פסוק א:יש אומרים: שהוא עזרא. ולפי דעתי: שהוא שמו כאשר הוא כתוב והוא סוף הנביאים, ובעבור זה הזהיר זכרו תורת משה עבדי כי במותו נפסקה הנבואה מישראל.
פסוק א:משא - נבואה, והאומר כי על ישראל התנבא טרם גלו אשור כי לא היה בבית שני לא דיבר נכונה, כי הנה בעזרא: ויעשו בני ישראל והם רובם יהודה ובנימן. ועוד כתוב: כי חלל יהודה קדש ה' אשר אהב ובעל בת אל נכר וזהו דבר נשים נכריות שכתוב בעזרא. ועוד, שאמר על אדום: ואשים את הריו שממה, וזה היה אחר חרבן ירושלים.
פסוק ב:אהבתי - הטעם בני אב אחד אחים היו עשו ויעקב ואני נשבעתי כי בריתי אקים את יצחק ואני אהבתי יעקב ונתתי לו ארץ כנען שנשבעתי לאבותיו לתת לזרעם וגרשתי עשו מארץ השם, ונתתי לו הר שעיר בעבור כבוד אביו ובעבור רשעו שמתי הריו שממה. וכן קראהו גבול רשעה והנה אתם בני יעקב הנה שבתם אל ארץ הברית:
פסוק ג:לתנות מדבר - תנות נקבות תנים זכרים.
פסוק ד:כי, רששנו - מגזרת רש ועושר.
פסוק ד:וקראו להם - הקוראים.
פסוק ה:ועיניכם - רואות זאת והיה ראוי שתודו השם ותאמר יגדל ה'.
פסוק ה:ויתכן היות מעל לגבול ישראל דבק עם ואתם. וככה הוא אתם השוכנים מעל לגבול, אתם תאמרו: יגדל השם ואחר שפירש איך אהב השם את יעקב, האל להוכיח הנכבדים בהם, שהם מורי התורה והם הכהנים:
פסוק ו:בן יכבד אב - בשכל הלב ידוע כי הבן חייב לכבד האב והעבד מוכרח מאדניו, ותשובת במה בזינו.
פסוק ז:מגישים - שאתם מגישים ולמה תאמרו: במה גאלנוך זהו הגיאול וזה עשיתם בעבור היות מזבחי נבזה בעיניכם והוא השולחן. וביחזקאל כתוב על המזבח: זה השלחן אשר לפני ה':
פסוק ח:וכי, אין רע - בעיניכם.
פסוק ח:לפחתך - כמו: פחת יהודה.
פסוק ח:הירצך - שיאהבך בלבו.
פסוק ח:או הישא פניך - לעשות בקשתך.
פסוק ט:ועתה - משפט כהני צדק היה להתפלל בעד ישראל, ככתוב בספר יואל: יבכו הכהנים ושם כתוב: ויקרא ה' לארצו וטעם חלו נא פני ה' על המארה שאנו נארים כאשר כתוב: ויחננו, כי בעבורכם באה זאת הרעה, וזהו מידכם הייתה זאת לכם.
פסוק י:מי - יתן אחרים או אחד מכם לו יהיה כן, שאחרים או אחד מכם יסגור דלתי העזרה.
פסוק י:ולא תאירו - תבעירו, מגזרת: ראיתי אור והכל מגזרת אור.
פסוק יא:כי ממזרח השמש - מקצה הארץ ועד קצה הארץ כן הוא הישוב ובכל מקום לו צויתי, היו מקריבים לי דבר נכבד מוקטר היה מוגש לפני ומנחה טהורה, או מוקטר שם כמו קטורת והיו שומעים בקולי לגדל את שמי הגדול. אחר כן אמר לי הרב החכם על זה הפסוק פירוש נכון מאד והוא דבק על הענין, כי הנביא על הבזיון ועל הגיאול שהיו מחללין את השם, על כן הוא אומר, כי בכל הישוב ממזרח שמש ועד מבואו, גדול שמי בגוים ונכבד ובכל מקום שבעולם יחשב בעיני הדבר הזה, שהם מכבדים ומגדלים את שמי, כאילו הם בכל מקום יביאו לפני לשמי כל דבר מוקטר ומוגש הראוי לכבודי.
פסוק יא:ומנחה טהורה – לא כאשר אתם עושים להגיש לפני לחם מגואל ועור ופסח וחולה ואיננו רע בעיניכם, ולמה לא תשימו על לב, גדול שמי בגוים ואתם מחללים אותו:
פסוק יב:ואתם, מגואל הוא וניבו נבזה אכלו - הטעם כפול וניבו - הוא לחמו מגזרת תנובה. וככה ניב שפתים שהיא פרי השפתים, כי כל דבר יש לו פרי כפי ענינו.
פסוק יג:ואמרתם, מתלאה - חסר ה"א כמו מזה בידך מה זאת התלאה, בעבור המארה אין לחם לשום בשולחן.
פסוק יג:והפחתם אותו - שהוא כמו פיח ואין בו כדי.
פסוק יג:והבאתם - הנה השולחן רק ועל המזבח מנחה, איננו כאשר רציתי.
פסוק יד:וארור נוכל ויש בעדרו - חושב מגזרת בנכליהם דרך מרמה,
פסוק יד:ומשחת - כמו מושלך.