פגיעה בזכויות הנשים
בתקופת המקרא היו היחסים בין בני הזוג מושתתים על יסודות של אהבה אמיתית. החיים היו מלאי תוכן והחמימות הורגשה בכל מקום. גישה זו של הבעל לאשתו הביאה לאמון הדדי ולא היה שום חשש שהאישה תקופח באיזה תחום שהוא. לכן לא תיקנה התורה כתובה לאשה (יש גם דעות אחרות). מקרי הגירושין היו מועטים ושאפו לאפס. כאשר נתאלמנה האישה דאגו לכלכלתה ולצרכיה גם בלי חוזה הכתובה.
לאחר גלות בבל ירדו הדורות והגברים התנכרו לזכויות הנשים. הדבר בא לידי ביטוי בנבואת מלאכי בפרקנו. הנביא קובל על הגברים שאינם מתייחסים כשורה לנשותיהן:
וְזֹאת֙ שֵׁנִ֣ית תַּֽעֲשׂ֔וּ כַּסּ֤וֹת דִּמְעָה֙ אֶת־מִזְבַּ֣ח יְ-הוָ֔ה בְּכִ֖י... וַאֲמַרְתֶּ֖ם עַל־מָ֑ה? עַ֡ל כִּי־יְ-הוָה֩ הֵעִ֨יד בֵּינְךָ֜ וּבֵ֣ין ׀ אֵ֣שֶׁת נְעוּרֶ֗יךָ אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ בָּגַ֣דְתָּה בָּ֔הּ וְהִ֥יא חֲבֶרְתְּךָ֖ וְאֵ֥שֶׁת בְּרִיתֶֽךָ׃... וְנִשְׁמַרְתֶּ֥ם בְּרוּחֲכֶ֖ם וְלֹ֥א תִבְגֹּֽדוּ׃
(מלאכי ב יג,יד,טז)
באדיבות הרב, מתוך ספרו 'אמרי חן – שמואל'