פסוק א:(א-ב) כסיל, בלא דעת. כבר התבאר שהכסיל יש בו דעת רק שהתאוה מושלת עליו.
פסוק ה:שקרים, כזבים. הכזב נראה אמת בתחלתו (ישעיה כ"ח) עד, יפיח, המפיח הוא הדבור הבלתי נשלם (חבקוק ב' ג'):
פסוק ו:נדיב, איש מתן - ע' לעיל יח טז.
פסוק ז:מרעהו, המ"ם מן השורש כמו ויקח שלשים מרעים דשמשון:
פסוק ח:לב. הוא הכח המושל כמ"ש בכ"מ, והקנין מורה שהוא ברשותו:
פסוק יב:נהם ככפיר. הכפיר טורף רק בסוכתו (כמ"ש הושע ה' י"ד, עמוס ג' ד'), ונהם באריה הוא בזעפו בעת שאין לו טרף, וזה הבדלו מן שאגה שהוא בשמחתו בעת י"ל טרף, ישעיה (ה' ל'):
פסוק יד:ומה'. הוי"ו וי"ו התנאי:
פסוק יז:וגמלו. גדר הגמול שנקשר עמו התפעליות אהבה או איבה, כמ"ש בכ"מ:
פסוק יח:המיתו. שרשו המה, כמו בכיתו מן בכה:
פסוק יט:גדל חמה. לפי' ב' כמו ברחוץ הליכי בחמה (איוב כ״ט:ו׳), תציל, לפי ב' מענין וינצלו את מצרים.
פסוק יט:ותוסף, לפי' א' הוא נסתר לנקבה:
פסוק כא:מחשבות. ועצות. הבדלם למעלה (י"א י"ד):
פסוק כב:תאות. כמו תתאו לבא חמת, עד תאות גבעות עולם:
פסוק כה:(כה-כו-כז) והוכיח, מוסר. מוסר ע"י יסורים. ותוכחה בראיות השכל (כנ"ל ג' י"א).
פסוק כה:ופתי יערים (ע"ל א' ד'):
פסוק כח:יליץ. מלשון לצנות, יבלע יכסה, כמו כבלע את הקדש: