פסוק א:ויהי דבר ה' צבאות לאמר כה אמר ה' צבאות קנאתי וכו' עד כה אמר ה' צבאות עד אשר יבאו: בעבור שאנשי בבל היו מפחיתים ענין הפקידה וקדושת בית שני מפני שבעה חסרונות שהיו רואים בו כמו שזכרתי בכוונה הכוללת, לכן אחרי שהאל יתברך השיב על שאלתם ובקשתם ראה להשיב עוד על מחשבותיהם, וכבר זכרתי לך פעמים לאיזה תכלית רצה הקדוש ברוך הוא בפקידת בית שני אחרי שלא היתה גאולה שלימה והוא כדי שתהיה לישראל בהיותם על אדמתם ובית ה' בתוכה כהנים ולוים בעבודתם הכנה והזדמנות גדול להתפלל לאלהיהם ולחלות פניו להשיב נפוצות יהודה ונדחי ישראל ולהחזיר שכינתו בתוכם ונבואתו עליהם, יען וביען בהיותם בחוצה לארץ לא היו מוכנים לדבר מזה ולכן פקד אותם להביאם על אדמתם כדי שאם ישובו אליו כראוי וכמו שצוו אותם הנביאים ישוב שבותם ויחזרו מעלותיהם כבראשונה, ועם זה הגולים עצמם בארץ גלותם יתעוררו לשוב בתשובה וישתדלו לעלות אל ארץ ה' ואל בית אלהי יעקב ובאופן הזה תהיה ותשוב פקידתם גאולה שלמה מכל הצדדים, ולרמוז לזה עצמו באו כאן נבואות רבות רצופות לזכריה כדי להודיעו ושאמר לבני ירושלם שאם ייטיבו דרכיהם לא תהיה הפקידה דבר מועט כדברי אנשי בבל כי אם גאולה עצומה, ולפי שהגדולה שבחסרונות שבני בבל היו רואים בבית שני היה הסתלקות השכינה משם שנמשכה העלם הארון והכרובים והפסק הנבואה ורוח הקדש ואורים ותומים ואש מן השמים, (ב) לכן השיב הנביא ע"ז ראשונה באומרו קנאתי לציון קנאה גדולה ר"ל מהרעות שעשו האויבים בקרבה קנאתי וחמה גדולה יש לי ע"ז לנקום נקמתי.
פסוק ג:ולכן אם לא ימנע הדבר מצדדים כמו ששבתי לציון בפקידה הזאת כן אשכון בתוך ירושלם כלו' שתחזור השכינה שמה באופן שתקר' ירושלמי עיר האמת כפי שלימות יושבי' ששארית יעקב לא יעשו בה עולה ולא ימצא בפיהם אז לשון תרמית, ויהיה אז הר ה' צבאות שהוא הר הבית נקראת הר הקדש לפי שירד שם כבוד ה' ושכינתו שהיא עצם הקדושה, ואם אנשי בבל חוששין שמלכי פרס יגרשו אותם מכאן שהיא טענתם השנית (ד) אמור אליהם שעוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם ואיש משענתו בידו מרוב ימים ויפרו וירבו בה עד שבאורך הימים רחובות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים ברחובותיה כי זה כולו מבטיח שישבו שנים רבות בארץ ולא ינערו ממנה, וגם רמז אליהם בייעוד הזה שהיו אנשי בבל אומרים שהיתה טובה הישיבה בבבל מפני שהיו שם מאריכים ימים וכמ"ש חז"ל שהיו מאריכים ימים הרבה בבבל מפני שהיו אוכלים סלקא ושותים מי פרת ולכן אמר להם שג"כ ישבו בירושלם זקנים וזקנות מרוב ימים, (ה) וגם הילדים והילדות יתרבו שם ע"ד מה שייעד הנביא כי הנער בן מאה שנה ימות.
פסוק ו:ואמנם כנגד טענתם אשר הם עושים עוד מפזור ישראל ויהודה ויפלא בעיניהם קבוצם שהיא הטענה הג' אשר היו רואים השיבם כה אמר ה' צבאות כי יפלא בעיני שארית העם הזה בימים ההם גם בעיני יפלא ויש מן המפרשים שפירשוהו בתמיהה כאילו אמר הגם בעיני יפלא וכן אתה זה בני עשו (בראשית כז, כא) והדומים לו, ואינו נכון אבל יאמר בימים ההם אשר תטיבו דרכיכם ומעשיכם אמת הוא שיהיה רבה פלא הקבוץ כי גם בעיני יפלא כלומר שבדרך פלא עצום אעשה אותו לפי שלא עשיתי כמוהו מעולם והוא על דרך היא נפלאת בעינינו (תהלים קיח, כג) כי אין פירוש יפלא ימנע או יתכסה כי אם להודיע שהיה בדרך פלא ולא כפי המנהג הטבעי, (ז) ולזה סמך אליו כה אמר ה' צבאות הנני מושיע את עמי מארץ מזרח והם עשרת השבטים שגלו שם ומארץ מבוא השמש שהוא צד המערב ואמר זה על גלות יהודה שגלו לאותה פאה.
פסוק ח:ועל כולם אלו ואלו אמר והבאתי אותם ושכנו בתוך ירושלם ואין הכוונה שכולם ישכנו בתוך העיר ירושלם כי זה בלתי אפשר לפי שלא תכיל אותם הארץ, אבל כיון בזה שלעתיד לבוא לא תהיה ירושלם לשבט יהודה ולשבט בנימין בלבד כמו שהיה בראשונה אבל שכל השבטים יהיה להם חלק בירושלם לפי שירימו תרומה לה' מכל הארץ ובחלק אותה תרומה תהיה ירושלם כמו שביאר יחזקאל בנבואתו האחרונה, ועל זה נאמר כאן ושכנו בתוך ירושלם והיו לי לעם לפי שימול לבבם הערל וכולם ידעו את ה' ולא יסורו מאחריו. האמנם זכר שהיה תנאי עצמי בשיתקיים בהם בזמן בית שני הייעוד החזק ההוא מקבוץ הגליות והתנאי והוא אומרו באמת ובצדקה רוצה לומר והנה יהיה זה כאשר תעשו מעשיכם באמת ובצדקה כי האמת רומז וכולל כל המצות השמעיות ואמונות האמתיות והצדקה לכל המצות המעשיות.
פסוק ט:ובעבור שדברי אנשי בבל בהיותם ממעטים ענין הבית והפקידה היו מרפים ידי העושים במלאכה לכן אמר להם אחרי הייעוד החזק הזה שזכר תחזקנה ידיכם וגומר, ופירוש הכתוב הזה אצלי כך הוא עתה תחזקנה ידיכם בבנין הבית כשתדעו הטובות הגשמיות והנפשיות העתידות לבוא עליכם אם תטיבו את דרכיכם בהיות הייעודים האלה מפי הנביאים שרוח ה' דבר בם ועולה לא נמצא בשפתם, ולכן אין צריך לומר עתה שכבר רוב בית ה' בנוי שבידוע הוא שראוי להשלימו ולא תחדלו ממנו מפני דברי הבבליים האלה אבל גם אם היה זה ביום יוסד בית ה' צבאות שעדיין לא נעשה דבר בבנין היה ראוי ההיכל להבנות ולעשותו מחדש בשמעכם את היעודים האלה מפי הנביאים והוא פירוש נאה ומתקבל.
פסוק י:ואמנם לטענה הד' אשר עשו אנשי בבל מקללת הארץ שגם בזמן היות בית ה' בנוי לא באו הטובות ההמה בימי המלכים הרשעים כמו שזכר עמוס ושאר הנביאים שנבאו על זה ואיך יבאו עתה שהוא חרב, על זה השיבם כי לפני הימים האלה שכר האדם לא נהיה וגומר רוצה לומר כי קודם זה הזמן כשהיו האנשים רעים וחטאים לה' מאד לא היו ראויים לשכר כפי מעשיהם, ושכר הבהמה איננה שרמז באדם המלכים והשרים ובבהמה המון העם ועובדי האדמה, או יאמר שלא היה השכר שהיא ברכת ה' לא באדם ולא בבהמה שלהם ולכן ליוצא ולבא אין שלום מן הצד וגם ששאר האומות לא יעזרו לישראל ולא יצילוהו מאויביו ואשלח את כל האדם איש ברעהו, (יא) או שהסתיר פניו מהם ועזב אותם למקרה הזמן וגם שלח בם חרון אפו ואת האויבים שהם כלי זעמו, אבל עתה בזאת הפקידה בהטיב ישראל את מעשיהם לא אהיה כמו שהייתי בימים הראשונים לעם הזה (יב) אבל בהפך כי זרע השלום אשר ימצא אותם והיוצא ממנו הוא שהגפן תתן פריה והארץ תתן את יבולה והשמים יתנו טלם ר"ל פריה והתבואה שהיתה נותנת בימי הטובה וההצלחה, וכבר אמר הנביא מיעד על זה לזמן הגאולה ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו (יחזקאל לו, ח) וגומר והנחלתי לעמי את כל הטובות האלה (יג) באופן שכמו שעד עתה היו בית ישראל ובית יהודה קללה בגוים לפי שנחרבו וגלו שניהם כן תהיה תשועתם כוללת אותם והוא אומרו כן אושיע אתכם והייתם ברכה אל תיראו כלומר אל תיראו מדברי הבאים מבבל כי אם תרצו ושמעתם קרובה ישועתי לבוא תחזקנה ידיכם ר"ל במעשים הטובים ועבודת אלקיכם כי הוא יבא ויושיע אתכם, (יד) כי כאשר זממתי וחשבתי להרע אתכם מפני שהקציפו אבותיכם אותי כך (טו) זממתי וחשבתי להטיב את יהודה וירושלם, ולא זכר את ישראל לפי שהיה מדבר על אותם שעלו ברשיון כורש לפקידה שחשב השם להטיב עמהם כמה טובות והצלחות. ולפי שכל זה תלוי בכשרון המעשים (טז) לכן אמר מיד אלה הדברים אשר תעשו דברו אמת איש אל רעהו כי הנה בזה ישלם הקבוץ המדיני, וכנגד השופטים אמר אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם וזכר אלה השלשה בלבד לפי שהשופט פעמים ישפוט כפי האמת הידוע אצלו אף שלא יהיו בדבר עדים והתראה וזהו הדין המסור למלך ולסנהדרין גדולה שמכין ועונשין כדין ושלא כדין כי אם על פי האמת, ופעמים ישפטו כפי דיני התורה המסודרים והוא הנקרא ביחוד משפט, ופעמים יעשו פשרה בין הבעלי דינים כפי איכות הדבר וצורך העת והוא הנקרא שלום, ועל שלשתם אמר אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם. ואפשר לפרש עוד שמשפט שלום הוא סמוך שיעשו משפט של שלום שהוא הפשרה והביצוע ולא יאמרו יקוב הדין את ההר והענין שלא יהיה ביניהם כי אם שני מיני דינים הא' אמיתי והב' משפט שלום, וכן אמרו בפרק קמא דסנהדרין (ו, ב) רבי יהשוע בן קרחה אומר מצוה לבצוע שנאמר אמת ומשפט שלום והלא במקום שיש משפט אין שם שלום אלא איזהו משפט של שלום הוי אומר זה בצוע.
פסוק י:ולפי שבענין המשפט יובחנו ד' מיני בני אדם הא' הם הבעלי דינין הב' הם הדיינים הג' הם עורכי הדיינים המליצים והמדברים בעד הבעלי דינין הד' הם העדים לכן הזהיר לכל אחד מהם מה שיעשו ולבעלי דינים אמר דברו אמת איש את רעהו ולדיינים אמר אמת ומשפט שלום שפטו שעריכם כמו שפירשתי, (יז) וכנגד עורכי הדיינים אמר ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם ר"ל שלא ישימו עיונם ומחשבותיהם בעריכת טענות להרע בשוא ודבר כזב, וכנגד העדים אמר ושבועת שקר אל תאהבו לפי שבני ישראל הם מושבעים מהר סיני על לא תענה ברעך עד שקר, ועל כולם אמר כי את כל אלה אשר שנאתי נאם ה' ר"ל כי כל אלה הדברים שנאתי אותם ולכן אל תאהבו אתם הדברים אשר אני שנאתי. (יח-יט) ואחרי שהזהירם מה שיעשו ביאר להם בדבור אחר טובות אחרות שיזכו להם אם השמחה והששון בתמידות לא כמו שהיו שואלין אנשי בבל אם יבכו בחדש החמישי כי הנה כאשר תטיבו דרכיכם לא תצטרכו לא לצום ולא למספד על הרעה אשר כבר נעשתה, וזהו אומרו צום הרביעי וגומר יהיו לבית יהודה לששון ולשמחה וזהו כנגד ההספד, וגם כן יהיו למועדים טובים רוצה לומר לאכול משמנים ולשתות ממתקים שהוא כנגד הצומות שיאכלו וישתו בהם כמו שעושים במועדי ה', אבל זה כולו יהיה בתנאי שהאמת והשלום תאהבו. והנה אמר הייעוד הזה לבית יהודה בלבד לפי שארבע הצומות אינן זכרון לדבר מחרבן עשרת השבטים כי אם לחרבן ירושלם כאשר סמך מלך בבל עליה וכאשר הובקעה העיר וכאשר לכד נבוכדנצר את ירושלם וכאשר מת גדליה בן אחיקם שהיה פקיד בארץ יהודה כפי מה שדרש ד' הצומות רבי עקיבא בפרק ארבע ראשי שנים (יח, ב), וצום הרביעי הוא י"ז בתמוז והוא רביעי לחדשים וצום החמישי ט' באב שבו נשרף בית אלוקינו והוא בחודש החמישי וצום השביעי הוא בג' בתשרי שאז מת גדליה בן אחיקם שתשרי שביעי לחדשים וצום הי' הוא י' בטבת שבו סמך מלך בבל על ירושלם וטבת הוא עשירי לחדשים, אמנם בני ישראל אין ספק שיעשו בגלותם צומות אחרים בימים אשר באו עליהם צרותיהם וגלותם שהיו זולת אלה ולכן אמר כאן יהיו לבית יהודה. ועם זה נשלמה התשובה לאנשי בבל בענין הצום והותרה השאלה הרביעית אשר העירותי בנבואה הזאת לפי שמאמר הצום צמתוני וגומר הוא בזמן ההוא והמאמר הזה הוא בתשלום הגאולה:
פסוק כ:כה אמר ה' צבאות עד אשר יבאו עמים וכו' עד גילי מאד בת ציון: עתה הודיע השם לנביא תשובת הטענה הה' שהיו עושים אנשי בבל להקטין ולהפחית מעלת בית שני והפקידה שהיא היות ישראל בעיני העמים כולם עם בזוי ושסוי, והודיע השם שאם ייטיבו מעשיהם באותה פקידה אשר נפקדו תגדל מעלתם עד שכבר יבאו עמים שהוא שם מורה על קבוץ ערים רבות וג"כ יושבי ערים כל עיר ועיר בפני עצמה לשאול את בית ה' כמו שבאו עתה בני בבל לשאול מהכהנים ומהנביאים אשר בבית ה'.
פסוק כא:וביאר ראשונה מה שיעשו הערים שהוא מה שזכר סמיך ליה באומרו והלכו יושבי אחת אל אחת לאמר נלכה הלוך לחלות ר"ל שידרשו מעיר אל עיר שכנתה לאמר נלכה שנינו לחלות את פני ה' שהוא אדון צבאות ישראל ולהתפלל לפניו רוצה לומר שיכפר על עונותיהם, וגם כן תהיה ההליכה לבקש את ה' כלומר לשאול ממנו חסד ורחמים כי לשני התכליות האלה תהיה ההליכה והוא אומרו אלכה גם אני. ויש לפרש בזה עוד שתאמר עיר אחת אל עיר אחרת נלכה לחלות כי הנה לבקש את ה' צבאות אלכה גם אני בחברתך ובהסכמה רבה שלום ורעות לפי שמפני האמונה יתפשט השלום ביניהם.
פסוק כב:ואחרי שנתן המשפט בענין הערים נתן המשפט גם כן בעמים באומרו ובאו עמים רבים ועצומים רוצה לומר לא לבד תבוא עיר אחת או שתים לחלות ולבקש דבר ה' בירושלם אבל גם עמים רבים וגוים עצומים שהוא שם מורה על המלכיות והמחוזות הגדולות יבאו לבקש מקום האלהות בירושלם ולחלות לה' בבית מקדשו, (כג) ולא לבד תהיה הקדושה ההיא בירושלם אבל גם בימים ההם אמר ה' צבאות שיחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים רוצה לומר רבים מהם לא זה המספר בדיוק בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם כי שמענו אלקים עמכם כלומר שישימו רבים מהגוים את היהודי האחד הנמצא אצלם שר ופטרון עליהם מפאת תורתו במקום שעתה דבר ה' ועמו לשמצה ולקלס בקמיהם:
