א דְּבַר־יְהוָ֣ה ׀ אֲשֶׁ֣ר הָיָ֗ה אֶל־מִיכָה֙ הַמֹּ֣רַשְׁתִּ֔י בִּימֵ֥י יוֹתָ֛ם אָחָ֥ז יְחִזְקִיָּ֖ה מַלְכֵ֣י יְהוּדָ֑ה אֲשֶׁר־חָזָ֥ה עַל־שֹׁמְר֖וֹן וִירֽוּשָׁלִָֽם׃ ב שִׁמְעוּ֙ עַמִּ֣ים כֻּלָּ֔ם הַקְשִׁ֖יבִי אֶ֣רֶץ וּמְלֹאָ֑הּ וִיהִי֩ אֲדֹנָ֨י יְהוִ֤ה בָּכֶם֙ לְעֵ֔ד אֲדֹנָ֖י מֵהֵיכַ֥ל קָדְשֽׁוֹ׃ ג כִּֽי־הִנֵּ֥ה יְהוָ֖ה יֹצֵ֣א מִמְּקוֹמ֑וֹ וְיָרַ֥ד וְדָרַ֖ךְ עַל־במותי (בָּ֥מֳתֵי) אָֽרֶץ׃ ד וְנָמַ֤סּוּ הֶֽהָרִים֙ תַּחְתָּ֔יו וְהָעֲמָקִ֖ים יִתְבַּקָּ֑עוּ כַּדּוֹנַג֙ מִפְּנֵ֣י הָאֵ֔שׁ כְּמַ֖יִם מֻגָּרִ֥ים בְּמוֹרָֽד׃ ה בְּפֶ֤שַׁע יַֽעֲקֹב֙ כָּל־זֹ֔את וּבְחַטֹּ֖אות בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל מִֽי־פֶ֣שַׁע יַעֲקֹ֗ב הֲלוֹא֙ שֹֽׁמְר֔וֹן וּמִי֙ בָּמ֣וֹת יְהוּדָ֔ה הֲל֖וֹא יְרוּשָׁלִָֽם׃ ו וְשַׂמְתִּ֥י שֹׁמְר֛וֹן לְעִ֥י הַשָּׂדֶ֖ה לְמַטָּ֣עֵי כָ֑רֶם וְהִגַּרְתִּ֤י לַגַּי֙ אֲבָנֶ֔יהָ וִיסֹדֶ֖יהָ אֲגַלֶּֽה׃ ז וְכָל־פְּסִילֶ֣יהָ יֻכַּ֗תּוּ וְכָל־אֶתְנַנֶּ֙יהָ֙ יִשָּׂרְפ֣וּ בָאֵ֔שׁ וְכָל־עֲצַבֶּ֖יהָ אָשִׂ֣ים שְׁמָמָ֑ה כִּ֠י מֵאֶתְנַ֤ן זוֹנָה֙ קִבָּ֔צָה וְעַד־אֶתְנַ֥ן זוֹנָ֖ה יָשֽׁוּבוּ׃ ח עַל־זֹאת֙ אֶסְפְּדָ֣ה וְאֵילִ֔ילָה אֵילְכָ֥ה שילל (שׁוֹלָ֖ל) וְעָר֑וֹם אֶעֱשֶׂ֤ה מִסְפֵּד֙ כַּתַּנִּ֔ים וְאֵ֖בֶל כִּבְנ֥וֹת יַעֲנָֽה׃ ט כִּ֥י אֲנוּשָׁ֖ה מַכּוֹתֶ֑יהָ כִּי־בָ֙אָה֙ עַד־יְהוּדָ֔ה נָגַ֛ע עַד־שַׁ֥עַר עַמִּ֖י עַד־יְרוּשָׁלִָֽם׃ י בְּגַת֙ אַל־תַּגִּ֔ידוּ בָּכ֖וֹ אַל־תִּבְכּ֑וּ בְּבֵ֣ית לְעַפְרָ֔ה עָפָ֖ר התפלשתי (הִתְפַּלָּֽשִׁי׃) יא עִבְרִ֥י לָכֶ֛ם יוֹשֶׁ֥בֶת שָׁפִ֖יר עֶרְיָה־בֹ֑שֶׁת לֹ֤א יָֽצְאָה֙ יוֹשֶׁ֣בֶת צַֽאֲנָ֔ן מִסְפַּד֙ בֵּ֣ית הָאֵ֔צֶל יִקַּ֥ח מִכֶּ֖ם עֶמְדָּתֽוֹ׃ יב כִּֽי־חָ֥לָֽה לְט֖וֹב יוֹשֶׁ֣בֶת מָר֑וֹת כִּֽי־יָ֤רַד רָע֙ מֵאֵ֣ת יְהוָ֔ה לְשַׁ֖עַר יְרוּשָׁלִָֽם׃ יג רְתֹ֧ם הַמֶּרְכָּבָ֛ה לָרֶ֖כֶשׁ יוֹשֶׁ֣בֶת לָכִ֑ישׁ רֵאשִׁ֨ית חַטָּ֥את הִיא֙ לְבַת־צִיּ֔וֹן כִּי־בָ֥ךְ נִמְצְא֖וּ פִּשְׁעֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ יד לָכֵן֙ תִּתְּנִ֣י שִׁלּוּחִ֔ים עַ֖ל מוֹרֶ֣שֶׁת גַּ֑ת בָּתֵּ֤י אַכְזִיב֙ לְאַכְזָ֔ב לְמַלְכֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃ טו עֹ֗ד הַיֹּרֵשׁ֙ אָ֣בִי לָ֔ךְ יוֹשֶׁ֖בֶת מָֽרֵשָׁ֑ה עַד־עֲדֻּלָּ֥ם יָב֖וֹא כְּב֥וֹד יִשְׂרָאֵֽל׃ טז קָרְחִ֣י וָגֹ֔זִּי עַל־בְּנֵ֖י תַּעֲנוּגָ֑יִךְ הַרְחִ֤בִי קָרְחָתֵךְ֙ כַּנֶּ֔שֶׁר כִּ֥י גָל֖וּ מִמֵּֽךְ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מלבי"ם באור המילות

מלבי"ם

פסוק ב:
שמעו עמים, הקשיבי ארץ. עמים קורא שבטי ישראל, שכן בלשון זה אמר מיכיהו בן ימלה (מלכים א כ״ב:ח׳) שמעו עמים כולם, על השבטים, וכבר בארתי (הושע ה') שכ"מ שידבר אל שני נושאים מתחלפים, יתפוס אל נושא החשוב לשון שמיעה ואל הפחות ממנו לשון הקשבה שמורה שיקשיב מרחוק:
פסוק ב:
לעד. כולל גם המתרה, וזה המבדיל בינו ובין עונה:
פסוק ה:
יעקב, ישראל. כבר בארתי (ישעיה סי' ט') ששם ישראל הוא שם הכבוד והגדולה נגד שם יעקב, וכשידבר אל עשרת השבטים, או אל שבט יהודה לבדו, ובאו שני השמות ביחד, יכוין בשם יעקב על ההמונים ובשם ישראל על הגדולים, וכשידבר אל יהודה ועשרת השבטים ביחד, יפרט שבט יהודה בשם ישראל לחשיבותם נגד יתר השבטים, וכן לקמן (ב' י"ב, ג' א', ח' ט'), וההבדל בין פשע ובין חטאת מבואר בכ"מ:
פסוק ו:
לעי. שרשו עיה ותרגומו ליגרי חקלן, ועל והיתה בבל לגלים, תרגם ליגרון, וכן והיתה מעי מפלה (ישעיה נ"ז):
פסוק ו:
והגרתי. דבר הנשפך למורד, כמו כמים מוגרים במורד, כי שומרון עמדה בהר ושפכו אבני החורבות אל הגיא שסביבה:
פסוק ז:
פסיליה, עצביה. העצבים היו אצלם במדרגה למטה מן הפסילים, כמ"ש פן תאמר עצבי עשם ופסלי ונסכי צום (ישעיה מ"ח ה'), שהפסל והמסכה היו אצלם המצוה והגוזר, והעצב עומד תחתיו לעשות את צוויים ולמלאות דבריהם, ולא תמצא שם עצבים בכל התורה, כי מעשיהם הותחל בארץ כנען ופלשתים בזמן מאוחר, וכשיכתו הפסילים ממילא העצבים אשר תחתיכם יהיו שממה, ועקר האתנן היו נותנים אל הפסל שהוא למעלה מן העצבים, לכן אמר שאתנניה שנותנים לפסילים ישרפו באש:
פסוק ז:
קבצה. מפעל הכבד, שומרון קבצה עשרה מאתנן זונה:
פסוק ח:
שולל. מטורף בדעת ששוכח הכל, וכן מוליך יועצים שולל, אשתוללו אבירי לב, והוא תואר בפלס עולל:
פסוק ח:
(ט) אנושה. מסוכנת, עמ"ש ישעיה (י"ז י"א):
פסוק ח:
ומכותיה. ר"ל כ"א מן המכות, ועז"א כי באה, ר"ל המכה:
פסוק ח:
ונגע. ר"ל הדבר נגע עד שער עמי, כי המכה לא באה לירושלים, רק ענין המלחמה נגע עד שם:
פסוק י:
עפר התפלשי. כמו והתפלשי באפר (ירמיהו ו׳:כ״ו), התגלגלי והתכסי באפר:
פסוק יא:
עברי. ידבר בנוכח אל עריה בושת, בושת הוא מקום הערוה, ור"ל גילוי בושת, ובא הבושת כשם מופשט, מצוה לה לעבור מצאנן אל שפיר, (ושם שפיר נופל ג"כ על הערוה שפיר ושליא כלשון חז"ל כי בכל המליצה פה תפס לשון נופל על הלשון, עפרה עפר, יצאה צאנן, (היא צנן (יהושע ט"ו ל"ז), רכש לכיש אכזיב לאכזב, יורש מורשה, עד (להם) עדלם), ובמלת לכם מסב דבורו אל יושבי שפיר:
פסוק יא:
בית האצל. בתים של צאנן:
פסוק יא:
עמדתו שם, כמו עמידתו, רק בא ע"מ חמלה חמדה:
פסוק יב:
חלה. מענין תוחלת ותקוה, ר"ל חלה לטוב וירד רע:
פסוק יב:
ומרות. מענין מרי ומרידה:
פסוק יג:
רתום. פעל נגזר משם רותם, כמו גחלי רתמים:
פסוק יג:
ורכש. בהמה קלת ההליכה ואינו סוס, והתבן לסוסים ולרכש (מ"א ד'):
פסוק יג:
פשעי ישראל. במקום שבא שם ישראל נגד יהודה כיון על עשרת השבטים:
פסוק יד:
שלוחים. מתנות, כמו ויתנה שלוחים לבתו אשת שלמה (מלכים א ט׳:ט״ז), ובשני המקומות היתה המתנה עיר ושדות וכרמים, ובזה יש לצרפו עם שלחיך פרדס רמונים, ומלת על כטעם בעבור, ומורשת, ר"ל עיר מורשה הסמוכה לגת:
פסוק יד:
אכזיב. עיר בערי יהודה והוא כזיב האמור בתורה סמוך לעדולם, שכן אמר ויט עד איש עדולמי והיה בכזיב בלדתה אותו, וכל הערים האלה צנן לכיש מורשה אכזיב עדולם, כולם בשפלה אשר ליהודה (יהושע ט"ו):
פסוק יד:
לאכזב. כמו היו תהיה לי כמו אכזב (ירמיהו ט״ו:י״ח), ומפרש למלכי ישראל:
פסוק טו:
כבוד ישראל. חילו ומחנהו, כמו את מלך אשור ואת כל כבודו (ישעיה ח' ח'):