פסוק א:על שמרון. ועכ״ז לא זכר לתלות הנבואה לימי מלכי ישראל כדרך שאמר בהושע ובעמוס וזהו לפי שהיה מארץ יהודה ולא ניבא בארצות מלכי ישראל כדרך שנבאו הושע ועמוס:
פסוק ב:שמעו עמים כולם. ר״ל כל השבטים כי כל שבט קרוי עם:
פסוק ב:ומלואה. הבריות הממלאים אותה:
פסוק ב:ויהי וגו׳ לעד. שנבאתי לכם בשמו והתריתי בכם:
פסוק ב:מהיכל קדשו. ר״ל מן השמים יביט לראות להיות לעד:
פסוק ג:כי הנה. ר״ל וזהו אמרי דעו אשר הנה ה׳ יוצא ממקומו מכסא הרחמים:
פסוק ג:וירד. משם ירד וירמוס על במתי ארץ ר״ל ישפיל הרמי׳ וגסי הרוח:
פסוק ד:ונמסו ההרים. הוא משל על השפלת השרים:
פסוק ד:והעמקים יתבקעו. הוא משל על אבדן המון העם:
פסוק ד:כדונג. כמו שהדונג נמס מפני האש כן ימסו הם וכמו המים הנגרים ונזחלין במקום מדרון שמתפזרים אנה ואנה כן יפוזרו בארצות העכו״ם:
פסוק ה:בפשע. בגמול פשע יעקב יהיה כל זאת:
פסוק ה:ובחטאת בית ישראל. הוא כפל ענין במ״ש:
פסוק ה:מי פשע יעקב. מי הוא הסבה שפשע יעקב הלא שומרון ראש המלכות ושם היה מקור העבוד׳ כוכבים ונביאי הבעל המדיחי׳ את ישראל מאחרי ה׳:
פסוק ה:ומי במות יהודה. מי הוא הסבה שהעמיד יהודה במות לעכו״ם הלא ירושלים ראש המלכות כי שמה הרבו מזבחות לעכו״ם וממנה למדו שאר ערי יהודה:
פסוק ו:ושמתי שומרון. על כי היא היתה סבה לפשע יעקב לכן תחרב ותהיה מלאה גלי אבנים מהפלת הבתים כדרך השדה המלאה עיים שאין מי עוסק להשוות העיים הנעשים שם ולכן היא מלאה מהם:
פסוק ו:למטעי כרם. תהיה מקום מוכן לטעת שם כרמים כי שומרון עמדה בהר מקום הנאות על הכרמים:
פסוק ו:והגרתי. אפיל אבניה אל הגי וגם היסודות שבתוך הקרקע אגלה אותם כי יוציאום ממקומם מה שהיו נסתרים בתוך הקרקע:
פסוק ז:יכתו. העכו״ם הבאים ישברו הפסילים לקחת לעצמם ציפוי הכסף והזהב אשר עליהם:
פסוק ז:וכל אתנניה. הדורונות שנתנו לעכו״ם מכלים ומלבושים שלא יהיו ראוי להוליך עמהם ישרפו באש (ולפי שהעכו״ם נקראה בלשון המקרא בשם זונה לכן קרא הדורונו׳ אתנן שכן נקרא מתן הזונה):
פסוק ז:וכל עצביה. ר״ל כל בתי העצבי׳:
פסוק ז:כי מאתנן זונה קבצה. ר״ל העושר הנמצא בבתי הפסילים הנה נתקבץ ממה שהביאו להזונה אתנן ר״ל מהדורונו׳ שהביאו לעכו״ם:
פסוק ז:ועד אתנן זונה ישובו. וכמו כן ישובו להיות אתנן ודורון לזונה ר״ל האויב יתנוה לדורון להעכו״ם שלו:
פסוק ח:על זאת. עתה חזר להתאונן על יהודה וירושלים הנזכר במקרא שלאחריו ואמר על זאת אעשה הספד ואיילל במר נפש ואלך משתגע כשוטה וערום מבלי לבוש והוא ענין גוזמא והפלגה לפי רוב הצער והאבל:
פסוק ח:כתנים וגו׳. דרכם לצעוק תמיד בקול מר:
פסוק ט:כי אנושה מכותיה. ר״ל כי כ״א ממכות שומרון היתה כאובה ביותר עד אשר התהלכה ובאה עד יהודה כי בראות נ״נ שסנחרב הרג ואבד וכלה את מלכות אפרים וה׳ לא עזרם לזה ערב לבו לגשת לבוא על יהודה:
פסוק ט:נגע. הפורעניות והחרבן נגעה עד עיר המיוחדת על עמי וחוזר ומפרש עד ירושלים (ולפי שמיכה היה משבט יהודה לכן אמר שער עמי):
פסוק י:בגת אל תגידו. גת היא מערי פלשתים ואמר אל תגידו שמה מגודל החורבן ואל תבכו בהיותכם שמה כי ישמחו על החורבן ועל הבכיה (ועם כי בודאי ידעו בגת בלא הם אמר כן למליצת הקינה) וכן אל תגידו בגת (ש״ב א):
פסוק י:בבית לעפרה. בכל בית מבתי עיר עפרה התגלגלי בעפר דרך אבילות והוא לשון הנופל על לשון עפרה שמה ובעפר התגלגלי:
פסוק יא:עברי לכם. אתה העדה היושבת בעיר שפיר עברי לכם בגולה בגלוי בית הבושת כדרך הגולים וגם הוא לשון נופל על לשון כי שפיר הוא ענין שליא היוצא מרחם האשה בעת הלידה:
פסוק יא:לא יצאה וגו׳. בתחלה גלו אנשי בית האצל ועברו דרך צאנן בקול מספד ויושבי צאנן לא יצאו למספד בית האצל לנחמם כי בטוחים היו שגם הם יגלו אחריהם וגם זה לשון הנופל על לשון כי יצאה וצאנן קרובים בלשון:
פסוק יא:יקח מכם עמדתו. הנה הם עמדו במקומם ולא יצאו לנחם והאויב יבוא ויקח מכם את העמידה של כל אחד ואחד כי תהיו נעים ללכת גולה:
פסוק יב:כי חלה לטוב. אשר העיר מרות נתמלאה חלחלה על הטוב שהיה לה מאז שנאבדה ממנה:
פסוק יב:כי ירד וגו׳. ר״ל כי הרע הבא לשער ירושלים הנה ירד מאת ה׳ ולא בא במקרה ולכן נלקו עמה כל המקומות:
פסוק יג:רתום וגו׳. אתה עדת לכיש קשור את המרכבה אל הרכש שהם קלי המרוץ לרכוב בה לברוח מפני האויב וגם הוא לשון הנופל על לשון כי רכש ולכיש קרובים בלשון:
פסוק יג:ראשית חטאת. כי היא ראשית חטאת:
פסוק יג:לבת ציון. ר״ל היא למדה תחלה העכו״ם לאנשי ציון כי בלכיש נמצאו פסילי עשרת השבטים:
פסוק יד:לכן. בעבור רוע מעשיך תתני מתנות ודורונות אל מורשת גת הם אנשי פלשתים כי גת היא משל פלשתים ובימי דוד לקחו ישראל מידם ובעון ישראל חזרו פלשתים לקחת את גת להיות להם למורשה וכאומר הנה מאז ירשת ארצו ועתה חזר ולקח ועתה תהיה נכנעת לו ותחלה פניו במנחה:
פסוק יד:בתי אכזיב. היא מערי יהודה ומרדה במלכה והיתה נמשכת אחר פקח בן רמליהו מלך ישראל ולכן אמר הנה בבוא האויב יחריב בתי אכזיב ותהיה נעזב ונפסק ממלכי ישראל כי לא תהיה עוד להם (ואמרה כן דרך מליצת הקינה כי בעת שגלו ערי יהודה ע״י נ״נ כבר בטלה מלכות ישראל) וגם זהו לשון הנופל על לשון כי אכזיב שמה ולאכזב תהיה:
פסוק טו:עוד היורש. עוד עליך מורשה אביא היורש את הארץ והוא נ״נ כי גם אותך יירש וגם הוא לשון הנופל על לשון מורשה שמה ואת היורש יביא:
פסוק טו:עד עדולם יבוא כבוד ישראל. מלת היורש משמשת בשתים ור״ל עד עיר עדולם יביא היורש את כבוד ישראל כי את כל הארץ יקח עם כבוד העושר והממשלה:
פסוק טז:קרחי וגוזי. תלשי שער ראשך וגוזזי אותם במספרים דרך צער ואבל על בניך המפונקים אשר גלו ממך:
פסוק טז:הרחיבי קרחתך כנשר. עשי לך קרחה רחבה כנשר הזה אשר אחת לעשר שנים יגביה לעוף עד האויר העליון סמוך לגלגל האש ומרוב החום ימרטו כנפיו ותפול נוצתו וישאר קרח קרחות רחבות:
פסוק טז:כי גלו ממך. בני תענוגיך:
