פסוק ב:וחיה. בעבורם בעבורם תחיה:
פסוק ב:ותורתי. מוסב על מלת שמור לומר שמור תורתי כאישון עיניך:
פסוק ד:אמור וגו׳. ר״ל תהא רגיל בחכמה כאדם באחותו:
פסוק ד:ומודע. כפל הדבר במ״ש:
פסוק ה:לשמרך. למען תשמרך מאשה הזרה ממך שאינה מותרת לך:
פסוק ה:אמריה החליקה. אשר מחלקת אמרי פתויה:
פסוק ו:כי בחלון ביתי. דרך חלון ביתי ואשנבי נשקפתי אל החוץ והוא ענין מליצה לומר שהשכיל בחכמה לדעת מעשה הבריות:
פסוק ז:וארא בפתאים. ראיתי בחבורות הפתאים והנה הבנתי והכרתי בין הבנים ההם נער חסר לב:
פסוק ח:עובר. כי ראיתיו עובר בשוק אצל פנתה של הזרה ולפי שאמר למעלה לשמרך מאשה זרה קצר כאן וסמך על המבין:
פסוק ט:בנשף. בעת הנשף למען לא יראוהו אנשים:
פסוק ט:בערב וגו׳. הוא כפל ענין כדרך המליצה:
פסוק י:והנה אשה. ראיתי והנה אשה באה לקראתו:
פסוק י:שית זונה. ר״ל בתקון זונה:
פסוק י:ונצורת לב. ונותנת מצור על לבות בני אדם לכבשם תחת ידה:
פסוק יא:הומיה. היא משמעת קול המיה למען ימשכו הזונים אחר קולה:
פסוק יא:וסוררת. מדברת דברי סרה ונאוף:
פסוק יא:לא ישכנו. אינם שוכנים בביתה כדרך הנשים:
פסוק יב:פעם בחוץ. פעם הולכת בחוץ פעם ברחובות לרדוף אחר מאהביה תארוב. תשב במארב עד אשר יעברו דרך הפנה ההיא:
פסוק יג:והחזיקה. ראיתי האשה היוצאת אחזה הנער ונשקה לו:
פסוק יג:העזה. חזקה פניה ולא נכלמה:
פסוק יד:זבחי שלמים עלי. מאז היה עלי זבחי שלמים והנה היום שלמתי נדרי והבאתים ויש א״כ עמדי בשר השלמים:
פסוק טו:על כן. הואיל ויש עמדי בשר להאכילך לזה יצאתי לקראתך לשחר פניך לבוא אלי והנה מצאתיך:
פסוק טז:מרבדים. קשטתי מטתי בקשוט הראוי:
פסוק טז:חטובות. בדי המטה המה חטובות ביושר רב ומסוגרים המה במיתרי פשתן הבא ממצרים הנאות ביותר:
פסוק יז:נפתי. התכתי על משכבי מור וגו׳ להביא הריח:
פסוק יח:נרוה. נשבעה באהבים עד הבקר ונשמחה בה:
פסוק יט:כי אין האיש. אל תפחד מבעלי כי איננו בביתו כי הלך בדרך רחוק:
פסוק כ:צרור הכסף. אל תחוש פן בלילה יבוא מדרכו כי לקח בידו צרור כספו ויתאחר בדרך עד כי יתום הכסף לקנות בכולם סחורות רבות:
פסוק כ:ליום הכסא. לזמן המיועד אשר קבע יבוא הנה והזמן עדיין לא בא:
פסוק כא:הטתו. אמר שלמה הן ראיתי שהיא הטתה אותו אחר דעתה ברוב הרגל דבריה אשר היא למודה לפתות בני אדם ובחלקת מאמר שפתיה הדיחה אותו מדרך הישר:
פסוק כב:הולך. והרי הוא הולך אחריה פתאום כמו השור הבא מעצמו אל מקום המטבח:
פסוק כב:וכעכס. וכאשר ירוץ הנחש מהרה בשליחות המקום לייסר האויל בארסו כן חיש מהר נמשך אחריה:
פסוק כג:עד יפלח. עד אשר נכשל בה וחצה יפלח את כבדו כי מאבד עולמו על ידה:
פסוק כג:כמהר. הרי הוא כצפור הממהר לעוף אל הפח בעבור הנאה מועטת לאכול מהזרעונים אשר בה ואינו יודע כי האכילה ההיא תהיה באבדן נפשו כן הוא מאבד עולמו בעבור הנאת שעה:
פסוק כד:ועתה בנים. הואיל ושמעתם שכן הוא לזאת שמעו לי ואל תהיו כמוהו:
פסוק כה:אל ישט. אל יסור לבך אל הדרך ההולך לבית הזונה ואל תתע מדרך הישר ללכת בנתיבותיה:
פסוק כו:הפילה. הזונה המחלקת אמריה:
פסוק כו:ועצומים. מספר עצום ורב:
פסוק כז:ביתה. דרך ההולך אל ביתה היא דרך שאול ויורדת אל חדרי מות כי בקל יתפתה ומאבד עולמו: