פסוק ב:כל דרך איש ישר בעיניו ותוכן. ומונ':
פסוק ד:רום עינים. גסות הרוח:
פסוק ד:ורחב לב. חפץ למלאות תאות לבו הוא ניר של רשעים חרישותם ומחשבותם הוא חטאתם:
פסוק ה:מחשבות חרוץ. אדם ישר המתהלך באמת ובמשפט חרוץ:
פסוק ה:אך למותר. להצלחה ולריוח באות:
פסוק ה:וכל אץ. דוחק את השעה:
פסוק ו:פועל אוצרות. להרבות הון: בלשון שקר:
פסוק ו:הבל נדף וגו'. מוקשי (ס"א מבקשי) מות הם לו:
פסוק ח:הפכפך דרך איש וזר. איש והוא זר סר מן המצוה דרכו הפכפך:
פסוק ט:ובית חבר. שנכנס לבית חבירו לדבר עם אשתו, ומדרש אגדה ניבא שסוף השכינה להסתלק מעל ישראל שהם כאשת מדיני':
פסוק ט:ובית חבר. בית שמחברים בו רעים להקב"ה כגון צלם שהעמיד מנש' בהיכל ה':
פסוק יא:בענש לץ יחכם פתי. ע"י יסורי הלצים הפתאים מתחכמים ושבים בתשובה:
פסוק יב:משכיל צדיק. צדיקו של עול' הוא הקב"ה נותן לב להכרית בית רשע כגון זכר עמלק:
פסוק יד:ושוחד בחק. אף זו צדקה יכפה אף, יכפה חמה עזה:
פסוק טו:שמחה לצדיק עשות משפט. שמחה להקב"ה לעשות דין בצדיקים כדי לזכותם לחיי העה"ב ושמחה לצדיק שהקב"ה מביא יסורין עליהם כדי שיזכו לעה"ב כך נדרש במדרש תהלים:
פסוק טו:ומחתה. היא לפועלי און לפי שאין נותנין לב לשוב ואין היסורין מועילין להן ומצטערין ולא להועיל:
פסוק טז:אדם תועה מדרך השכל. פורש מן התורה:
פסוק טז:בקהל רפאים. בעדת גיהנם:
פסוק יז:איש מחסור. מי שאוהב שמחת משתה תמיד:
פסוק יח:כופר לצדיק רשע ותחת ישרים בוגד. צדיק נחלץ ורשע בא תחתיו כגון מרדכי והמן:
פסוק יט:טוב שבת בארץ מדבר. גם זה על סלוק השכינה נאמר:
פסוק כ:וכסיל אדם. וכסילות של אדם:
פסוק כב:עיר גבורים עלה חכם. זה משה רבינו שעלה לבין המלאכים גבורי כח (ויורד וגו', תורה):
פסוק כד:יהיר. גס רוח סופו להיות לץ שאינו חש לשמוע מוסר:
פסוק כו:וצדיק יתן. כל צרכי ביתו שהקב"ה מזמן לו:
פסוק כז:אף כי בזמה יביאנו. וכ"ש כשהוא מביאו להרשיעו ובעצה רעה כגון קרבנות בלעם ובלק שלא היו מביאים אלא לקלל את ישראל:
פסוק כח:ואיש שומע. שקבל מה שכתוב בתורה לא תענה ברעך וגו' (שמות כ׳:י״ג):
פסוק כט:העז איש רשע בפניו. הרשע מרא' עזותו בשעת כעסו:
פסוק ל:אין חכמה וגו'. אין כל חכם ונבון חשוב לנגד ה' כל מקום שיש חלול השם אין חולקין כבוד לרב: