פרשנים על הפרק
📜
תרגוםרבותינו זכרונם לברכה31 פסוקים📜
רש"ירש״י33 פסוקים📜
אבן עזראאבן עזרא53 פסוקים📜
עמנואל הרומיעמנואל הרומי45 פסוקים📜
רלב"גרלב"ג31 פסוקים📜
מנחת שיידידיה שלמה רפאל נורצי10 פסוקים📜
רב פניניםאלשיך37 פסוקים📜
מצודת דודרבי דוד אלטשולר45 פסוקים📜
מצודת ציוןרבי דוד אלטשולר25 פסוקים📜
חומת אנךר' חיים יוסף דוד אזולאי4 פסוקים📜
מלבי"ם באור המילותמלבי"ם23 פסוקים📜
מלבי"םמלבי"ם44 פסוקים📜
ביאור שטיינזלץעדין שטיינזלץ31 פסוקיםמאמרים על הפרק
עמנואל הרומי
עמנואל הרומי
פסוק א:
אמר כי כמו שפלגי מים והם כנוסי המים וקבוציהם יוכל אדם להטותם אל איזה דרך שירצה וכפי הדרך שיישרם בו בו כן ילכו המים ההם. כן הוא לב המלך ביד ה' ית' יטה לב המלך על כל אשר יחפוץ. ואמר לב המלך והוא הדין לכל לבות בני אדם והזכיר לב המלך וכל שכן לבות בני אדם שהם למטה ממעלת המלך ואמר זה להודיע שלא יתלה האדם בטחונו במלכים ובסגנים כי לא די שהם לא יוכלו לעזור אחר אלא אפילו לבם הוא מסור ביד ה' ויטה אותו לכל צד אשר יחפוץ דומה לאמרו אל תבטחו בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה תצא רוחו ישוב לאדמתו וגו' אשרי שאל יעקב בעזרו וגו'.
פסוק ב:
אמר כי כל דרך איש ואיש הוא ישר בעיני ה' ית' הנז' בפסוק שלפניו והענין שהוא גלוי לפניו ביושר וכפי האמת ואין להפלא על זה כי הוא בוחן לבות וכליות כי תוכן הלבבות הוא ה' ית' כלומר הוא עשה תכונת הלבבות והמציאם על התכונה אשר הם עליו אם כן מחשבות הלבבות גלויות לפניו ית'. או יהיה ותוכן מן ותוכן לבנים תתנו ר"ל כי הוא ית' יודע מספר הלבבות ומספר המחשבות. או יאמר כל הדרכים והפעולות האדם שיעשם האדם הם ישרים בעיניו ולפעמים יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות. אמנם היודע תוכן הלבבות ובוחן לבות וכליות הוא אלהים צדיק.
פסוק ג:
אמר כי לעשות האדם הצדק והוא היושר והמשפט הם נבחרים לה' יותר מהבאת הזבח. וזה שזבחים לא כוונו מה' ית' כוונה ראשונה על דעת החכמים האמתיים רק כדי להרחיק אמונה כוזבת נאמרו ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים אשר הם זובחים על פני השדה והביאום לה'. ועם הרחקת הדעות הבטל נתנו לכפרת החוטאים ר"ל שיביאו החוטאים קרבן לכפרת חטאם ויותר הוא דבר רצוי אל ה' ית' שמו שלא יחטא האדם לעולם ולא יביא קרבן ממה שיחטא ויביא קרבן על חטאתו כמו שיזכיר אחר זה זבח רשעים תועבה אף כי בזמה יביאנו כלומר הזבח שמביאים הרשעים הוא תועבה כי הוא יביא הזבח ההוא בעבור זמה שעשה. והוא שאמר הנביא ע"ה הירצה ה' באלפי אילים ברבבות נחלי שמן וגו'. הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך. ואמר שמואל החפץ לה' בעולות וזבחים כשמוע בקול ה' הנה שמוע מזבח טוב להקשיב מחלב אילים.
פסוק ד:
אמר כי מי שיש לו רום עינים ומי שהוא רחב לב וניר הרשעים ר"ל הגאוה והגדולה שתהיה לרשעים כולם חטאת. כלומ' כולם יביאו בעליהם לידי חטאת. וזה כי רום עינים והיא הגאוה היא מן המדות המגונות ובעליה יבוז לזולתו ולא יכיר חסרונו. וכן מי שהוא רחב לבב לא יסתפק במעט ויבקש המותרות אשר לא ישבע מהם לעולם ומתוך כך יקצר בעבודת בוראו ית'. וכן הגדולה כשתהיה לרשעים יתנהג העולם על פי רשעם וירבו הרשעים במשול אדם רשע. ולכן אמר על שלשתן כי כולן חטאת. ואפשר שקרא רום עינים המשתכל במה שלא יוכל להשיג כגון החוקר בשכלו מה למעלה מה למטה מה לפנים ומה לאחור. או קרא רום עינים מי שיחשוב שעיני ה' ית' שהמה משוטטות בכל הארץ רמו מהביט אל הנמצאות השפלות ושכחו כי רם ה' ושפל יראה. ורחב לבב הוא שיגביר תאותו על שכלו וניר רשעים הוא שימליך הכחות החומריות על הכחות השכליות ואמר כי כולם חטאת.
פסוק ד:
ואחרי שהזכיר כי רום עינים ורחב לבב וניר רשעים הם דברים יחטיאו כונת בעליהם הזכיר כי מחשבות החרוץ לא יחטיאו כי הם אך למותר. אמנם האיש האץ שהוא נמהר במעשיו הוא אך למחסור. וכן פועל האוצרות הנעשה בלשון שקר הוא הבל נדף ובעליו הם מבקשי מות כי השוד שעושים הרשעים יגורם לבסוף בעבור שמאנו לעשות משפט.
פסוק ה:
אמר כי מחשבות האיש החרוץ והוא המהיר במלאכתו אך למותר כלומר לעולם ימשך אחריהם מעלה ויתרון. או יאמר כי מחשבות האיש החרוץ הם להוסיף על מה שיש לו מן ההון ומשאר קנייני העולם ומקניין החכמה גם כן כי הזריז והפקח והמשתדל בהשלמת נפשו הוא ישתדל יום יום לפרוע חובות האלהים עליו וכל השקפת שכלו אינה כי אם להוסיף חכמה על חכמתו ומעלה על מעלתו. ואין הנרצה מחרוץ שיהיה נמהר במעשיו רק שיהיה פקח ומשתדל ועושה ענייניו בזריזות בלתי התרשלות.
פסוק ה:
וכל אץ אך למחסור ר"ל כי האיש שהוא מהיר ונמהר ולא יהיה לו התבוננות והשתכלות במה שיעשה עניינו הולך אך למחסור כי הרוכב על סוס המהירות אינו בטוח מן המכשול. או יאמר כי כמו שמחשבת החרוץ היא לעולם להוסיף על מה שיש לו כן מחשבות הנמהר הם לעשות מעשים יחסר ממונו. וכן מחשבות הסכלים אשר טבעו ביון התאוות הם על קנייני העולם ועל תענוגי גופותם ומתוך כך הם הולכים הלוך וחסור כי חכמתם תחסר והם מקצרים בעבודת ה' ית'.
פסוק ו:
אמר כי פעולת האוצרות שתעשה בלשון שקר והענין שלא יהיה קבוץ הממון ההוא בדרך אמת וצדק לא יהיה לו קיום ומעמד רק הוא הבל כקש וכמוץ נדף והאנשים שהם מקבצים ממון על זה הדרך הם מבקשים למות כי כשיתפרסם חטאם למלכות יתחייבו מיתה בעבור שקרם. ואפשר שקרא פועל אוצרות בלשון שקר החכמה שתעשה על דרך ההטעאה ואומר כי התולדה שתולד מהקדמות כוזבות היא הבל נדף כלומר דבר שאין לו מעמד וקיום כי האמת יעשה דרכו וסופו להגלות. והאנשים בעלי ההטעאה הם מבקשי מות והענין שיתנו אמנות כוזבות ודיעות נפסדות ישחיתו נפשם ונפש זולתם.
פסוק ז:
אמר כי השוד והוא הגזל והעושק שעושים הרשעים יבוא עליהם מגור כי מאנו לעשות משפט ובחרו לשדוד ולגזול אחרים ולפיכך השוד שעושים סופו להביא עליהם מגור מסביב. או יהיה החולם שבמלת יגורם תמורת השורק מן לא יגורך רע שעניינו לא יגור עמך רע ויהיה ענין הפסוק כן הרשעים השוד יגור עמהם לא יעמדו בלעדיו כי לא ישנו אם לא ירעו ונגזלה שנתם אם לא יכשילו.
פסוק ז:
ואחרי שהזכיר כי שוד הרשעים יגורם בעבור שמאנו לעשות משפט אמר כי כל אחד מהרשעים דרכו הוא דרך הפכפך וזר. אמנם האיש הזך הוא בהפך זה שפעלו הוא פועל ישר. וכמו שרשעים הם הפכפכים וזרים כן הם קצת נשים שחברתם רעה ומסוכנת וטוב לשבת על פנת גג בלא אשה מהיות לאיש אשה מחרחרת ריב ומדינים בהיות ביתו בית חבר שתהיה לה סבה לריב עם אחד. ואחרי שהזכיר הרשעים והאשה שהיא אשת מדינים אמר נפש רשע אותה רע כלומר ראה סכלות הרשעים שהם מרגישים בפחיתות רעיהם ומגנים בהם המדות הדבקות בהם כאלו לא ירגישו בפחיתות עצמם ומרגישים אותו הפחיתות בעצמו בזולתם. והוא אמרו נפש רשע אותה רע לא יוחן בעיניו רעהו. והרשע הנזכר שלא ירגיש בפחיתות עצמו לפעמים יוסר בדעת זולתו והוא אמרו בענוש לץ יחכם פתי וכן החכמים יקנו החכמה בראות החכמה ברעיהם והוא אמרו ובהשכיל לחכם יקח דעת. וכן הצדיקים יקחו מוסר ממה שיראו פורענותם לרשעים והוא אמרו משכיל צדיק לבית רשע והוא רואה שה' ית' מסלף רשעים לרע ונותן אל לבו שלא להדמות אליהם. ובדין הוא שה' מסלף הרשע לרע בעבור היותו אוטם אזנו מזעקת דל ולכן גם הוא יקרא ולא יענה. ומתן בסתר שהיה לעני היה כופה אף ה' ית' שלא יחול עליו כמו שיזכיר אחר כן.
פסוק ח:
אמר כי דרך האיש שאינו זך הוא דרך הפכפך וזר אמנם האיש הזך ישר פעלו כלומר פעולותיו הם צדק ויושר.
פסוק ט:
יאמר כי יותר טוב לאיש לשבת בלא אשה ושידור במצור ובמצוק על פנת גג מאשר תהיה לו אשה ותהיה אשת מדינים או שיהיה לו בית גדול ורחב ויהיה בית חבר כלומר שישתתף אחר עמו באותו הבית. ויהיה ענין הפסוק כן טוב לשבת על פנת גג מאשת מדינים וטוב פנת גג מבית חבר ובא זה הפסוק על דרך המגביהי לשבת בשמים המשפילי לראות בארץ שעניינו המגביהי לשבת בשמים המשפילי לראות בארץ וכהם רבים.
פסוק י:
אמר כי נפש האדם רשע לא תתאוה כי אם הרע לה ולזולתה כי הוא ימשך אחר תענוגי גופו. ואחר קנייני העולם הזה אשר ההעדר דבק בהם וכן יחמוד להביא הרע על זולתו בהסיתו אחרים ובמשכו אותם בעבותות אהבת הזמן ויסירם מן הדרך הטוב אשר הוא דרך החיים. ולא יוחן בעיניו רעהו ר"ל כי אחרי שהוא מתאוה הרע לעצמו ולא יחוס על נפשו כל שכן שלא יוחן בעיני רעהו ולא יחוס על זולתו ולא ישתדל בעשיית נפשות.
פסוק י:
ואפשר שקרא רעהו הכח השכלי ואמר כי הרשע הוא מתאוה להפיק תאות יצרו הרע אמנם רעהו והוא הכח השכלי מגורש מעולמו ואינו מוצא חן בעיניו. גם אפשר שזה הפסוק בא להעיר ענין נכבד והוא שתמצא אנשים יתאוו לעולם הרע והם בעלי מדות מגונות מאד ועם היות לו המדות המגונות לא ימצא חן בעיניו מי שיהיה רעהו כלומר בעל מדות מגונות כמוהו וירצו בזה שעבדיהם ואמהותיהם יהיו בעלי מדות טובות ולא יבושו שיכירו רוע המדות בעבדיהם ולא יכלמו במדותם המגונות וזה רצה באמרו נפש רשע אותה רע כלומר אותה לעשות היא הרעה ולא ימצא חן בעיניו מי שיהיה רעהו במדות וירצו שעבדיהם יהיו גדולים במעלה מהם.
פסוק יא:
אמר כי בעת שיענוש השופט האדם הלץ בעבור חטאו מי שהיה פתי ולא נזהר מעשות רע עד היום מן היום ההוא בראותו יסורי הלץ יקנה חכמה ויוסר ברעת זולתו כי לקצור שכלו ופתייותו לא יוסר מעצמו ולא יתעורר בהנחת העול והעושק עד שיעירהו על זה מה שיראה מרעת זולתו דומה למה שאומר לץ תכה ופתי יערים. ובהשכיל לחכם יקח דעת ר"ל כי החכם יתעורר מחמת שכלו ואפילו בלא ראות עונש זולתו ויהיה ענין הפסוק כן ובהשכיל החכם האחרונות ובחשבו מה יהיה לבסוף מן העול שיעשהו יקח דעת כלומר יקנה דעת לעצמו. או יאמר כי כמו שיקרה שהפתי יקנה חכמה בראותו ענישת הלץ כן יקרה שהחכמים בראותם חבריהם שקבלו מן החכמה שיעור רב בסבת השתדלותם ישתדלו גם הם לקנות חכמה ויהיה ענין הפסוק כן ובהשכיל לחכם כלומר בעת שיראה החכם שהחכם אחר יקנה שכל או יתן שכל לאחר גם הוא יקח דעת.
פסוק יב:
אמר כי האדם הצדיק הוא מתבונן ומשקיף בעיני שכלו לדעת מה אחרית בית רשע והוא רואה כי ה' ית' הוא מעוות ומסלף דרך הרשעים כדי שלא יבחרו הדרך הטוב כדי שתהיה אחריתם לרע וזה יקרה לאותם שהגיע מרשעם שהם ראויים שתמנע מהם דרך התשובה לרוב חטאם כענין אמרו השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו. ונאמר כי הקשה ה' אלהיך את רוחו ואמץ את לבבו למען תתו בידך כיום הזה ורבים כהם. או יאמר כי רשעם הוא מסלף דרך הרשעים עד שיגיע להם הרע. ואפשר שיאמר כי הצדיק הוא מתבונן לדעת אחרית הרשע ובית עולמו אחר המות ואע"פ שלא יוכל לדעת בביאור הרעה שתגיע לרשע אחר המות מכל מקום הוא יודע כי ה' ית' הוא מסלף דרכי הרשעים להביא עליהם דבר שראוי שיקרא רע במוחלט.
פסוק יג:
אמר כי האדם שהוא אוטם אזנו כדי שלא ישמע זעקת הדל בעת שיתחנן אליו שיעניקהו מברכותיו גם הוא יקרא כמו שקרא הדל גם הוא יקרא ויתחנן לאחר ולא יענה כי ה' הוא נותן הממון ביד אותם שמחוננים הדלים כמו לחונן דלים יקבצנו ואם האדם לא ירחם הדלים ה' יקח ממונו ויתננו ביד אחר שיחון הדלים והוא ישאר עני ויקרא לאנשים שירחמוהו ולא יענוהו וזהו עונש אלהי שיגזור ה' ית' שיקרא ולא יענה מצורף אל זה שהאנשים שידעוהו לאכזר יתאכזרו עליו ולא ירחמו עליו. או קרא אוטם אזנו מזעקת דל האיש שהדל צועק לפניו תמיד עד שאזנו מלאה ואטומה לרוב קול הזעקה הנכנסת באזניו מזעקת הדל ועם כל זה לא ירחם עליו גם הוא יקרא יסכים ה' ית' שיקרא אחרים שירחמו עליו ולא יענה בעת שירוחם. ואפשר שקרא דל החלק השכלי מכחות הנפש ואמר כי מי שהוא אוטם אזנו מזעקת זה הדל ולא יעניקהו לחם חוקו והם המושכלות סופו שהוא באחרית יכסוף אל אורח החיים ויכיר אמיתת ההצלחה האמיתית ואין בו כח לקנותה אחרי שהתרשל לקנות החכמה בזמן הראוי כטעם מחורף עצל לא יחרוש ושאל בקציר ואין.
פסוק יג:
ואפשר שזה הפסוק דבק עם הפסוק הבא אחריו ואומר כי האוטם אזנו מזעקת הדל גם הוא יקרא ולא יענה ואם יתן לדל מתן בסתר יכפה אף ה' ית' מעליו והוא כופה האף לדמיון השוחד שיתן האיש לדיין שיכפה חמה עזה שיש לדיין עליו.
פסוק יד:
אמר כי בעת שיקצוף השופט על איש והאיש ההוא יתן לו מתנה בסתר כדי שיסיר קצפו מעליו המתן ההוא כופה או מעלים אף השופט ומסיר אותו מעליו. ואמר בסתר כי אם יעשה זה הדבר בגלוי יהיה בזיון לשופט וירבה הקצף עליו. וכן השוחד שישים האיש בחיק השופט יכפה חמה עזה שתהיה לשופט עליו. ומלת יכפה משרתת במקום שנים. או יאמר בעת שתתן המתן והוא השחד יכפה האף. אמנם בעת שתחזיק השוחד בחיקך ולא תתנהו אל השופט החמה שיש לו עליך תהיה עזה וקשה.
פסוק יד:
ובעבור שהזכיר כי ה' ית' מסלף רשעים לרע וסופם שיקראו ולא יענו אמר כי עשיית המשפט והנקמה שיעשה האל ית' ברשעים היא להם שמחה ותענוג אמנם עשיית המשפט היא מחיתה לפועלי און. ודין ומשפט הוא שהאדם הרשע הוא תועה מדרך השכל ינוח בקהל הרפאים כי בעבור היותו אוהב שמחה ונמשך אחר התענוגים יהיה איש מחסור כי אוהב יין ושמן לא יעשיר וראוי שיהיה רשע כופר לצדיק כלומר שיקבל הוא הרעה ולא הצדיק כי תחת ישרים בוגד.
פסוק טו:
אמר שעשיית המשפט בכלל הן שתלקח הנקמה מן החוטאים הן לעשות היושר והצדק איש אל רעהו ובכלל כל משפט הוא שמחה לצדיק מפני שהצדיקים והם העושים צדק לנפשם ולזולתם אפילו אם לא תזהיר התורה מן הדברים שהיא מזהרת ואפילו לא יזהירו מן העול השופטים והמנהיגים הם ביושר לבם יזהרו מרוב מה שתזהיר ממנו התורה כאמרו על אברהם אבינו ע"ה עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורותי. וזה היה קודם נתינת התורה ולפיכך עשות היושר והמשפט בכל המעשים הוא שמחה לצדיק כי הצדק והיושר נשרשים בלבו. וכן עשיית המשפט מן הרשעים הוא שמחה מפני שהם סבת השחתת העולם ובאבדם ירבו צדיקים כי הרשעים אם לא יעשה משפט מהם הם ישחיתו הצדיקים ולפיכך תרבה שמחת הצדיקים בעשיית המשפט.
פסוק טו:
ומחתה לפועלי און ר"ל עשיית המשפט שהוא שמחה לצדיקים הוא מחתה ומשנה שברון לפועלי און כי לא נעשה המשפט כי אם להענישם והם ברצון נפשם היו חפצים שלא ימצא לעולם משפט ושלא ימצא צדק ויושר בדבר מהדברים. וכל מה שתצוה התורה מהנחת העול והעושק ומניעת משגל האסור ומניעת קצת מאכלים כולם הם עונש וצער ומכאוב אל הרשעים מפני שהם לא ירצו כי אם העול ולכת אחר תאותם והתורה שתמנעם מזה היא להם למחתה. ואפשר שקרא הכח השכלי משאר כחות הנפש צדיק ואמר כי הכח השכלי שמחתו והשתדלותו הוא עשיית הצדק והיושר בכל ענין ולעשות משפט ונקמה ולהכניע הכחות החמריות שכל השתדלותם הוא בבקשת המותרות עשיית המשפט הוא להם למחתה כי הם רחוקים בטבעם מכל יושר ומכל צדק.
פסוק טז:
אמר כי האדם שהוא תועה מדרך השכל בכל ענייניו התעייה ההיא גורמת מיתתו והוא אמרו בקהל רפאים ינוח כלומר ישכב במשכב המתים. ונקראו המתים רפאים בעבור חולשתם ורפיונם. וזה מבואר כי השכל יביא האדם לעשות ענייניו בחכמה ויחיה בעבור זה החיים הטבעיים ומי שלא יעשה מעשיו על פי השכל השכלות אשר דבק בו יביאהו למות. אכן האדם שהוא תועה מדרך השכל והוא השכלת המושכלות ולא ישתדל בעבודת בוראו ובהשלמת נפשו תשכון נפשו בעת מותו במקום שעומדות שם נפשות המקצרות.
פסוק יז:
אמר כי האדם שהוא אוהב שמחה כלומר שהוא רודף אחרי תאות העולם ולראות טוב בחייו סופו לבא לידי מחסור כי מתוך שהוא רודף אחר תאוותיו וכל אשר ישאלו עיניו לא יאציל מהם סופו שממונו יחסר. ואחרי שהזכיר שמחת קנייני העולם הזכיר תאות הנפש הבהמית מאכילה ושתייה ואמר לא תחשוב שקנייני העולם לבדם יביאו האדם לידי מחסור והאכילה והשתייה לא תזיק בזה אין הדבר כן כי אוהב יין ושמן לא יעשיר. ויין כולל השתייה ושמן כולל אכילת משמנים או הסכה שתהיה בשמנים הריחניים ואמר כי כל איש שיהיה בעל תענוגים ורודף אחר אכילת משמנים ושתיית ממתקים לא יוכל להעשיר מפני שההוצאה הזאת היא גדולה מכל הוצאה לפי שאם ילבש האדם בגדי שש ומשי ורקמה הוא על הרוב לא יחדש בגדים רק פעם בשנה או פעמים בשנה לפי המנהג שנוהגים היום וכל עוד שיהיו הבגדים יקרים וחמודים יהיו יותר חזקים. ואף בעת שיבלו יהיו הבלאות שוים ענין גדול. אמנם האכילה והשתייה היא תמידית פעמיים ביום לכל הפחות ומי שינהג עצמו על אכילת משמנים יתן מעדני מלך ולא יספיק לו מעדן אחד רק ירבה מהם וכל אשר יחשוב להשביע יצרו ימצאנו יותר רעב ולזה אמר אוהב יין ושמן לא יעשיר.
פסוק יז:
או יאמר איש מחסור אוהב שמחה כלומר האיש שעושה לעצמו מחסור שיסתפק בדברים ההכרחיים ולא ירדוף אחרי המותרות הוא אוהב שמחה כי מתוך שלא יפזר ממונו ולא ישביע יצרו מתאוותיו סופו לבא לידי שמחת העושר. אמנם מי שהוא בהפך איש מחסור והוא האיש אוהב יין ושמן שהוא זולל וסובא לא יעשיר. וכן האיש שיחסר מן תאוותו ולא ירדוף אחר תענוגי הגוף ואחר קנייני העולם סופו שיגיע אל שמחת העולם והוא הדבקות בה' ית' שהיא השמחה האמיתית. אמנם מי שהוא רודף אחר התענוגים הגופניים הוא לא יעשיר כלומר לא יקנה מן החכמה מה שיקרא בעבורה עשיר רק ימצא עצמו חסר ממנה והוא דומה לאמרו פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל אשריך וטוב לך. או יהיה אמרו איש מחסור אוהב שמחה כלומר איש מחסור יהיה מי שהוא אוהב שמחה כלומר מי שהוא רודף אחר שמחת העולם ותענוגיו סופו לבוא לידי חסרון השכל.
פסוק יח:
אמר כי הרשע יתנהו ה' ית' כופר לצדיק כטעם צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו. ותחת ישרים בוגד ר"ל ותמורת הישרים יבא הבוגד לקבל הרעה שהיו מפחדים ממנה. והענין שאם תחול רעה כפי המשפט האלהי או גזירה כוכבית על מלכות או עיר או מדינה יסבב ה' ית' הצלת הצדיקים והחסידים שדבקו בו. והרע על ראש רעים יחול. ולפי שמערכת העליונה לא תסור כי אם בתת כופר אמר כי הרשע יהיה כופר לצדיק ותמורת חול הרעה על הישרים תבוא על איש בוגד.
פסוק יח:
ובעבור שהזכיר ענין הרשע רמז שאין להתחתן ברשעים כי הפרי ידמה לשורש וטוב לשבת בלא אשה ובארץ מדבר מקחת אדם לאשה אשת מדינים בת רשעים ויהיה לו כעס תמידי עמה. ואמר עוד מהפלגת הרשע הכסיל שיהיה אוצר נחמד ושמן בנוה אדם חכם וכסיל אדם שיולד לו מאשת מדינים או שיולד בביתו ישחית האוצר ההוא כאילו נבלע במקומו. אמנם האיש שהוא רודף צדקה וחסד הוא ימצא חיים צדקה וכבוד בחכמתו ומוסף על זה שיעשה החכם בחכמתו מה שלא עשה הגבור בגבורתו. והוא אמרו עיר גיבורים עלה חכם ויורד עוז מבטחה.
פסוק יט:
אמר כי יותר טוב הוא לאיש שישב לבדו בלא אשה בארץ מדבר משתהיה לו אשה בעלת מדינים ויהיה לו עמה כעס תמיד והמכוון מן המאמר הוא שטוב הוא לאיש שיהיה בטבעו נעדר התאוות הגשמיות לדמיון מדבר שממה ויהיה בטבעו מתרחק מתאוותיו בתכלית ההרחקה ואפילו מן הדברים ההכרחיים לו מהיות לו אשת מדינים כלומר חומר רע רודף כל רע וכל מרי ומכוון אל המותרות מביאים אותו אל חול חרון ה' ית' עליו וכעסו.
פסוק כ:
אמר כי בנוה האיש שהוא חכם ימצא שם אוצר נחמד והוא קבוץ קניינים נחמדים ויקרים. ואמרו ושמן ר"ל משמנים וממתקים. וכסיל אדם יבלענו ר"ל והאדם הכסיל לא די שלא יאצור אוצרות עד שימצא בנוהו אוצר נחמד ושמן אלא אפילו אם אצרו אבותיו ואבות אבותיו אוצר נחמד אוצר נחמד ושמן האדם הכסיל בכסילותו יבלע וישחית האוצר והשמן ההוא. ורצה בפסוק הזה כי החכם בחכמתו יקנה קניינים לא היו לו ולאבותיו לשעבר ולא די שיקנה לצורך מחייתו אלא שיאצור מהם לעת רעה או לבניו אחריו. אמנם הכסיל לא די שהוא לא יקנה מה שיספיק לו וכל שכן שלא יאצור לצורך עת רעה או לבאים אחריו אלא שהוא אם ימצא מה שאצרו אבותיו יבלע וישחית אותו. ואפשר שרמז גם כן כי האדם החכם והשלם הוא יאצור לנפשו מן המעשים הטובים ומן הידיעה מה שתזון מהם נפשו ויאצור מהם לעולם שכולו ארוך. אמנם האדם הכסיל והוא המקצר בעבודת האלהים ובהשלמת נפשו הוא בפחיתותו ישחית כל מעשה שיעשהו ואפילו צדקות הוריו והוא מה שאצרו אבותיו לא תזכרנה לו לפי שאינו מכלל הנאמר עליהם ועושה חסד לאלפים לאוהביו ולשומרי מצותיו רק הם מכלל הפושעים אשר פועל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו. ואפשר שכוון באמרו ושמן מה שהזכירוהו אנשי החכמה והוא שהשמן הוא מיוחד ללמוד החכמות בלילה לפי שאין רנה של תורה אלא בלילה ור"ל כי בנוה החכם ימצא השמן והוא מה שידליקו ממנו בלילות לצורך עסק הלימוד. אמנם בנוה הכסילים ימצא תמורת השמן היין וכיוצא בהן מן התענוגים הגופניים דומה למה שאמרו הפלוסופים האלוהיים בחידותיהם ששאלו לפלוני למה חכמת מחבירך השיב בעבור שהוצאתי אני יותר בשמן ממה שהוציאו חבירי ביין. ואפשר כי באמרו יבלענו הוא במקום יבלענו על משקל בית אל ימצאנו ובא על דרך והוא ממלא על כל גדותיו שעניינו מלא. ור"ל כי החכם יאצור השמן להדלקה לצורך קנין החכמה אמנם הכסיל יבלע השמן כלומר יאכלנו ולא ישתמש בו לצורך העסק בחכמה. או יצוה להפעילו בענין המאכל ויהיה יבלענו פועל יוצא.
פסוק כא:
אמר כי האדם שהוא רודף לעשות צדק והוא היושר בכל ענייניו ועם כל זה יפליג בחסד והוא שיעשה חסד אפילו למי שאינו ראוי הוא ימצא בעבור זה חיים והם חיי העולם הזה כי לפעמים בבקש האדם היושר והוא החק הראוי לו ימצא נגע וקלון כי המחוייב לתת לו החק ההוא אם אין לו לשלם ויראה שחבירו נוגש אותו ואין לאל ידו ישתדל בכל ענין שיוכל להסיר נזק המלוה מעליו ואפילו בעשות לו קלון בממונו או בגופו. אמנם בעשות האדם לחבירו היושר ועם כל זה יעשה עמו חסד אלהים ולא ידחקנו ויעשה לו ויתור מממונו הוא ימצא חיי העולם הזה וגם בשכר זה ימצא חיי העולם הבא. וצדקה כלומר ימצא שכר ותשלום הצדק ההוא שעשה. וכבוד בעולם הזה כי יאהבוהו בני אדם ויכבדוהו על שלימות מדותיו וגם יכובד שיתן לו ה' מהלכים בין העומדים בעולם הנשמות.
פסוק כב:
אמר כי האדם החכם הוא יעשה בחכמתו מה שלא יעשה הגבור בגבורתו כי הגבור לא יוכל לעשות עם כל גבורותו לעלות הוא לבדו בעיר שאנשיה כולם גבורים כי יעמדו נגדו וכל שכן שלא יוכל להוריד עוז בטחונה. אמנם החכם בחכמתו יעלה אל עיר אנשים גבורים ויכניעם תחתיו בחכמתו וישפיל גאון עוזם שהיו בטוחים בו. וזה מפורסם אין חולק על זה כי כמה חכמים בחכמתם הגיעו אל מחוז חפצם בסבת חכמתם והשפילו אנשי גאוה. ואפשר שרמז גם כן כי השכל האלהי אשר באיש המצליח הוא יעלה עיר גבורים והענין שהוא יכניע הגוף ותאותיו וכחותיו שהם הגבורים אשר מעולם ויוריד עוז מבטחם ויסירם אל משמעתו. ובאמרו עלה חכם רמז כי המשתדל בזה עד אשר הצליח והכניע כחותיו כולם לעבוד השכל האלהי הוא הראוי שיקרא חכם ופעולתיו היא עליה ר"ל עליית מעלה ומדרגה ומי שיקצר בזה ולא עלה עיר גבורים ולא הוריד עוז מבטחה הוא בהפך החכם והוא ראוי להקרא בשם אויל וכסיל ופעולתו היא ירידת מעלה. ואפשר שקרא עיר גבורים עולם השכלים הנפרדים שהם גבורי כח עושי דברו. ואמר כי החכם והוא שהשיג אל החכמה האלהית הנקראת חכמה סתם הוא יעלה שם כלומר ישיג הצורות הקדושות ההם ואמר ויורד עוז מבטחה ר"ל שהוא יפעל פעולות נאותות אשר בסבתם ירד השפע האלהי דרך שם ויחול עליו. וקרא עוז מבטחה השפע ההוא לפי שהוא העוז שבוטחים בו הצדיקים ומקוים אליו.
פסוק כב:
ואחרי שהזכיר עיר גבורים עלה חכם סמך לו שומר פיו ולשונו כלו' החכם שהשיג אל זה בעבור היותו שומר פיו ולשונו ובענין זה הוא שומר מצרה נפשו. אמנם הכסיל שהוא בהפך החכם הוא זד ויהיר ולץ שמו והוא עושה מעשיו בעברת זדון ולא ישתדל בעסק החכמה לעצלותו ולא ישתדל בעבודת אדמתו והוא מתאוה אל קניין החכמה ואל הקניינים הזמניים ולא ישיגם ותאוותו תמיתנו והוא אומרו תאות עצל תמיתנו כי מאנו ידיו לעשות כל היום התאוה תאוה וצדיק יתן ולא יחשוך. וכל מעשי הרשעים הם תועבה ואפילו זבח הרשעים הוא תועבה וכל שכן כשיביאנו בעבור זמה שעשה.
פסוק כג:
אמר כי האדם שהוא שומר פיו מאכילת המאכלים הרעים שיזיקוהו הן אותם שיחליאוהו והן אותם שיהיו סבה להתבטל מעסק חכמתו כגון השכרות ואכילת המעדנים אשר לא תתכן עמהם דרישת החכמה והן אותם שיביאוהו לידי ריש בבקשת המותרות. וכן מי שהוא שומר לשונו ממותרי הדבור ולא ידבר כי אם במה שמביא אל תועלת ואל חכמה לו ולזולתו או במה שהוא חובה עליו כמו למידת התורה וללמד אותה לאחרים הוא שומר נפשו ומבוא עליה צרות גופניות או רוחניות כפי החטא.
פסוק כד:
אמר כי האדם שהוא זד כלומר בעל זדון ויהיר ראוי הוא שיקרא שמו לץ לפי שהוא לא יעשה מעשיו לפי מה שתגזור החכמה רק כפי מה שתחייב העברה שיש לזדון אשר בנפשו.
פסוק כד:
ואמרו עושה בעברת זדון ר"ל שהוא עושה מעשיו בעברת הזדון השוכן בתוך נפשו. או יאמר זד ויהיר ולץ הוא שמו של אדם שהוא עושה מעשיו בעברת זדון.
פסוק כה:
אמר כי העצל לא ישתדל לקנות מכולת לביתו ודי מחסורו אשר יחסר לו בסבת עצלותו ומתוך כך בבוא העת שרעיו יקצרו פרי מעשיהם הוא רעב וצמא נפשו בו תתעטף והתאוה שיש לו היא תמית אותו וסבת מיתתו הוא כי מאנו ידיו לעשות כלומר שהוא התרשל לעשות מה שצריך לו ולביתו בעת שחבריו ישתדלו על זה ומתוך כך כל היום התאוה כלומר שתאותו לא תסור עם חסרונו רק תרבה ותגדל כל היום התאוה תאוה כלו' שתאותו לא תסור עם חסרונו רק תרבה ותגדל וכל היום הוא מתאוה אל קנייני העולם ולא יוכל להגיע אליהם. אמנם הצדיק הוא יתן לנפשו ולזולתו מה שראוי כי הוא יתן לנפשו כל הצריך וגם יתן ויחון לזולתו כפי היכולת. וכמו שיקרה בקנייני העולם כן יקרה בקניינים הרוחניים כי מי שהתעצל מקנות החכמה אעפ"י שהוא התעצל בזה עם כל זה יש לכל אדם כוסף טבעי אל ידיעת תכלית החכמה. אמנם אם יטריחוהו ללמוד הצעותיה ומונחיה הוא יתרשל מהם ויניח בקשתם ותשאר התאוה עומדת במקומה והוא אומרו תאות עצל תמיתנו כי מאנו ידיו לעשות כלומר כי הוא התרשל מקנות החכמה על הסדר כפי המבוקש ממנה והתאוה ההיא לא תסור והוא אומרו כל היום התאוה תאוה כלומר שהוא ישאר על טבעו כוסף לידיעת תכלית החכמות והוא לא יוכל להגיע אליהם. או יאמר כי הסבה בהיות תשוקתו ממיתה אותו הוא שלא ישתדל במה שיניח התשוקה ההיא אבל ירבה תאוות ולא זולת זה ויקוה למה שאין כלי אצלו להגיע אליו והניח התשוקה ההיא היה יותר טוב לו. ואומרו וצדיק יתן ולא יחשוך ר"ל הצדיק בבני אדם הוא אשר יתן לכל דבר חוקו כלומר שיתן זמנו כולו לדרישה ולא ימנע מזמנו דבר לזולת זה כאילו אמר וצדיק יתן ימיו לחכמה ולא יחשוך מהם.
פסוק כז:
אמר כי הזבח שמביאים הרשעים והוא הקרבן אשר יקריבו על חטאתם לא די שאינו לרצון לפניו ית' אלא שהוא תועבה והענין שהם לא יצרפו עם הקרבן העניינים הראויים להמצא עמו כמו ההודאה והתשובה והחרטה וההתקרב אל האלהים וכיוצא בהם מן הכניעה והשפלות מפני שיביא אותו במחשבה רעה והיא הזמה. ופי' אף כי כל שכן. או יאמר כי מה שיקריבו הרשעים מן הקרבנות ואפילו מהשלמים שאינם באים על חטא הם תועבה לפניו ית' לפי שאפשר שהם יכוונו בעשיית הקרבן דבר יפסיד עליהם אמונתם וכל שכן בעת שיביאו הקרבן בעבור זמה שעשו שאז הוא יותר תועבה כי המכוון הוא שלא יחטא האדם ואם יחטא שישוב אליו ואז יעתר אל אלוה וירצהו וכדי שתתקן אליו התשובה צוהו במעשה הקרבן ועל תנאים יישירו אותו אל הכניעה והתשובה והרשעים מתוך כסילותם אפילו בעת שלא יחטאו רק שיביאו שלמים ונדבות הם תועבה לפניו ית' מפני שאע"פ שמעשיהם רצויים אין כוונתם רצויה וכל שכן בעת שיעשו הזמות והעבירות ויביאו בעבורם קרבנות וזבחים שאז הם למטה ממעלת המתנדבים מחמת עצמם. ואפשר שקרא זבח רשעים הענין שכוון החכם הזה בספר קהלת באמרו וקרוב לשמוע מתת הכסילים זבח כמו שפירשתי בספר קהלת שנתינת הזבח הוא משל לנתינת דעתם החדש לפי עיונם במה שאין שם מופת חותך ואמר הנה כי נתינת האיש הרשע דעתו וסברתו בעניינים האלוהיים הוא דבר נתעב כי יש לו לשתוק ולהמשך אחר הקבלה במה שאין השכל מגיע וכל שכן שהוא יחדש בדעתו דברים ויביא סברתו בזמה כלומר לפי מחשבתו הרעה והכונה הנתעבת הנשרשת בלבו. והענין כי הסברא ונתינת הדעת שהוא יחדש ימשך בה אחר כונות רעות נשרשות בלבו.
פסוק כז:
ואחרי שהזכיר זבח רשעים תועבת ה' סמך אליו עד כזבים יאבד כלומר הרשע הנזכר הוא עד כזבים וסופו שיאבד בעבור שיעיד מה שלא שמע אמנם האיש ששומע הדבר לנצח יוכל לדבר. ומה שיעיד בשקר הוא מעיד בעזות והוא אמרו העז איש רשע בפניו אמנם אם הדיין הוא ישר הוא יבין כי בשקר יעיד אמנם הדיינים לא יבינו לעצמם כל דבר כי יעלם מהם דבר המשפט אמנם מהאל ית' לא יוכל אדם להעלים דבר והוא אמרו אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה' כי בידיעת עצמו ית' ידע הכל ויוכל על כל דבר כי לו היכולת והגבורה ובידו להושיע למי שירצה והוא שסמך אליו סוס מוכן ליום מלחמה ולה' התשועה.
פסוק כח:
אמר כי האדם שהוא מעיד עדות כזב על חבירו הוא יאבד כי סוף שהאמת יעשה דרכו ויתגלה ויתפרסם שקרו ומתוך כך יאבד וזה שכל דת יעניש המעיד שקר בחברו ואם לא יאבדהו השופט יאבדהו האל ית'. ואיש שומע לנצח ידבר הם דברי המחבר והוא כמזכיר לכל אדם ואומר מה לאנשים לחטוא בעצמם ולא יזהרו ממותרי הדבור שאם יוציא אדם דבור קטן מפיו לא יוכל להשיבו לעולם. ואם האיש יאהב לשמוע ולא יאהב לדבר כמה גדולה מעלתו וזה שהוא לא הפסיד בשתיקתו מאומה כי לעולם יוכל לדבר ולומר הדבור ששתק ממנו.
פסוק כח:
ואפשר שזה הפסוק דבק לפסוק של מעלה ממנו שאמר זבח רשעים תועבה ואומר נתינת הרשעים זבחם והוא משל אל חדשם סברה ונתינת דעתם החדש הוא תועבה כי הם יעידו עדות שקר בנתינת דעתם החדש ומתוך כך יאבדו כלומר תאבד תקותם וטוב להם להמשך אחר קבלת התורה במה שאין השכל משיג לתת שם מופת כי איש שומע והוא האיש הנמשך אחר קבלת התורה לנצח יוכל לדבר דבריו ולהאמין דברי התורה לעולם יהיה שם מופת או לא יהיה וזה רצה באמרו לנצח ידבר. או יהיה ואיש שומע כל כלומר עד כזבים יאבד אבל אם העד שראה או שמע לנצח יוכל להעיד כך ראיתי וכך שמעתי.
פסוק כט:
זה הפסוק דבק לפסוק שלפניו שאמר עד כזבים יאבד ואומר מעזות האיש הרשע שהוא עד כזבים ומעיז פניו ומעיד עדות שקר על האדם בפניו כי אם היה מעיד על חבירו שלא בפניו היה חלק מחלקי העזות ולא כעזות מי שיעיז על אדם בפניו. וישר הוא יבין דרכו ר"ל ואם השופט הוא ישר וחפץ בישרו שיתגלה היושר הוא מתבונן על דרכי העד הרשע לחקור עדותו ולמצוא האמת ולא יאמין בעדות כל מי שיזדמן. או יאמר כי הרשע הוא מעיז פניו להעיד על איש בשקר בפניו. אמנם העד הישר לא יעיז פניו להעיד שקר רק יתבונן במה שיש לו לעשות והדרך שיש לו לדרוך בעדותו. ואפשר שאמר העז איש רשע בפניו רמז כי האיש הרשע והכסיל ההורס לתת זבחו כלומר לחדש סברה ולתת דעתו החדש בעניינים האלוהיים הוא מעיז פניו לחייב דבר או לשלול דבר מדבר על פי סברתו בעזות ולא על פי השכל. ואמר בפניו ר"ל העז איש רשע פניו בעזות פנים אשר בפניו. אמנם האיש הישר הוא יבין הדרך הישרה שיש לו לדרוך ולא יחדש דעת לפי סברתו במה שאין שכלו מגיע ולפי זה הפירוש סמך אל זה אמרו אחר זה אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'. כלומר ראוי לאדם להזהר בעניינים האלוהיים שלא לגזור כפי מה שיחייב האדם בתחלת דעתו במה שאין שם מופת ואמר כי לא תועיל חכמה לאיש ולא תבונה ולא עצה שתהיה לו לנגד ה' כלו' בעניינים האלוהיים שאין השכל מגיע אל ידיעתם.
פסוק ל:
אמר כי כל חכמה וכל תבונה וכל עצה שיביאו לחשוב או לעשות דבר שיהיה כנגד מצות ה' אין לשמוע אליהם. ואפשר כי באמרו אין חכמה רמז לחכמה האלהית. ובאמרו ואין תבונה רמז אל חכמת הלימודים. ובאמרו ואין עצה רמז אל חכמת הטבע והחכמה המדינית. ואמר כי כל המופתים שיולדו מהם הן מענפי חכמת האלהות והן מחכמת הלימודים והן מן החכמה המדינית שיביאו לחשוב דבר או להאמין דבר שיהיה כנגד מצות ה' ית' אין לשמעם אף כי להאמינם. או כוון החכם לומר בפסוק הזה שאין שום חכמה ואין תבונה ואין עצה שתהיה באדם שיוכל להעזר בהם שינצל מאשר סבב בוראו ית' שיגיע אליו יהיה חכם או נבון או יועץ כולם שוים בזה שהם מעותדים אל מה שגזרה חכמת ידיעתו ית' שבחו ולחזק זה הענין אמר אחר זה סוס מוכן ליום מלחמה ולה' התשועה.
פסוק ל:
גם אפשר שכיון החכם לומר כי אחדות האל ית' הוא אחדות גמורה ואין לו תואר חוץ מעצמותו כי כאשר נתאר אותו בחכמה אין המכוון מן המאמר שתהיה חכמתו דבר חוץ מעצמותו רק הוא ועצמותו אחדות גמור וכן בכל התארים שיתואר בספרי הנבואה אין בהם דבר יוצא מעצמותו ובעבור שמצאנו הכתו' אומ' ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה. ובתבונתו מחץ רהב. וכן עצת ה' לעולם תעמוד. וכיוצא בהם. אמ' לא תחשוב שהחכמה והתבונה והעצה המיוחסות אליו ית' יהיו עניינים נמצאים חוץ מעצמותו כי אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה' כלומר עומדים לנגדו דרך משל שיהיה להם מציאות חוץ מעצמותו כי הוא ית' וחכמתו ועצתו אחד אחדות גמור. ופי' לנגד כמו שויתי ה' לנגדי תמיד. ותלך ותשב לה מנגד. שעניינם לנוכח רחוק ממנו.
פסוק לא:
אמר כי הסוס הוא מוכן בעבור יום המלחמה ומדרך העולם שמי שיש לו סוס דוהר הוא מנצח מי שאין לו סוס או מי שיש לו סוס חלש ממנו. אמנם על דרך האמת לא תחשוב כי הנצחון תלוי בגבורת הסוס רק לה' היא התשועה כלומר ה' ית' יושיע מי שיחפוץ. או יאמר ולה' התשועה כלומר ולמי שגזרה חכמתו יתעלה שתהיה התשועה כפי מה שסדר העתים ומערכות צבאות השמים כן תהיה תשועת הנוצח. דומה למה שאמר בספר קהלת שבתי וראה תחת השמש כי לא לקלים המרוץ ולא לגבורים המלחמה וגו' כי עת ופגע יקרה את כולם ולא יועיל החכם בחכמתו ולא הנבון בתבונתו ולא היועץ בטוב עצתו להכין סוס טוב לנצח מלחמתו כי לא תועיל החכמה והתבונה והעצה לנגד הסכמת ה' ית'.
פסוק לא:
ואחרי שהזכיר גנות הרשעים ושזבחם תועבה וגנות עד כזבים ושהוא מעיז פניו בפני מי שיעיד עליו שקר אמר מה גדלה אשמת מי שיביא עצמו לידי בזיון ולעשות פעולות מגונות כאלו כדי לקנות ממון והלא נבחר הוא השם מן העושר הרב ומכסף ומזהב נבחר השם הטוב. והעושר והריש הם ביד האל ית' והוא שסמך אליו עשיר ורש נפגשו עושה כולם ה' כי ה' מוריש ומעשיר ולפעמים יעני האדם בחסרון שכלו ובסבת פתיותו והוא אמרו ערום ראה רעה ונסתר ופתאים עברו ונענשו. אמנם בשכר הענוה ויראת ה' יגיע האדם לעושר ולכבוד וחיים. והצנים והפחים הם הנמצאים בדרך האיש העקש ומי שירצה לשמור נפשו יוכל להתרחק מהם בחכמתו. ולכן חנוך לנער על פי דרכו כי העשיר והוא שקנה מן החכמה דבר גדול על עניי הדעת ימשול ועבד לוה לאיש מלוה. לא תהיה כונתך להעשיר בכל ענין שיזדמן כי מי שזורע עולה הוא יקצור און ושבט עברתו יכלה ה' ית' עליו אמנם האיש שהוא טוב עין ולא ירצה להעשיר בחמס ושוד הוא יבורך כי לא די שלא ירצה לגזול אחרים אלא שהוא נותן מלחמו לדל להיותו טוב עין שהוא הפך רע עין ולכן ראוי לגרש הלצים שמתחכמים לגזול ממון אחרים ובכן ישבתו הריב והמדון וישבות דין והם הטענות וישבות הקלון. אמנם האיש שהוא אוהב הבריות והוא טהור לב והוצק חן בשפתותיו. הפך עד כזבים רעהו מלך. ועיני השגחת ה' הם נוצרים האיש שהוא איש דעת והוא מסלף דברי בוגד שמתחכם לקחת ממון אחרים בכזב ומרמה בעבור עצלותם שלא ירצו לעמול ולעבוד אדמתם ומוצאים להם אמתלאות והוא אמרו אמר עצל ארי בחוץ בתוך רחובות ארצח ונותן אמתלאות כי לא קנה חכמה בעבור שהם דברי מינים וחכמות זרות והוא אמרו שוחה עמוקה פי זרות זעום ה' יפל שם וזאת היא לדמיון האולת הקשורה בלב הנערים. או יאמר וזאת היא אולתם שגדלו עליה מימי נערותם ושבט מוסר ירחיקנה מהם כי מי שירצה לעשוק הדלים ולהוסיף על ממונם הוא גורם לו שתמורת העושר שיקוה להעשיר בקחתו ממון אחרים ילך הלוך וחסור. ולכן אתה בני הט אזנך ושמע דברי חכמים וחידותם אל תגזול דל כמו אלה הרשעים הנזכרים כי דל הוא ודי לו דלותו.