פסוק א:אף על פי שאישיותו של הנביא אינה בולטת בספר, כאן מובאים דבריו ותחושותיו. הנביא איננו רק זה ששומע את דברי ה', אלא גם מי שרגיש יותר מכל אדם אחר לחטאים, לפגמים ולצרות; והוא היודע את העונשים הצפויים. על כן משא הסבל והכאב של העם כולו מונח על כתפיו. אַלְלַי, אוי לִי, כִּי הָיִיתִי כְּאָסְפֵּי קַיִץ, שאריות התאנים הגרועות הנשארות בסוף הקיץ, כְּעֹלְלֹת, ענבים בודדים בבָּצִיר. אֵין־אֶשְׁכּוֹל, אנשי אשכולות, אנשים גדולים לֶאֱכוֹל. אין בִּכּוּרָה, תאנה עסיסית שהקדימה להתבשל שאִוְּתָה נַפְשִׁי. הנביא מרגיש שהוא נמצא בין אנשים קטנים ועלובים ובשוליה הנפולים של תקופה.
פסוק ב:והנמשל – אָבַד חָסִיד, אדם המצטיין בחסדיו ובצדקותו, מִן־הָאָרֶץ. וְיָשָׁר בּתוך בני אָדָם – אָיִן. כֻּלָּם לְדָמִים, לשחיתות ממונית שבקצהָ שפך דם, יֶאֱרֹבוּ, אִישׁ אֶת־אָחִיהוּ, אחיו יָצוּדוּ בחֵרֶם, רשת.
פסוק ג:עַל, בשביל הָרַע מושיטים כַּפַּיִם לְהֵיטִיב, נותנים שוחד כדי לזכות את המורשע, הַשַּׂר שֹׁאֵל, אינו מתבייש לבקש במפורש טובות הנאה, וְהַשֹּׁפֵט עושה את מלאכתו בַּשִּׁלּוּם, שוחד, וְהַגָּדוֹל, הנכבד דֹּבֵר הַוַּת נַפְשׁוֹ הוּא, דברים המרעים לנפשו, וַיְעַבְּתוּהָ, הם מעוותים ומסבכים את המציאות, את הצדק ואת היושר.
פסוק ד:טוֹבָם, הטוב שבהם – כְּחֵדֶק, צמח קוצני ששימש גדר. היָשָׁר קשה יותר מִמְּסוּכָה, גדר שעושים מענפים יבשים. יוֹם מְצַפֶּיךָ, ביום שאנשים מצפים בו לטובתם – פְּקֻדָּתְךָ, פקודת העונש, הגזרה בָאָה, וכאשר היא תבוא – עַתָּה תִהְיֶה מְבוּכָתָם.
פסוק ה:הרמייה פשטה בכול – אַל־תַּאֲמִינוּ בְרֵעַ, בחבר שאינו נאמן, אַל־תִּבְטְחוּ בְּאַלּוּף, אל תסמכו על אישים חשובים ומדריכים שאתם מיודדים אתם. אפילו מִשֹּׁכֶבֶת חֵיקֶךָ, אשתך, האמורה להיות נאמנה לך לחלוטין, שְׁמֹר את פִּתְחֵי־פִיךָ, כי היא שומעת הכול ועלולה לספר דברים שאמרת למי שלא אמור לשמעם.
פסוק ו:כִּי־בֵן מְנַבֵּל, מדבר בנבזות על אָב, בַּת קָמָה, מתקוממת בְאִמָּהּ, כַּלָּה קמה בַּחֲמֹתָהּ, אֹיְבֵי אִישׁ הם אַנְשֵׁי בֵיתוֹ.
פסוק ז:וַאֲנִי בַּה' אֲצַפֶּה, אוֹחִילָה, אייחל, אקווה לֵאלֹהֵי יִשְׁעִי, יִשְׁמָעֵנִי אֱלֹהָי.
פסוק ח:אַל־תִּשְׂמְחִי אֹיַבְתִּי, אומה מן האומות, על מה שקרה לִי, כִּי אמנם נָפַלְתִּי, אבל אחר כך קָמְתִּי, כִּי־אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ – ה' אוֹר לִי.
פסוק ט:הנביא ממשיך לדבר בשם העם: את זַעַף, כעס ה' אֶשָּׂא. אני סובל וסופג צרות, ולא לחינם – כִּי חָטָאתִי לוֹ, אבל יהיה סוף לדבר – עַד אֲשֶׁר יָרִיב את רִיבִי וְעָשָׂה את מִשְׁפָּטִי. כאשר יתמרקו חטאי, הוא יהיה אתי – יוֹצִיאֵנִי מן החושך לָאוֹר, אֶרְאֶה בְּצִדְקָתוֹ, במשפטו הצודק, או: בישועתו.
