תנ"ך על הפרק - מיכה ז - מִי אֵל כָּמוֹךָ – י"ג מידות עליונות / הרב שמואל אליהו שליט"א

תנ"ך על הפרק

מיכה ז

539 / 929
היום

הפרק

אַ֣לְלַי לִ֗י כִּ֤י הָיִ֙יתִי֙ כְּאָסְפֵּי־קַ֔יִץ כְּעֹלְלֹ֖ת בָּצִ֑יר אֵין־אֶשְׁכּ֣וֹל לֶאֱכ֔וֹל בִּכּוּרָ֖ה אִוְּתָ֥ה נַפְשִֽׁי׃אָבַ֤ד חָסִיד֙ מִן־הָאָ֔רֶץ וְיָשָׁ֥ר בָּאָדָ֖ם אָ֑יִן כֻּלָּם֙ לְדָמִ֣ים יֶאֱרֹ֔בוּ אִ֥ישׁ אֶת־אָחִ֖יהוּ יָצ֥וּדוּ חֵֽרֶם׃עַל־הָרַ֤ע כַּפַּ֙יִם֙ לְהֵיטִ֔יב הַשַּׂ֣ר שֹׁאֵ֔ל וְהַשֹּׁפֵ֖ט בַּשִׁלּ֑וּם וְהַגָּד֗וֹל דֹּבֵ֨ר הַוַּ֥ת נַפְשׁ֛וֹ ה֖וּא וַֽיְעַבְּתֽוּהָ׃טוֹבָ֣ם כְּחֵ֔דֶק יָשָׁ֖ר מִמְּסוּכָ֑ה י֤וֹם מְצַפֶּ֙יךָ֙ פְּקֻדָּתְךָ֣ בָ֔אָה עַתָּ֥ה תִהְיֶ֖ה מְבוּכָתָֽם׃אַל־תַּאֲמִ֣ינוּ בְרֵ֔עַ אַֽל־תִּבְטְח֖וּ בְּאַלּ֑וּף מִשֹּׁכֶ֣בֶת חֵיקֶ֔ךָ שְׁמֹ֖ר פִּתְחֵי־פִֽיךָ׃כִּֽי־בֵן֙ מְנַבֵּ֣ל אָ֔ב בַּ֚ת קָמָ֣ה בְאִמָּ֔הּ כַּלָּ֖ה בַּחֲמֹתָ֑הּ אֹיְבֵ֥י אִ֖ישׁ אַנְשֵׁ֥י בֵיתֽוֹ׃וַאֲנִי֙ בַּיהוָ֣ה אֲצַפֶּ֔ה אוֹחִ֖ילָה לֵאלֹהֵ֣י יִשְׁעִ֑י יִשְׁמָעֵ֖נִי אֱלֹהָֽי׃אַֽל־תִּשְׂמְחִ֤י אֹיַ֙בְתִּי֙ לִ֔י כִּ֥י נָפַ֖לְתִּי קָ֑מְתִּי כִּֽי־אֵשֵׁ֣ב בַּחֹ֔שֶׁךְ יְהוָ֖ה א֥וֹר לִֽי׃זַ֤עַף יְהוָה֙ אֶשָּׂ֔א כִּ֥י חָטָ֖אתִי ל֑וֹ עַד֩ אֲשֶׁ֨ר יָרִ֤יב רִיבִי֙ וְעָשָׂ֣ה מִשְׁפָּטִ֔י יוֹצִיאֵ֣נִי לָא֔וֹר אֶרְאֶ֖ה בְּצִדְקָתֽוֹ׃וְתֵרֶ֤א אֹיַ֙בְתִּי֙ וּתְכַסֶּ֣הָ בוּשָׁ֔ה הָאֹמְרָ֣ה אֵלַ֔י אַיּ֖וֹ יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֑יִךְ עֵינַי֙ תִּרְאֶ֣ינָּה בָּ֔הּ עַתָּ֛ה תִּֽהְיֶ֥ה לְמִרְמָ֖ס כְּטִ֥יט חוּצֽוֹת׃י֖וֹם לִבְנ֣וֹת גְּדֵרָ֑יִךְ י֥וֹם הַה֖וּא יִרְחַק־חֹֽק׃י֥וֹם הוּא֙ וְעָדֶ֣יךָ יָב֔וֹא לְמִנִּ֥י אַשּׁ֖וּר וְעָרֵ֣י מָצ֑וֹר וּלְמִנִּ֤י מָצוֹר֙ וְעַד־נָהָ֔ר וְיָ֥ם מִיָּ֖ם וְהַ֥ר הָהָֽר׃וְהָיְתָ֥ה הָאָ֛רֶץ לִשְׁמָמָ֖ה עַל־יֹֽשְׁבֶ֑יהָ מִפְּרִ֖י מַֽעַלְלֵיהֶֽם׃רְעֵ֧ה עַמְּךָ֣ בְשִׁבְטֶ֗ךָ צֹ֚אן נַֽחֲלָתֶ֔ךָ שֹׁכְנִ֣י לְבָדָ֔ד יַ֖עַר בְּת֣וֹךְ כַּרְמֶ֑ל יִרְע֥וּ בָשָׁ֛ן וְגִלְעָ֖ד כִּימֵ֥י עוֹלָֽם׃כִּימֵ֥י צֵאתְךָ֖ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אַרְאֶ֖נּוּ נִפְלָאֽוֹת׃יִרְא֤וּ גוֹיִם֙ וְיֵבֹ֔שׁוּ מִכֹּ֖ל גְּבֽוּרָתָ֑ם יָשִׂ֤ימוּ יָד֙ עַל־פֶּ֔ה אָזְנֵיהֶ֖ם תֶּחֱרַֽשְׁנָה׃יְלַחֲכ֤וּ עָפָר֙ כַּנָּחָ֔שׁ כְּזֹחֲלֵ֣י אֶ֔רֶץ יִרְגְּז֖וּ מִמִּסְגְּרֹֽתֵיהֶ֑ם אֶל־יְהוָ֤ה אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ יִפְחָ֔דוּ וְיִֽרְא֖וּ מִמֶּֽךָּ׃מִי־אֵ֣ל כָּמ֗וֹךָ נֹשֵׂ֤א עָוֺן֙ וְעֹבֵ֣ר עַל־פֶּ֔שַׁע לִשְׁאֵרִ֖ית נַחֲלָת֑וֹ לֹא־הֶחֱזִ֤יק לָעַד֙ אַפּ֔וֹ כִּֽי־חָפֵ֥ץ חֶ֖סֶד הֽוּא׃יָשׁ֣וּב יְרַֽחֲמֵ֔נוּ יִכְבֹּ֖שׁ עֲוֺֽנֹתֵ֑ינוּ וְתַשְׁלִ֛יךְ בִּמְצֻל֥וֹת יָ֖ם כָּל־חַטֹּאותָֽם׃תִּתֵּ֤ן אֱמֶת֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב חֶ֖סֶד לְאַבְרָהָ֑ם אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥עְתָּ לַאֲבֹתֵ֖ינוּ מִ֥ימֵי קֶֽדֶם׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב שמואל אליהו שליט

מִי אֵל כָּמוֹךָ – י"ג מידות עליונות

בזוהר הקדוש באידרא מונה הזוהר את י"ג המידות במילים של מיכה הנביא:

"מִי אֵל כָּמוֹךָ – חד. נֹשֵׂא עָוֹן – תרי. וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע – תלת. לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ – ארבע. לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ – חמש. כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא – שית. יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ – שבעה. יִכְבּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ – תמניא. וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאתָם – תשעה. תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב – עשרה. חֶסֶד לְאַבְרָהָם – חד סר. אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ – תריסר. מִימֵי קֶדֶם – תליסר". שׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת אלו מְכֻוָּנִים אֶל שׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת "אֵל רַחוּם וחַנּוּן" וגוֹ שהזכיר משה רבינו.
(זוהר חלק ג קלא:)

אנו מזכירים את י"ג מידות של "מי אל כמוך" בכל יום אחרי פרשת העקידה בשחרית. להזכיר את הברית ואת החסד ואת השבועה שאלוקים נשבע לאבות. לעומת זאת אנו לא מזכירים "מי אל כמוך" בסליחות כלל. הפעם הראשונה שאנו מזכירים "מי אל כמוך" בימים נוראים היא בתפילה שאחרי התשליך בראש השנה. אחר כך הם מוזכרים רק בחזרת הש"ץ בתפילות ביום הכיפורים. יש שואלים למה לא מזכירים "מי אל כמוך" כל ימי הסליחות?

"מִי אֵל כָּמוֹךָ" – מידות עליונות מאוד

הטעם לזה הוא כנראה מה שמובא באדרא רבא (שם) ששלוש עשרה מידות שאמר מיכה הן ממקום גבוה מאוד ומקבילות לי"ג המידות שאמר משה רבנו שנמצאים למטה מהם. ואם תשאל למה משה לא מנה את המידות העליונות שאמר מיכה? עונה הזוהר: שבאותה שעה שאמרם משה היו בני ישראל במקום נמוך, אחרי חטא העגל. ואף על פי שמשה עצמו היה במקום גבוה מאוד, הוא אמר את י"ג המידות לפי מדרגתם של ישראל בבחינת "עימו אנכי בצרה". אמנם מיכה הנביא מנה את שלוש עשרה המידות כפי שהם בשורשם המאוד עליון ומאוד נסתר. "טמירא דטמירין". מקום שיכול לשבור ולכפות את כל גזרי הדין. 

"מִי אֵל כָּמוֹךָ" - רחמים בלי דין

בי"ג מידות שאומר מיכה לא מוזכרות מידות הדין שאמר משה רבינו. "וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים"(שמות לד ו). כתב על כך המלבי"ם:

והנה בי"ג מדות אמר (משה): "נושא עון ופשע וחטאה" שהנשיאה הוא שיישא ויסבול אותו ולא יעניש עליו ובכל זאת הוא שמור אצלו לעת מצוא, כמו שכתוב שם: "ונקה לא ינקה". ובזמן העתיד (בי"ג מידות שהזכיר מיכה) יהיה שינוי, שאת הפשע שהוא המרד שאינו עוון, רוצה לומר שלא נעשה על ידי מינות ועיוות השכל - יעביר לגמרי (שנאמר: "ועובר על פשע") ורק את העוון לא יעביר מן המציאות ויישאר כמו שהיה מקודם, שהיה נושא וסובל אותו ולא העבירו (כמו שכתוב במידות מיכה "נושא עוון"). והנה (במידות של משה) מדת "ארך אפים" נסתובב על ידי ש"נושא עון ופשע (וחטאה)" ואינו מעבירו לגמרי, רק שסובל אותו ומאריך אף שלא להעניש תיכף. ולעתיד, שאת הפשע יעביר לגמרי, לא ימצא מידת "ארך אפים" רק על העוון שאותו לא יעביר, רק יישא אותו ויאריך אף.
ובזה הוסיף "לא החזיק לעד אפו" - שגם על העוון שעליו מאריך אפים והעוון שמור אצלו, לא יחזיק את האף לעד, וזה יהיה על ידי שתי מדות אחרות שיתעוררו שהם מדת "רחום" ומדת "רב חסד", ועל זה אמר "כי חפץ חסד הוא" - וימחול מצד החסד, וגם "ישוב ירחמנו" - וימחול מצד הרחמים. ועל ידי המידות האלה "יכבוש עונותינו" - לא יישא את העוון כמשא וסבל, רק יכבוש אותו שלא יגיע שום עונש עליו בעתיד. "ותשליך במצולות ים כל חטאתם" - אבל החטא שהוא הבא בשוגג או בסיבת התאווה שלא מצד המרד או המינות תשליך אותו במצולות ים שלא ימצא כלל.

"מִי אֵל כָּמוֹךָ" - הנהגה של עקבתא דמשיחא

סיבת ההבדלים הללו היא שמשה דיבר על המידות שנהגו בעם ישראל בדור המדבר, ואילו מיכה הנביא מדבר על המידות שבהם הקב"ה ינהיג את ישראל באחרית הימים, בעקבתא דמשיחא. ומנין לנו שמיכה מדבר על אחרית הימים? - שהרי עשרה פסוקים קודם לכן כתוב בנבואת מיכה בפרקנו: "כִּי בֵן מְנַבֵּל אָב בַּת קָמָה בְאִמָּהּ כַּלָּה בַּחֲמֹתָהּ אֹיְבֵי אִישׁ אַנְשֵׁי בֵיתוֹ"(מיכה ז ו), אותן מילים שחז"ל (סוטה מט:) ראו כסימנים של עקבתא דמשיחא.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך