מִי אֵל כָּמוֹךָ – י"ג מידות עליונות
בזוהר הקדוש באידרא מונה הזוהר את י"ג המידות במילים של מיכה הנביא:
"מִי אֵל כָּמוֹךָ – חד. נֹשֵׂא עָוֹן – תרי. וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע – תלת. לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ – ארבע. לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ – חמש. כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא – שית. יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ – שבעה. יִכְבּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ – תמניא. וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאתָם – תשעה. תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב – עשרה. חֶסֶד לְאַבְרָהָם – חד סר. אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ – תריסר. מִימֵי קֶדֶם – תליסר". שׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת אלו מְכֻוָּנִים אֶל שׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת "אֵל רַחוּם וחַנּוּן" וגוֹ שהזכיר משה רבינו.
(זוהר חלק ג קלא:)
אנו מזכירים את י"ג מידות של "מי אל כמוך" בכל יום אחרי פרשת העקידה בשחרית. להזכיר את הברית ואת החסד ואת השבועה שאלוקים נשבע לאבות. לעומת זאת אנו לא מזכירים "מי אל כמוך" בסליחות כלל. הפעם הראשונה שאנו מזכירים "מי אל כמוך" בימים נוראים היא בתפילה שאחרי התשליך בראש השנה. אחר כך הם מוזכרים רק בחזרת הש"ץ בתפילות ביום הכיפורים. יש שואלים למה לא מזכירים "מי אל כמוך" כל ימי הסליחות?
"מִי אֵל כָּמוֹךָ" – מידות עליונות מאוד
הטעם לזה הוא כנראה מה שמובא באדרא רבא (שם) ששלוש עשרה מידות שאמר מיכה הן ממקום גבוה מאוד ומקבילות לי"ג המידות שאמר משה רבנו שנמצאים למטה מהם. ואם תשאל למה משה לא מנה את המידות העליונות שאמר מיכה? עונה הזוהר: שבאותה שעה שאמרם משה היו בני ישראל במקום נמוך, אחרי חטא העגל. ואף על פי שמשה עצמו היה במקום גבוה מאוד, הוא אמר את י"ג המידות לפי מדרגתם של ישראל בבחינת "עימו אנכי בצרה". אמנם מיכה הנביא מנה את שלוש עשרה המידות כפי שהם בשורשם המאוד עליון ומאוד נסתר. "טמירא דטמירין". מקום שיכול לשבור ולכפות את כל גזרי הדין.
"מִי אֵל כָּמוֹךָ" - רחמים בלי דין
בי"ג מידות שאומר מיכה לא מוזכרות מידות הדין שאמר משה רבינו. "וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים"(שמות לד ו). כתב על כך המלבי"ם:
והנה בי"ג מדות אמר (משה): "נושא עון ופשע וחטאה" שהנשיאה הוא שיישא ויסבול אותו ולא יעניש עליו ובכל זאת הוא שמור אצלו לעת מצוא, כמו שכתוב שם: "ונקה לא ינקה". ובזמן העתיד (בי"ג מידות שהזכיר מיכה) יהיה שינוי, שאת הפשע שהוא המרד שאינו עוון, רוצה לומר שלא נעשה על ידי מינות ועיוות השכל - יעביר לגמרי (שנאמר: "ועובר על פשע") ורק את העוון לא יעביר מן המציאות ויישאר כמו שהיה מקודם, שהיה נושא וסובל אותו ולא העבירו (כמו שכתוב במידות מיכה "נושא עוון"). והנה (במידות של משה) מדת "ארך אפים" נסתובב על ידי ש"נושא עון ופשע (וחטאה)" ואינו מעבירו לגמרי, רק שסובל אותו ומאריך אף שלא להעניש תיכף. ולעתיד, שאת הפשע יעביר לגמרי, לא ימצא מידת "ארך אפים" רק על העוון שאותו לא יעביר, רק יישא אותו ויאריך אף.
ובזה הוסיף "לא החזיק לעד אפו" - שגם על העוון שעליו מאריך אפים והעוון שמור אצלו, לא יחזיק את האף לעד, וזה יהיה על ידי שתי מדות אחרות שיתעוררו שהם מדת "רחום" ומדת "רב חסד", ועל זה אמר "כי חפץ חסד הוא" - וימחול מצד החסד, וגם "ישוב ירחמנו" - וימחול מצד הרחמים. ועל ידי המידות האלה "יכבוש עונותינו" - לא יישא את העוון כמשא וסבל, רק יכבוש אותו שלא יגיע שום עונש עליו בעתיד. "ותשליך במצולות ים כל חטאתם" - אבל החטא שהוא הבא בשוגג או בסיבת התאווה שלא מצד המרד או המינות תשליך אותו במצולות ים שלא ימצא כלל.
"מִי אֵל כָּמוֹךָ" - הנהגה של עקבתא דמשיחא
סיבת ההבדלים הללו היא שמשה דיבר על המידות שנהגו בעם ישראל בדור המדבר, ואילו מיכה הנביא מדבר על המידות שבהם הקב"ה ינהיג את ישראל באחרית הימים, בעקבתא דמשיחא. ומנין לנו שמיכה מדבר על אחרית הימים? - שהרי עשרה פסוקים קודם לכן כתוב בנבואת מיכה בפרקנו: "כִּי בֵן מְנַבֵּל אָב בַּת קָמָה בְאִמָּהּ כַּלָּה בַּחֲמֹתָהּ אֹיְבֵי אִישׁ אַנְשֵׁי בֵיתוֹ"(מיכה ז ו), אותן מילים שחז"ל (סוטה מט:) ראו כסימנים של עקבתא דמשיחא.