א מַשָּׂ֥א דְבַר־יְהוָ֖ה אֶל־יִשְׂרָאֵ֑ל בְּיַ֖ד מַלְאָכִֽי׃ ב אָהַ֤בְתִּי אֶתְכֶם֙ אָמַ֣ר יְהוָ֔ה וַאֲמַרְתֶּ֖ם בַּמָּ֣ה אֲהַבְתָּ֑נוּ הֲלוֹא־אָ֨ח עֵשָׂ֤ו לְיַֽעֲקֹב֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וָאֹהַ֖ב אֶֽת־יַעֲקֹֽב׃ ג וְאֶת־עֵשָׂ֖ו שָׂנֵ֑אתִי וָאָשִׂ֤ים אֶת־הָרָיו֙ שְׁמָמָ֔ה וְאֶת־נַחֲלָת֖וֹ לְתַנּ֥וֹת מִדְבָּֽר׃ ד כִּֽי־תֹאמַ֨ר אֱד֜וֹם רֻשַּׁ֗שְׁנוּ וְנָשׁוּב֙ וְנִבְנֶ֣ה חֳרָב֔וֹת כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת הֵ֥מָּה יִבְנ֖וּ וַאֲנִ֣י אֶהֱר֑וֹס וְקָרְא֤וּ לָהֶם֙ גְּב֣וּל רִשְׁעָ֔ה וְהָעָ֛ם אֲשֶׁר־זָעַ֥ם יְהוָ֖ה עַד־עוֹלָֽם׃ ה וְעֵינֵיכֶ֖ם תִּרְאֶ֑ינָה וְאַתֶּ֤ם תֹּֽאמְרוּ֙ יִגְדַּ֣ל יְהוָ֔ה מֵעַ֖ל לִגְב֥וּל יִשְׂרָאֵֽל׃ ו בֵּ֛ן יְכַבֵּ֥ד אָ֖ב וְעֶ֣בֶד אֲדֹנָ֑יו וְאִם־אָ֣ב אָ֣נִי אַיֵּ֣ה כְבוֹדִ֡י וְאִם־אֲדוֹנִ֣ים אָנִי֩ אַיֵּ֨ה מוֹרָאִ֜י אָמַ֣ר ׀ יְהוָ֣ה צְבָא֗וֹת לָכֶם֙ הַכֹּֽהֲנִים֙ בּוֹזֵ֣י שְׁמִ֔י וַאֲמַרְתֶּ֕ם בַּמֶּ֥ה בָזִ֖ינוּ אֶת־שְׁמֶֽךָ׃ ז מַגִּישִׁ֤ים עַֽל־מִזְבְּחִי֙ לֶ֣חֶם מְגֹאָ֔ל וַאֲמַרְתֶּ֖ם בַּמֶּ֣ה גֵֽאַלְנ֑וּךָ בֶּאֱמָרְכֶ֕ם שֻׁלְחַ֥ן יְהוָ֖ה נִבְזֶ֥ה הֽוּא׃ ח וְכִֽי־תַגִּשׁ֨וּן עִוֵּ֤ר לִזְבֹּ֙חַ֙ אֵ֣ין רָ֔ע וְכִ֥י תַגִּ֛ישׁוּ פִּסֵּ֥חַ וְחֹלֶ֖ה אֵ֣ין רָ֑ע הַקְרִיבֵ֨הוּ נָ֜א לְפֶחָתֶ֗ךָ הֲיִּרְצְךָ֙ א֚וֹ הֲיִשָּׂ֣א פָנֶ֔יךָ אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃ ט וְעַתָּ֛ה חַלּוּ־נָ֥א פְנֵי־אֵ֖ל וִֽיחָנֵ֑נוּ מִיֶּדְכֶם֙ הָ֣יְתָה זֹּ֔את הֲיִשָּׂ֤א מִכֶּם֙ פָּנִ֔ים אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃ י מִ֤י גַם־בָּכֶם֙ וְיִסְגֹּ֣ר דְּלָתַ֔יִם וְלֹֽא־תָאִ֥ירוּ מִזְבְּחִ֖י חִנָּ֑ם אֵֽין־לִ֨י חֵ֜פֶץ בָּכֶ֗ם אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת וּמִנְחָ֖ה לֹֽא־אֶרְצֶ֥ה מִיֶּדְכֶֽם׃ יא כִּ֣י מִמִּזְרַח־שֶׁ֜מֶשׁ וְעַד־מְבוֹא֗וֹ גָּד֤וֹל שְׁמִי֙ בַּגּוֹיִ֔ם וּבְכָל־מָק֗וֹם מֻקְטָ֥ר מֻגָּ֛שׁ לִשְׁמִ֖י וּמִנְחָ֣ה טְהוֹרָ֑ה כִּֽי־גָד֤וֹל שְׁמִי֙ בַּגּוֹיִ֔ם אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃ יב וְאַתֶּ֖ם