תנ"ך על הפרק - משלי טז - בחסד ואמת יכופר עון, וביראת ד' סור מרע / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

משלי טז

733 / 929
היום

הפרק

לְאָדָ֥ם מַֽעַרְכֵי־לֵ֑ב וּ֝מֵיְהוָ֗ה מַעֲנֵ֥ה לָשֽׁוֹן׃כָּֽל־דַּרְכֵי־אִ֭ישׁ זַ֣ךְ בְּעֵינָ֑יו וְתֹכֵ֖ן רוּח֣וֹת יְהוָֽה׃גֹּ֣ל אֶל־יְהוָ֣ה מַעֲשֶׂ֑יךָ וְ֝יִכֹּ֗נוּ מַחְשְׁבֹתֶֽיךָ׃כֹּ֤ל פָּעַ֣ל יְ֭הוָה לַֽמַּעֲנֵ֑הוּ וְגַם־רָ֝שָׁ֗ע לְי֣וֹם רָעָֽה׃תּוֹעֲבַ֣ת יְ֭הוָה כָּל־גְּבַהּ־לֵ֑ב יָ֥ד לְ֝יָ֗ד לֹ֣א יִנָּקֶֽה׃בְּחֶ֣סֶד וֶ֭אֱמֶת יְכֻפַּ֣ר עָוֺ֑ן וּבְיִרְאַ֥ת יְ֝הוָ֗ה ס֣וּר מֵרָֽע׃בִּרְצ֣וֹת יְ֭הוָה דַּרְכֵי־אִ֑ישׁ גַּם־א֝וֹיְבָ֗יו יַשְׁלִ֥ם אִתּֽוֹ׃טוֹב־מְ֭עַט בִּצְדָקָ֑ה מֵרֹ֥ב תְּ֝בוּא֗וֹת בְּלֹ֣א מִשְׁפָּֽט׃לֵ֣ב אָ֭דָם יְחַשֵּׁ֣ב דַּרְכּ֑וֹ וַֽ֝יהוָ֗ה יָכִ֥ין צַעֲדֽוֹ׃קֶ֤סֶם ׀ עַֽל־שִׂפְתֵי־מֶ֑לֶךְ בְּ֝מִשְׁפָּ֗ט לֹ֣א יִמְעַל־פִּֽיו׃פֶּ֤לֶס ׀ וּמֹאזְנֵ֣י מִ֭שְׁפָּט לַֽיהוָ֑ה מַ֝עֲשֵׂ֗הוּ כָּל־אַבְנֵי־כִֽיס׃תּוֹעֲבַ֣ת מְ֭לָכִים עֲשׂ֣וֹת רֶ֑שַׁע כִּ֥י בִ֝צְדָקָ֗ה יִכּ֥וֹן כִּסֵּֽא׃רְצ֣וֹן מְ֭לָכִים שִׂפְתֵי־צֶ֑דֶק וְדֹבֵ֖ר יְשָׁרִ֣ים יֶאֱהָֽב׃חֲמַת־מֶ֥לֶךְ מַלְאֲכֵי־מָ֑וֶת וְאִ֖ישׁ חָכָ֣ם יְכַפְּרֶֽנָּה׃בְּאוֹר־פְּנֵי־מֶ֥לֶךְ חַיִּ֑ים וּ֝רְצוֹנ֗וֹ כְּעָ֣ב מַלְקֽוֹשׁ׃קְֽנֹה־חָכְמָ֗ה מַה־טּ֥וֹב מֵחָר֑וּץ וּקְנ֥וֹת בִּ֝ינָ֗ה נִבְחָ֥ר מִכָּֽסֶף׃מְסִלַּ֣ת יְ֭שָׁרִים ס֣וּר מֵרָ֑ע שֹׁמֵ֥ר נַ֝פְשׁ֗וֹ נֹצֵ֥ר דַּרְכּֽוֹ׃לִפְנֵי־שֶׁ֥בֶר גָּא֑וֹן וְלִפְנֵ֥י כִ֝שָּׁל֗וֹן גֹּ֣בַהּ רֽוּחַ׃ט֣וֹב שְׁפַל־ר֭וּחַ אֶת־ענייםעֲנָוִ֑יםמֵֽחַלֵּ֥ק שָׁ֝לָ֗ל אֶת־גֵּאִֽים׃מַשְׂכִּ֣יל עַל־דָּ֭בָר יִמְצָא־ט֑וֹב וּבוֹטֵ֖חַ בַּיהוָ֣ה אַשְׁרָֽיו׃לַחֲכַם־לֵ֭ב יִקָּרֵ֣א נָב֑וֹן וּמֶ֥תֶק שְׂ֝פָתַ֗יִם יֹסִ֥יף לֶֽקַח׃מְק֣וֹר חַ֭יִּים שֵׂ֣כֶל בְּעָלָ֑יו וּמוּסַ֖ר אֱוִלִ֣ים אִוֶּֽלֶת׃לֵ֣ב חָ֭כָם יַשְׂכִּ֣יל פִּ֑יהוּ וְעַל־שְׂ֝פָתָ֗יו יֹסִ֥יף לֶֽקַח׃צוּף־דְּ֭בַשׁ אִמְרֵי־נֹ֑עַם מָת֥וֹק לַ֝נֶּפֶשׁ וּמַרְפֵּ֥א לָעָֽצֶם׃יֵ֤שׁ דֶּ֣רֶךְ יָ֭שָׁר לִפְנֵי־אִ֑ישׁ וְ֝אַחֲרִיתָ֗הּ דַּרְכֵי־מָֽוֶת׃נֶ֣פֶשׁ עָ֭מֵל עָ֣מְלָה לּ֑וֹ כִּֽי־אָכַ֖ף עָלָ֣יו פִּֽיהוּ׃אִ֣ישׁ בְּ֭לִיַּעַל כֹּרֶ֣ה רָעָ֑ה וְעַל־שפתיושְׂ֝פָת֗וֹכְּאֵ֣שׁ צָרָֽבֶת׃אִ֣ישׁ תַּ֭הְפֻּכוֹת יְשַׁלַּ֣ח מָד֑וֹן וְ֝נִרְגָּ֗ןמַפְרִ֥יד אַלּֽוּף׃אִ֣ישׁ חָ֭מָס יְפַתֶּ֣ה רֵעֵ֑הוּ וְ֝הוֹלִיכ֗וֹ בְּדֶ֣רֶךְ לֹא־טֽוֹב׃עֹצֶ֣ה עֵ֭ינָיו לַחְשֹׁ֣ב תַּהְפֻּכ֑וֹת קֹרֵ֥ץ שְׂ֝פָתָ֗יו כִּלָּ֥ה רָעָֽה׃עֲטֶ֣רֶת תִּפְאֶ֣רֶת שֵׂיבָ֑ה בְּדֶ֥רֶךְ צְ֝דָקָ֗ה תִּמָּצֵֽא׃ט֤וֹב אֶ֣רֶךְ אַ֭פַּיִם מִגִּבּ֑וֹר וּמֹשֵׁ֥ל בְּ֝רוּח֗וֹ מִלֹּכֵ֥ד עִֽיר׃בַּ֭חֵיק יוּטַ֣ל אֶת־הַגּוֹרָ֑ל וּ֝מֵיְהוָ֗ה כָּל־מִשְׁפָּטֽוֹ׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט
מאת:

בחסד ואמת יכופר עון, וביראת ד' סור מרע

הקדמה

נאמר בפרקנו: "בחסד ואמת יכופר עון, וביראת ד' סור מרע".

יש לשאול על החצי הראשון של פסוק זה שתי שאלות:

  1. האם הכוונה היא שאדם שחוטא, החסד והאמת יכפרו לו את העוון, גם בלי שחזר בתשובה?
  2. מה הכוונה במלה "אמת"?

א. הסבר רבנו יונה לפסוק

כתב רבנו יונה בספרו "שערי תשובה" (שער א' סעיף מ"ז): "העיקר השבעה עשר: לרדוף פעולת החסד והאמת, כענין שנאמר: 'בחסד ואמת יכופר עון, וביראת ד' סור מרע' (משלי טז, ו).

ועתה התבונן בסוד המקרא הזה. כי האמנם אם החוטא לא שב אל ד', לא יתכפר עוונו בפועל החסד, כמו שנאמר: 'אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד' (דברים י, יז), ופירשו רבותינו זכרונם לברכה (ילקוט משלי י"א תתקמ"ז): 'לא יקח שוחד מצוה, למחול ולהעביר על העונות'. ועוד אמרו (בבא קמא נ ע"א): 'כל האומר הקדוש ברוך הוא ותרן הוא - יותרו חייו', אבל מאריך אפים, ואם לא ישמעו, ימד פעולתם אל חיקם.

אכן זה שאמר שלמה עליו השלום 'בחסד ואמת יכופר עון' - על בעל התשובה דיבר, כי יש עבירות שהתשובה ויום הכפורים תולים, ויסורים ממרקים, כאשר יתבאר בשער הרביעי. והנה החסד יגן בעד החוטא וישמור עליו מן היסורים, בשגם הצל יציל מן המות, כמו שכתוב: 'וצדקה תציל ממות' (משלי י, ב).

