מהי תורת אמת
בְּרִיתִי הָיְתָה אִתּוֹ הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם וָאֶתְּנֵם לוֹ מוֹרָא וַיִּירָאֵנִי וּמִפְּנֵי שְׁמִי נִחַת הוּא.
תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ וְעַוְלָה לֹא נִמְצָא בִשְׂפָתָיו בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר הָלַךְ אִתִּי וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָוֹן.
כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ יְ-הֹוָה צְבָאוֹ-ת הוּא
(מלאכי ב ה-ז)
מלאכי חותם את תקופת נביאים-אחרונים בקביעה נחרצת. הדרך היחידה להשיב רבים מעוון היא באמצעות "תּוֹרַת אֱמֶת". מה פירושו של ביטוי חשוב זה? חשיבותו של הביטוי מובעת גם בשיבוצו כ"מטבע שטבעו חכמים" בברכת התורה "אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו".
"אבן עזרא" הסביר ש"איננו מקבל שוחד". הרד"ק הסביר "שלא היה אחד בפה ואחד בלב".
הירושלמי הסביר: "רבי יוחנן בשם רבי בניה רבי חונה בשם רבי אפילו דברים ששמע מפי רבו"(פיאה פרק א הלכה א) ומדרש האגדה הסביר: "רבי חונייא בשם רבי אמר 'תורת אמת היתה בפיהו'(מלאכי ב ו) - אלו דברים ששמע מפי רבו" (בראשית רבה פרשה א ד"ה רבי ישמעאל).
שני המקורות מביאים את דעתו של רבי, במה הם חולקים? יתכן ולפי המדרש רק דברים שלמדת מפי רבך הם בהכרח "תורת אמת". לעומתו הירושלמי סבור שגם דברים ששמעת מפי רבך חייבים לעבור סינון ב"מסננת האמת". אם אינך בטוח שהם עוברים "מבחן" זה אסור לך ללמדם לתלמידך.
חידוש גדול נמצא במדרש ההלכה: " 'תורת אמת היתה בפיהו'(מלאכי ב ו) - שלא טימא את הטהור ולא טיהר את הטמא, ועוולה לא נמצא בשפתיו, שלא אסר את המותר ולא התיר את האסור..."(ספרא שמיני פרשה א ד"ה ויהי ביום). על פי המדרש תורת אמת ללא עוולה היא תורה שבה הרב נזהר שלא לאסור את המותר ושלא לטמא את הטהור לא פחות ממה שהוא נזהר שלא להתיר את האסור ולא לטהר את הטמא.
הגדרה זו מביאה אותנו להגדרה נוספת. "תּוֹרַת אֱמֶת", היא תורה שהמחויבות שבה לאמת היא כל כך גדולה, כך שלא נשתמש בה כדי לאסור את המותר, גם אם כוונתנו להשיג מטרה מאוד חיובית.
באדיבות הרב, מתוך 'חמדת ימים' גליון תולדות תשס"ז