מְחַלְּלִ֣ים אוֹת֑וֹ בֶּאֱמָרְכֶ֗ם שֻׁלְחַ֤ן אֲדֹנָי֙ מְגֹאָ֣ל ה֔וּא וְנִיב֖וֹ נִבְזֶ֥ה אָכְלֽוֹ׃ יג וַאֲמַרְתֶּם֩ הִנֵּ֨ה מַתְּלָאָ֜ה וְהִפַּחְתֶּ֣ם אוֹת֗וֹ אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת וַהֲבֵאתֶ֣ם גָּז֗וּל וְאֶת־הַפִּסֵּ֙חַ֙ וְאֶת־הַ֣חוֹלֶ֔ה וַהֲבֵאתֶ֖ם אֶת־הַמִּנְחָ֑ה הַאֶרְצֶ֥ה אוֹתָ֛הּ מִיֶּדְכֶ֖ם אָמַ֥ר יְהוָֽה׃ יד וְאָר֣וּר נוֹכֵ֗ל וְיֵ֤שׁ בְּעֶדְרוֹ֙ זָכָ֔ר וְנֹדֵ֛ר וְזֹבֵ֥חַ מָשְׁחָ֖ת לַֽאדֹנָ֑י כִּי֩ מֶ֨לֶךְ גָּד֜וֹל אָ֗נִי אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת וּשְׁמִ֖י נוֹרָ֥א בַגּוֹיִֽם׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ביאור שטיינזלץ

עדין שטיינזלץ

פסוק א:
מַשָּׂא, דיבור נבואי, שהוא דְבַר־ה' אֶל־יִשְׂרָאֵל בְּיַד, על ידי הנביא מַלְאָכִי.
פסוק ב:
אָהַבְתִּי אֶתְכֶםאָמַר ה'. וַאֲמַרְתֶּם: בַּמָּה ניכר כי אֲהַבְתָּנוּ? התשובה: הֲלוֹא־אָח עֵשָׂו לְיַעֲקֹב, שניהם בני יצחק ורבקה, וקשרי האחווה ביניהם קיימים משעת יצירתם, נְאֻם־ה', וָאֹהַב אֶת־יַעֲקֹב
פסוק ג:
וְאֶת־עֵשָׂו שָׂנֵאתִי, וָאָשִׂים אֶת־הָרָיו שְׁמָמָה, וְאֶת־נַחֲלָתוֹ, ארץ אדום, אשים מעון לְתַנּוֹת, לתנים שוכני מִדְבָּר.
פסוק ד:
כִּי־תֹאמַר אוכלוסיית אֱדוֹם: אמנם רֻשַּׁשְׁנוּ, נהרסנו, דולדלנו, וְאולם נָשׁוּב וְנִבְנֶה חֳרָבוֹת – כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: הֵמָּה יִבְנוּ, וַאֲנִי אֶהֱרוֹס. וְקָרְאוּ לָהֶם "גְּבוּל, ארץ רִשְׁעָה", וְ"הָעָם אֲשֶׁר־זָעַם ה'" עַד־עוֹלָם. האדומים לא יצליחו לשקם את ארצם, והיא תישאר מקוללת.
פסוק ה:
ולעומת מה שיקרה לזרע עשו, עֵינֵיכֶם, בני ישראל, תִּרְאֶינָה במפלת אויבכם, וְאַתֶּם תֹּאמְרוּ: "יִגְדַּל, יתכבד ה' מֵעַל, מחוץ לִגְבוּל יִשְׂרָאֵל".
פסוק ו:
הלוא בֵּן יְכַבֵּד אָב, וְעֶבֶד יכבד ויירא את אֲדֹנָיו, כך ראוי וכך דרך העולם. וְאִם־אָב אָנִיאַיֵּה כְבוֹדִי?! וְאִם־אֲדוֹנִים אָנִיאַיֵּה מוֹרָאִי, היראה מפני?! אָמַר ה' צְבָאוֹת לָכֶם, הַכֹּהֲנִים בּוֹזֵי שְׁמִי, המזלזלים בכבודי. וַאֲמַרְתֶּם: בַּמֶּה בָזִינוּ אֶת־שְׁמֶךָ, הלוא אנחנו משרתים במקדש ושומרים על כל הכללים?!
פסוק ז:
ומשיב הנביא בשם ה': אתם מַגִּישִׁים עַל־מִזְבְּחִי לֶחֶם מְגֹאָל, מלוכלך, טמא. וַאֲמַרְתֶּם: בַּמֶּה גֵאַלְנוּךָ, לכלכנו את לחמך? – בֶּאֱמָרְכֶם בלבכם: שֻׁלְחַן ה' נִבְזֶה הוּא. אתם מתייחסים למזבח כאל דבר פחות ערך.
פסוק ח:
וְכִי־תַגִּשׁוּן קרבן עִוֵּר לִזְבֹּחַ, לשחוט – אתם סבורים שאֵין רָע בכך. וְכִי תַגִּישׁוּ קרבן פִּסֵּחַ, צולע וְחֹלֶה – אתם מניחים שגם בכך אֵין רָע. האם אכן כך?! הַקְרִיבֵהוּ נָא, נסה להקריב מתנה פגומה כזו לְפֶחָתֶךָ, למושל שלך – הֲיִרְצְךָ, האם יהיה מרוצה ממך, אוֹ הֲיִשָּׂא פָנֶיךָ, האם יעניק לך יחס מיוחד?! אָמַר ה' צְבָאוֹת.
פסוק ט:
וְעַתָּה, הכהנים, חַלּוּ־נָא פְנֵי־אֵל, נסו להתחנן לה' שיקבל את מתנתכם, וִיחָנֵנוּ, וירחם עלינו, או: יעניק לנו ברכה, כאשר מִתחת יֶּדְכֶם הָיְתָה מתנה פגומה זֹּאתהֲיִשָּׂא למי מִכֶּם פָּנִים?! אָמַר ה' צְבָאוֹת.
פסוק י:
מִי גַם־בָּכֶם, הלוואי ויימצא אחד מכם שיקום וְיִסְגֹּר דְּלָתַיִם, ינעל את שערי המקדש, וְלֹא־תָאִירוּ, תעלו אוּר, תבעירו את מִזְבְּחִי חִנָּם, ללא תועלת. אֵין־לִי חֵפֶץ בָּכֶם, אָמַר ה' צְבָאוֹת, וּמִנְחָה לֹא־אֶרְצֶה מִיֶּדְכֶם.
פסוק יא:
כִּי מִמִּזְרַח־שֶׁמֶשׁ וְעַד־מְבוֹאוֹ, אופק שקיעתו, בכל העולם גָּדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם, וּבְכָל־מָקוֹם מֻקְטָר מֻגָּשׁ לִשְׁמִי, קרבן וּמִנְחָה טְהוֹרָה, כִּי־גָדוֹל שְׂמִי בַּגּוֹיִם, שהרי הם יודעים שאני אלוהי האלוהים. אָמַר ה' צְבָאוֹת.
פסוק יב:
וְאילו אַתֶּם מְחַלְּלִים אוֹתוֹ – את שמי, בֶּאֱמָרְכֶם: שֻׁלְחַן, מזבח אֲדֹנָי מְגֹאָל, מלוכלך הוּא, וְגם נִיבוֹ, פריו, לחמו של המזבח נִבְזֶה, בזוי אָכְלוֹ. שלא כגויים, המגישים מנחה טהורה לשמי, אתם, אהוביי, מטמאים את לחמי.
פסוק יג:
וַאֲמַרְתֶּם על הקרבן: הִנֵּה מַתְּלָאָה, בהמה לאה וכושלת זו ראויה למזבח. או: הבאת הקרבן היא מעמסה מעייפת. וְהִפַּחְתֶּם, אכזבתם, ציערתם אוֹתוֹ, אותי, אָמַר ה' צְבָאוֹת. וַהֲבֵאתֶם גָּזוּל וְאֶת־הַפִּסֵּחַ וְאֶת־הַחוֹלֶה, וַהֲבֵאתֶם אֶת־הַמִּנְחָה, המתנה הפגומה – הַאֶרְצֶה אוֹתָהּ מִיֶּדְכֶם?! אָמַר ה'.
פסוק יד:
וְאָרוּר, מקולל הוא הנוֹכֵל וְיֵשׁ, שיש בְּעֶדְרוֹ זָכָר, איל מובחר וְנֹדֵר להביא קרבן, ומעמיד פני נדיב ובן עלייה לעיני כול, וְאולם הוא יוצא ידי חובת נדרו בכך שזֹבֵחַ מָשְׁחָת, בעל מום לַאדֹנָי. תבוא קללה על אדם זה, שהפגין זלזול כלפי, כִּי מֶלֶךְ גָּדוֹל אָנִי, אָמַר ה' צְבָאוֹת, וּשְׁמִי נוֹרָא, מעורר יראה בַגּוֹיִם.