תנ"ך על הפרק - משלי טז - אבן עזרא

תנ"ך על הפרק

משלי טז

733 / 929
היום

הפרק

לְאָדָ֥ם מַֽעַרְכֵי־לֵ֑ב וּ֝מֵיְהוָ֗ה מַעֲנֵ֥ה לָשֽׁוֹן׃כָּֽל־דַּרְכֵי־אִ֭ישׁ זַ֣ךְ בְּעֵינָ֑יו וְתֹכֵ֖ן רוּח֣וֹת יְהוָֽה׃גֹּ֣ל אֶל־יְהוָ֣ה מַעֲשֶׂ֑יךָ וְ֝יִכֹּ֗נוּ מַחְשְׁבֹתֶֽיךָ׃כֹּ֤ל פָּעַ֣ל יְ֭הוָה לַֽמַּעֲנֵ֑הוּ וְגַם־רָ֝שָׁ֗ע לְי֣וֹם רָעָֽה׃תּוֹעֲבַ֣ת יְ֭הוָה כָּל־גְּבַהּ־לֵ֑ב יָ֥ד לְ֝יָ֗ד לֹ֣א יִנָּקֶֽה׃בְּחֶ֣סֶד וֶ֭אֱמֶת יְכֻפַּ֣ר עָוֺ֑ן וּבְיִרְאַ֥ת יְ֝הוָ֗ה ס֣וּר מֵרָֽע׃בִּרְצ֣וֹת יְ֭הוָה דַּרְכֵי־אִ֑ישׁ גַּם־א֝וֹיְבָ֗יו יַשְׁלִ֥ם אִתּֽוֹ׃טוֹב־מְ֭עַט בִּצְדָקָ֑ה מֵרֹ֥ב תְּ֝בוּא֗וֹת בְּלֹ֣א מִשְׁפָּֽט׃לֵ֣ב אָ֭דָם יְחַשֵּׁ֣ב דַּרְכּ֑וֹ וַֽ֝יהוָ֗ה יָכִ֥ין צַעֲדֽוֹ׃קֶ֤סֶם ׀ עַֽל־שִׂפְתֵי־מֶ֑לֶךְ בְּ֝מִשְׁפָּ֗ט לֹ֣א יִמְעַל־פִּֽיו׃פֶּ֤לֶס ׀ וּמֹאזְנֵ֣י מִ֭שְׁפָּט לַֽיהוָ֑ה מַ֝עֲשֵׂ֗הוּ כָּל־אַבְנֵי־כִֽיס׃תּוֹעֲבַ֣ת מְ֭לָכִים עֲשׂ֣וֹת רֶ֑שַׁע כִּ֥י בִ֝צְדָקָ֗ה יִכּ֥וֹן כִּסֵּֽא׃רְצ֣וֹן מְ֭לָכִים שִׂפְתֵי־צֶ֑דֶק וְדֹבֵ֖ר יְשָׁרִ֣ים יֶאֱהָֽב׃חֲמַת־מֶ֥לֶךְ מַלְאֲכֵי־מָ֑וֶת וְאִ֖ישׁ חָכָ֣ם יְכַפְּרֶֽנָּה׃בְּאוֹר־פְּנֵי־מֶ֥לֶךְ חַיִּ֑ים וּ֝רְצוֹנ֗וֹ כְּעָ֣ב מַלְקֽוֹשׁ׃קְֽנֹה־חָכְמָ֗ה מַה־טּ֥וֹב מֵחָר֑וּץ וּקְנ֥וֹת בִּ֝ינָ֗ה נִבְחָ֥ר מִכָּֽסֶף׃מְסִלַּ֣ת יְ֭שָׁרִים ס֣וּר מֵרָ֑ע שֹׁמֵ֥ר נַ֝פְשׁ֗וֹ נֹצֵ֥ר דַּרְכּֽוֹ׃לִפְנֵי־שֶׁ֥בֶר גָּא֑וֹן וְלִפְנֵ֥י כִ֝שָּׁל֗וֹן גֹּ֣בַהּ רֽוּחַ׃ט֣וֹב שְׁפַל־ר֭וּחַ אֶת־ענייםעֲנָוִ֑יםמֵֽחַלֵּ֥ק שָׁ֝לָ֗ל אֶת־גֵּאִֽים׃מַשְׂכִּ֣יל עַל־דָּ֭בָר יִמְצָא־ט֑וֹב וּבוֹטֵ֖חַ בַּיהוָ֣ה אַשְׁרָֽיו׃לַחֲכַם־לֵ֭ב יִקָּרֵ֣א נָב֑וֹן וּמֶ֥תֶק שְׂ֝פָתַ֗יִם יֹסִ֥יף לֶֽקַח׃מְק֣וֹר חַ֭יִּים שֵׂ֣כֶל בְּעָלָ֑יו וּמוּסַ֖ר אֱוִלִ֣ים אִוֶּֽלֶת׃לֵ֣ב חָ֭כָם יַשְׂכִּ֣יל פִּ֑יהוּ וְעַל־שְׂ֝פָתָ֗יו יֹסִ֥יף לֶֽקַח׃צוּף־דְּ֭בַשׁ אִמְרֵי־נֹ֑עַם מָת֥וֹק לַ֝נֶּפֶשׁ וּמַרְפֵּ֥א לָעָֽצֶם׃יֵ֤שׁ דֶּ֣רֶךְ יָ֭שָׁר לִפְנֵי־אִ֑ישׁ וְ֝אַחֲרִיתָ֗הּ דַּרְכֵי־מָֽוֶת׃נֶ֣פֶשׁ עָ֭מֵל עָ֣מְלָה לּ֑וֹ כִּֽי־אָכַ֖ף עָלָ֣יו פִּֽיהוּ׃אִ֣ישׁ בְּ֭לִיַּעַל כֹּרֶ֣ה רָעָ֑ה וְעַל־שפתיושְׂ֝פָת֗וֹכְּאֵ֣שׁ צָרָֽבֶת׃אִ֣ישׁ תַּ֭הְפֻּכוֹת יְשַׁלַּ֣ח מָד֑וֹן וְ֝נִרְגָּ֗ןמַפְרִ֥יד אַלּֽוּף׃אִ֣ישׁ חָ֭מָס יְפַתֶּ֣ה רֵעֵ֑הוּ וְ֝הוֹלִיכ֗וֹ בְּדֶ֣רֶךְ לֹא־טֽוֹב׃עֹצֶ֣ה עֵ֭ינָיו לַחְשֹׁ֣ב תַּהְפֻּכ֑וֹת קֹרֵ֥ץ שְׂ֝פָתָ֗יו כִּלָּ֥ה רָעָֽה׃עֲטֶ֣רֶת תִּפְאֶ֣רֶת שֵׂיבָ֑ה בְּדֶ֥רֶךְ צְ֝דָקָ֗ה תִּמָּצֵֽא׃ט֤וֹב אֶ֣רֶךְ אַ֭פַּיִם מִגִּבּ֑וֹר וּמֹשֵׁ֥ל בְּ֝רוּח֗וֹ מִלֹּכֵ֥ד עִֽיר׃בַּ֭חֵיק יוּטַ֣ל אֶת־הַגּוֹרָ֑ל וּ֝מֵיְהוָ֗ה כָּל־מִשְׁפָּטֽוֹ׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
[א-ד] לאדם, כל, גול, כל - ד' דבקים. מערכי לב שיערוך בלבו המחשבות ומאת השם דבור הלשון, שהוא יוציאנו כי טרם הדבור ידענו כענין אין מלה בלשוני, והשם שיודע ומערכי לב רואה מענה איש וזהו כל דרכי איש שהוא זך ונקי, בעיניו רואה השם דרכיו, כי הוא תוכן הרוחות לעשות רצונו.גול - עם המוזהר ידבר, כלומר הודיעהו דרכיו כי הכל יפעל השם למען הזך ויתן שאלתו ויעשה חפצו באשר ישאל, וכאשר תגול אליו ימלא משאלותיך, וגם לרבות על משאלות הזך, כלומר אפילו גם הרשע יבוא ליום רעה, שלא יזיק לזך.יד ליד - יד השם בעבור יד הרשע, כלומר יד השם תשחיתהו בעבור ידו שתעשוק, על כן לא יהי נקי, כי יקבל שכרו.סור - היראה גוררת שיסור מרע.ישלים - יביאם בברית שלם עמו ומלת גם לרבות על הרצון.טוב מעט - ממון מקובץ בצדקה מהמון רבה, מקובץ ברשע. בלא משפט - ולא יעשה צדקה כמשפט.לב אדם - צדיק שיחשוב דרכו הראוי לו והשם יכין צעדו שלא יכשל ויעזרהו, כענין: בא ליטהר מסייעין אותו.קסם - חסר כף הדמיון קוסם קסמים, כלומר גוזר גזרים וקסם שם כלל, על גזרת משפט הכוכבים. וכן גזרין שיגזרהו להיות כן, כלומר כקסם שהוא דבר גזור, כן יאות להיות על שפתי מלך, שיגזור במשפט האמת ולא ימעול באמרי פיו.פלס, ומשקל - לענין אחד הם וכיס מנין, למ"ד לה' כמו בעבור כי הוא צוה לעשות במשקל ובמאזנים כמשפט ומעשהו של הפלס. כל אבני כיס - כי השקל עשרים גרה והטעם שלא יהיה שם גדולה וקטנה, ע"א לה' לו הם והטעם: כי הוא חפץ בהם.תועבת, רצון, חמת, באור, קנה - ה' דבקים. [יב-טז] יאהב כל אחד מן המלכים. מלקוש - הוא המטר. וכן פירושו: המלכים ראויים לתעב עושה רשע, כי בעבור הצדק שיעשו יכון כסאם וירצו דובר הצדק, כלומר דובר אמונים ישרים יאהב המלך, כי חמתו כחמת מלאכי מות, שימיתו פתאום הרשעים.יכפרנה - יבטלנה וישוב חמתו מאליו, ובאור שיאיר עיניו על החכם, יש חיים ורצונו שירצהו כעב מלקוש שיצמיח הלקש, וקניין החכמה מה טוב לחכם כי יבטל חמת המלך. חרוץ - מלשון גזור, כמו: אתה חרצת, או שם זהב כמו כתם.מסלת - שיורו לסור מרע היא מסלתם ומי שיחפוץ לשמור נפשו שלא תמות, נוצר דרכו הראוי לו והוא דרך המצות.לפני, טוב - שנים דבקים. גובה רוח - על כן טוב לשפל רוח להיות עם ענוים. מחלק - מקח בחלק שלל עם גאים, כי אז ישבר כהם להיותו עושק.משכיל - דבק למעלה, כלומר משכיל על דבר השפלות להשפל - הוא ימצא טוב שייטיב לו השם. ובוטח בשם - לא יחפוץ לחלק שלל עם גאים. אשריו - שיהא מאושר ברבות טובתו.לחכם לב - שהחכמה בלבו. יקרא נבון - שיבין מה שלא למד. ומתק שפתים - טעם ואיש ילמד מתיקון שפתים, אז יוסיף לקח. והמתק - רמז לחכמה המתוקה, כענין: ומתוק מדבש.מקור - פירוש השכל הוא המקור שיקירו משם חיים לבעליו.ומוסר אוילים - מוסר אולת.לב, צוף - שנים דבקים. חכם יראה השכל על פיהו. ועל שפתיו יוסיף - הלב להראות הלקח.צוף - דבש חסר כ"ף,כלומר כצוף דבש כן אמרי נועם מתוקים:יש דרך ישר - מי שם לפני איש להתעסק באמרי נועם. ואחריתה - שיעזבה ימצא דרכי מות. ואמר: דרכי, כי סבות המות רבות. פרוש אחר: שילך דרכים שיביאוהו למות.אכף - סבב וגרם, כלומר נפש עמל תעמל לעד כל ימיו, כי פיהו אכף גרם וסבב עליו לעמל, בעבור שלא למד אמרי נועם, והפך זה החכמה תחיה את בעליה.ועל שפתיו - על כל אחד משפתיו הרעה, כאש צרבת. פרוש אחר: המלשין נרגן. דברי סרה ברכילות.איש - העושה חמס מפתה רעהו, שיעשה חמס כמוהו.בדרך לא טוב - בלשון זכר.עוצה - לפי דעתי שיועצם את עיניהם, עוצם עיניו, הם משרש עוצה עיניו והמ"ם סימן הפועלים והראוי עוצה אותם את עיניהם, וכמו כן ותפתח ותראהו את הילד לחללו את ביתו הנכון לחלל אותו. וכן הפירוש: עוצה עיניו - אוטם עיניו, בעבור שלא ילך לבו אחרי עיניו, בעבור שיחשוב תהפוכות כרצונו. כלה - משלים הרעה כאשר חשב.עטרת - השיבה היא, כעטרת תפארת לראש.טוב, בחיק, טוב - ג' דבקים. [לב-לג, יז,א]טוב - עומד במקום שנים וארך אפים - הוא טוב מגבור כי הוא יכבוש כעסו והגבור אע"פ שכובש אחרים, אינו יכול לכבוש כעסו. מושל ברוחו- לבדו טוב ממושל לוכד עיר, שצריך לעזר אחרים וכאשר יוטל הגורל בחיק ומה' משפטו, איך יפול כן מאת השם, מי שיוכל למשול ברוחו.

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך