פסוק ד:אישים - עשירים, אל בני אדם עניים כמו כן, גם בני אדם גם בני איש והענין יחד עשיר ואביון.
פסוק ה:ערמה - שיערימו להסיר הפתיות מהם.
פסוק ה:ולב - דעת או הבינו ערמה ללב, והוא פועל יוצא.
פסוק ו:נגידים - כמו נגיד והם דברים משובחים וכן הלא כתבתי לך שלישים מן ושלשים על כלו, כי יש למלך משנה גם שליש.
פסוק יב:שכנתי ערמה - חסר בי"ת, כמו: שכן ארץ. והטעם: שהערמה צריכה חכמה שלא תכון זולתה.
פסוק יב:ודעת מזמות אמצא - וידיעת מזימת הדורשים אותו אמצא ואגיע עד תכלית כוונתם. ויתכן לפרש אני חכמה מכרת ויודעת כל ערמה, כאילו שכנתי בתוכה וגם אני יורדת לסוף דעת כל מזמה, ולפי שהדעת היא הנמצאת אחר החכמה והתבונה, אמר מלת אמצא. והטעם: כי לא יבצר מן החכמה כל מזמה.
פסוק יג:יראת ה' שנאת רע - שנאת מקור בשקל מלאת ורע כלל כל חסרון ופרט ממנו גאה וגאון ודרך רע ופי תהפוכות.
פסוק יג:דרך רע – הנהגה רעה.
פסוק יג:ופי תהפוכות - שמתהפך מענין לענין. ואמר: שנאתי כאילו אמר, שיראת ה' היא שנאת אלה, גם אני שנאתי אותם כטעם: הלא משנאיך ה' אשנא ובעל הטעמים ששם טעם מפסיק במלת ופי, לא ראה זה הפירוש ואולי שמלת ופי דברי החכמה, וכאילו אמרה: אני חכמה שכנתי ערמה ודעת מזמות אמצא וידעתי כי יראת ה' שנאת רע וגאה וגאון ודרך רע ופי ר"ל מאמר כמו: כי על פי ה' וזולתם, או הסכמתי ודעתי כמו פה אחד טוב אל המלך, תהפוכות שנאתי, כי החכמה והתהפוכות שונאים זה את זה כי לא יעמדו בנושא אחד.
פסוק יג:ותהפוכות - כולל כל נגד וכל הפך מהטוב והיושר.
פסוק יד:לי עצה ותושיה - מפורש - אני בינה לי גבורה. ואמר: אני בינה ולא אמר: לי בינה, לפי שהבינה תולדת החכמה ואם אין חכמה אין בינה ואמר: לי גבורה כטעם: החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים.
פסוק טו:בי מלכים ימלוכו - שתעמוד מלכותם, או נקראו על שם סופם, כמו: וטחני קמח.
פסוק טו:ורוזנים יחוקקו צדק - לחקוק חוקי משפט צדק.
פסוק טז:בי שרים ישרו - משפט הרי"ש להיותה דגושה, כשקל יסבו עלי רביו, לולי שאין מקבלת דגש.
פסוק יז:אני אוהבי אהב - חסר אל"ף השרש, להקל על הלשון, כמו: ואחר עד עתה.
פסוק יח:עושר וכבוד, עתק - ענין עובי וחוזק. וכן: יצא עתק מפיכם.
פסוק יח:וצדקה - במקום כטעם הצלחה. וכן יתכן לפרש וצדק משמים נשקף.
פסוק יט:טוב פריי, ותבואתי מכסף נבחר - ותבואתי טובה מכסף נבחר, או מלת נבחר כאילו אמר נבחרת, כמו: תפלצתך השיא אותך והראשון נכון. והטעם: על המתחייב מן החכמה, מתיקון הנפש והנהגת המדינה.
פסוק כ:באורח צדקה אהלך - דברי החכמה כדברי החכם. והטעם: כי מי שרוצה החכמה, צריך שיתנהג בזה הדרך. ואמר: בתוך נתיבות משפט - לבל יטה ימין ושמאל מהדרך האמצעי.
פסוק כא:להנחיל יש- הוא כנוי לקנין הנצחי הנקנה לנחלה עולמית, וגם כינוי לקנין הממון. יש זהב ורב פנינים וכלי יקר. ויש כלל ואחר כן פרט, זהב ורב פנינים וכלי יקר. וכן טעם ואוצרותיהם.
פסוק כב:ה' קנני ראשית - זה גם מדברי החכמה.
פסוק כב:קנני – מלשון: קונה שמים.
פסוק כב:ראשית דרכו - כלומר ראשית כוונתו בבריאה, כמו: כי הוא ראשית דרכי אל.
פסוק כב:קדם מפעליו מאז - קדם, כמו ראשית והטעם: קדימה לעולם, קדימת חיוב לא קדימת זמן, כי הזמן מכלל הנבראים, כאמרו: ה' בחכמה יסד ארץ.
פסוק כג:מעולם - דרך המקרא לסמוך הקדומים למלת עולם כמו מעולם אל גוי מעולם הוא כלומר קדמון נסכתי נבחרתי כמו נסיכי סיחון.
פסוק כג:מקדמי ארץ - מקדמוני ארץ:
פסוק כד:באין, חוללתי - עניינו עושתי וטעמו ענין התחלה וקרוב, מלשון: ואל שרה תחוללכם.
פסוק כד:באין, נכבדי מים - טעמו ובאין נכבדי מים והוא ענין כבדות ורבוי, וממנו: התכבד כילק התכבדי כארבה.
פסוק כה:בטרם הרים הטבעו - כמו: על מה אדניה הטבעו, ושניהם עקרם מלשון טבעו בים סוף. והטעם: על יסודותם הטבועים בעמקי המים.
פסוק כו:עד לא עשה ארץ וחוצות - כתרגום בטרם, עשה כמו אני ה' עשיתי ארץ וחוצות הם השווקים. והטעם: על הקרקעית הראויה ליישוב.
פסוק כו:וראש - כטעם קדם. וכן: מעולם נסכתי מראש.
פסוק כו:עפרות תבל - כאילו אמר וקודם עפרות תבל, הוא היישוב והוא כפל ענין במלות שונות.
פסוק כז:בהכינו שמים שם אני - בי"ת בהכינו בחוקו בשומו בעזוז באמצו, כלם נשיאי זמן, והכוונה אני הייתי מצואה או לא קדמוני בבריאה. וטעם בהכינו כטעם: כונן שמים ובמאמר: יהי רקיע.
פסוק כז:בחוקו חוג - בעת שחקק הגלגל על פני תהום, שהוא המרכז וחוג כמו וחוג שמים יתהלך ונקרא הכלי העשוי לעשות בו רושם העגולות מחוגה, על שם החוג הנרשם בו.
פסוק כז:ומלת בחוקו – דינו להיות דגוש כי שרשו חקק מן וחקות עליה, או יהיו שני שרשים בענין אחד חקק וחוק ומזה השרש: מי יתן בספר ויוחקו.
פסוק כח:באמצו שחקים ממעל - הוא לשון אומץ וחוזק. וטעמו כטעם בהכינו.
פסוק כח:בעזוז - לשון עוז הוא לשון כח וחוזק, והוא מקור ובא שלם והושאל התוקף והחוזק למים, כמו: ובמים עזים נתיבה. וכן הושאל לו גם העצמה באומרו את מי הנהר העצומים.
פסוק כט:בשומו לים וגו' - כאמרו אשר שמתי חול גבול לים חק עולם ולא יעברנהו.
פסוק ל:ואהיה, אמון - מלשון: כאשר ישא האומן את היונק, והוא שם ומשפטו באמון, כמו: כאשר היתה באמנה ובא כדרך משחך אלהים אלהיך שמן ששון.
פסוק ל:ואהיה שעשועים יום יום - יתכן לפרשו ואחר כן ואהיה שעשועים ולא בהיותה באמון.
פסוק ל:שעשועים - שם ולא יפרד, כמו: נעורים זקונים ובא שם מקום תואר כמו: והיה ברכה. ויתכן לפרש שחסר בי"ת והוא כמו בשעשועים יום יום בכל עת.
פסוק לא:משחקת בתבל - יתכן לפרש שזה הפסוק הוא פירוש מה שאמר למעלה. אמר: משחקת בתבל שהיא ארצו, פירוש משחקת לפניו בכל עת ושעשועי את בני אדם פירוש ואהיה שעשועים יום יום.
פסוק לא:את בני אדם - כמו עם בני אדם. והטעם: כי הם המקבלים והיא המאצלת והשעשוע שוה בשניהם.
פסוק לב:ועתה בנים שמעו לי - לשון פיוס.
פסוק לב:ואשרי דרכי ישמורו – לשון הפלגה. וטעם דרכי כטעם והודעתי להם את הדרך אשר ילכו בה:
פסוק לג:שמעו מוסר וחכמו - הקדים המוסר כטעם: כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו.
פסוק לג:ואל תפרעו - יתפרש לבלתי יהפוך הסדר, אלא שילמוד המוסר ואחר כן החכמה, ויתפרש לבל יהפוך או יבטל או יפסיק המוסר.
פסוק לד:אשרי, לשקוד על דלתותי - הטעם על ההרגל והקביעות בבתי החכמה ולפי שאמר: דלתותי, אמר: מזוזת פתחי וכפל ענין ויתכן לפרש: פתחי - פתחי החכמה ודלתותיה ומזוזותיה הם התחבולות שבכל חכמה והם המושכלות הראשונות, ומהם יתחברו ההקשות ולהם יחזרו התולדות הצודקות, וזה טעם לשמור.
פסוק לה:כי מוצאי מצא חיים - כוללת חיים גופנים, למה לי חיים בריאות חיי בשרים, מה לעני יודע להלך נגד החיים ומזון וחיים לנערותיך, וחיי הנפש ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ופירוש מוצאי משיגי חיים והטעם על אשר נכנס בשלום על דרך הפתחים.
פסוק לה:ויפק רצון מה' - השיג רצון מאת בוראו.
פסוק לו:וחוטאי חומס נפשו - כמו: אשר חטא על הנפש, שהיא דרך פשיעה או מלשון קולע אל השערה ולא יחטיא. והטעם על אשר לא השיג החכמה הפך המוצא והוא על הלומד בדרך שבוש שחומס נפשו מן האמת.
פסוק לו:וכל משנאי - הם השונאים החכמה ואין לומדין אותה כל עיקר, או פירוש וחוטאי הפושע והמורד בי, כלומר השם מגמתו לדבר אחר חומס נפשו, כי גורם לה ההעדר וכל משנאי אהבו מות, כפל ענין ואמר אהבו מות כדרך: ויאהב קללה ותבואהו.