א טֽוֹב־רָ֭שׁ הוֹלֵ֣ךְ בְּתֻמּ֑וֹ מֵעִקֵּ֥שׁ שְׂ֝פָתָ֗יו וְה֣וּא כְסִֽיל׃ ב גַּ֤ם בְּלֹא־דַ֣עַת נֶ֣פֶשׁ לֹא־ט֑וֹב וְאָ֖ץ בְּרַגְלַ֣יִם חוֹטֵֽא׃ ג אִוֶּ֣לֶת אָ֭דָם תְּסַלֵּ֣ף דַּרְכּ֑וֹ וְעַל־יְ֝הוָ֗ה יִזְעַ֥ף לִבּֽוֹ׃ ד ה֗וֹן יֹ֭סִיף רֵעִ֣ים רַבִּ֑ים וְ֝דָ֗ל מֵרֵ֥עהוּ יִפָּרֵֽד׃ ה עֵ֣ד שְׁ֭קָרִים לֹ֣א יִנָּקֶ֑ה וְיָפִ֥יחַ כְּ֝זָבִ֗ים לֹ֣א יִמָּלֵֽט׃ ו רַ֭בִּים יְחַלּ֣וּ פְנֵֽי־נָדִ֑יב וְכָל־הָ֝רֵ֗עַ לְאִ֣ישׁ מַתָּֽן׃ ז כָּ֥ל אֲחֵי־רָ֨שׁ ׀ שְֽׂנֵאֻ֗הוּ אַ֤ף כִּ֣י מְ֭רֵעֵהוּ רָחֲק֣וּ מִמֶּ֑נּוּ מְרַדֵּ֖ף אֲמָרִ֣ים לא־(לוֹ־)הֵֽמָּה׃ ח קֹֽנֶה־לֵּ֭ב אֹהֵ֣ב נַפְשׁ֑וֹ שֹׁמֵ֥ר תְּ֝בוּנָ֗ה לִמְצֹא־טֽוֹב׃ ט עֵ֣ד שְׁ֭קָרִים לֹ֣א יִנָּקֶ֑ה וְיָפִ֖יחַ כְּזָבִ֣ים יֹאבֵֽד׃ י לֹֽא־נָאוֶ֣ה לִכְסִ֣יל תַּעֲנ֑וּג אַ֝֗ף כִּֽי־לְעֶ֤בֶד ׀ מְשֹׁ֬ל בְּשָׂרִֽים׃ יא שֵׂ֣כֶל אָ֭דָם הֶאֱרִ֣יךְ אַפּ֑וֹ וְ֝תִפאַרְתּ֗וֹ עֲבֹ֣ר עַל־פָּֽשַׁע׃ יב נַ֣הַם כַּ֭כְּפִיר זַ֣עַף מֶ֑לֶךְ וּכְטַ֖ל עַל־עֵ֣שֶׂב רְצוֹנֽוֹ׃ יג הַוֺּ֣ת לְ֭אָבִיו בֵּ֣ן כְּסִ֑יל וְדֶ֥לֶף טֹ֝רֵ֗ד מִדְיְנֵ֥י אִשָּֽׁה׃ יד בַּ֣יִת וָ֭הוֹן נַחֲלַ֣ת אָב֑וֹת וּ֝מֵיְהוָ֗ה אִשָּׁ֥ה מַשְׂכָּֽלֶת׃ טו עַ֭צְלָה תַּפִּ֣יל תַּרְדֵּמָ֑ה וְנֶ֖פֶשׁ רְמִיָּ֣ה תִרְעָֽב׃ טז שֹׁמֵ֣ר מִ֭צְוָה שֹׁמֵ֣ר נַפְשׁ֑וֹ בּוֹזֵ֖ה דְרָכָ֣יו יומת (יָמֽוּת׃) יז מַלְוֵ֣ה יְ֭הוָה ח֣וֹנֵֽן דָּ֑ל וּ֝גְמֻל֗וֹ יְשַׁלֶּם־לֽוֹ׃ יח יַסֵּ֣ר בִּ֭נְךָ כִּי־יֵ֣שׁ תִּקְוָ֑ה וְאֶל־הֲ֝מִית֗וֹ אַל־תִּשָּׂ֥א נַפְשֶֽׁךָ׃ יט גרל־(גְּֽדָל־)חֵ֭מָה נֹ֣שֵׂא עֹ֑נֶשׁ כִּ֥י אִם־תַּ֝צִּ֗יל וְע֣וֹד תּוֹסִֽף׃ כ שְׁמַ֣ע עֵ֭צָה וְקַבֵּ֣ל מוּסָ֑ר לְ֝מַ֗עַן תֶּחְכַּ֥ם בְּאַחֲרִיתֶֽךָ׃ כא רַבּ֣וֹת מַחֲשָׁב֣וֹת בְּלֶב־אִ֑ישׁ וַעֲצַ֥ת יְ֝הוָ֗ה הִ֣יא תָקֽוּם׃ כב תַּאֲוַ֣ת אָדָ֣ם חַסְדּ֑וֹ וְטֽוֹב־רָ֝שׁ מֵאִ֥ישׁ כָּזָֽב׃ כג יִרְאַ֣ת יְהוָ֣ה לְחַיִּ֑ים וְשָׂבֵ֥עַ יָ֝לִ֗ין בַּל־יִפָּ֥קֶד רָֽע׃ כד טָ֘מַ֤ן עָצֵ֣ל יָ֭דוֹ בַּצַּלָּ֑חַת גַּם־אֶל־פִּ֝֗יהוּ לֹ֣א יְשִׁיבֶֽנָּה׃ כה לֵ֣ץ תַּ֭כֶּה וּפֶ֣תִי יַעְרִ֑ם וְהוֹכִ֥יחַ לְ֝נָב֗וֹן יָבִ֥ין דָּֽעַת׃ כו מְֽשַׁדֶּד־אָ֭ב יַבְרִ֣יחַ אֵ֑ם בֵּ֝֗ן מֵבִ֥ישׁ וּמַחְפִּֽיר׃ כז חַֽדַל־בְּ֭נִי לִשְׁמֹ֣עַ מוּסָ֑ר לִ֝שְׁג֗וֹת מֵֽאִמְרֵי־דָֽעַת׃ כח עֵ֣ד בְּ֭לִיַּעַל יָלִ֣יץ מִשְׁפָּ֑ט וּפִ֥י רְ֝שָׁעִ֗ים יְבַלַּע־אָֽוֶן׃ כט נָכ֣וֹנוּ לַלֵּצִ֣ים שְׁפָטִ֑ים וּ֝מַהֲלֻמ֗וֹת לְגֵ֣ו כְּסִילִֽים׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אבן עזרא

