פסוק א:נבואותיו הבאות של זכריה מכילות דברי נחמה ועידוד לישראל. התחלת בניית המקדש בימיו מעוררת את חזון הנביא על כל הטובה העתידה להיות בארץ, בעולם בכלל ובחייהם של אנשים. וַיְהִי דְּבַר־ה' צְבָאוֹת לֵאמֹר:
פסוק ב:כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: קִנֵּאתִי לְצִיּוֹן קִנְאָה, קנאת אהבה גְדוֹלָה. מחמת אהבת ה' העזה לירושלים הוא ידאג לה באופן מיוחד – וְחֵמָה גְדוֹלָה קִנֵּאתִי לָהּ. אלחם באויביה ואשמיד אותם במהירות ובעצמה רבה.
פסוק ג:כֹּה אָמַר ה': שַׁבְתִּי אֶל־צִיּוֹן וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם, וְנִקְרְאָה יְרוּשָׁלִַם עִיר הָאֱמֶת, וְהַר־ה' צְבָאוֹת ייקרא הַר הַקֹּדֶשׁ.
פסוק ד:כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: עֹד יבואו ימים של שלווה, מנוחה ורווחה שבהם יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם לנוח, להתחמם בשמש ולפטפט זה עם זה, וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ. מדובר באנשים שכבר אינם יכולים ללכת בכוחות עצמם וזקוקים למקל הליכה וכדומה מֵרֹב אריכות יָמִים. במקום שבו תנאי החיים קשים, אנשים אינם מאריכים ימים. בחיים השלווים והבטוחים המתוארים כאן יוכלו אנשים קשישים לשבת ברחובות סתם כך ללא חשש וללא חולי. לא רק זקנים ששבו מהגלות ישבו ברחובות ירושלים, גם חיים חדשים יצמחו ויתפתחו –
פסוק ה:וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ. כך נראה מקום ששוררים בו שלום ורווחה, והחיים בו זורמים בפשטות ובקלות.
פסוק ו:בזמן זכריה הייתה ירושלים עיר קטנה ודלה, שחייהם של תושביה היו קשים מכל הבחינות. כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: כִּי יִפָּלֵא בְּעֵינֵי, אם תתפלא שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה בַּיָּמִים הָהֵם כיצד יקרה שירושלים תשקוק חיים, ושישכנו בה ברכה ורוגע – גַּם־בְּעֵינַי יִפָּלֵא, גם אני אתפלא. נְאֻם ה' צְבָאוֹת. ירושלים תקבל צביון כה שונה, שראוי לכל אחד להתפעל. אפילו את ה' הדבר יפליא, כביכול. זהו ביטוי מאוד לא רגיל, אבל בנבואה הזו יש הרבה חיות, שמחה פנימית והתעוררות הנפש, והנביא יוצא מגדרי המנהג וההתנסחות המקובלים.
פסוק ז:כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: הִנְנִי מוֹשִׁיעַ, מחלץ אֶת־עַמִּי מֵאֶרֶץ מִזְרָח וּמֵאֶרֶץ מְבוֹא, שקיעת הַשָּׁמֶשׁ, מערב. באותה עת הייתה פזורה יהודית במדינות רבות, שלא כולן ידועות, והנביא צופה את שיבת ישראל לארצם.
פסוק ח:וְהֵבֵאתִי אֹתָם וְשָׁכְנוּ בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם, וְהָיוּ־לִי לְעָם, וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים בֶּאֱמֶת וּבִצְדָקָה. לעומת ימי בית ראשון, שבהם הוכיחו הנביאים את ישראל שוב ושוב על היעדר האמת והצדקה, בגאולה העתידה יבואו אנשים ויבנו את ירושלים בלב שלם ובאופן ראוי.
פסוק ט:כֹּה־אָמַר ה' צְבָאוֹת: תֶּחֱזַקְנָה יְדֵיכֶם, חזקו ואמצו, אתם הַשֹּׁמְעִים בַּיָּמִים הָאֵלֶּה אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מִפִּי הַנְּבִיאִים, אֲשֶׁר הודיעו לכם בְּיוֹם יֻסַּד, שנוסד בֵּית־ה' צְבָאוֹת שהגיע זמנו של הַהֵיכָל לְהִבָּנוֹת. באותה שעה פעלו חגי, זכריה, מלאכי, ואולי נביאים נוספים, וכולם הודיעו לעם שהוא עומד בפתחה של תקופה חדשה, ואל לו להסס בבניית בית ה'.
פסוק י:כִּי לִפְנֵי הַיָּמִים הָהֵם – ימי הבניין שְׂכַר הָאָדָם לֹא נִהְיָה, לא הספיק, וּשְׂכַר הַבְּהֵמָה המושכרת לעבודה – אֵינֶנָּה. הכול חיו בדוחק גדול. וְלַיּוֹצֵא מן העיר וְלַבָּא אליה אֵין־שָׁלוֹם, ביטחון מִן־הַצָּר. הדרכים לא היו בטוחות, והעוברים והשבים היו פוחדים מן האויבים. וַאֲשַׁלַּח, שיסיתי אֶת־כָּל־הָאָדָם אִישׁ בְּרֵעֵהוּ. ירושלים הייתה מלאה חורבות, והעולים המעטים שיישבו אותה חיו במצוקה ורבו זה עם זה.
פסוק יא:וְעַתָּה לֹא כַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים אֲנִי מתייחס לִשְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה. אתחיל כעת תקופה חדשה. נְאֻם ה' צְבָאוֹת.
פסוק יב:כִּי־זֶרַע הַשָּׁלוֹם אני זורע. השלום יתחיל לצמוח במקום הזה, ועמו ברכת שמים – הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ, וְהָאָרֶץ תִּתֵּן אֶת־יְבוּלָהּ, וְהַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ טַלָּם, רטיבותם, וְהִנְחַלְתִּי, אעניק אֶת־שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה אֶת־כָּל־אֵלֶּה.
פסוק יג:וְהָיָה כַּאֲשֶׁר הֱיִיתֶם קְלָלָה בַּגּוֹיִם, בֵּית יְהוּדָה וּבֵית יִשְׂרָאֵל, כֵּן אוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם וִהְיִיתֶם בְּרָכָה. אַל־תִּירָאוּ. תֶּחֱזַקְנָה יְדֵיכֶם לבנות ולעשות את כל מה שאתם עושים.
פסוק יד:כִּי כֹה אָמַר ה' צְבָאוֹת: כַּאֲשֶׁר זָמַמְתִּי, החלטתי לְהָרַע לָכֶם ואמרתי ביד נביאי שירושלים תיפול ובית המקדש ייחרב, בְּהַקְצִיף, כשהכעיסו אֲבֹתֵיכֶם אֹתִי, אָמַר ה' צְבָאוֹת, וְלֹא נִחָמְתִּי, התחרטתי, ונבואות אלה יצאו אל הפועל –
פסוק טו:כֵּן, באותו אופן שַׁבְתִּי וזָמַמְתִּי בַּיָּמִים הָאֵלֶּה לְהֵיטִיב אֶת־יְרוּשָׁלִַם וְאֶת־בֵּית יְהוּדָה. אַל־תִּירָאוּ. העידן הקודם הסתיים, ועידן חדש יתחיל.
פסוק טז:ועם זאת, אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ: דַּבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ במסחר ובשאר עסקים. אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם, שלם והרמוני שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם במקום עיוות המשפט ונבזות השופטים שרווחו בימי הבית הראשון.
פסוק יז:וְאִישׁ אֶת־רָעַת רֵעֵהוּ אַל־תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם. מעבר להימנעות מקטטה ומשקר, נסו שלא לחשוב רעה על חבריכם. בעולם תחרותי אנשים אינם חושבים רק איך לעשות את עבודתם באופן הטוב ביותר, אלא גם כיצד יוכלו להצר למתחריהם. נסו אתם להימנע מכך, וּשְׁבֻעַת שֶׁקֶר אַל־תֶּאֱהָבוּ, כִּי אֶת־כָּל־ המעשים האֵלֶּה – אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי. נְאֻם־ה'. בזמן החדש ה' יעניק לכם ברכה, ואתם תשפרו את התנהגותכם. אלה הם דברי שידול ועידוד הנאמרים בנעימות.
פסוק יח:וַיְהִי דְּבַר־ה' צְבָאוֹת אֵלַי לֵאמֹר׃
פסוק יט:כֹּה־אָמַר ה' צְבָאוֹת: צוֹם החודש הָרְבִיעִי, מקובל לפרשו כמתייחס לצום שבעה עשר בתמוז, וְצוֹם החודש הַחֲמִישִׁי – תשעה באב, וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי, צום גדליה, שהרי בוודאי אין מדובר כאן ביום הכיפורים, שאיננו צום לזכר אבלות וחורבן, וְצוֹם הָעֲשִׂירִי, עשרה בטבת – כל אחד מאלה יִהְיֶה לְבֵית־יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים. זוהי התשובה לשאלתם של האנשים מהגולה, אם יש להמשיך ולשמור את ימי הצומות שנקבעו לזכר החורבן. זכריה עונה להם שמכיוון שבאים זמנים טובים על ישראל, ימי הצום הללו לא יתבטלו אלא יתהפכו. ימשיכו להזכירם אבל בדרך של היפוך, כימי אור ומועד. וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ. ימי צום הם ימים של התלכדות, ימים שבהם אנשים עוסקים בצורכי ציבור ומנסים לתקן את פגמי החברה. משום כך מדגיש הנביא שגם כאשר יהפכו הצומות לימי חג יש לדבוק באמת ובשלום בין הבריות, ולא להתהולל בהם.
פסוק כ:כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: עֹד יבואו ימים אֲשֶׁר יָבֹאוּ אנשים מעַמִּים שונים וְיֹשְׁבֵי עָרִים רַבּוֹת.
פסוק כא:וְהָלְכוּ יוֹשְׁבֵי עיר אַחַת אֶל־אַחַת, אחרת לֵאמֹר: נֵלְכָה הָלוֹךְ, הבה נלך לְחַלּוֹת אֶת־פְּנֵי ה', להתפלל לפני ה' במקדשו, וּלְבַקֵּשׁ אֶת־ה' צְבָאוֹת. וחברו יענה לו: אֵלְכָה גַּם־אָנִי.
פסוק כב:וּבָאוּ עַמִּים רַבִּים וְגוֹיִם עֲצוּמִים לְבַקֵּשׁ אֶת־ה' צְבָאוֹת בִּירוּשָׁלִָם, וּלְחַלּוֹת אֶת־פְּנֵי ה'. ממקומות שונים בעולם יתעוררו אנשים לבוא לירושלים. הרעיון שלעתיד לבוא יתאספו העמים ויעלו לרגל לירושלים מופיע בכמה מקומות בספר זכריה, אלא שכאן התופעה מתחילה מיחידים. אנשים פרטיים יצאו ממקומותיהם בעקבות התעוררות לבם להתפלל לפני ה', ובסוף יתברר שעמים שלמים הגיעו לירושלים וממלכות עצומות עלו אליה.
פסוק כג:כֹּה־אָמַר ה' צְבָאוֹת: בַּיָּמִים הָהֵמָּה, ההם יהיה זמן אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם, מאומות העולם וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף, בקצה בגדו של אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר: נֵלְכָה עִמָּכֶם. הדְרך אותנו, הוליכנו ונהלנו, כִּי שָׁמַעְנוּ שאֱלֹהִים עִמָּכֶם. רצוננו להסתפח אליכם, להתקשר עמכם ולסייע לכם.
