פסוק א:אללי - דבר הנביא על לשון המשכיל בעת ההוא, והוא עמי הנזכר.
פסוק א:כאספי קיץ - כמו: קדשי, מה שיאספו הדלים מהפרי הנמשך וזה דרך משל כאין צדיק.
פסוק ב:אבד, חרם - כמו רשת משטח חרמים.
פסוק ג:על - אמר רבי מרינוס: ותהי להם הלבנה לאבן תחת אבן וככה על הרע כפים תחת היטיב.
פסוק ג:מלת ויעבתוה – מגזרת עבותים.והטעם: אם הגדול יחל לדבר הות מלבו הות כמו הוות בקרבה יעבתוה השומעים. והטעם: יוסיפו עליהם.
פסוק ד:טובם - תואר, כמו: מעל פני מתו, שהוא סמוך והוא פועל עומד.
פסוק ד:ישר ממסוכה - קשה יותר ממשוכת חדק, והסמ"ך כשי"ן.
פסוק ד:וטעם יום מצפיך – הנה בא היום שמצפיך קוראים פקדתך באה עתה תהיה מהרה.
פסוק ד:מבוכתם - מבוכה שלהם, והמ"ם שב אל השר והשופט והגדול.
פסוק ה:אל - יזהיר הנביא אנשי אותו הדור. אמר יפת: אל תבטחו בגדול. ולפי דעתי: כי לנשים ידבר אל תבטחו באלוף נעוריה, כי יזהיר האלוף משוכבת חיקך.
פסוק ו:כי בן מנבל אב - פועל קודם, כמו: ורב יעבד צעיר.
פסוק ז:ואני - דברי הנביא על לשון המשכיל, או על לשון ישראל.
פסוק ח:אל - אם ישראל הלכו בגלות עוד יקומו מנפילתם, אך יש עליהם לסבול בעבור כי חטאו ויודו.
פסוק ט:זעף, יריב ריבי - מהגוים.
פסוק ט:יוציאני לאור - הפך כי אשב בחשך. וטעם אראה כאשר יאור לבי, אז אבין כי צדיק השם על כל הבא עלי, או אראה בצדקתו שיקח נקמתי מאויבתי.
פסוק י:ותרא, איו ה' - איה הוא.
פסוק י:תראינה - שתהיה מרמס.
פסוק יא:יום - כאשר יבא יום שהשם יבנה גדריך, אז ירחק חק המס, שהיית נותנת.
פסוק יב:יום, ועדיך יבא - אתה. כל גוי שוכן למני אשור ועד נהר פרת. ורבי ישועה אמר: וים מים - שמערב ארץ ישראל תחרב, מפאת ים והר פלוני שהיה כולו יישוב, שב כמו הר. ולפי דעתי: כי מלת ועד נהר מושכת אחרת ועד ים מים והר ועד ההר והנה ים מים כמו הים הקדמוני והים האחרון וכן הר דרומי אל צפוני:
פסוק יג:והיתה - ביום ההוא.
פסוק יג:מפרי מעלליהם - שהרעו לישראל.
פסוק יד:רעה - תפלת הנביא בהיות הארץ שממה, שירעה עמו בשבטו וישכנהו לבדד כיער בתוך כרמל.
פסוק יד:וירעו בשן – מעבר לירדן מזרחה, והתשובה אמר השם לנביא.
פסוק טו:כימי צאתך - והטעם: כימי צאת אבותיך מארץ מצרים.
פסוק טו:אראנו נפלאות - הטעם עמי, כאשר הזכיר עמך.
פסוק טז:יראו - דברי השם, אז יהיה כן.
פסוק יז:ילחכו - להשתחות לישראל.
פסוק יז:כזוחלי - הרמשים שיפחדו בני אדם מהם, כדרך האמים מגזרת זחלתי ואירא.
פסוק יז:ממסגרותיהם - הם ארמוניהם.
פסוק יח:מי - אז יאמרו הגוים, או ידבר על לשון אנשי הגלות המבקשים ה' לסלוח להם, אין אל שיעשה טוב לנחלתו כמוך.
פסוק יט:ישוב - מלת הוא משרת אחרת והוא ישוב ירחמנו.
פסוק יט:וטעם יכבוש הפוך דברי עונות גברו מני, שלא ימשלו בנו עוד ומ"ם חטאתם שבה אל שארית נחלתו והוא הזכיר עון ופשע וחטאת.
פסוק כ:תתן - יעקב הוא אבינו לכולנו לבדנו, כי לא יתערבו גוים אחרים עמנו, על כן כתוב אלהי ישראל אבינו לכולנו ולא הזכיר יצחק, כי גם הוא אבי אדום, ובעבור כי אברהם החל לקרא בשם השם הפך אבותיו הקרובים אליו, והשם כרת עמו ברית בתחלה, על כן הזכיר לאברהם ולא הוצרך להזכיר יצחק והטעם תתן אמתך ליעקב ומה היא אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם.