פסוק א:דבר ה' אשר היה אל מיכה המורשתי בימי יותם. זה הנביא מצאנוהו בספר ירמיהו מיכה המורשתי היה נביא בימי חזקיהו מלך יהודה ונקרא מורשתי על שם עירו מרשה כמו שת"י דמן מרשה והיא בערי יהודה והתנבא בימי שלשה המלכים האלה יותם אחז יחזקיהו ובימי מלכי ישראל שהיו בימים ההם ואם לא זכרם הרי אמר אשר חזה על שמרון וירושלם והרי הוא כאלו זכרם:
פסוק ב:שמעו עמים כלם. אמר שמעו לנכח ואמר כלם שלא לנכח כי כן מנהג הכתוב במקומות רבים כמו ואולם כלם תשובו ובאו נא לכלם ולסרניכם כי יבושו מאלים אשר חמדתם וכן אמר מיכיהו בן ימלה שמעו עמים כלם וכנגד ישראל אמר ורבוי עמים כנגד השבטים וכן עמים הר יקראו:
פסוק ב:ארץ ומלואה. ארץ ישראל והעם אשר בה ובאמרו לארץ הקשיבי הוא דרך משל שהרי אמר ומלואה:
פסוק ב:ויהי ה' בכם לעד. כי כבר הזהרתי אתכם בשמו:
פסוק ב:מהיכל קדשו. מן השמים:
פסוק ג:כי הנה ה' יוצא ממקומו. משל לגזירה היוצאת מלפניו כאלו הוא יוצא ויורד ודורך על במותי ארץ וכן אמר בשירת דוד ויט שמים וירד וכל זה הוא דרך משל על חרבן הארץ והצרות העצומות כאלו ההרים נמסו והעמקים נתבקעו וכן אמר ותגעש ותרעש הארץ ומוסדי הרים ירגזו:
פסוק ד:ונמסו כדונג. היא שעוה:
פסוק ד:כמים מוגרים במורד. כן ימסו ההרים ויגרו כמו מים המוגרים במקום מורד שילכו מהרה וי"ת דאשדין במדרון והכל דרך משל:
פסוק ה:בפשע. כפל הענין במ"ש ויעקב וישראל אומר על עשרת השבטים כי הם הרוב ובעבור מלכות אפרים כמו שכתבנו:
פסוק ה:מי פשע יעקב. מי גרם לפשע יעקב שהם העגלים:
פסוק ה:הלא שמרון. ר"ל מלך שמרון כי מלכי ישראל היה ראש ממלכתם שמרון מזמן עמרי ואילך ואם הם היו מונעים עבודת העגלים ישראל היו עובדים אותם כ"ש שהם היו מחזיקים בעבודתם והעם הולך אחרי המלך:
פסוק ה:ומי במות יהודה הלא ירושלם. מי גרם שיעשו במות בערי יהודה הלא מלכי ירושלים כי ירושלים היתה ראש הממלכה והוצרכנו לפרש כן כי מלת מי לא תפול אלא על בעל שכל כמו מי האיש ולא יאמר מי השור מי החמור:
פסוק ו:ושמתי. ומה שאמר בספר מלכים כי מלך אשור לכד את ארץ ישראל והושיב בה העם אשר הביא מתוכה לא אמר אלא וישב אותם בערי שמרון לא אמר בשמרון כי שמרון החריבה מלך אשור והפיל חומותיה וכל בנין אשר בה כמו שנבא זה הנביא ואמר ושמתי שמרון לעי השדה ושמתי והגרתי ע"י מלך אשור שהוא יעשה זה ברצוני שאני אעורר רוחו בזה כמו שאמר ויער ה' אלהי ישראל את רוח פול מלך אשור וגו':
פסוק ו:לעי השדה. לגלי השדה כתרגום ליגרי חקלא וכן תרגום והיתה בבל לגלים ליגרים כי הבנין החרב הוא גל אבנים:
פסוק ו:למטעי כרם. לפי ששמרון הוא הר והכרמים בהרים טובים אמר שלא תהיה בנוייה עוד שמרון אלא יטעו בה כרמים:
