הלא אח עשו ליעקב
עיקרה של נבואת מלאכי היא תוכחה נמרצת לכהנים המבזים את שם ה' בדרך עבודת הקרבנות. אמנם בתחילת נבואה קשה זו מציב הנביא ארבעה פסוקי נחמה שבהם מצהיר ה' על אהבתו לעם ישראל ועל שנאתו לעשו ולעמו אדום. "הלא אח עשו ליעקב נאום ה' ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי"(מלאכי א ב-ג).
הפעם נעסוק בחשיבות העובדה שעשו הוא אחיו של יעקב, ובקביעה שיעקב נבחר להמשיך את ברית ה' עם אברהם ויצחק, ואילו עשו נדחה מברית זו. מה היינו חסרים לו נעשו הבחירה והדחיה לא על רקע של אחים, אלא על רקע של עמים רגילים שאחד טוב ואחד רע.
המפרשים מסבירים שההקדמה באה לרבותא. בנוהג שבעולם אחים מתחלקים בירושה, ולפי ההלכה הבכור נוטל פי שניים מאחיו, ובדין היה שייבחר דווקא עשו על שם בכורתו. למרות כל אלו בחר ה' ביעקב הצעיר להיות אב לעם סגולה. כך ברש"י "בנוהג שבעולם מי שיש לו שני בנים, לבכור הוא בורר מנה יפה", וכך במהר"י קרא: "נוהג שבעולם אדם שיש לו שני בנים, ביום הנחילו את בניו את אשר יהיה לו, הוא נותן לבכור פי שניים, אבל אני העברתי את הבכורה מעשו שהיה בכור, ונתתיה ליעקב".
המלבי"ם מסביר שההקדמה "הלא אח עשו ליעקב" באה להוכיח את קביעת הנביא בתחילת הפסוק "אהבתי אתכם אמר י-הוה". פתיחה זו באה להוציא מדעת הסוברים שאהבת ה' את עמו באה רק מפני שאהב את האבות "מפני שיש לה' אהבה קדומה אל ישראל מצד אהבת אבותיהם, הודיע להם שעיקר האהבה הוא מה שאוהב אותם ביחוד, מבלי השקף על האהבה הקדומה", ובהמשך באה ההוכחה לכך "הלא אח עשו ליעקב ואוהב את יעקב - ואם האהבה היא רק בעבור האבות, הלא יש חלק גם לעשו באהבה זו, ומדוע אוהב רק את יעקב?" על כורחך שהאהבה לעם ישראל אינה תלויה רק בזכות האבות, אלא היא אהבה עצמית.
לרב הוטנר מהלך אחר בעניין זה. "שני שעירי יום הכיפורים מצוותן שיהיו שניהם שווים במראה ובקומה ובדמים"(יומא ו.). בגמרא למדו זאת מהייתור "שני שעירים" הנזכר בתורה שלוש פעמים (ויקרא טז ה,ז,ח). הרב הוטנר מסביר את הצורך בשוויון שני השעירים, המיועדים על פי הגורל להיות משולחים אחד לה' ואחד לעזאזל: "כשאנו מבחינים בהבדל הנמצא בין שני עניינים דומים בחיצוניותם - כי אז על כורחך כי ההבדל הניתן בהם שרוי הוא בפנימיותם. ככל אשר תרבינה השכבות העליונות אשר בהן שולט הוא הדימוי, כן לעומת זה יתברר לפנינו עומק מקומה של נקודת ההבדלה. וככה נולדת היא ההיכי תמצא של עבודת ההשוואה, לשם הכרת עומק ההבדלה. בכל סוגי ההבדל הנמצאים בתורה אין למצוא הבדלה יותר גדולה מאשר ההבדלה בהגרלה של יום הכיפורים. גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל... הנה אותו האדם העוסק בלקיחת שני השעירים הללו, ועומד על המחיר כדי להשוות את שני השעירים בדמים, לכאורה הרי הוא מתעסק בעבודת ההשוואה ודימוי של שני עניינים להדדי. אבל במעמקים הרי המהלך הפוך מן הקצה אל הקצה. כי כל הטיפול הזה אינו בא אלא לגלות ולברר את עומק עומקה של ההבדלה אשר בפעולת ההגרלה. כי לפי גודל הריבוי של השטחים החיצוניים אשר השוויון תופס בהם, כן לעומת זה הולכת היא הבדלת ההגרלה וחודרת למעמקים יותר גנוזים".
ולפי זה הוא ממשיך להסביר את פסוקנו: "והנה השעיר הקדום לשני שעירי יום הכיפור הללו הוא איש השעיר הראשון, הלא הוא עשו איש שעיר. ההבדלה בין השעיר הזה ובין אחיו צריכה היא לחדור בשכבה העמוקה ביותר השרויה מתחתם של כל מיני הדמיון וסוגי השוויון השולטים בכל השטחים העליונים הצפים על גביו של עומק הבדלה זה. והכתוב צווח ואמר: "הלא אח עשו ליעקב ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי", כלומר תהומיותה של ההבדלה שבין עשו ליעקב מתבררת היא דווקא אחרי עוצמת ההכרה באחווה ובדמיון שביניהם"(פחד יצחק פורים עניין ו). על פי דבריו ייתכן להסביר מדוע יעקב ועשו היו לא רק אחים, אלא אחים תאומים מאותו הריון. כי זוהי הדרגה שבה הבריאה יכולה להמציא את תכלית הדמיון האפשרי. ומתוך אותה השוואה בא ההבדל הגדול של "אהבתי" ו"שנאתי" ושל לה' ולעזאזל.
הסבר נוסף הוא, לאור דברינו לספר עובדיה (במאמר "איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו") על נסיונות ההתחפשות של עשו והרצון שלו להידמות ליעקב. "הלא אח עשו ליעקב" בא להדגיש שלמרות הנסיונות הבלתי נלאים האלו אין הקב"ה "מתפתה". הוא יודע בדיוק מיהו עשו האמיתי ומיהו יעקב האמיתי ולכן גם בשעה ש"עתיד עשו הרשע לעטוף טליתו ולישב עם הצדיקים בגן עדן לעתיד לבא, הקב"ה גוררו ומוציאו משם"(ירושלמי נדרים ג ח); כי אף שעשו עושה עצמו כאח ליעקב, מצהיר הקב"ה "ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי".