א בְּ֭נִי אִם־עָרַ֣בְתָּ לְרֵעֶ֑ךָ תָּקַ֖עְתָּ לַזָּ֣ר כַּפֶּֽיךָ׃ ב נוֹקַ֥שְׁתָּ בְאִמְרֵי־פִ֑יךָ נִ֝לְכַּ֗דְתָּ בְּאִמְרֵי־פִֽיךָ׃ ג עֲשֵׂ֨ה זֹ֥את אֵפ֪וֹא ׀ בְּנִ֡י וְֽהִנָּצֵ֗ל כִּ֘י בָ֤אתָ בְכַף־רֵעֶ֑ךָ לֵ֥ךְ הִ֝תְרַפֵּ֗ס וּרְהַ֥ב רֵעֶֽיךָ׃ ד אַל־תִּתֵּ֣ן שֵׁנָ֣ה לְעֵינֶ֑יךָ וּ֝תְנוּמָ֗ה לְעַפְעַפֶּֽיךָ׃ ה הִ֭נָּצֵל כִּצְבִ֣י מִיָּ֑ד וּ֝כְצִפּ֗וֹר מִיַּ֥ד יָקֽוּשׁ׃ ו לֵֽךְ־אֶל־נְמָלָ֥ה עָצֵ֑ל רְאֵ֖ה דְרָכֶ֣יהָ וַחֲכָֽם׃ ז אֲשֶׁ֖ר אֵֽין־לָ֥הּ קָצִ֗ין שֹׁטֵ֥ר וּמֹשֵֽׁל׃ ח תָּכִ֣ין בַּקַּ֣יִץ לַחְמָ֑הּ אָגְרָ֥ה בַ֝קָּצִ֗יר מַאֲכָלָֽהּ׃ ט עַד־מָתַ֖י עָצֵ֥ל ׀ תִּשְׁכָּ֑ב מָ֝תַ֗י תָּק֥וּם מִשְּׁנָתֶֽךָ׃ י מְעַ֣ט שֵׁ֭נוֹת מְעַ֣ט תְּנוּמ֑וֹת מְעַ֓ט ׀ חִבֻּ֖ק יָדַ֣יִם לִשְׁכָּֽב׃ יא וּבָֽא־כִמְהַלֵּ֥ךְ רֵאשֶׁ֑ךָ וּ֝מַחְסֹֽרְךָ֗ כְּאִ֣ישׁ מָגֵֽן׃ יב אָדָ֣ם בְּ֭לִיַּעַל אִ֣ישׁ אָ֑וֶן ה֝וֹלֵ֗ךְ עִקְּשׁ֥וּת פֶּֽה׃ יג קֹרֵ֣ץ בְּ֭עֵינָו מֹלֵ֣ל בְּרַגְלָ֑ו מֹ֝רֶ֗ה בְּאֶצְבְּעֹתָֽיו׃ יד תַּֽהְפֻּכ֨וֹת ׀ בְּלִבּ֗וֹ חֹרֵ֣שׁ רָ֣ע בְּכָל־עֵ֑ת מדנים (מִדְיָנִ֥ים) יְשַׁלֵּֽחַ׃ טו עַל־כֵּ֗ן פִּ֭תְאֹם יָב֣וֹא אֵיד֑וֹ פֶּ֥תַע יִ֝שָּׁבֵ֗ר וְאֵ֣ין מַרְפֵּֽא׃ טז שֶׁשׁ־הֵ֭נָּה שָׂנֵ֣א יְהוָ֑ה וְ֝שֶׁ֗בַע תועבות (תּוֹעֲבַ֥ת) נַפְשֽׁוֹ׃ יז עֵינַ֣יִם רָ֭מוֹת לְשׁ֣וֹן שָׁ֑קֶר וְ֝יָדַ֗יִם שֹׁפְכ֥וֹת דָּם־נָקִֽי׃ יח לֵ֗ב חֹ֭רֵשׁ מַחְשְׁב֣וֹת אָ֑וֶן רַגְלַ֥יִם מְ֝מַהֲר֗וֹת לָר֥וּץ לָֽרָעָה׃ יט יָפִ֣יחַ כְּ֭זָבִים עֵ֣ד שָׁ֑קֶר וּמְשַׁלֵּ֥חַ מְ֝דָנִ֗ים בֵּ֣ין אַחִֽים׃ כ נְצֹ֣ר בְּ֭נִי מִצְוַ֣ת אָבִ֑יךָ וְאַל־תִּ֝טֹּ֗שׁ תּוֹרַ֥ת אִמֶּֽךָ׃ כא קָשְׁרֵ֣ם עַל־לִבְּךָ֣ תָמִ֑יד עָ֝נְדֵ֗ם עַל־גַּרְגְּרֹתֶֽךָ׃ כב בְּהִתְהַלֶּכְךָ֨ ׀ תַּנְחֶ֬ה אֹתָ֗ךְ בְּֽ֭שָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹ֣ר עָלֶ֑יךָ וַ֝הֲקִיצ֗וֹתָ הִ֣יא תְשִׂיחֶֽךָ׃ כג כִּ֤י נֵ֣ר מִ֭צְוָה וְת֣וֹרָה א֑וֹר וְדֶ֥רֶךְ חַ֝יִּ֗ים תּוֹכְח֥וֹת מוּסָֽר׃ כד לִ֭שְׁמָרְךָ מֵאֵ֣שֶׁת רָ֑ע מֵֽ֝חֶלְקַ֗ת לָשׁ֥וֹן נָכְרִיָּֽה׃ כה אַל־תַּחְמֹ֣ד יָ֭פְיָהּ בִּלְבָבֶ֑ךָ וְאַל־תִּ֝קָּֽחֲךָ֗ בְּעַפְעַפֶּֽיהָ׃ כו כִּ֤י בְעַד־אִשָּׁ֥ה זוֹנָ֗ה עַֽד־כִּכַּ֫ר לָ֥חֶם וְאֵ֥שֶׁת אִ֑ישׁ נֶ֖פֶשׁ יְקָרָ֣ה תָצֽוּד׃ כז הֲיַחְתֶּ֤ה אִ֓ישׁ אֵ֬שׁ בְּחֵיק֑וֹ וּ֝בְגָדָ֗יו לֹ֣א תִשָּׂרַֽפְנָה׃ כח אִם־יְהַלֵּ֣ךְ אִ֭ישׁ עַל־הַגֶּחָלִ֑ים וְ֝רַגְלָ֗יו לֹ֣א תִכָּוֶֽינָה׃ כט כֵּ֗ן הַ֭בָּא אֶל־אֵ֣שֶׁת רֵעֵ֑הוּ לֹ֥א יִ֝נָּקֶ֗ה כָּֽל־הַנֹּגֵ֥עַ בָּֽהּ׃ ל לֹא־יָב֣וּזוּ לַ֭גַּנָּב כִּ֣י יִגְנ֑וֹב לְמַלֵּ֥א נַ֝פְשׁ֗וֹ כִּ֣י יִרְעָֽב׃ לא וְ֭נִמְצָא יְשַׁלֵּ֣ם שִׁבְעָתָ֑יִם אֶת־כָּל־ה֖וֹן בֵּית֣וֹ יִתֵּֽן׃ לב נֹאֵ֣ף אִשָּׁ֣ה חֲסַר־לֵ֑ב מַֽשְׁחִ֥ית נַ֝פְשׁ֗וֹ ה֣וּא יַעֲשֶֽׂנָּה׃ לג נֶֽגַע־וְקָל֥וֹן יִמְצָ֑א וְ֝חֶרְפָּת֗וֹ לֹ֣א תִמָּחֶֽה׃ לד כִּֽי־קִנְאָ֥ה חֲמַת־גָּ֑בֶר וְלֹֽא־יַ֝חְמ֗וֹל בְּי֣וֹם נָקָֽם׃ לה לֹא־יִ֭שָּׂא פְּנֵ֣י כָל־כֹּ֑פֶר וְלֹֽא־יֹ֝אבֶ֗ה כִּ֣י תַרְבֶּה־שֹֽׁחַד׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ביאור שטיינזלץ

עדין שטיינזלץ

פסוק א:
בְּנִי, אִם־עָרַבְתָּ, נעשית עָרב לְחובו של רֵעֶךָ, אם תָּקַעְתָּ לַזָּר כַּפֶּיךָ, התחייבת לאיש זר. ערבות היא התחייבות, ויש לעשותה בזהירות רבה. קורה שאנשים חסרי ניסיון ניאותים לבקשת אדם שעמו הם בקשר כלשהו, גם אם אינו מוכר להם היטב, לחתום לו על ערבויות, בלי שיביאו בחשבון את האפשרות שיהא עליהם לשלם אותן. לעתים משיבים לו בחיוב מתוך פזיזות ובלי תשומת לב מספקת.
פסוק ב:
במקרה כזה נוֹקַשְׁתָּ, נפלת למוקש, נתפסת בְאִמְרֵי־פִיךָ, בגלל דיבוריך, נִלְכַּדְתָּ בְּאִמְרֵי־פִיךָ.
פסוק ג:
עֲשֵׂה זֹאת אֵפוֹא, בְּנִי, וְהִנָּצֵל, כִּי בָאתָ בְכַף, בשליטת רֵעֶךָ, מאחר שהתחייבת לו – לֵךְ הִתְרַפֵּס, השפל את עצמך וּרְהַב, הגדל את רֵעֶיךָ. הסבר להם שאינך מסוגל לעשות את מה שהתחייבת להם.
פסוק ד:
אַל־תִּתֵּן שֵׁנָה לְעֵינֶיךָ, וּתְנוּמָה לְעַפְעַפֶּיךָ עד שתיפטר מהצרה הזו.
פסוק ה:
הִנָּצֵל כִּצְבִי מִיָּד – מידו של הצייד וּכְצִפּוֹר מִיַּד יָקוּשׁ, מלכודת. נַסה להיחלץ מכל ערבות מהר ככל שתוכל. לא כדאי להתחייב כך אלא למען אנשים קרובים מאוד ונאמנים, ואל תחתום על ערבויות על סמך היכרות קלושה.
פסוק ו:
עצה הנוגעת לעצלנות: לֵךְ־אֶל־נְמָלָה, עָצֵל, רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם. שב ליד קן נמלים והסתכל כיצד הן עובדות.
פסוק ז:
אֲשֶׁר אֵין־לָהּ קָצִין, שֹׁטֵר וּמֹשֵׁל. הנמלה הפעלתנית עושה הכול לבד, בלי מפקדים ושוטרים.
פסוק ח:
הנמלה תָּכִין בַּקַּיִץ את לַחְמָהּ, אָגְרָה, היא מכנסת בתקופת הקָּצִיר את מַאֲכָלָהּ, שתזדקק לו לאחר זמן. למד מן הנמלה לעבוד כעת, אל תתמהמה והימנע מלדחות דברים.
פסוק ט:
עַד־מָתַי, עָצֵל, תִּשְׁכָּב?! מָתַי תָּקוּם מִשְּׁנָתֶךָ?!
פסוק י:
אם תאמר: מְעַט שֵׁנוֹת, מְעַט תְּנוּמוֹת, ועוד מְעַט חִבֻּק יָדַיִם לִשְׁכָּב. אישן מעט, אנמנם מעט, אשכב קצת ער –
פסוק יא:
וּבָא, אז יבוא כִמְהַלֵּךְ, כמי שרגיל בצעדות רֵאשֶׁךָ, רִישך, העוני שלך, וּמַחְסֹרְךָ יגיע לבטח כְּאִישׁ מָגֵן, כאיש צבא נמרץ הנושא מגן, הצועד לבטח וללא מעצור. העוני והמחסור יבואו על מי שאיננו עושה אלא מניח לזמן לעבור.
פסוק יב:
ומגנותו של העצל לגנותה של דמות אחרת – אָדָם בְּלִיַּעַל, נבל, אִישׁ אָוֶן, רֶשע, הוא מי שהוֹלֵךְ בעִקְּשׁוּת, עקמימות פֶּה, שנהנה לסלף דברים ולדבר רעות על אחרים.
פסוק יג:
כאשר אין הוא יכול לדבר ובכל זאת רוצה להשמיץ, הוא קֹרֵץ בְּעֵינָו, לרמז שהדברים אינם כפי שהם נראים, או שיש להבינם באופן אחר; מוֹלֵל, חוכך בְּרַגְלָו, ובכך מרמז על כוונה אחרת; או מֹרֶה, רומז בְּאֶצְבְּעֹתָיו.
פסוק יד:
תַּהְפֻּכוֹת, רעיונות מסולפים בְּלִבּוֹ; חֹרֵשׁ, זומם רָע; בְּכָל־עֵת שיוכל מִדְיָנִים, קטטות יְשַׁלֵּחַ.
פסוק טו:
עַל־כֵּן פִּתְאֹם יָבוֹא אֵידוֹ, אסונו, לפֶתַע יִשָּׁבֵר וְאֵין לו מַרְפֵּא. זה סופו של אדם שלשונו רעה, משמיץ ומרכל אף שאין הדבר מועיל אפילו לעצמו.
פסוק טז:
שֶׁשׁ־הֵנָּה מידות רעות ששָׂנֵא ה', וְשֶׁבַע, והמידה השביעית גרועה מכולן, היא תּוֹעֲבַת נַפְשׁוֹ:
פסוק יז:
עֵינַיִם רָמוֹת, גאווה; לשׁוֹן מדברת שָׁקֶר; וְיָדַיִם שֹׁפְכוֹת דָּם־נָקִי, רוצחות חפים מפשע, ובהשאלה – הכלמה קשה של הזולת;
פסוק יח:
לֵב חֹרֵשׁ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן; רַגְלַיִם מְמַהֲרוֹת לָרוּץ לָרָעָה;
פסוק יט:
מי שיָפִיחַ כְּזָבִים, מספר שקרים בתור עֵד שָׁקֶר; והגרוע מכול – מְשַׁלֵּחַ מְדָנִים, קטטות בֵּין אַחִים. המגרה שנאה בין אוהבים עושה את כל הרעות יחד וגורם צרות רבות לאחרים.
פסוק כ:
נְצֹר, שמור, בְּנִי, מִצְוַת אָבִיךָ, וְאַל־תִּטֹּשׁ, תעזוב תּוֹרַת אִמֶּךָ.
פסוק כא:
קָשְׁרֵם – את הדברים שאני מצווה עליך, עַל־לִבְּךָ תָמִיד, עָנְדֵם לזיכרון עַל־גַּרְגְּרֹתֶךָ, צווארך.
פסוק כב:
בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה, תדריך אֹתָךְ תורת הוריך, והיא תלווה אותך תמיד – בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ, וַהֲקִיצוֹתָ, כשתתעורר – בין בבוקר בין בתחיית המתים – הִיא תְשִׂיחֶךָ, תהיה שיחתך.
פסוק כג:
כִּי כנֵר שבו שמן המאיר בחושך – המִצְוָה, וְהתוֹרָה איננה נר בודד, שהוא כלי גשמי אלא אוֹר מופשט ורחב, וְדֶרֶךְ חַיִּים הן תּוֹכְחוֹת המוּסָר.
פסוק כד:
בכוחם של אלה לִשְׁמָרְךָ מֵאֵשֶׁת רָע, מֵחֶלְקַת לָשׁוֹן של אשה נָכְרִיָּה.
פסוק כה:
אַל־תַּחְמֹד יָפְיָהּ בִּלְבָבֶךָ, וְאַל, שלא תִּקָּחֲךָ בְּעַפְעַפֶּיהָ, אתה חושק ביפיה, והיא רומזת לך בעיניה, וכך היא לוכדת אותך.
פסוק כו:
כִּי בְעַד, בשביל ובגלל אִשָּׁה זוֹנָה מגיעים אנשים עַד־כִּכַּר לָחֶם. מי שנשבה בקסמיה יורד מנכסיו ומידרדר עד שלבסוף לא תהיה לו אפילו כיכר לחם. וְאֵשֶׁת אִישׁ הקושרת יחסים עם אחרים, אפילו נֶפֶשׁ יְקָרָה, חשובה וטהורה תָצוּד.
פסוק כז:
הֲיַחְתֶּה, האם יגרוף אִישׁ גחלי אֵשׁ בְּחֵיקוֹ, בין בגדו לגופו, וּבְגָדָיו לֹא תִשָּׂרַפְנָה, ישרפו?!
פסוק כח:
האִם־יְהַלֵּךְ אִישׁ עַל־הַגֶּחָלִים, וְרַגְלָיו לֹא תִכָּוֶינָה?!
פסוק כט:
כֵּן – כמחזיק אש וכהולך על גחלים הוא האיש הַבָּא אֶל־אֵשֶׁת רֵעֵהוּ. לֹא יִנָּקֶה מעונש גם בעולם הזה כָּל־הַנֹּגֵעַ בָּהּ.
פסוק ל:
אמנם לֹא־יָבוּזוּ לַגַּנָּב כִּי יִגְנוֹב כדי לְמַלֵּא נַפְשׁוֹ כִּי יִרְעָב, להשביע את רעבונו.
פסוק לא:
וְעם זאת כאשר הוא נִמְצָא, נתפס – יְשַׁלֵּם שִׁבְעָתָיִם, תשלום רב על גנבותיו, ואפילו אֶת־כָּל־הוֹן בֵּיתוֹ יִתֵּן לשם כך. אפילו גנב שהיה רעב ומסכן ונאלץ לגנוב, שיש הצדקה מסוימת למעשהו, מקבל את עונשו; על אחת כמה וכמה נואף עם אשת איש שאין לו כל הצדקה –
פסוק לב:
נֹאֵף אִשָּׁה חֲסַר־לֵב, חסר דעת הוא. רק אדם אשר מַשְׁחִית נַפְשׁוֹ הוּא יַעֲשֶׂנָּה.
פסוק לג:
נֶגַע, חולי וְקָלוֹן, בושה יִמְצָא, וְחֶרְפָּתוֹ על מעשה הניאוף לֹא תִמָּחֶה, תימחק.
פסוק לד:
כִּי־קִנְאָה חֲמַת־גָּבֶר. זעמו של הגבר הנשוי לאשה כזו גדול מאוד, מאחר שהוא נובע מקנאה, וְלֹא־יַחְמוֹל בְּיוֹם נָקָם. הוא יתנקם בלי רחמים.
פסוק לה:
הבעל לֹא־יִשָּׂא פְּנֵי, יתפייס בתשלום כָל־כֹּפֶר, כמו שמקבלים מגנב, וְלֹא־יֹאבֶה, יתרצה גם כִּי תַרְבֶּה־שֹּׁחַד, תנסה לשחד אותו בממון. זהו מעשה מכוער, בלתי מוסרי וחסר הצדקה, ומעבר לכך, הוא גם מסוכן.