פסוק א:הלא חכמה תקרא. הלא התורה מכרזת אליכם דברים האמורים למטה בענין:
פסוק ג:לפי קרת. תקרה הנתונה על השער ויושבים עליה:
פסוק ג:תרונה. תזעקנה ומה היא אומרת אליכם אישים אקרא:
פסוק ו:שמעו כי נגידים אדבר. דברי נגידות וחשיבות:
פסוק ח:נפתל ועקש. עקמומיות:
פסוק י:מחרוץ. ממיני הזהב הוא:
פסוק יא:מפנינים. מרגליות:
פסוק יא:לא ישוו בה. לא ידמו לשויה:
פסוק יב:שכנתי ערמה. אצל ערמה, שכיון שלמד אדם תורה נכנס בו ערמימות של כל דבר:
פסוק יג:יראת ה' שנאת רע. זהו המוסר שהחכמה מכרזת לבריות:
פסוק טו:בי מלכים ימלוכו. שהדינים והמשפטים אני מלמדם:
פסוק יז:אהבי. אהביה כתיב אמר הקב"ה אני אהביה של תורה אהב זו שמעתי מרבי אהרן בשם רבי נתן:
פסוק יז:ימצאנני. נו"ן יתירה חמשים שערי בינה אמציאנו:
פסוק כא:להנחיל אוהבי יש. יש אתי נחלה רבה:
פסוק כב:ראשית דרכו. קודם בריאתו של עולם:
פסוק כג:נסכתי מראש. ל' נסיכי בני אדם (יחזקאל לה):
פסוק כה:בטרם הרים הטבעו. בתוך המים:
פסוק כו:ארץ וחוצות. ארץ ישראל ושאר ארצות:
פסוק כו:וראש עפרות תבל. אדם הראשון:
פסוק כז:בחקו חוג על פני תהום. כשרקע חוג הארץ על המים, חוק גבול בל יעבור:
פסוק כז:חוג. לשון הקף כמו ובמחוגה יתארהו (ישעיה מד) קונפא"ש בלעז:
פסוק כח:בעזוז. כשהגביר מעיינות תהום:
פסוק כט:בשומו לים חוקו. וגזר על ים סוף כשבראו על מנת להבקע לפני משה:
פסוק כט:בחקו מוסדי ארץ. בחיקתו, מל' חקו כמו על כפים חקתיך (שם מט) וכן ומחיק הארץ (יחזקאל מג):
פסוק ל:אמון. גדילה אצלו ל' האמונים עלי תולע (איכה ד׳:ה׳):
פסוק ל:יום יום. אלפים שנה:
פסוק לא:משחקת בתבל ארצו. כל דורות הרשעים שהיו מאדם ועד נח ומנח ועד אברהם הייתי משחקת עליהם:
פסוק לא:ושעשועי. צפיתי עד בא דור המדבר ויקבלוני:
פסוק לב:ועתה בנים שמעו לי:
פסוק לג:ואל תפרעו. ואל תבטלו מוסרי:
פסוק לד:על דלתותי. להכנס ראשון לבית המדרש ולבית הכנסת ולצאת אחרון: