פסוק א:ויהי - בעבור שהזכיר שממות הארץ, נחם אותם.
פסוק ב:כה, קנאתי לציון - כמו: ויקנא ה' לארצו.
פסוק ג:כה, שבתי אל ציון - על תנאי כאשר הזכרתי.
פסוק ד:כה - הטעם שתהיה העיר מליאה ושם זקנים רבים וילדים, והנה הטעם שיאריכו ימים כל השוכנים בירושלים.
פסוק ה:ורחבת העיר - הפך וישימו ארץ חמדה לשמה.
פסוק ו:כה - אמר רבי יהודה הלוי: מ"כ כי ה"א התימה חסר כאילו כתוב הגם בעיני יפלא כמו אתה תעשה מלוכה על ישראל שהוא חסר ה"א התימה כאילו הוא האתה. ולפי דעתי אין צורך, כי הכתוב איננו שיפלא ממנו כי אז יראה תמה כמו הממני יפלא, רק כאן כתוב גם בעיני יפלא וכאשר יפלא הדבר הזה שאני עושה בעיני העם הזה, גם בעיני הוא עשיתי פלא גדול, רק בעיני יפלא, כמו: היא נפלאת בעינינו והטעם שאעשה פלא לא עשיתי כמוהו וראיתי דרך משל.
פסוק ז:כה, מזרח - בבל ופרס.
פסוק ז:ומבא השמש – מצרים ואשור.
פסוק ח:והבאתי - גם זאת הנבואה דבקה היא.
פסוק ט:מפי הנביאים - הם חגי זכריה.
פסוק ט:בית ה' - הוא ההיכל.
פסוק י:כי לפני הימים ההם - טרם שיבנה לא ימצא השכיר מה יעשה.
פסוק י:ומלת איננה – על השכר, כי מלות רבות תמצאנה על לשון זכרים גם נקבות. ור' משה אמר: כי איננה שב אל הבהמה, אין שכר הבהמה כי איננה מן הצר הצורר.
פסוק י:ואשלח - לעשות מריבה.
פסוק יא:ועתה - לא אשלח איש ברעהו, רק יהיה שלום.
פסוק יב:כי - הטעם יזרעו ויקצרו איש בשלום.
פסוק יג:והיה כאשר הייתם קללה - אומר חרפת רעב, הטעם אם תבא קללה יהיו אומרים כי בעבורכם היתה.
פסוק יד:כה - גם זאת הנבואה דבקה וזממו השם, הם הגזירות.
פסוק טו:כן - הזכיר את בית יהודה, כי הם רבים גם בעבור המלכות.
פסוק טז:אלה, דברו אמת - בסתר ושפטו בגלוי.
פסוק יז:ואיש - הנה אסור לחשוב רע בלב, גם בפה להשבע בשקר.
פסוק יח:ויהי - עתה ישיב תשובה על שאילת הצום. והזכיר, צום הרביעי - והוא היה בתשעה לחדש, כי אז נבקעה העיר.
פסוק יט:וצום החמישי -כאשר הזכרתי בעשור לחדש.
פסוק יט:וצום השביעי - אין כתוב מספר ימי החדש, והחולקים אמרו: כי הוא יום שהתענו בסוף חג הסוכות בעזרא והם תועים, כי אז התענו בעבור מעל הגולה ואין שם כתוב כי רע בא על ישראל.
פסוק יט:בחדש השביעי - רק דבר גדליה. וכתוב: ויהי בחדש השביעי ובעבור שלא הזכיר ימי החדש יתכן להיותו בתחלת החדש בחדש הלבנה, כמו חדש ושבת בחדש השלישי לצאת בני ישראל, ובאומרו הכתוב באחד לחדש נאמר כן לחזוק שלא יעלה על לב השומע, כי איננו היום הראשון, כי הכתוב הוא חדשיכם ומועדיכם ואין טענה ממלת ובראשי חדשיכם כי הם חדשי ניסן, וכתוב שם: עולת חדש בחדשו ומדברי קבלה נקבל וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם, אם כן נהרג גדליה בראש השנה על כן קבעוהו ביום השלישי, או קיבלו ככה מפי האבות הקדושים.
פסוק יט:וצום העשירי – כתוב ביחזקאל: כתוב לך את שם היום. והנה חכמינו ז"ל הניחו צום השביעי ועשירי כאשר היו לפנים ובעבור כי בי"ז בתמוז נהרגו הכהנים בבית השם, וה' דברים קרנו בו קבעוהו בתענית ולא הטריחו על הציבור להתענות בתשיעי, וביום תשעה באב נלכדה ירושלם גם בפעם השנית, גם נשרף בו הבית הראשון קבעוהו ולא הזכיר הכתוב תענית אסתר, וכבר עבר זמן אחשורוש כי אין כתוב במגלה קבועת יום התענית, כי כל ישראל התענו שלשה ימים בניסן, ובדברי הכתוב: דברי הצומות וזעקתם, אין פירושו כאשר חשבו רבים וככה פירושו שקיימו וקבלו על נפשם ימי הפורים לשמוח בהם, אף על פי שלא צוום הנביאים רק הבנים הם חייבים לעשות מה שקבלו אבותם, כאשר קבלו על נפשם דברי הצומות אלה הארבעה הנזכרים, ולא היו מפי נביא. והנה התשובה שישימו אלה הימים שהיו בוכים וסופדים בהם: ימי ששון ושמחה וישמרו מצות השם על פי הנביאים וזהו: והאמת והשלום אהבו כאשר כתו: אמת ומשפט שלום וזאת התשובה שהשיב הנביא היא כנגד השואלים האבכה בחדש החמישי, שלא היו שומרים התורה שצום השם והיו שואלים אם ישמרו מה שקבלו אבות על עצמם, והנה השיב הנביא יותר טוב הייתם עושים אם הייתם שומעים דברי השם ותניחו דברי האבות, מאשר תשמרו דברי האבות ותניחו דברי השם, הם הצדיקים הגמורים.
פסוק כ:עוד - גם זאת הנבואה דבקה.
פסוק כא:והלכו יושבי - עיר אחת אלכה גם אני ובאו להתפלל אל הבית.
פסוק כג:כה, עשרה - סך חשבון.
פסוק כג:והטעם רבים – כמו מעשרה בנים. אמר יפת: כי זאת לעתיד. והנכון: כי הנבואה דבקה.