אבן עזרא

פסוק א:
טוב, גם, אולת - [א-ג] ג' דבקים. כלומר הולך בדרך תומו.
פסוק א:
מעקש - מצד שפתיו המעוקשים יקרא כך.
פסוק ב:
גם - לרבות על גנותו שהוא כסיל, כלומר בעבור שאין לו דעת הנפש השכלית לשוב מדרכי העקשות, לא טוב הוא.
פסוק ב:
ואץ - שירוץ לגזול הוא חוטא.
פסוק ג:
דרכו - הוא עסקו ומלאכתו כמו: מעשות דרכיך:
פסוק ג:
יזעף - יתעצב ויכעס ולא ישוע לאל בעת צרתו.
פסוק ד:
הון, עד, רבים, כל - ד' דבקים. ובה' הודיע שבח מחונן דלים וגנות מפזר הונו ברעים.
פסוק ד:
יוסיף רעים - על רעיו וכשהוא דל יפרד מרעהו, כי ירחיקהו רעהו עד שיפרד ממנו. ויתכן שיהיה עד שקר על כן נתדלדל.
פסוק ה:
ינקה - לא יהיה נקי מן השכר.
פסוק ה:
ויפיח - ענין דבור.
פסוק ו:
רבים - מן רבי המלך, כלומר ונדיב בעבור שיתנדב לבו לתת לעניים תגדל מעלתו, עד שהגדולים יחלו פניו שיעזרם או שיאהבם, כענין במנחה פניך יחלו, וכל הרעים יתחברו לאיש מתן - לאיש נותן להם מתנות.
פסוק ו:
ומלת רחקו – לשון רבים מחוברת מן היחידים.
פסוק ו:
כי מרעהו - אחד הוא. וטעמו: כל אחד ואחד עד שרחקו כלם.
פסוק ו:
ומרדף - פועל יוצא אל פועל האמיתי הדבר בו פעול, כי הרש הוא המרדף.
פסוק ו:
והאמרים - הם הרודפים והאחים או הרעים מורדפים, כמו: ואויביו ירדף חשך. ורדפה את מאהביה. והענין דבק למעלה עם ודל מרעהו יפרד, כל אחי הרש והדל ישנאוהו, כל שכן רעיו שרחק ממנו אחר התחברותם אליו, בעבור מתנותיו והרש מצוה לרדוף אחריהם, שלוחי אמריו אולי יתקרבו אליו רעיו ולא המה שומעים.
פסוק ח:
קונה, עד - [ח-ט] ב' דבקים. הדעת יקרא לב אוהב נפשו להחיותה עד עת כלח.
פסוק ח:
ושומר תבונה - אחר שקנה אותה בעבור למצא הטוב שמרה, שהש"י ימציאהו טובתו בעולם הזה ובבא, אבל עד שקר שלא קנה הדעת, לא יהי נקי מן השבר.
פסוק י:
לא נאוה - ונחמד להיות לכסיל תענוג וזה כנגד שומר תבונה שימצא טוב. ויתכן שהכסיל הוא עד שקר.
פסוק י:
תענוג - טעמו להתענג בעולם.
פסוק י:
אף כי לעבד משול בשרים - ונכבדים לא נאה.
פסוק יא:
עבור על פשע - שיעבור עליו כדי שיתרחק ממנו וזה דרך משל, כי הרוצה להתנקם עומד על הפשע ונושא עון כאלו עבר עליו ועזבו.
פסוק יא:
האריך - פועל עבר יוצא לפעול האמתי וטעמו השכל הוא יאריך אפו של אדם.
פסוק יא:
ותפארתו - שיפארוהו אחרים, בעברו על פשע.
פסוק יב:
זעף מלך - על המכעיסים אותו.
פסוק יב:
וכטל על עשב - שירטיבהו כן רצונו של מלך, למי שירצה בו.
פסוק יג:
הוות - הקורות תהיינה נקראות הוות, כלומר הבן הכסיל יסבב הוות לאביו.
פסוק יג:
דלף - כלומר דלף טורד ענינו מגרש בני אדם כן מדיני אשה, כמו טרדין.
פסוק יג:
פרוש אחר: דלף טורד - שלא ישקוט ואחר שדבר בכסיל ואשה רעה אמר: כי בית והון ינחלו האבות לבניהם ואינם יכולים להנחיל להם האשה המשכלת החכמה, כי מאת השם היא.
פסוק טו:
עצלה - שם דבר על משקל מותה כבשה, כלומר העצלה היא תפיל תרדמה על העצל, וכן הנפש החושבת לרמות אחרים, היא תרעב.
פסוק טו:
ורמיה - על משקל צדיה.
פסוק טז:
שומר מצוה - שלא יעזבה שומר נפשו מן המיתה.
פסוק טז:
ובוזה דרכיו - והראויים לו.
פסוק טז:
ימות - בידי שמים טרם עתו. כתיב: יומת, שב"ד ימיתוהו אם נודע שבזה דרך המצות בגלוי.
פסוק יז:
מלוה - מי שיחון הדלים - השם ילוהו, כי העושר בידי אדם הוא פקדון והלואה.
פסוק יז:
וגמולו - שיחון אותו השם, כשחנן הדלים.
פסוק יח:
כי יש תקוה - שתקוה שיאריך ימים ביסרך אותו.
פסוק יח:
ואל המיתו - שימית אחרים.
פסוק יח:
אל תשא נפשך - לפרנס אותה מגזלתו, כענין ואליו הוא נושא את נפשו להתפרנס ממנה.
פסוק יח:
פרוש אחר: ואל המיתו - שאחרים ימיתוהו, אז אל תשא נפשך ביסרך אותו.
פסוק יח:
פרוש אחר: ואל המיתו - לאחרים אם לא תיסרנו תמיתנו ויצא ממנו גדל חמה.
פסוק יח:
פרוש אחר: אל תשא נפשך - ממנו, שתחשוך ממנו מוסר, אבל הבן שהוא גדל חמה מצד חמתו הגדולה, עזבהו ויהיה מקבל ענשו, כמו: נשא עונו ואל תתעסק בהצלתו, כי אם תצילהו פעם אחת, צריך אתה עוד שתוסיף להצילו פעמים רבות.
פסוק כ:
שמע עצה - לשני הדרכים שהודעתיך, למען תדע חכמה בשמעך מוסר ואל תלך אחרי מחשבתם, כי רבות מחשבות בלב איש ואינן קיימות זולת עצת ה'.
פסוק כב:
תאות אדם - תהיה לעשות חסדו, כלומר יתאוה תמיד לעשות חסד למי שראוי לו, או תאות מן נאוה קדש:
פסוק כב:
וטוב רש מאיש כזב - שאמר לעשות חסד והוא מכזב הרש טוב ממנו, כמו: איש מתהלל במתת שקר:
פסוק כג:
יראת ה' לחיים - בעבור חיים ירא אותו.
פסוק כג:
ושבע ילין בל יפקד רע - הירא בל יפקד ולא יזכור היגון שכבר קרהו, כלומר לא תזכרנה צרותיו בהיותו שבע מטוב האל.
פסוק כד:
בצלחת - כמו צלוחית חדשה, והענין כאילו ידו טמונה בצלחת.
פסוק כד:
לא ישיבנה - כי לא ימצא מאומה שיאכל, על כן צריך אדם לבקש מחיתו ולא להתעצל.
פסוק כה:
לץ יערים - ילמד ערמה.
פסוק כו:
משדד - פועל וכן יבריח פירוש בן מביש מצוה לשדד אביו, והוא מסבב שתברח אמו.
פסוק כו:
מביש - נותן בושה לאביו.
פסוק כז:
חדל בני - לשגות מאמרי דעת, ושמע מוסר. פרוש אחר: זה הפסוק דבק ראשו עם סופו, וכן הוא: חדל בני מאמרי דעת אם תאבה לשמוע מוסר, ואחרי כן לשגות.
פסוק כח:
יליץ - ידבר שעדותו הוא משפט וצדק מן המליץ, או ידבר ליצנות על המשפט.
פסוק כח:
יבלע - כמו: כבלע את הקדש.
פסוק כט:
נכונו ללצים שפטים - מאת השם, כלומר השם ישפטם בעבור שיליצו המשפט ונכונו מהלומות, שהכסילים הלומים ע"י אדם, כענין ושבט לגו כסילים.