א אַ֣לְלַי לִ֗י כִּ֤י הָיִ֙יתִי֙ כְּאָסְפֵּי־קַ֔יִץ כְּעֹלְלֹ֖ת בָּצִ֑יר אֵין־אֶשְׁכּ֣וֹל לֶאֱכ֔וֹל בִּכּוּרָ֖ה אִוְּתָ֥ה נַפְשִֽׁי׃ ב אָבַ֤ד חָסִיד֙ מִן־הָאָ֔רֶץ וְיָשָׁ֥ר בָּאָדָ֖ם אָ֑יִן כֻּלָּם֙ לְדָמִ֣ים יֶאֱרֹ֔בוּ אִ֥ישׁ אֶת־אָחִ֖יהוּ יָצ֥וּדוּ חֵֽרֶם׃ ג עַל־הָרַ֤ע כַּפַּ֙יִם֙ לְהֵיטִ֔יב הַשַּׂ֣ר שֹׁאֵ֔ל וְהַשֹּׁפֵ֖ט בַּשִׁלּ֑וּם וְהַגָּד֗וֹל דֹּבֵ֨ר הַוַּ֥ת נַפְשׁ֛וֹ ה֖וּא וַֽיְעַבְּתֽוּהָ׃ ד טוֹבָ֣ם כְּחֵ֔דֶק יָשָׁ֖ר מִמְּסוּכָ֑ה י֤וֹם מְצַפֶּ֙יךָ֙ פְּקֻדָּתְךָ֣ בָ֔אָה עַתָּ֥ה תִהְיֶ֖ה מְבוּכָתָֽם׃ ה אַל־תַּאֲמִ֣ינוּ בְרֵ֔עַ אַֽל־תִּבְטְח֖וּ בְּאַלּ֑וּף מִשֹּׁכֶ֣בֶת חֵיקֶ֔ךָ שְׁמֹ֖ר פִּתְחֵי־פִֽיךָ׃ ו כִּֽי־בֵן֙ מְנַבֵּ֣ל אָ֔ב בַּ֚ת קָמָ֣ה בְאִמָּ֔הּ כַּלָּ֖ה בַּחֲמֹתָ֑הּ אֹיְבֵ֥י אִ֖ישׁ אַנְשֵׁ֥י בֵיתֽוֹ׃ ז וַאֲנִי֙ בַּיהוָ֣ה אֲצַפֶּ֔ה אוֹחִ֖ילָה לֵאלֹהֵ֣י יִשְׁעִ֑י יִשְׁמָעֵ֖נִי אֱלֹהָֽי׃ ח אַֽל־תִּשְׂמְחִ֤י אֹיַ֙בְתִּי֙ לִ֔י כִּ֥י נָפַ֖לְתִּי קָ֑מְתִּי כִּֽי־אֵשֵׁ֣ב בַּחֹ֔שֶׁךְ יְהוָ֖ה א֥וֹר לִֽי׃ ט זַ֤עַף יְהוָה֙ אֶשָּׂ֔א כִּ֥י חָטָ֖אתִי ל֑וֹ עַד֩ אֲשֶׁ֨ר יָרִ֤יב רִיבִי֙ וְעָשָׂ֣ה מִשְׁפָּטִ֔י יוֹצִיאֵ֣נִי לָא֔וֹר אֶרְאֶ֖ה בְּצִדְקָתֽוֹ׃ י וְתֵרֶ֤א אֹיַ֙בְתִּי֙ וּתְכַסֶּ֣הָ בוּשָׁ֔ה הָאֹמְרָ֣ה אֵלַ֔י אַיּ֖וֹ יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֑יִךְ עֵינַי֙ תִּרְאֶ֣ינָּה בָּ֔הּ עַתָּ֛ה תִּֽהְיֶ֥ה לְמִרְמָ֖ס כְּטִ֥יט חוּצֽוֹת׃ יא י֖וֹם לִבְנ֣וֹת גְּדֵרָ֑יִךְ י֥וֹם הַה֖וּא יִרְחַק־חֹֽק׃ יב י֥וֹם הוּא֙ וְעָדֶ֣יךָ יָב֔וֹא לְמִנִּ֥י אַשּׁ֖וּר וְעָרֵ֣י מָצ֑וֹר וּלְמִנִּ֤י מָצוֹר֙ וְעַד־נָהָ֔ר וְיָ֥ם מִיָּ֖ם וְהַ֥ר הָהָֽר׃ יג וְהָיְתָ֥ה הָאָ֛רֶץ לִשְׁמָמָ֖ה עַל־יֹֽשְׁבֶ֑יהָ מִפְּרִ֖י מַֽעַלְלֵיהֶֽם׃ יד רְעֵ֧ה עַמְּךָ֣ בְשִׁבְטֶ֗ךָ צֹ֚אן נַֽחֲלָתֶ֔ךָ שֹׁכְנִ֣י לְבָדָ֔ד יַ֖עַר בְּת֣וֹךְ כַּרְמֶ֑ל יִרְע֥וּ בָשָׁ֛ן וְגִלְעָ֖ד כִּימֵ֥י עוֹלָֽם׃ טו כִּימֵ֥י צֵאתְךָ֖ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אַרְאֶ֖נּוּ נִפְלָאֽוֹת׃ טז יִרְא֤וּ גוֹיִם֙ וְיֵבֹ֔שׁוּ מִכֹּ֖ל גְּבֽוּרָתָ֑ם יָשִׂ֤ימוּ יָד֙ עַל־פֶּ֔ה אָזְנֵיהֶ֖ם תֶּחֱרַֽשְׁנָה׃ יז יְלַחֲכ֤וּ עָפָר֙ כַּנָּחָ֔שׁ כְּזֹחֲלֵ֣י אֶ֔רֶץ יִרְגְּז֖וּ מִמִּסְגְּרֹֽתֵיהֶ֑ם אֶל־יְהוָ֤ה אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ יִפְחָ֔דוּ וְיִֽרְא֖וּ מִמֶּֽךָּ׃ יח מִי־אֵ֣ל כָּמ֗וֹךָ נֹשֵׂ֤א עָוֺן֙ וְעֹבֵ֣ר עַל־פֶּ֔שַׁע לִשְׁאֵרִ֖ית נַחֲלָת֑וֹ לֹא־הֶחֱזִ֤יק לָעַד֙ אַפּ֔וֹ כִּֽי־חָפֵ֥ץ חֶ֖סֶד הֽוּא׃ יט יָשׁ֣וּב יְרַֽחֲמֵ֔נוּ יִכְבֹּ֖שׁ עֲוֺֽנֹתֵ֑ינוּ וְתַשְׁלִ֛יךְ בִּמְצֻל֥וֹת יָ֖ם כָּל־חַטֹּאותָֽם׃ כ תִּתֵּ֤ן אֱמֶת֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב חֶ֖סֶד לְאַבְרָהָ֑ם אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥עְתָּ לַאֲבֹתֵ֖ינוּ מִ֥ימֵי קֶֽדֶם׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

רד"ק

רד"ק

פסוק א:
אללי לי. מלעיל הטעם באל"ף אם רשעתי אללי לי מלרע הטעם בלמ"ד וענינו כמו אוי ורבי אחי רבי משה פי' לשון יללה האל"ף מקום יו"ד כמו ישי ואשי אמר הנביא אוי לי ברעות ישראל כי הם לא שמעו בתוכחתי והאל נפרע מהם ואוי לי מרעתם ואוי לי מצרתם:
פסוק א:
כי הייתי כאספי קיץ. נשארתי בדבר מועט הנשאר אחר שלקטו ואספו פירות הקיץ או כעוללות שנשארו בגפן אחר שכלה הבציר:
פסוק א:
אין אשכול לאכול. איני מוצא בגפן אשכל אחד לאכול כי כבר נבצר כלומר אין חסיד וישר שאלמוד מעשיו:
פסוק א:
בכורה אותה נפשי. כלומר אם תמו החסידים והישרים אותה נפשי שיעמוד עתה אחד מבני הדור שילמד דרכי החסידים והישרים והוא הבכורה במשל:
פסוק א:
כאספי. שם רבים מן אסף החסיל:
פסוק ב:
אבד חסיד, חרם. רשת כמו משטח חרמים תהיה מצודים וחרמים אמר יצודו כל אחד אחיו להרגו כמו הצייד שצד העופות ברשת:
פסוק ג:
על הרע כפים להיטיב. הרע מקור וכן הטיב אמר יתנו דעתם על הרע אשר בכפיהם להטיבו ולחזקו וזה דרך צחות לומר לשון על הפכו לענין אחד וכן כי ייטיב אל אבי את הרע עליך וכן ההיטב חרה לך זה הלשון לחזק הענין ואמר כי בזה יחזיקו הרע בכפיהם לקחת שוחד להטות דין:
פסוק ג:
השר שואל. כי לא ישאל המלך שוחד בפיו כי יתבייש מזה אלא השר שואל בעבורו:
פסוק ג:
והשופט בשלום. השופט ג"כ ידו עמהם ויש לו חלק בשוחד וזהו שלום שהוא גמול כמו באו ימי השלום וכן במשקל אחר ורודף שלמונים והנה השופט מטה הדין כדי שיגמול לו המלך טובה בממון שלוקח בהטיית הדין והגדול גם כן מי שהוא גדול בחצר המלך והוא תחת השר גם הוא דובר עם בעל הדין לתת שוחד ויפסקו הדין כרצונו וזהו הות נפשו כלומר שברון נפשו ואבדה מן העולם כמו יעז בהותו והות רשעים ויונתן תרגם תחמודי נפשיה:
פסוק ג:
ויעבתוה. חזקוה בין כולם חזקו הטייה בשוחד שלוקחים ויעבתוה ענין חוזק כמו החבל החזק שנקרא עבות ואדוני אבי ז"ל פירשו כי כל עבות מג' חוטים וכן ועבות העגלה שהיא משלש רצועות והיא החזקה וכן פירשו רבותינו ז"ל עבות ג' עלין בקו אחד וכן אמר ויעבתוה לפי שהם שלשה מחזיקי העולה והטיית הדין השר והשופט והגדול:
פסוק ד:
טובם כחדק. הטוב שבהם הוא כמו החדק שהוא הקוץ שהוא מכאיב כל הנוגע בו וי"ת טבא די בהון קשה למיפק מן ידיה כד מן חדקא:
פסוק ד:
וישר ממסוכה. והישר שבהם הוא קשה יותר מן המסוכה שהוא גדר הכרמים שעושים מקוצים וי"ת ודקשיט בהון מסגיות סייג ביש:
פסוק ד:
ממסוכה. בסמ"ך כמו בשי"ן מן הלא אתה שכת בעדו הנני סך את דרכך בסירים:
פסוק ד:
יום מצפיך. יום נביאי השקר שהם מצפיך ונביאיך שהיו מבטיחים אותך על שקר עתה תראה היום ההוא מה הוא אם הוא טוב ואם רע:
פסוק ד:
כי הנה פקדתך באה. כלומר פקודת עונך:
פסוק ד:
עתה תהיה מבוכתם. מבוכת נביאי השקר רוצה לומר ערבובם מן נבוכים הם בארץ:
פסוק ה:
אל תאמינו ברע. בדור הזה אין אדם יכול להאמין ברעו:
פסוק ה:
באלוף. בגדול רוצה לומר באחיו הגדול:
פסוק ה:
משוכבת חיקך. גם מאשתך צריך אתה שתשמור פתחי פיך שאם תדבר רע על חבריך בפניה תגלהו:
פסוק ה:
פתחי. רבים, מן פתח דבריך יאיר:
פסוק ו:
כי בן מנבל אב. הבן היה לו לנשא האב ולכבדו ובדור הזה הוא משפילו ומבזהו וכן בת קמה באמה כלה בחמותה וגו', וכל זה הפך הנכונה והמנהג:
פסוק ז:
ואני בה' אצפה. דברי הנביא על לשון ישראל כמו שאמר אחריו אל תשמחי אויבתי לי ואחרי שאמר מיכה דברי הפורענות סיים נבואתו בדברי נחמה ואמר ואני בה' אצפה, כלומר אף על פי שאני גולה מארצי על עונותי עוד אצפה בה' שיוציאני מן הגלות וכפל הענין במילות שונות ואמר אוחילה לאלהי ישעי:
פסוק ז:
ישמעני אלהי. שבטחתי בו שישמעני בגלות:
פסוק ח:
אל תשמחי אויבתי לי. אפשר שהיו"ד לכנוי אף על פי שהמלה מלעיל אמר אויבתי כנגד הרשעה שארך גלות ישראל ברשותה יותר מאלף שנה וחושבת כי אבדה תקות ישראל והיא שמחה לאידה ואמר כנגדה על תשמחי לי שאת אויבת לי וכת"י לא תחדין בעלת דבבותי:
פסוק ח:
כי נפלתי קמתי. אם נפלתי בגלות עוד אקום, ואמר קמתי עבר במקום עתיד כדרך הנבואות כי מה שאומר האל יתברך שיהיה הוא קיים כאלו היה:
פסוק ח:
כי אשב בחשך ה' אור לי. אם אשב בגלות בחשך כלומר בצרה גדולה שהיא נמשלת לחשך אני בוטח בה' שיהיה עדיין אור לי ויוציאני מחשך לאור:
פסוק ט:
זעף ה' אשא. בגלותי אני נושא וסובל זעף ה' ומצדיק עלי את הדין:
פסוק ט:
כי חטאתי לו. ואסבל עד אשר יריב ריבי עם הגוים שלחצוני:
פסוק ט:
ועשה משפטי. שיקח נקמתי מהם:
פסוק ט:
בצדקתו. שיעשה לי עוד צדקה, ותרגום יונתן אמרת ירושלם לווט מן קדם ה' קבלית:
פסוק י:
ותרא אויבתי. כמו שפיר' למעלה. וכן תרגם יונתן:
פסוק י:
ותרא. מלרע כמו ירא פרעה תרא אשקלון:
פסוק י:
אויבתי. מלעיל בשני פשטין כמו הראשון אמר אויבתי שתראה שיוציאני האל יתברך לאור יהיה לה בשת ממה שהיתה אומרת לי בגלות איה ה' אלהיך:
פסוק י:
עיני תראינה בה. הנו"ן דגושה שלא כמנהג אלא אם כן תהיה נו"ן ה"א הפעולה אמר עיני תראה באויבתי כחפצי ורצוני כי עתה בבא לי הגואל תהיה למרמס כטיט חצות וכן ובאויבי ראתה עיני:
פסוק יא:
יום לבנות גדריך. אמר כנגד האויבת יום שחשבת לבנות גדריך בבית ישראל כשתבוא עם גוג ומגוג בארץ ישראל יום ההוא ירחק חק היום ההוא יהיה לך להפוך וירחוק חקך שיהיה לך באומות ובישראל והיית מושלת עליהם והמפרשים פירשו הפסוק כנגד ישראל וכן ת"י בעדנא ההיא יתבנין כנשתא דישראל וגו':
פסוק יב:
יום הוא ועדיך יבא. אותו יום תשועת ישראל יום הוא לה' ועדיך יבא האויב להשחיתך:
פסוק יב:
למני אשור וערי מצור. זכר אשור שגלו שם ישראל תחילה:
פסוק יב:
למני. כמו למן כמו מני אפרים:
פסוק יב:
ערי מצור. כמו ערי מבצר כלומר שלא ימלטו מפני חזקה וכן ותבן צר מצור לה והדומים לו רבים:
פסוק יב:
ולמני מצור. ומן ערי המצור ועד הנהר זהו נהר פרת כי פרת הוא גבול א"י ומשם ואילך ארץ העמים:
פסוק יב:
וים מים. ועד שזכר עומד במקום שנים רוצה לומר ועד ים שהוא מצד מערב:
פסוק יב:
והר ההר. ועד הר ההר והוא הר ההר שמת שם אהרן והוא אחד מגבולי א"י כמו שאמר מהר ההר תתאו לבא חמת וזכרו בתורה בחולם והנה בפתח ואחד הוא רוצה לומר יחריבו ארץ אויביהם שהוא סביבות גבול ארץ ישראל שהיו להם שכנים רעים והרעו לישראל בכל כחם, ויש מפרשים ולמני מצור כמו מצרים וכן דללו וחרבו יאורי מצור כל יאורי מצור כמו מצרים ויונתן תרגם בעדנא ההיא יתכנשון גלוותא דמן אתור וגו' תרגם ולמני הורמני וכן תרגם מני אשכנז מני טורי הורמני:
פסוק יג:
והיתה הארץ. ארץ העמים. על יושביה כמו עם יושביה וכן ויבואו האנשים על הנשים והדומים להם:
פסוק יג:
מפרי מעלליהם. שהרעו לישראל:
פסוק יד:
רעה עמך בשבטך. אמר הנביא כנגד האל ית' שיוציא ישראל מהגלות וירעם בשבטו כמו שהרועה ירעה צאנו וינחם לאטם בשבטו:
פסוק יד:
שכני לבדד. כמו שוכן. וכן היושבי בשמים והדומים לו לבדד שיהיה לבדו בארצו ואין עם אחר אתו:
פסוק יד:
יער בתוך כרמל. ישכנו ביער כמו בתוך הכרמל כי כרמל הוא מקום ישוב שדות וכרמים ואילנות ואמר כי אז ישכנו לבטח ביער שהוא מקום חיות ולא יפחדו מהם כמו שהאדם שוכן בתוך כרמל וכן אמר וישכנו ביערים:
פסוק יד:
ירעו בשן וגלעד. שהוא מעבר לירדן והיא ארץ מקנה שמנה וטוב ירעוה כימי עולם:
פסוק טו:
כימי צאתך. עונה האל יתברך לנביא אמור להם כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות וטעם צאתך שיצאו אבותיהם כאלו יצאו הם:
פסוק טז:
יראו גוים. הגוים שיאספו על ירושלם עם גוג ומגוג יראו הנפלאות ויבושו מכל גבורתם שבטחו על גבורתם לבא על ירושלם:
פסוק טז:
ישימו יד על פה. שלא יהיה להם מענה:
פסוק טז:
אזנים תחרשנה. שיהיו מבוהלים ממה שישמעו מטוב ישראל הרחוקים מארצם:
פסוק יז:
ילחכו עפר כנחש. עפר רגלי ישראל ילחכו כמו הנחש ההולך על גחונו שלוחך עפר שהוא מאכלו:
פסוק יז:
כזוחלי ארץ. כפל הענין במילות שונות כי הנחשים זוחלי ארץ הם שהולכים על בטנם או פירוש שאר המינים שהם זוחלי ארץ כתולעים וכיוצא בהם כן ישתטחו לפני ישראל:
פסוק יז:
ירגזו ממסגרותיהם. אותם שיסגרו בעריהם מפחד ישראל שם ירגזו:
פסוק יז:
אל ה' אלהינו יפחדו. כי ידעו כי אין זולתו:
פסוק יז:
ויראו ממך. כנגד ישראל יראו חסר יו"ד פ"א הפעל ויו"ד האיתן נמשכת בגעי"א:
פסוק יח:
מי אל כמוך. דברי הנביא כנגד האל יתברך:
פסוק יח:
לשארית נחלתו. לאותם שישארו בבוא הגואל:
פסוק יח:
לא החזיק לעד אפו. אף על פי שהיו חייבים שלא יצאו מהגלות לרוע מעשיהם שעשו לא יפנה לעד אל מעשיהם:
פסוק יח:
כי חפץ חסד הוא. כמו שכתוב בתורה ורב חסד וחסדו יגבר על חטאיהם כשיגיע זמן הגאולה:
פסוק יט:
ישוב. אמר ישוב ירחמנו ואמר ותשליך כן דרך המקרא במקומות רבים לנכח ושלא לנכח בפסוק אחד וכן אמר עונותינו ואמר חטאתם יכבוש כאדם שכובש דבר תחת רגליו שלא יראה וזהו שאמר ותשליך במצולות ים:
פסוק יט:
נושא. כאדם שמסלק דבר ממקומו:
פסוק יט:
במצולות. בשורק הצד"י והמצולה הוא עומק הים:
פסוק כ:
תתן אמת ליעקב. החסד הוא לאברהם שנתן לו בחסדו הארץ ולבניו אחריו ובניו הם בני יעקב והאמת הוא ליעקב כי אחר שנתנה לאברהם ולבניו האמת הוא לקיים המתנה לבניו כי הוא אלהי האמתי ולא ישוב דבריו הטוב אחור:
פסוק כ:
אשר נשבעת לאבותינו. כלל שלשת האבות אברהם יצחק ויעקב כי לשלשתם נשבע: