פסוק א:זה הנביא היה נזכר בספר ירמיהו ונבואתו על כל ישראל.
פסוק ב:שמעו - זאת המלה מופלאה בלשונינו, כי לפי דעתינו לאמר כלכם, וככה כלם תשובו ובואו נא, וגם מיכיהו הנביא אמר בדבר אחאב: שמעו עמים כולם. ועל דרך סברא, כי מיכה איננו מיכיהו בן ימלא, כי דורות רבים ביניהם.
פסוק ב:הקשיבי - דרך משל, כי מלואה הם העומדים עליה.
פסוק ב:לעד - כי הזהרתי אתכם והודעתי אתכם.
פסוק ג:כי, יוצא - שהיה בהיכל קדשו והם השמים, על כן וירד. וטעם זאת הפרשה, להביא גזירותיו כדרך שירת דוד כאשר פירשתי.
פסוק ג:ויש אומרים: כי במתי ארץ - רמז לשליטים וככה: ונמסו ההרים ואין צורך, רק הטעם כי בכל מושל ויעשה חפצו וימסו ההרים ברצונו.
פסוק ד:ונמסו ההרים כדונג מפני האש - אש השם והוא חרונו, ותתבקענה העמקים כמים מוגרים.
פסוק ה:מי - מי נופל על אדם לא על בהמה ושם דבר, והטעם: מי שמך ומי אתה או מי שמך, דרך קצרה וככה זה: מי גרם ליעקב פשע זה. ורבי מרינוס אמר: כי מי את בתי חסר עם מי היית וזה מי פשע מי עשה ומי היה שרש פשע יעקב והדבר שוה.
פסוק ה:הלא שומרון - הטעם יושב שומרון וככה ירושלם.
פסוק ו:ושמתי - על ידי אשור.
פסוק ו:לעי - כמו לעיים חפירות.
פסוק ו:למטעי כרם - שלא תשב.
פסוק ו:והגרתי - לארץ אבני חומותיה, שלא יראו עוד כי הבנין יהרס.
פסוק ו:ויסודיה אגלה - עד שלא יהיה ניכר מקום שומרון.
פסוק ז:וכל. יכתו - מפעלי הכפל.
פסוק ז:אתנניה - שנתנו לעכו"ם לזנות תחת השם. אמר הנגיד: כי קבצה היה ראוי להיות קו"ף בשורק וכמוהו: ופתחו שעריך תמיד, ויישם בארון, על בשר אדם לא ייסך. ולפי דעתי: כי קבצה שומרון ופתחו המפתחים כמו אשר ילדה אותם ויאמר ליוסף וככה ויישם אותו המשים וככה לא ייסך הכהן.
פסוק ז:וטעם עד אתנן זונה ישובו – הזהב והכסף של עצבים לאלילי אשור.
פסוק ח:על - דברי הנביא מה שיספדו בימים ההם עובדי השם.
פסוק ח:שולל - כמו אדם ששללו בגדיו ונשאר ערום, או הזכיר שולל, כי המשוגע שהוא מטורף מדעתו, דרכו ללכת שולל וערום והוא מגזרת שובב. וכן טעם: מוליך יועצים שולל.
פסוק ח:וערום - מבלי לבוש ולא יקרא ערום בלבושת שק, כי אם בהסירו השק, כמו שאמר בישעיה: ופתחת השק מעל מתניך ונעלך תחלץ ויעש כן הלך ערום ויחף:
פסוק ט:כי אנושה - כל אחת ממכותיה. וכמוהו: אנוש לשברך מגזרת ויאנש.
פסוק ט:אנושה - הוא תואר, כמו עצומה ברוכה כי באה המכה עד יהודה, כי סנחריב תפש ערי יהודה הבצורות.
פסוק י:בגת - לפלשתים מקונן הנביא על ישראל ובוכה על נקמת פלשתים ושמחתם על ישראל. ויש אומרים: כי זאת הנבואה על יום ירושלם, כאשר לכדוה כשדים.
פסוק י:בבית לעפרה - עיר בארץ כנען.
פסוק י:ופירוש בבית – בכל בית.
פסוק י:התפלשי - כמו: והתפלשי באפר. וכתיב: התפלשתי, דברי הנביא.
פסוק יא:עברי, שפיר - שם עיר.
פסוק יא:עריה, בשת - בגלות ובשבי.
פסוק יא:מספד בית האצל - שם עיר. והטעם: יצא בית האצל לספוד ולא מעיר לעזור לשכיניה, כי במקומו יעמוד ויקח מוסר מכל אלה העיירות ההולכות בשבי.
פסוק יא:יקח - ילמוד כמו: כי לקח טוב, שיעמוד במקומו.
פסוק יב:כי, מרות - שם עיר. ויש אומרים: מגזרת תרגום: מרי שמיא או מגזרת מרי, ואין לפירוש זה טעם, כי יושבת לאות, על שם עיר וטעם הנזכרות שלא יצאו לספוד שהם במצור ובמצוק, כאשר נלכדה עפרה, ושפיר.
פסוק יב:וטעם כי חלה – מגזרת חיל.
פסוק יב:וטעם לטוב – כלמ"ד אמרי לי בעבור שנעדר.
פסוק יב:כי ירד רע - הפך הטוב שהיה לה.
פסוק יג:רתם - היה ראוי על דרך הלשון להיותו רתמי, והטעם קשור, וכן דרך עוברי דרכים לקשר רתם. או הטעם אמרי לרותם רתום. יש אומר: שילכו בשבי וההולך בגלות אינו על מרכבה. ולפי דעתי: איה דבריך לכיש שהיית אומרת בימי שלותך רתום המרכבה?!
פסוק יג:כי בך נמצאו - זאת לכיש היתה ליהודה סמוכה לשבטים והיא למדה מדרכיה וממנה למדה בת ציון.
פסוק יד:לכן תתני שלוחים - מנחות כמו שלוחים לבתו והטעם תני עוד מנחות לפלשתים, כאשר היה מנהגך אולי יעזרוך.
פסוק יד:מורשת גת - עיר בארץ פלשתים.
פסוק יד:בתי אכזיב - אמר יפת: עיר. ולפי דעתי: כי האל"ף נוסף והיא כמו והיה בכזיב אולי היתה ליהודה ולא יכלו לעזור לישראל, בעת רעתו ואל"ף לאכזב נוסף, כמו אקדח ודרך צחות לדבר ככה, כמו גם מדמן תדמי וערער תתערער וככה רבים:
פסוק טו:עוד היורש - הוא האויב ואין טעם לפרש שהוא מבני שם שירש הארץ והיא עילם, רק הוא האויב שירש הארץ. ויתכן: שזה הנביא היה מזאת העיר. ואל תתמה בעבור שנוי התנועות שאמר היורש, כנגד מרשה ואין הלשון מדוקדק יפה להיות זה כנגד זה, כי לא ישמרו בשמות כאשר ישמרו בפעלים להיותם על מתכונת אחת, כמו השולמית מתיחסת אל שלם, שהיא ירושלם והיה לו לומר השלימית.
פסוק טו:עד עדלם - עיר בארץ כנען והיורש ישרת בעבור אח' וככה הוא יורש כבוד ישראל.
פסוק טז:קרחי - כמו: מלכי עלינו.
פסוק טז:וגוזי - לגוז השער. וככה ויגז את ראשו, זה דבר הנביא לכל עיר ועיר.