פסוק ד:משה משה. לשון חבה לשון זירוז .
(תו"כ ר"פ ויקרא)
פסוק ה:אל תקרב הלום. אמר עולא, בקש משה מלכות ולא נתנו לו, שנאמר אל תקרב הלום, ואין הלום אלא מלכות, שנאמר (ש"ב ז׳) מי אנכי וגו' ומי ביתי כי הביאתני עד הלום .
(זבחים ק"ב א')
פסוק ה:של נעליך. מכאן אמרו, אסור לרקוק בהר הבית, ק"ו ממנעל, ומה מנעל שאין בו דרך בזיון אמרה תורה של נעליך מעל רגליך, רקיקה שהיא דרך בזיון לא כל שכן .
(ברכות ס"ב ב׳)
פסוק ו:אלהי אברהם וגו'. יכול כל הקודם בדבר חשוב מחבירו, ת"ל (פ׳ בחקתי) וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם, מגיד ששלשתן שקולים [מכילתא פ' בא סי' ג׳].
פסוק ו:ויסתר משה פניו וגו'. א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן, בשכר שלש זכה לשלש, בשכר ויסתר משה פניו, זכה לקלסתר פנים , בשכר כי ירא, זכה לוייראו מגשת אליו (פ׳ תשא), בשבר מהביט, זכה לותמונת ה׳ יביט (פ' בהעלתך) .
(ברכות ז׳ א')
פסוק ח:ארץ זבת חלב. מלמד שהחלב מותר משום אבר מן החי, דאי לאו הכי לא הוי משתבח קרא במידי דלא חזי .
(בכורות ו׳ ב׳)
פסוק ח:זבת חלב ודבש. א"ר חסדא, מאי דכתיב (ירמיהו ג׳:י״ט) ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי, למה ארץ ישראל נמשלה לצבי, לומר לך, מה צבי זה קל מכל החיות אף ארץ ישראל קלה מכל הארצות לבשל פירותיה. יכול מה צבי זה קל ואין בשרו שמן אף א"י קלה לבשל ואין פירותיה שמנים , ת"ל זבת חלב ודבש, שמנים מחלב ומתוקים בדבש .
(כתובות קי"ב א׳)
פסוק יד:אהיה אשר אהיה. [מאי אהיה אשר אהיה], אמר ליה הקב"ה למשה, לך אמור להם לישראל, אני הייתי עמכם בשעבוד זה ואני אהיה עמכם בשעבוד מלכיות, אמר לפניו, רבש"ע, דיה לצרה בשעתה , אמר ליה, לך אמור להם, אהיה שלחני אליכם .
(ברכות ט׳ ב')
פסוק טו:אלהי אבותיכם וגו׳. מניין שאומרים אלהינו ואלהי אבותינו אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, שנאמר ה׳ אלהי אבותיכם אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב שלחני אליכם [מכילתא פ' בא, פ׳ ט"ז].
פסוק טו:זה שמי לעלם. א"ר יוחנן, שם בן ארבע אותיות חכמים מוסרין אותו לתלמידיהם פעם אחת בשבוע ואמרי לה פעמים בשבוע. א"ר נחמן בר יצחק, מסתברא כמאן דאמר פעם אחת בשבוע, דכתיב זה שמי לעולם – לעלם כתיב , רבא סבר למדרשיה בפרקא, אמר ליה ההוא סבא, לעלם כתיב .
(קדושין ע"א א׳)
פסוק טו:זה שמי לעלם. בשעה שהיה הכהן גדול ביום הכפורים מזכיר את השם, לא היו השומעים זזים משם עד שהוא מתעלם מהם, [מאי טעמא], דכתיב זה שמי לעולם – לעלם כתיב .
(ירושלמי יומא פ"ג ה"ז)
פסוק טו:זה שמי וזה זכרי. ר' אבינא רמי, כתיב זה שמי וכתיב זה זכרי, אמר הקב"ה, לא כמו שאני נכתב אני נקרא, נכתב אני ביו"ד ה"א ונקרא [אני] באל"ף דל"ת .
(קדושין ע"א א׳)
פסוק טז:את זקני ישראל. א"ר חמא בר חנינא, מימיהם של אבותינו לא פסקה ישיבה מהם, היו במצרים ישיבה עמהם, שנאמר לך ואספה אה זקני ישראל .
(יומא כ"ח ב')
פסוק טז:את זקני ישראל. מכאן שהקב"ה חלק כבוד לזקנים .
(ספרי פ׳ בהעלתך סי׳ צ"ב)