ועוד יש עוון, והוא עוון חילול השם, שהתשובה ויסורים תולים, ומיתה ממרקת, כמו שנאמר: 'אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון' (ישעיה כב, יד). והנה כאשר האדם משתדל לתמוך ביד האמת, ויעזור אחריה ויתעורר בדבריה, והופיע אורו לעיני בני עמו, ויחזק ידי אנשי האמת ונשא ראשם, וכתות השקר ישפילם יגיעם עד עפר, הנה אלה דרכי קידוש השם, והוד והדר לאמונתו ועבודתו בעולם, ועוז ותפארת במקדש תורתו. על כן בהרבות פעליו לקדש את השם, ולעודד האמת להכין אותו ולסעדו, ונסלח לו מעון החילול עם התשובה, בשומו האמת לעומת אשמת החילול, מדת תשובתו נגד מדת משובתו. זה באור 'בחסד ואמת יכופר עון'".

רבנו יונה לא הסביר כאן במפורש מה כוונתו במלים: "לתמוך ביד האמת", "ולעודד האמת", דבר זה הוא הסביר בשער הרביעי. אחרי שנראה את דבריו שם נבאר גם את דבריו כאן.

ב. הסבר רבנו יונה למלה "אמת"

כתב רבנו יונה בספרו "שערי תשובה" (שער ד' סעיף ט"ז): "עתה נדבר על מי שיש בידו עוון חילול השם, שלא יתכפר עוונו [אפילו] ביסורים [אלא רק במיתה]. והנה הקדמנו, כי יש לו רפואות תעלה אם יקדש את השם יתברך תמיד.

עוד תמצא לו כפרה בהגיונו תמיד בתורה ויגיעתו בה, כאשר אמרו רבותינו זכרונם לברכה (ראש השנה יח, א): 'אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה' (שמואל א, ג, יד) - בזבח ובמנחה אין מתכפר, אבל מתכפר בדברי תורה. ואף על פי שהיה עוון בית עלי מחילול מצות קדשים, כמו שנאמר (שם, יג): 'בעון אשר ידע כי מקללים להם בניו'. והנה כי התורה רפואה לכל מכה נחלה מאד, על כן כתוב: 'מרפא לשון עץ חיים' (משלי טו, ד)".

עוד כתב שם (שער ד' סעיף י"א): "ואם עבר אדם על כריתות ועל מיתות בית דין ועשה תשובה, אחרי כי לא נרצה העוון בלי יסורים, כי התשובה תולה ויסורים ממרקים, יכין לבו לעשות מצוות המגינות מן היסורים, כמו מצות הצדקה, כי היא מצלת גם מן המות, שנאמר: 'וצדקה תציל ממות' (משלי י, ב)...

וכל העצות שזכרנו הן בכלל מה שאמר שלמה המלך עליו השלום: 'בחסד ואמת יכופר עון' (משלי טז, ו), כי קנין התורה נקרא קנין האמת, כמו שאמר: 'אמת קנה ואל תמכור' (משלי כג, כג), ונאמר: 'ותורתך אמת' (תהלים קיט, קמב). ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (ויקרא רבה קדושים כה, א): 'עץ חיים היא למחזיקים בה' (משלי ג, יח) - עבר אדם על כריתות או מיתות בית דין, אם היה רגיל לקרוא פרק אחד ביום - יקרא שני פרקים, אם היה רגיל לקרוא פרשה אחת - יקרא שתי פרשיות.

ומשני פנים תגן עליו התורה מן היסורים: האחת - כי אמרו רבותינו זכרונם לברכה (קדושין לא ע"ב): 'תלמוד תורה כנגד כולם', והשנית - כי ישית עמלו בתורה וטרחו בה, ואשר תדד שנתו מעיניו יעלה במקום יסורים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (סנהדרין צט ע"ב): 'כל הגופים לעמל יולדו, אשרי מי שהיגיעה שלו בתורה'! ואמרו (שם כו ע"ב): 'למה נקרא שמה תושיה? שמתשת כחו של אדם'".

רבנו יונה הסביר כאן שהאמת היא התורה!

ג. כיצד החסד והאמת מכפרים את העוון?

יש לציין שאף על פי שהאדם יכול למנוע מעצמו את היסורים והמיתה גם בזכות הצדקה והחסד, וגם בזכות התורה וקידוש השם, שורש הענין שונה:

בצדקה ובחסד האדם מונע מעצמו את היסורים והמיתה כשכר של מדה כנגד מדה מול הענש שהוא היה צריך היענש: הוא מונע מהעני יסורים ומיתה, על ידי שהוא נותן לו לחם לאכול, ובגד ללבוש, ותרופות לרפא את עצמו, כך הוא לא יקבל יסורים ומיתה.

לעומת זאת בלימוד תורה ובקידוש השם האדם מונע מעצמו את היסורים והמיתה כיון שהוא מתקן את החטא שהוא חטא בו, במדה כנגד מדה: הוא חטא בחילול השם, וכעת הוא מתקן את החטא על ידי חיזוק התורה וקידוש השם.

יהי רצון שלא נחטא, ומה שחטאנו נתקן תיקון גמור, ולא נצטרך לייסורים, אלא רק לטוב כל הימים.

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך