פסוק ג:על לוח לבך - שלא תשכחם.
פסוק ד:ומודע - קרוב הידוע.
פסוק ה:לשמרך - כי קרוביו של אדם ישמרוהו, מדרך רע.
פסוק ו:נשקפתי - אלה דברי שלמה וטעמו נגליתי ונראיתי למשקיפים אותי, כדי שישמחו בני אדם בראותו, וכן נשקפה ותיבב וטעם הנשקף, להראות עצמו והמשקיף לראות אחרים.
פסוק יא:המיה - כדי שתשמיע קולה למבקשיה באפלה.
פסוק יא:סוררת - דוברת סרה.
פסוק יא:ישכנו - בלשון זכר, והנכון תשכונה.
פסוק יב:ואצל - עד שתמצא חסר לב.
פסוק יג:ותאמר - נשתנה בעבור ההפסק, כי לו מלה זעירה וכן: ישפוטו הם:
פסוק יד:זבחי - דוברת לו כזבים.
פסוק טז:חטובות - מחוטבות תבנית היכל.
פסוק יז:אהלים - חסר וי"ו:
פסוק יח:דודים - אהבים, אתן את דודי.
פסוק יט:האיש - ולא אמרה אישי, כי אינו נחשב בעיניה מאומה בזנותה עם אחרים.
פסוק כ:הכסא - ראש חודש שיתכסה בו הירח.
פסוק כא:תדיחני - מדרך הישרה.
פסוק כב:וכעכס - כמו תעכסנה פירוש תראנה העכסים והם דומים לכבל. וכן הפירוש: וכעכס - שהאויל קשה להביא רגלו בו, כן הוא קשה להביאו אל מוסר.
פסוק כג:חץ - מדמה נגע האל לחץ, והטעם: עד שיפלח חץ כבדו ולא יקבל מוסר.
פסוק כג:אל פח - כן מהרה יפלחהו חץ, ולא ידע האויל כי בעבור נפשו שתמות הוא שונא מוסר, וזהו הנכון.
פסוק כד:ועתה בנים - כי העם כבנים.
פסוק כה:ואל תתע - מדרך הישרה, בעבור נתיבות הזונה.
פסוק כז:שאול - שהוא ביתה, יורדות הדרכים ומורידות אותה כפירוש נעו מעגלותיה, או יורדות רמז לרגליה וכאשר דבר גנות האשה הראה דבר מעלת החכמה, שהיא מיסרת הפתאים.