פסוק א:ועתה - דברתי אליכם.
פסוק ב:אם, וארותי את ברכותיכם - כדרך יגיה חשכי.
פסוק ב:וגם ארותיה - מפעלי הכפל והטעם הברכה.
פסוק ב:וגם - ככה עשיתי עד עתה, כי ארותי את הברכה, מפני שלא שמתם על לב.
פסוק ג:הנני - אגער בזרע שלא יצמח, בעבור היות שלחני ריק.
פסוק ג:ומלת חגיכם, כמו: אסרו חג בעבותים. והנה פירוש חגיכם – קרבנותיכם, אזרה אותם על פניכם וטעם ארחיקכם מעל פני, שלא אראה אתכם.
פסוק ג:ונשא אתכם - הנושא הוא האויב אליו.
פסוק ד:וידעתם - אז תדעו אם לא תשמעו אלי. עתה ידבר עם ישראל שהם חייבים לכבד הכהנים משרתי השם, ועשו כאשר יורו אתכם ולא תביאו מנחה בעל מום.
פסוק ה:בריתי - כרתי ברית עמו, כי בעבור שהוא מקריב קרבני יהיה לישראל החיים והשלום.
פסוק ה:וטעם ואתנם על ישראל – שהשם נתנם לו שיראו ממנו והוא ירא השם.
פסוק ה:נחת הוא - מבנין נפעל והשלם ננחת כמו לב נשבר ונדכה מגזרת תראו תחת והטעם כפול. ויש אומרים: כי ואתנם לו - מצוות וחוקים והם תורת כהנים.
פסוק ו:תורת - אמר יפת: זה נאמר על אהרן. ורבי ישועה אמר: על פנחס. והנכון כי על שניהם אמר ועל בניהם הקדושים, כי ככה ראוי להיות כוהן גדול.
פסוק ו:הייתה בפיהו - איננו מקבל שוחד.
פסוק ו:ועולה - לשאת פנים.
פסוק ו:ומישור - לעשות מצותי.
פסוק ז:כי - דבק כי בהיות הכהן ישר, ירבו הישרים והנה שפתי כוהן דבק עם אשר למעלה כי מלאך שליח השם הוא בינו ובין ישראל.
פסוק ח:ואתם - יוכיח את שלא ישמעו אליהם להביא הגזול.
פסוק ח:הכשלתם - אתם מורי התורה.
פסוק ט:וגם - אתם בזיתם אותי לאמר כי מזבחי בזוי הוא, עתה יוכיח הכהנים שהם נושאים פנים לגדולים.
פסוק י:הלא - פרשה אחרת להזכיר עון אחר שהיו מגרשים נשותיהם והם בוכות בעבור נשים נכריות, ככתוב בספר עזרא והיה להם לשים לב לאמר הלא אב אחד הוא יעקב, אם כן שאבינו אחד ובוראינו אחד, למה נבגוד איש באחיו או באחותו, כי בעבור זאת הפרשה לחלל ברית אבותינו שקיבלו את התורה.
פסוק יא:בגדה - קדש השם לישראל בנים ובנות ככתוב מכעס בניו ובנותיו.
פסוק יא:ובעל - מגזרת כי יבעל בחור בתולה.
פסוק יא:בת אל נכר - עובדת עכו"ם והטעם שאינה מאב אחד ומאל אחד.
פסוק יב:יכרת, ער ועונה - מטעם הענין בן ונכד. ויפת אמר: כאשר תלין נפשו יהיה בנו ער ועונה כי לא נכרתה משפחתו ואם העושה זאת התועבה כמו אשר יעשנה הוא כוהן, לא יהיה לו בן מגיש מנחה:
פסוק יג:וזאת - טעם שנית כי האחת הגזול ובעל מום והשני כי מזבחי מכוסה דמעה בכי ואנקה, בעבור בנות ישראל הבוכות ולא אפנה עוד אל מזבחותיכם, ואין לי רצון בה.
פסוק יד:ואמרתם - והתשובה על כי השם היה עד בינך ובין כל אחד ואחד ובין אשת נעוריו.
פסוק טו:ולא אחד - מכם עשה כדת ונשארה רוחו לו ואם תאמרו מה האחד הוא מבקש, זרע אלוהים במצוות השם. וטעם ונשארה רוחו לו שלא להתערב עם בת אל נכר, על כן כתוב: ונשמרתם ברוחכם ובאשת נעוריך אל יבגוד רוחכם.
פסוק טז:כי שנא - השם ישנא שישלח איש את אשתו הטהורה ושנא אשר יכסה, או השם יראה חמסו שהוא בסתר.
פסוק יז:הוגעתם - פרשה אחרת ידענו כי השם הנכבד לא ייגע ואיך יגיעהו מעשיו רק הוא כלשון בני אדם שלא יסבול עוד כל עושי רע, לולי שהוא טוב בעיניו לא היה מניחו לעשות, ואם תאמרו עוד יעשה משפט, מתי היה זה ואיה הוא, למה לא יעשה משפט?! וזאת הנבואה לעתיד ובתחלה יבא אליהו, כאשר הוא כתוב בסוף הספר.