פסוק ו:והגרתי לגי אבניה. כי היתה הר וכשיהרסו בנינה יגירו אבני הבנין מן ההר אל הגי:
פסוק ו:ויסודיה אגלה. שיעורו הבנין עד היסוד:
פסוק ז:וכל פסיליה יכתו. ישברו מפני הכסף והזהב שעל הפסילים:
פסוק ז:אתנניה. הבגדים היפים שהיו בבתי הפסילים שהיו נותנים לה מפני כבוד הפסילים והם כמו אתנן הזונה שהם היו זונים אחרי הפסילים ומכבדים אותם בכסף וזהב ובבגדים נאים:
פסוק ז:ישרפו באש. כי כאשר לכדו העיר שלחום באש לרוב קצפם על יושביה שעמדו במצור ג' שנים ולא רצו להשלים:
פסוק ז:וכל עצביה אשים שממה. ר"ל בתי העצבים שהיו נכבדים בעיניהם שממה יהיו וכן ת"י וכל בתי דחלתהא:
פסוק ז:כי מאתנן זונה קבצה. יש אומרים כי חירק הקו"ף מקום שורק כמו קובצה כמו ופתחו שעריך תמיד שהוא כמו ופותחו וכת"י ארי מאגר זניתא אתכנשו והנכון כי פירוש קבצה שמרון כי היו מביאים לשמרון לבתים הפסילים והעצבים משאר ערי ישראל כסף וזהב ומנחות בבואם לעבוד הפסילים והנה כל הממון הזה מאתנן זונה קבצה אותם שהם כמו אתנן זונה כמו שפירש:
פסוק ז:ועד אתנן זונה ישובו. כי עובדי עכו"ם יקחו הכל וכן תרגם יונתן ולות פלחי טעותא יתמסרון:
פסוק ח:על זאת אספדה ואילילה. דבר הנביא על עצמו שיספוד ויליל על חרבן ארץ ישראל ועל גלות ישראל או הוא מדבר על לשון ישראל הגולים ובענין הזה ת"י על דא יספדון וילילון וגו':
פסוק ח:אילכה. נכתב בו היו"ד פ"א הפעל:
פסוק ח:שולל וערום. שולל תאר בשקל עולל ופי' שולל מבגדיו שהפשיטוהו ויהיה הענין כפול במילות שונות או יהיה פי' שלל מהדעת כאדם מטורף מרוב הצרה וכן מפרשים מוליך יועצים שולל:
פסוק ח:אעשה מספד כתנים. כי התנים ובנות יענה ידמה קולם לקול נהי ומספד:
פסוק ט:כי אנושה מכותיה. כלומר כל אחת ממכותיה היא אנושה החרב והרעב והדבר וענין אנושה כאב ושבר חזק כמו אנוש לשברך וי"ת ארי ממרעא מחתהא:
פסוק ט:כי באה עד יהודה. המכה החלה בשמרון ובאה עד יהודה:
פסוק ט:נגע עד שער עמי. וזהו עד שער ירושלם כי מלך אשור שלכד ארץ עשרת השבטים עלה על כל ערי יהודה ויתפשם ובא עד שערי ירושלם והיא הנקרא שער עמי כי היא מיוחדת בכל ארץ ישראל לכבוד האל ית' השוכן בה:
פסוק י:בגת אל תגידו. וזהו ע"ד הקינה כי יודעים היו בגת ובערי פלשתים אלא דרך קינה אמר כמו שאמר דוד בקוננו על שאול ויהונתן אל תגידו בגת ואל תבשרו בחוצות אשקלון פן תשמחנה בנות פלשתים פן תעלוזנה בנות הערלים והלא הם היו שהרגו ישראל במלחמה ההיא אלא דרך קינה אמר:
פסוק י:בכו אל תבכו. אם יראו אתכם בוכים ישמחו לבכייתכם:
פסוק י:בבית לעפרה עפר התפלשתי. לעפרה בפתח העי"ן ושאר עפרה בכל הכתוב העי"ן נקראת בקמץ חטף והיא עפרה אשר לבנימן וזכר אלה המקומות ואע"פ שכל ארץ ישראל חרבה לפי שמצא בהם לשון נופל על הלשון דרך צחות ודרך השרים והמקוננים לדבר בקינותיהם ובשירותיהם ובדבריהם דרך צחות לפיכך נראה שקרא לעפרה בפתח העי"ן לקרב יותר הקריאה לקריאת עפר ועפר ר"ל עפר כמשמעו או פי' אפר כי גם היא נקראת עפר כמו מעפר שריפת החטאת וכן אמר בת עמי חגרי שק התפלשי באפר זהו דרך אבלות כמו שאמר וישב בתוך האפר וכן ת"י בבתיא דעפרא בקטמא חפו ית רישיכון ופי' התפלשי התגלגלי באפר והתעטפי בו וכתיב התפלשתי והם דברי הנביא כמו שאמר על זאת אספדה ואילילה ופי' בבית לעפרה בעבור הבתים שהיו לעפרה שהם היום שוממין וענין הלמ"ד בעבור בתי החצרים שהיו לה חוץ לעיר ובית דרך כלל במקום בתי כמו ולא תשב אשה בבית דוד כי קדש המה:
פסוק יא:עברי לכם יושבת שפיר. בזה מצא לו לשון אחר בדרך הקינה כי שפיר היא יופי ונוי כמו הנותן אמרי שפר ותרגום יפה תאר שפיר בריוא והנה הפכו עריה בשת כי גלוי הערוה הוא דבר כעור ואמר עברי לשון נקבה כנגד הכנסה שבעיר ששמה שפיר ואמר לכם כנגד הפרטים וכן דרך המקרא במקומות רבים אמר שילכו ערומים גלוי הערוה בגלות כמו שאמר וחשופי שת זהו עריה בשת כי עריה גלוי כמו ואת ערום ועריה ובשת הוא העריה כמו והחזיקה במבושיו ועריה שם או תאר ובא בה"א בסמיכות כמו כאיפה שעורים:
פסוק יא:לא יצאה יושבת צאנן מספד בית האצל. גם זה לשון נופל על הלשון כי יצאה וצאנן קרובים בלשון ובית האצל גם הוא שם מקום ופירושו אמר כי לא יצאו יושבי צאנן למספד בית האצל כשגלו כי נראה כי יושבי האצל גלו ראשונה וכשהיו בוכים וסופדים בצאתם בגלות לא יצאו לנחמם יושבי צאנן שהיו שכיניהם כי ידעו כי גם הם יגלו אחריהם ודים בצרתם:
פסוק יא:יקח מכם עמדתו. פירש אדוני אבי זכרונו לברכה שיעמוד ויתעכב במצור עליכם בטוב ויקח מכם שכר עמידתו כי יקח כל אשר לכם ויגלה אתכם ועמדה שם כמו עמידה אלא שהוא בשקל חמדה חמלה:
פסוק יב:כי חלה לטוב. חלה ענינו חיל וכאב גם זה בדרך לשון הקינה שהם בהפך מה שהיו רע בהפוך הטוב ואמר כי יושבת מרות כואבות בעבור הטוב שהיה לה:
פסוק יב:כי ירד רע. לשערי ירושלם כלומר עד שערי ירושלם כמו שאמרנו למעלה עד שער עמי עד ירושלם כמו שפירשנו ואמר מאת ה' כי הרע הבא עליהם אינו דרך מקרה אלא עונש עונם:
פסוק יג:רתום. גם זה לשון נופל על הלשון:
פסוק יג:רכש ולכיש קרובים בלשון. רתום לפי מקומו ענינו אסור וכן ת"י טקיסו רתיכין רמו על רכשא:
פסוק יג:לרכש. כמו רוכבי הרכש והיא בהמה קלת ההליכה כלומר מהרו לגלות:
פסוק יג:ראשית חטאת היא לבת ציון. לכיש היא מערי יהודה ולמדה היא תחלה עבודת הבעלים מישראל כי אחאב החל לעבוד הבעלים כי ירבעם לא עבד הבעל אלא אחאב החל בעבודת הבעלים ונתפשטה בישראל וזהו שאמר פשעו ישראל ובארץ יהודה לא היו עובדים הבעלים ויושבי לכיש למדו עבודת הבעלים מישראל וזהו שאמר כי בך נמצאו פשעי ישראל פירוש בך נמצאו תחילה ונתפשט בארץ יהודה עד ציון וזהו שאמר ראשית חטאת היא לבת ציון:
פסוק יד:לכן תתני שלוחים על מורשת גת. בעבור שעבדת עכו"ם ולמדת האחרים לעבדם את צריכה לתת שלוחים על מורשת גת שתהיה לך לעזר מפני האויב ומורשת גת שם מקום בארץ פלשתים והיא עיר הנזכרת בכמה מקומות ולכדה דוד מיד פלשתים וסמך אליה מורשת שפי' ירושה רוצה לומר גת שלכדה דוד ואחר כך ירשוה פלשתים והיתה להם למורשת בעונותיכם ובפשעיכם כלומר ראו מה גרם לכם העון כי זאת העיר שהיתה לכם עתה היא ביד אויביכם וצריכים אתם להכנע להם ולשלוח להם מנחות שיסמכו אתכם מפני האויב הבא עליכם:
פסוק יד:שלוחים. מנחות כמו ויתנה שלוחים לבתו אשת שלמה:
פסוק יד:על מורשת. כמו אל וכן ונתן הספר על יודע ספר שהוא כמו אל וכן וילך אלקנה הרמתה על ביתו ואחרים זולתו:
פסוק יד:בתי אכזיב לאכזב למלכי ישראל. אכזיב היא עיר בערי יהודה וקעילה ואכזיב ומרשה והוא כזיב הנאמר בתורה והיה בכזיב בלדתה אותו ואמר לאכזב לשון נופל על הלשון ואכזב כמו כזב והאל"ף נוספת והוא כמו היה תהיה לי כמו אכזב ופי' בתי אכזיב שהיו עובדים בהם עכו"ם היו להם בבטחונם בהם למקור אכזב מים לא נאמנו שיבטח אדם בו לשתות ממנו בעת צמאונו ומצאו יבש הנה היה לו לאכזב כן היו בתי אכזיב למלכי ישראל ופירוש למלכי יהודה כי אע"פ שנחלקה המלכות מלכי יהודה מלכי ישראל הם כי יהודה הוא בכלל ישראל וכן נקראו מלכי יהודה מלכי ישראל כמו שאמר כל אלה בני יהושפט מלך ישראל וכן אמר כי הכניע ה' את יהודה בעבור אחז מלך ישראל:
פסוק טו:עוד היורש אבי לך יושבת מרשה. גם זה לשון נופל על הלשון כי יורש ומרשה קרובים בלשון ומרשה שם עיר בערי יהודה. אבי חסר אל"ף שהוא למ"ד הפעל מהמכתב וכן שמן ראש אל יני ראשי אמר עוד אביא לך האויב שיירש ארצך ויגלה אותך ממנה:
פסוק טו:עד עדלם יבא כבוד ישראל. ועדולם ג"כ עיר מערי יהודה אמר עד עדולם יבא יורש כבוד ישראל יורש שזכר עומד במקום שנים והיורש הוא מלך אשור כמו שאמר עלה סנחריב מלך אשור על כל ערי יהודה הבצורות ויתפשם:
פסוק טז:קרחי וגזי. אמר כנגד מרשה או עדולם או כנגד כל הארץ והוא דרך משל לומר אל הארץ קרחי וגוזי כי כנגד הארץ ידבר לא כנגד יושבי הארץ שהרי אמר כי גלו ממך הקרחה היא תלישת השער והגזיזה היא במספרים וכן יעשה האדם לאבל כמו שאמר ויגז את ראשו ואמר גזי נזרך והשליכי על בני תענוגיך על דרך שקונן ירמיהו בני ציון היקרי' וגו':
פסוק טז:הרחיבי קרחתך כנשר. כי הנשר יעוף למעלה מכל העופות ואחת לעשר שנים יעוף מאד למעלה עד האויר העליון הסמוך לגלגל האש ומרוב חומו ימרטו כנפיו ותפול נוצתו:
