פסוק ב:טוב יפיק. מוציא מן הקב"ה נחת רוח להביא טובה לעולם:
פסוק ב:ואיש מזמות ירשיע. בעל עלילות ירשיע מחייב את הבריות להביא רעה, וכן הוא אומר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה (קהלת ט׳:י״ח):
פסוק ג:לא יכון אדם ברשע. לא יתבסס:
פסוק ד:וכרקב. תולעת הנכנס תוך העצמות וטוחן אותם כן אשה מבישה ורעה שמעשיה בושים:
פסוק ו:דברי רשעים ארב דם. יועצים לרצוח בידם או ע"י עדות שקר:
פסוק ו:ופי ישרים. כששומעים את עצתם יצילום לנרדפים שמגלים את עצתם או אם עדים הם מזימין אותם:
פסוק ז:הפוך רשעים. כמו להפוך כמהפכת רגע נהפכים:
פסוק ז:ואינם. כלים כגון סדום:
פסוק ז:ובית צדיקים יעמוד. יתקיים:
פסוק ח:לפי שכלו יהולל איש. אם חכם מעט או הרבה הכל לפי שכלו יטול שכרו:
פסוק ח:ונעוה לב. שהניע לבו לגמרי מן התורה הוא יהיה לבוז:
פסוק ח:נעוה. כמו נעותי משמוע (ישעיה כא) וכן בן נעות המרדות (שמואל א כ) וי"ל נעוה מי שלבו נעוע מגזרת נע ונד כאשר יאמר זעוה מגזרת זע:
פסוק ט:טוב נקלה. בעיניו ונעשה עבד לעצמו:
פסוק ט:ממתכבד. בעיניו ואומר גנאי הוא לי לעמול במלאכה שאני מבני אדם גדולים וסופו להיות חסר לחם:
פסוק י:יודע צדיק נפש בהמתו. מה בהמתו ובני ביתו צריכים:
פסוק יא:עובד אדמתו ישבע לחם. כמשמעו, ולפי משלו שחוזר על תלמודו תמיד שלא ישתכח:
פסוק יב:חמד רשע. להיות נזון ומתפרנס ממצוד רשעים שצדין את הבריות בגזלות וחמס:
פסוק יב:ושורש צדיקים יתן. מה שהוא ראוי ליתן והוא הפרי:
פסוק יג:בפשע שפתים. בפשע שפתי דור המבול שאמרו מה שדי כי נעבדנו (איוב כ״א:ט״ו) בא להם מוקש רע ונח הצדיק יצא מהצרה:
פסוק יד:מפרי פי איש. משכר פיהם של עוסקי תורה אוכלים טוב בעולם הזה והקרן קיימת להם לעו"ה:
פסוק טז:אויל ביום יודע כעסו. ביום שהוא כועס בו ביום הודיע כעסו שהוא מתגרה ומחרף חבירו ברבים ואין מעצר לרוחו, אבל הערום כוסה קלון ואינו ממהר לריב, ומדרש אגדה ביום שנברא אדם הראשון נודע סורחנו והקב"ה שהוא ערום לא רצה לשחת בריותיו כסה קלונו ודחה לגזרתו מיום של אדם ליום שלו שהוא אלף שנה:
פסוק יז:יפיח אמונה יגיד צדק. מי שמדבר אמונה מגיד בדין עדות צדק לזכות הזכאי:
פסוק יח:יש בוטה. מדבר כמו לבטא בשפתים (ויקרא ה):
פסוק יח:כמדקרות חרב. שמסכסך את הבריות וגורם להם להרוג:
פסוק יח:ולשון חכמים. המביא שלום בין אדם לחבירו:
פסוק יח:מרפא. למבט' ההוא:
פסוק יט:שפת אמת תכון לעד. תתבסס ותקיים:
פסוק יט:ועד ארגיעה. למעט רגע הוא כלה והולך שהשקר אין לו רגלים:
פסוק כ:מרמה בלב חרשי רע. ומתוך שה' טרודים במחשבות של תרמית אין להם שמחה וליועצי שלום שמחה:
פסוק כא:לא יאונה לצדיק. לא יארע לא תזדמן לו עבירה בלי דעת:
פסוק כג:אדם ערום כוסה דעת. אפילו בחכמתו הוא צנוע וכל שכן לדברי שטות הוא מכסה אבל ולב כסילים יקרא אולת. מכריז אולת בקול רם:
פסוק כד:יד חרוצים. ישרים:
פסוק כה:דאגה בלב איש ישחנה. ישיחנה מדעתו:
פסוק כה:ודבר טוב ישמחנה. יעסוק בתורה והיא תשמח את הדאגה שבלבו ותצילנו ממנה, ולדברי האומר ישיחנה לאחרים כך סופו של מקרא ודבר טוב שינחמנו חבירו ישמח את הדאגה:
פסוק כו:יתר מרעהו צדיק. הצדיק מוותר מדותיו ועובר עליהם יתר לריי"ש בלעז:
פסוק כו:ודרך רשעים. שהיא למודה להרע היא תתעם:
פסוק כז:לא יחרוך. מחובר למקרא שלפניו כלומר דרך רשע תתעהו ולא יחרוך את צידו של רמיה שלו:
פסוק כז:לא יחרוך. לא יצליח בתרמיתו ולפי שדבר בל' ציד נופל בו ל' חריכה שהציד המצליח צד את העופות וחורכן באש:
פסוק כז:והון אדם יקר חרוץ. מקרא מסורס הוא והון אדם שהוא חרוץ יקר הוא, ממון אדם כשר יקר הוא:
פסוק כז:חרוץ. עושה אמת, כמו יד חרוצים תעשיר (לעיל י):
פסוק כח:באורח צדקה חיים ודרך נתיבה. של צדקה: