פסוק א:הלא חכמה תקרא. ר״ל מעלות החכמה הלא נכרת מפאת עצמה וכאלו היא תאמר אמריה להמשך אחריה:
פסוק ב:בראש מרומים. כאלו עומדת בראש ההרים הרמים להשמיע קולה למרחוק:
פסוק ב:עלי דרך. נצבה אצל דרך מקום יתפרשו ממנו נתיבות רבות ומצויים שם אנשים רבים עוברים ושבים:
פסוק ג:ליד שערים. וסמוך היא אל מקום השערים אשר לפתח הקריה:
פסוק ג:מבוא פתחים. ר״ל עשויים המה לבוא בפתחיה כי השערים ההמה פתוחים ועומדים ולזה רבים נכנסים ויוצאים בהם:
פסוק ג:תרונה. שמה מכרזת החכמה את אמריה וכ״ז הוא ענין מליצה לומר הלא שבחה ידוע וכאלו מכרזת בפרסום רב:
פסוק ד:אליכם. ואלה אמריה אליכם אישים וגו׳:
פסוק ה:ערמה. התחכמות ותחבולות להערים להסיר הפתיות:
פסוק ה:הבינו לב. תנו בינה אל הלב:
פסוק ו:נגידים. ר״ל דברים חשובים ונכבדים:
פסוק ו:ומפתח שפתי. מה ששפתי פותחים לדבר המה דברים מישרים וכפל הדבר במ״ש:
פסוק ז:ותועבת וגו׳. דברי רשע מתעבות שפתי מלדברם:
פסוק ח:בצדק כל אמרי פי. נאמרים בצדק:
פסוק ט:למבין. למי שיש לו בינה להבין אמריה:
פסוק י:ואל כסף. ר״ל היו רוצים לקחת מוסר תוכחתי מלקחת את הכסף:
פסוק יא:וכל חפצים. כל הדברים שאדם חפץ ורוצה בהם לא ידמו אליה:
פסוק יב:שכנתי ערמה. אני שוכן בערמה ר״ל א״א לעשות תחבולות להערים להנצל מיד היצה״ר המסית בזולת חכמת התורה:
פסוק יב:ודעת. אני ממציא להודיע מחשבות העוזרים על הצלה מיד היצה״ר המסית וכפל הדבר במלות שונות:
פסוק יג:יראת ה׳. תוכן יראת ה׳ היא לשנוא את הרע והם הגאות ודרכי עבירה והמהפך אמרי פיו ממחשבות לבו:
פסוק יג:שנאתי. ר״ל את כל אלה שנאתי גם אני:
פסוק יד:לי עצה. בי ימצא עצה להנצל מיד היצר הרע המסית:
פסוק יד:ותושיה. ר״ל על ידי יותש כח היצר הרע:
פסוק יד:אני בינה. אני הנותן בינה להלחם למולו:
פסוק יד:לי גבורה. על ידי יתגבר עליו וכפל הדבר פעמים הרבה כדרך המליצה ולחזוק הענין:
פסוק טו:בי מלכים ימלוכו. על ידי תתקיים מלכותם אם יתנהגו במשפט התורה:
פסוק טו:יחוקקו צדק. על ידי עשו חוקים צודקים וישרים:
פסוק טז:בי שרים. על ידי תתקיים ממשלת השרים והנדיבים שבכל השופטים כי כאשר ילכו בחוקות התורה תמשך ממשלתם:
פסוק יז:אוהבי אהב. אוהב אני את האוהבים אותי:
פסוק יז:ומשחרי. הדורשים להבין אמרי ימצאו בי טעמים הרבה:
פסוק יח:אתי. על ידי ישיג עושר וכבוד:
פסוק יח:הון עתק וצדקה. ישיג הון חזק רב ובצדקה תנתן לו מה׳ כי לא יקופח שכר תורתו לעוה״ב בעבור ההון שהשיג:
פסוק יט:פריי. מתן שכר התורה:
פסוק יט:ותבואתי. מוסב על מלת טוב לומר ותבואתי טוב מכסף נבחר ומעולה וכפל הדבר במ״ש:
פסוק כ:אהלך. אני מוליך את האדם בדרך צדקה וגו׳:
פסוק כא:יש. ר״ל יש אתי טובה הרבה להנחיל את אוהבי ואמלא את אוצרותיה׳ מן הטובה:
פסוק כב:ה׳ קנני. ברא אותי להיות קנויה לו וכן קונה שמים (בראשית יד):
פסוק כב:ראשית דרכו. בתחילת הבריאה:
פסוק כב:מאז. מכבר ר״ל מזמן רב:
פסוק כג:מעולם. מימות עולם אני נסוכה ומושלת:
פסוק כג:מראש. אני מן הראשונים מהקודמי׳ לבריאת הארץ כי אמרו רז״ל שבעה דברים קדמו לבריאת העולם והתורה אחת מהם:
פסוק כד:באין תהומות. בעוד לא היו תהומות נבראתי אני:
פסוק כה:בטרם. עד לא נטבעו ונקבעו ההרים בארץ ולפני הגבעות נבראתי אני:
פסוק כו:עד לא. מוסב על חוללתי לומר חוללתי עד לא עשה הארץ וחוצות והתחלת עפר האדמה המיושבת מבני אדם וכפל הדבר כדרך המליצה:
פסוק כז:בהכינו. בעת הכינו את השמים הייתי שם אני כלומר נבראתי קודם להן בחוקו. בעת חקק עגול הארץ לכסות ע״פ התהום:
פסוק כח:באמצו. בעת חיזק את השחקים אשר המה ממעל ובעת חיזק את מעינות התהום:
פסוק כט:בשומו. בעת שם לים חוק וגבול אשר מי הים לא יעברו פי ה׳ ללכת מהגבול ולהלאה:
פסוק כט:בחוקו. בעת חקק יסודי הארץ וכ״ז מוסב על שם אני האמור במקרא שלפני פניו:
פסוק ל:ואהיה. הייתי מגודלת אצלו והייתי לו לשעשוע בכל יום ובכל עת הייתי משחקת ומשמחת לפניו כבת האהובה לאביה:
פסוק לא:משחקת. אני היא המשמחת אנשים בתבל ארצו ושעשועי היא עם בני אדם ר״ל המה שמחים בי ואני בהם:
פסוק לב:ועתה בנים. הואיל ואני חשובה כ״כ מהראוי שתשמעו לי ואשרי לאלו אשר ישמרו דרכי:
פסוק לג:שמעו. בתחלה שמעו המוסר להיות יראת ה׳ על פניכם ואח״כ למדו חכמה ואז בודאי לא תבטלו את החכמה הואיל ותקדים לה היראה:
פסוק לד:לשקוד. למהר לבוא אל דלתותי בכל יום ולשבת בקבע במזוזות פתחי כדרך השומר היושב ומשמר בקבע:
פסוק לה:ויפק. ומוציא רצון מה׳ ר״ל ה׳ יהיה מרוצה לו:
פסוק לו:וחטאי. אבל החוטא לי וממאס בי הוא בעצמו גוזל נפשו כי מאבדה:
פסוק לו:כל משנאי וגו׳. כפל הדבר במ״ש: