וינחם הא-להים
אנשי נינוה שבו מחטא הגזל בכל לבם. הם קעקעו ארמונות, הרסו בתים ופרקו מחסנים כדי להשיב את הקורות הגזולות. את השינויים במעשיהם ראה הקב"ה והחליט לבטל את הגזרה מעליהם למרות שלא שבו מחטא העבודה הזרה. כאשר רצו חז"ל להמחיש את התשובה הרצויה והשלמה מביאים לדוגמא את תשובת אנשי נינוה. בגמרא נאמר מהם דברי הכיבושים שאמרו הזקנים לפני העם בתענית שגזרו על עצירת הגשמים: "אחינו לא שק ולא תענית גורמים (לביטול הגזרה) אלא תשובה ומעשים טובים גורמים, שכן מצינו באנשי נינוה שלא נאמר בהם וירא א-להים את שקם ואת תעניתם אלא וירא א-להים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה"(תענית טז.).
נשאלת השאלה, אם הוסיפו אנשי נינוה לעבוד אלילים מדוע התבטלה הגזרה מעל עירם, הרי לא שבו בתשובה שלמה?
מסביר המלבי"ם שהגזירה לא הייתה צריכה להופיע בדרך טבעית. לוא הייתה הרעה צריכה לבוא על העיר בדרך טבעית כמו רעש אדמה או גאות נהרות ושטיפת העיר, ברור שהקב"ה לא היה מציל את תושבי העיר מן האסון שצריך היה לנחות עליהם, כי הקב"ה לא יחולל נסים לרשעים ולא ישדד את מערכות הטבע. אמנם על נינוה לא הייתה צריכה לבוא רעה בדרך הטבע, אלא העונש היה בהשגחת ה' בגלל מעשיהם הרעים, כלומר עונש היורד עליהם בהשגחה פרטית, על טבעית. עתה כששבו מן החמס שבכפיהם, שבגלל חטא זה נגזרה עליהם הגזרה, הסיר ה' מעליהם את העונש הבלתי טבעי והניחם להתנהג על פי הטבע, וכאמור שבדרך הטבע לא נגזר עליהם לכלותם.
באדיבות הרב, מתוך ספרו 'אמרי ח"ן – יונה'