פסוק י:וְתֵרֶא אֹיַבְתִּי את אחריתי וּתְכַסֶּהָ בוּשָׁה, שהרי היא הָאֹמְרָה, שאמרה אֵלַי: אַיּוֹ, היכן הוא ה' אֱלֹהָיִךְ?! אין הוא נראה כלל. עכשיו עֵינַי תִּרְאֶינָּה בָּהּ, בקלונה, עַתָּה היא תִּהְיֶה לְמִרְמָס כְּטִיט המושלך בחוּצוֹת, שהכול דורכים עליו.
פסוק יא:אם אַת, אויבתי, מצפה שלאחר המפלות שנחלת יבוא יוֹם לִבְנוֹת גְּדֵרָיִךְ – היוֹם הַהוּא יִרְחַק־חֹק. היום הזה יהיה ירחק מלבוא.
פסוק יב:יוֹם דין ונקם הוּא, וְעָדֶיךָ, עד אליך, אויבי, יָבוֹא, לְמִנִּי אַשּׁוּר, מאשור וְעד עָרֵי מָצוֹר, מצרים, וּלְמִנִּי מָצוֹר וְעַד־נָהָר, פרת, וְיָם מִיָּם וְהַר הָהָר, הימים וההרים. בכל גבולות הארץ תבוא הנקמה.
פסוק יג:וְהָיְתָה הָאָרֶץ של האויבים לִשְׁמָמָה עַל־יֹשְׁבֶיהָ, וכל זאת מִפְּרִי, תוצאת מַעַלְלֵיהֶם.
פסוק יד:הספר מסתיים בדברי נחמה, הפותחים בבקשה מה': רְעֵה את עַמְּךָ בְשִׁבְטֶךָ, שרביטך או מקלך, כלומר מלוך עלינו לבדך כי אנחנו צֹאן נַחֲלָתֶךָ, שֹׁכְנִי, העם השוכן לְבָדָד, וגם אתה אינך תלוי באחרים. רְעה אותנו ביַעַר שבְּתוֹךְ כַּרְמֶל, אזור השופע בעצים ובצמחייה. יִרְעוּ בני ישראל בבָשָׁן וְבגִלְעָד כִּימֵי עוֹלָם. הם ישובו לשכון באותם מקומות שבהם שכנו בשנים הטובות.
פסוק טו:כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ, הראנו נִפְלָאוֹת. שוב תחולל את הנסים והנפלאות שעשית ביציאת מצרים.
פסוק טז:אז יִרְאוּ גוֹיִם וְיֵבֹשׁוּ, יתביישו מִכֹּל גְּבוּרָתָם, כי היא לא תועיל להם נגד ישראל. יָשִׂימוּ יָד עַל־פֶּה, כמי שאינו יכול לדבר. הם לא יוכלו להתפאר, ואָזְנֵיהֶם תֶּחֱרַשְׁנָה מתדהמה.
פסוק יז:הם יְלַחֲכוּ עָפָר כַּנָּחָשׁ, כְּזֹחֲלֵי אֶרֶץ, יִרְגְּזוּ, ירעדו ויזדעזעו מִמִּסְגְּרֹתֵיהֶם. היציבות והקביעות שלהם יישברו. אֶל, מפני ה' אֱלֹהֵינוּ יִפְחָדוּ, וְיִרְאוּ מִמֶּךָּ.
פסוק יח:ואשר לישראל: מִי, אין עוד אֵל כָּמוֹךָ, נֹשֵׂא, סולח עָוֹן וְעֹבֵר עַל־פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ, ישראל. לֹא־הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ, אין הוא מחזיק בכעסו לעולם כִּי־חָפֵץ חֶסֶד הוּא. לכן הוא ירחם עלינו למרות שאיננו מושלמים,
פסוק יט:יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ ויִכְבֹּשׁ, יסתיר, יעצור את עֲוֹנֹתֵינוּ מלהיראות למעלה כביכול. וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם את כָּל־חַטֹּאתָם של ישראל, ובכך הם ינוקו וייטהרו.
פסוק כ:תִּתֵּן אֱמֶת, את הבטחתך ועזרתך הנאמנים לְיַעֲקֹב, ואת החֶסֶד לְאַבְרָהָם, ובעיקר לבניהם אחריהם. תן לנו את החסד והאמת אֲשֶׁר־נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם.
