? לְמִי פְּצָעִים שמקבל לחִנָּם? לְמִי חַכְלִלוּת, אדמימות עֵינָיִם?
פסוק ל:כל אלה נלווים לַמְאַחֲרִים, היושבים עד מאוחר בלילה עַל־הַיָּיִן. עיניהם אדומות מרוב שתייה וחוסר שינה, ולעתים מתוך תגרות הם נפצעים חינם. לַבָּאִים לַחְקוֹר, לבחון מִמְסָךְ, את טיב היין. במקום לשוחח בענייני תורה וביראה הם יושבים עד מאוחר וחוקרים ודורשים אחר משקה טוב יותר.
פסוק לא:אַל־תֵּרֶא, תסתכל או תבחר ביַיִן כִּי יִתְאַדָּם. אל תיתן לצבעו המרהיב לפתות אותך, כִּי מי שיִתֵּן בַּכּוֹס את עֵינוֹ, ויתפתה ממראה היין והכוס, מריחו או מטעמו – יתמסר לשתייה וישתה יתר על המידה עד שיִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים, יצעד בעולם כאילו הכול מישור חלק, מבלי להבחין היכן עליו לסטות, לעקוף מכשול או לפנות הצדה. לשיכורים אין עכבות, והם מאבדים את חוש הביקורת.
פסוק לב:היין, שבתחילתו הוא נוח ונעים, אַחֲרִיתוֹ כְּנָחָשׁ יִשָּׁךְ וּכְצִפְעֹנִי יַפְרִשׁ ארס. היין פוגע קשות במי שמשתכר ממנו.
פסוק לג:כשאתה שיכור, עֵינֶיךָ יִרְאוּ זָרוֹת, תעתועים. גם אדם שאינו סובל מתסמונת גמילה אלא סתם שותה, מתחיל לראות דברים שאינם נמצאים, והעולם אינו יציב בעיניו, וְלִבְּךָ יְדַבֵּר תַּהְפֻּכוֹת. דיבורים הפוכים חסרי היגיון.
פסוק לד:וְהָיִיתָ כְּשֹׁכֵב בְּלֶב־יָם, בין גלים המנידים אותך מצד לצד, וּכְשֹׁכֵב בְּרֹאשׁ חִבֵּל, תורן הספינה הנע ונד ברוח. המרבה לשתות סחרחר תמיד.
פסוק לה:וכך אומר השיכור: אמנם הִכּוּנִי, אבל בַל־חָלִיתִי, לא הרגשתי כאב, הֲלָמוּנִי, הלמו בי, אך בַּל, לא יָדָעְתִּי. ואחרי שכל העולם התנועע, התערער וחג סביבו הוא אומר עוד: מָתַי אָקִיץ אוֹסִיף אֲבַקְשֶׁנּוּ עוֹד. הוא מעוניין ביין נוסף. תיאור קצר וחי זה של תהליך השתייה מתחילתו עד סופו בא ללמד את הצעיר להימנע משתייה.
