תנ"ך על הפרק - מלאכי א - ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי / הרב לייב מינצברג ז"ל

תנ"ך על הפרק

מלאכי א

565 / 929
היום

הפרק

מַשָּׂ֥א דְבַר־יְהוָ֖ה אֶל־יִשְׂרָאֵ֑ל בְּיַ֖ד מַלְאָכִֽי׃אָהַ֤בְתִּי אֶתְכֶם֙ אָמַ֣ר יְהוָ֔ה וַאֲמַרְתֶּ֖ם בַּמָּ֣ה אֲהַבְתָּ֑נוּ הֲלוֹא־אָ֨ח עֵשָׂ֤ו לְיַֽעֲקֹב֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וָאֹהַ֖ב אֶֽת־יַעֲקֹֽב׃וְאֶת־עֵשָׂ֖ו שָׂנֵ֑אתִי וָאָשִׂ֤ים אֶת־הָרָיו֙ שְׁמָמָ֔ה וְאֶת־נַחֲלָת֖וֹ לְתַנּ֥וֹת מִדְבָּֽר׃כִּֽי־תֹאמַ֨ר אֱד֜וֹם רֻשַּׁ֗שְׁנוּ וְנָשׁוּב֙ וְנִבְנֶ֣ה חֳרָב֔וֹת כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת הֵ֥מָּה יִבְנ֖וּ וַאֲנִ֣י אֶהֱר֑וֹס וְקָרְא֤וּ לָהֶם֙ גְּב֣וּל רִשְׁעָ֔ה וְהָעָ֛ם אֲשֶׁר־זָעַ֥ם יְהוָ֖ה עַד־עוֹלָֽם׃וְעֵינֵיכֶ֖ם תִּרְאֶ֑ינָה וְאַתֶּ֤ם תֹּֽאמְרוּ֙ יִגְדַּ֣ל יְהוָ֔ה מֵעַ֖ל לִגְב֥וּל יִשְׂרָאֵֽל׃בֵּ֛ן יְכַבֵּ֥ד אָ֖ב וְעֶ֣בֶד אֲדֹנָ֑יו וְאִם־אָ֣ב אָ֣נִי אַיֵּ֣ה כְבוֹדִ֡י וְאִם־אֲדוֹנִ֣ים אָנִי֩ אַיֵּ֨ה מוֹרָאִ֜י אָמַ֣ר ׀ יְהוָ֣ה צְבָא֗וֹת לָכֶם֙ הַכֹּֽהֲנִים֙ בּוֹזֵ֣י שְׁמִ֔י וַאֲמַרְתֶּ֕ם בַּמֶּ֥ה בָזִ֖ינוּ אֶת־שְׁמֶֽךָ׃מַגִּישִׁ֤ים עַֽל־מִזְבְּחִי֙ לֶ֣חֶם מְגֹאָ֔ל וַאֲמַרְתֶּ֖ם בַּמֶּ֣ה גֵֽאַלְנ֑וּךָ בֶּאֱמָרְכֶ֕ם שֻׁלְחַ֥ן יְהוָ֖ה נִבְזֶ֥ה הֽוּא׃וְכִֽי־תַגִּשׁ֨וּן עִוֵּ֤ר לִזְבֹּ֙חַ֙ אֵ֣ין רָ֔ע וְכִ֥י תַגִּ֛ישׁוּ פִּסֵּ֥חַ וְחֹלֶ֖ה אֵ֣ין רָ֑ע הַקְרִיבֵ֨הוּ נָ֜א לְפֶחָתֶ֗ךָ הֲיִּרְצְךָ֙ א֚וֹ הֲיִשָּׂ֣א פָנֶ֔יךָ אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃וְעַתָּ֛ה חַלּוּ־נָ֥א פְנֵי־אֵ֖ל וִֽיחָנֵ֑נוּ מִיֶּדְכֶם֙ הָ֣יְתָה זֹּ֔את הֲיִשָּׂ֤א מִכֶּם֙ פָּנִ֔ים אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃מִ֤י גַם־בָּכֶם֙ וְיִסְגֹּ֣ר דְּלָתַ֔יִם וְלֹֽא־תָאִ֥ירוּ מִזְבְּחִ֖י חִנָּ֑ם אֵֽין־לִ֨י חֵ֜פֶץ בָּכֶ֗ם אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת וּמִנְחָ֖ה לֹֽא־אֶרְצֶ֥ה מִיֶּדְכֶֽם׃כִּ֣י מִמִּזְרַח־שֶׁ֜מֶשׁ וְעַד־מְבוֹא֗וֹ גָּד֤וֹל שְׁמִי֙ בַּגּוֹיִ֔ם וּבְכָל־מָק֗וֹם מֻקְטָ֥ר מֻגָּ֛שׁ לִשְׁמִ֖י וּמִנְחָ֣ה טְהוֹרָ֑ה כִּֽי־גָד֤וֹל שְׁמִי֙ בַּגּוֹיִ֔ם אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃וְאַתֶּ֖ם מְחַלְּלִ֣ים אוֹת֑וֹ בֶּאֱמָרְכֶ֗ם שֻׁלְחַ֤ן אֲדֹנָי֙ מְגֹאָ֣ל ה֔וּא וְנִיב֖וֹ נִבְזֶ֥ה אָכְלֽוֹ׃וַאֲמַרְתֶּם֩ הִנֵּ֨ה מַתְּלָאָ֜ה וְהִפַּחְתֶּ֣ם אוֹת֗וֹ אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת וַהֲבֵאתֶ֣ם גָּז֗וּל וְאֶת־הַפִּסֵּ֙חַ֙ וְאֶת־הַ֣חוֹלֶ֔ה וַהֲבֵאתֶ֖ם אֶת־הַמִּנְחָ֑ה הַאֶרְצֶ֥ה אוֹתָ֛הּ מִיֶּדְכֶ֖ם אָמַ֥ר יְהוָֽה׃וְאָר֣וּר נוֹכֵ֗ל וְיֵ֤שׁ בְּעֶדְרוֹ֙ זָכָ֔ר וְנֹדֵ֛ר וְזֹבֵ֥חַ מָשְׁחָ֖ת לַֽאדֹנָ֑י כִּי֩ מֶ֨לֶךְ גָּד֜וֹל אָ֗נִי אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת וּשְׁמִ֖י נוֹרָ֥א בַגּוֹיִֽם׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

