תשובת אנשי נינוה – בזכות אביהם אשור
כאשר הלך יונה בשליחות ה' להודיע לאנשי נינוה שעירם תיהפך אם לא ישובו בתשובה, השפיע הדבר עליהם ושבו כולם בתשובה שלמה. כפי שמתואר בפרקנו, המלך גזר צום אפילו על ילדים קטנים ואפילו על בעלי חיים וציווה עליהם לקרוא אל ה' בחזקה. בילקוט נאמר שביום השלישי לתעניתם שבו כולם מדרכם הרעה ואפילו מציאה שמצאו בשדות החזירו לבעליהם. יתרה מזו הם שברו גגות בתים כדי להחזיר קורות שגנבו, וכן החזירו לבעליהם שתילים שלקחו מן הגזל. השאלה היא כיצד הגיעו לרמת תשובה כה גבוהה הרי מדובר באנשים מאומות העולם? (אמנם תשובתם הייתה קצרת מועד ולא עמוקה שחדרה ללבם לנצח כמו שהזכרנו במאמרים קודמים).
מסביר הרב זייטשיק שהתשובה לשאלה זו נמצאת בפרשת נח. התורה מספרת על מאמציו של נמרוד לאסוף את כל בני האדם שחיו אז, כדי למרוד בקב"ה, כדברי הכתוב: "הוא היה גיבור ציד לפני י-הוה"(בראשית י ט). אומר רש"י על הפסוק הקודם: "הוא החל להיות גיבור בארץ - להמריד כל העולם על הקב"ה בעצת דור הפלגה". אשור, שהיה מבני שם (בראשית י כב), לא רצה לשתף פעולה עם נמרוד והחליט לעזוב את האזור ולבנות מקום מגורים חדש. הכתוב אומר: "מן הארץ ההיא יצא אשור ויבן את נינוה ואת רחובות עיר ואת כלח, ואת רסן בין נינוה ובין כלח, היא העיר הגדולה"(בראשית י יא-יב). רש"י: "כיון שראה אשור את בניו שומעים לנמרוד ומורדים במקום לבנות מגדל, יצא מתוכם".
מעיר החפץ חיים שאשור לא נרתע מנמרוד ולא שיתף איתו פעולה, למרות שהיה גיבור, אלא החליט להתרחק ולשקם את בני ביתו מהתחלה ובלבד שלא למרוד במקום. לכן זכה ובחלקו נבנתה עיר הנקראת "גדולה" שהייתה בירת מעצמה גדולה בעתיד.
מגרעין זה בא כח התשובה של אנשי נינוה. כאשר שמרו האשורים את עצמם לבל ישמעו את דברי הכפירה וההסתה של נמרוד, זכו לסייעתא דשמיא. האשורים הבינו כי אי אפשר לברוח מידו של הקב"ה ולכן שבו אל ה' בכל לבם. כאן רואים עד כמה צריך האדם להתרחק מדיבורים אסורים, שמיעה אסורה וכו' המשחיתים את הנפש ומקררים את האדם בכל ענייניו הרוחניים. ובוודאי שמעשה חשוב שכזה לא חוזר ריקם, והמתנהג כך זוכה למעלות רבות ונשגבות, וזה צריך להיות לימוד לקח לעם ישראל, שהוא עם קרובו של הקב"ה.
באדיבות הרב, מתוך ספרו 'אמרי חן – במדבר'