פסוק א:[א-ד] לאדם, כל, גול, כל - ד' דבקים. מערכי לב שיערוך בלבו המחשבות ומאת השם דבור הלשון, שהוא יוציאנו כי טרם הדבור ידענו כענין אין מלה בלשוני, והשם שיודע ומערכי לב רואה מענה איש וזהו כל דרכי איש שהוא זך ונקי, בעיניו רואה השם דרכיו, כי הוא תוכן הרוחות לעשות רצונו.
פסוק ג:גול - עם המוזהר ידבר, כלומר הודיעהו דרכיו כי הכל יפעל השם למען הזך ויתן שאלתו ויעשה חפצו באשר ישאל, וכאשר תגול אליו ימלא משאלותיך, וגם לרבות על משאלות הזך, כלומר אפילו גם הרשע יבוא ליום רעה, שלא יזיק לזך.
פסוק ה:יד ליד - יד השם בעבור יד הרשע, כלומר יד השם תשחיתהו בעבור ידו שתעשוק, על כן לא יהי נקי, כי יקבל שכרו.
פסוק ו:סור - היראה גוררת שיסור מרע.
פסוק ז:ישלים - יביאם בברית שלם עמו ומלת גם לרבות על הרצון.
פסוק ח:טוב מעט - ממון מקובץ בצדקה מהמון רבה, מקובץ ברשע.
פסוק ח:בלא משפט - ולא יעשה צדקה כמשפט.
פסוק ט:לב אדם - צדיק שיחשוב דרכו הראוי לו והשם יכין צעדו שלא יכשל ויעזרהו, כענין: בא ליטהר מסייעין אותו.
פסוק י:קסם - חסר כף הדמיון קוסם קסמים, כלומר גוזר גזרים וקסם שם כלל, על גזרת משפט הכוכבים. וכן גזרין שיגזרהו להיות כן, כלומר כקסם שהוא דבר גזור, כן יאות להיות על שפתי מלך, שיגזור במשפט האמת ולא ימעול באמרי פיו.
פסוק יא:פלס, ומשקל - לענין אחד הם וכיס מנין, למ"ד לה' כמו בעבור כי הוא צוה לעשות במשקל ובמאזנים כמשפט ומעשהו של הפלס.
פסוק יא:כל אבני כיס - כי השקל עשרים גרה והטעם שלא יהיה שם גדולה וקטנה, ע"א לה' לו הם והטעם: כי הוא חפץ בהם.
פסוק יב:תועבת, רצון, חמת, באור, קנה - ה' דבקים. [יב-טז] יאהב כל אחד מן המלכים.
פסוק יב:מלקוש - הוא המטר. וכן פירושו: המלכים ראויים לתעב עושה רשע, כי בעבור הצדק שיעשו יכון כסאם וירצו דובר הצדק, כלומר דובר אמונים ישרים יאהב המלך, כי חמתו כחמת מלאכי מות, שימיתו פתאום הרשעים.
פסוק יד:יכפרנה - יבטלנה וישוב חמתו מאליו, ובאור שיאיר עיניו על החכם, יש חיים ורצונו שירצהו כעב מלקוש שיצמיח הלקש, וקניין החכמה מה טוב לחכם כי יבטל חמת המלך.
פסוק יד:חרוץ - מלשון גזור, כמו: אתה חרצת, או שם זהב כמו כתם.
פסוק יז:מסלת - שיורו לסור מרע היא מסלתם ומי שיחפוץ לשמור נפשו שלא תמות, נוצר דרכו הראוי לו והוא דרך המצות.
פסוק יח:לפני, טוב - שנים דבקים.
פסוק יח:גובה רוח - על כן טוב לשפל רוח להיות עם ענוים.
פסוק יח:מחלק - מקח בחלק שלל עם גאים, כי אז ישבר כהם להיותו עושק.
פסוק כ:משכיל - דבק למעלה, כלומר משכיל על דבר השפלות להשפל - הוא ימצא טוב שייטיב לו השם.
פסוק כ:ובוטח בשם - לא יחפוץ לחלק שלל עם גאים.
פסוק כ:אשריו - שיהא מאושר ברבות טובתו.
פסוק כא:לחכם לב - שהחכמה בלבו.
פסוק כא:יקרא נבון - שיבין מה שלא למד.
פסוק כא:ומתק שפתים - טעם ואיש ילמד מתיקון שפתים, אז יוסיף לקח.
פסוק כא:והמתק - רמז לחכמה המתוקה, כענין: ומתוק מדבש.
פסוק כב:מקור - פירוש השכל הוא המקור שיקירו משם חיים לבעליו.
פסוק כב:ומוסר אוילים - מוסר אולת.
פסוק כג:לב, צוף - שנים דבקים. חכם יראה השכל על פיהו.
פסוק כג:ועל שפתיו יוסיף - הלב להראות הלקח.
פסוק כד:צוף - דבש חסר כ"ף,כלומר כצוף דבש כן אמרי נועם מתוקים:
פסוק כה:יש דרך ישר - מי שם לפני איש להתעסק באמרי נועם.
פסוק כה:ואחריתה - שיעזבה ימצא דרכי מות. ואמר: דרכי, כי סבות המות רבות. פרוש אחר: שילך דרכים שיביאוהו למות.
פסוק כו:אכף - סבב וגרם, כלומר נפש עמל תעמל לעד כל ימיו, כי פיהו אכף גרם וסבב עליו לעמל, בעבור שלא למד אמרי נועם, והפך זה החכמה תחיה את בעליה.
פסוק כז:ועל שפתיו - על כל אחד משפתיו הרעה, כאש צרבת. פרוש אחר: המלשין.
פסוק כח:נרגן - דברי סרה ברכילות.
פסוק כט:איש - העושה חמס מפתה רעהו, שיעשה חמס כמוהו.
פסוק כט:בדרך לא טוב - בלשון זכר.
פסוק ל:עוצה - לפי דעתי שיועצם את עיניהם, עוצם עיניו, הם משרש עוצה עיניו והמ"ם סימן הפועלים והראוי עוצה אותם את עיניהם, וכמו כן ותפתח ותראהו את הילד לחללו את ביתו הנכון לחלל אותו. וכן הפירוש: עוצה עיניו - אוטם עיניו, בעבור שלא ילך לבו אחרי עיניו, בעבור שיחשוב תהפוכות כרצונו.
פסוק ל:כלה - משלים הרעה כאשר חשב.
פסוק לא:עטרת - השיבה היא, כעטרת תפארת לראש.
פסוק לב:טוב, בחיק, טוב - ג' דבקים. [לב-לג, יז,א]
פסוק לב:טוב - עומד במקום שנים
פסוק לב:וארך אפים - הוא טוב מגבור כי הוא יכבוש כעסו והגבור אע"פ שכובש אחרים, אינו יכול לכבוש כעסו.
פסוק לב:מושל ברוחו- לבדו טוב ממושל לוכד עיר, שצריך לעזר אחרים וכאשר יוטל הגורל בחיק ומה' משפטו, איך יפול כן מאת השם, מי שיוכל למשול ברוחו.