הרב לייב מינצברג ז
מאת:

ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי

מַשָּׂ֥א דְבַר־יְ-הוָ֖ה אֶל־יִשְׂרָאֵ֑ל בְּיַ֖ד מַלְאָכִֽי׃
אָהַ֤בְתִּי אֶתְכֶם֙ אָמַ֣ר יְ-הוָ֔ה וַאֲמַרְתֶּ֖ם בַּמָּ֣ה אֲהַבְתָּ֑נוּ הֲלוֹא־אָ֨ח עֵשָׂ֤ו לְיַֽעֲקֹב֙ נְאֻם־יְ-הוָ֔ה וָאֹהַ֖ב אֶֽת־יַעֲקֹֽב׃
וְאֶת־עֵשָׂ֖ו שָׂנֵ֑אתִי וָאָשִׂ֤ים אֶת־הָרָיו֙ שְׁמָמָ֔ה וְאֶת־נַחֲלָת֖וֹ לְתַנּ֥וֹת מִדְבָּֽר׃
(מלאכי א א-ג)

שאלת ישראל "בַּמָּ֣ה אֲהַבְתָּ֑נוּ" צריכה ביאור. האם אין די בבחירת ה' אותנו להיות לו לעם כדי לגלות אהבתו אלינו, והלא אותנו הוציא ממצרים ונתן לנו את תורתו והשרה שכינתו בתוכנו ובמשך ארבעים שנה סיפק צרכינו במדבר ונתן לנו את ארץ ישראל וכן הלאה, לא סר חסדו מאיתנו. ומהי אם כן שאלת ישראל "בַּמָּ֣ה אֲהַבְתָּ֑נוּ"?

אבל הביאור בזה כי כל הטובות האלה שעשה השי"ת עמנו היו כשכר על מעשינו הטובים, כי מצא ה' את לבב אברהם נאמן לפניו, ובחר בו מכל העמים ההוללים, הפוחזים והריקים, ולכך כרת עמו הברית לתת לו את ארץ הכנעני. ומזה אין עדיין הוכחה שאוהב אותנו. שאלת ישראל הייתה היכן מצינו כי אהבת ה' אותנו אינה תלויה בדבר, אלא שאוהב אותנו בעצם.

ועל זה השיב ה' יתברך: "הלוא אח עשיו ליעקב נאום ה' ואוהב את יעקב ואת עשיו שנאתי...". כלומר שבבחירה זו שבחר הקב"ה ביעקב ודחה את עשיו אנו רואים כי אהבתו אותנו היא אהבה בעצם, שהרי שני אחים הם, ובכל זאת אהב את יעקב ואת עשו שנא.

וזה פשוט שמה שאמרו "אהבה שאינה תלויה בדבר סופה להתקיים"(אבות ה טז) אין הכוונה שאין סיבה לאהבה, ובוודאי יש סיבה לכל אהבה, אלא הכוונה שאינה תלויה בדבר חיצוני ופעולה מסויימת, אלא אוהב את עצם הדבר, הסוג והטיפוס הזה אהוב לו.

בתורה שבכתב לא נתפרש טעם הדבר שבחר הקב"ה ביעקב ודחה את עשו על אף היותם אחים, רק שכך סיבב הקב"ה, שיפסיד עשו את הבכורה ואחר כך את הברכות. והיינו משום שבאמת כלפי חוץ לא היה ניכר כל כך ההבדל בין יעקב לעשו, שאף עשו היה נדמה כצדיק. ובכל זאת בחר ה' יתברך ביעקב כי אותו אהב.

וביאור הדבר כי יעקב אבינו היה בפנימיותו ובעצם מהותו ואישיותו הגון, עדין ונעלה, ולכך אהבו ה' יתברך. אבל עשיו היה בפנימיותו רשע ובן בליעל, ולכך שנאו הקב"ה ודחאו. וזוהי אהבה שאינה תלויה בדבר, כי אין אהבה זו מחמת מעשים חיצוניים, אשר יש לפעמים שאינם תואמים את פנימיות האדם ומהותו, אלא האהבה היא מצד היותנו טובים בעצם מהותנו ובפנימיות ליבנו.


פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך