א וּמֹשֶׁ֗ה הָיָ֥ה רֹעֶ֛ה אֶת־צֹ֛אן יִתְר֥וֹ חֹתְנ֖וֹ כֹּהֵ֣ן מִדְיָ֑ן וַיִּנְהַ֤ג אֶת־הַצֹּאן֙ אַחַ֣ר הַמִּדְבָּ֔ר וַיָּבֹ֛א אֶל־הַ֥ר הָאֱלֹהִ֖ים חֹרֵֽבָה׃ ב וַ֠יֵּרָא מַלְאַ֨ךְ יְהֹוָ֥ה אֵלָ֛יו בְּלַבַּת־אֵ֖שׁ מִתּ֣וֹךְ הַסְּנֶ֑ה וַיַּ֗רְא וְהִנֵּ֤ה הַסְּנֶה֙ בֹּעֵ֣ר בָּאֵ֔שׁ וְהַסְּנֶ֖ה אֵינֶ֥נּוּ אֻכָּֽל׃ ג וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה אָסֻֽרָה־נָּ֣א וְאֶרְאֶ֔ה אֶת־הַמַּרְאֶ֥ה הַגָּדֹ֖ל הַזֶּ֑ה מַדּ֖וּעַ לֹא־יִבְעַ֥ר הַסְּנֶֽה׃ ד וַיַּ֥רְא יְהוָ֖ה כִּ֣י סָ֣ר לִרְא֑וֹת וַיִּקְרָא֩ אֵלָ֨יו אֱלֹהִ֜ים מִתּ֣וֹךְ הַסְּנֶ֗ה וַיֹּ֛אמֶר מֹשֶׁ֥ה מֹשֶׁ֖ה וַיֹּ֥אמֶר הִנֵּֽנִי׃ ה וַיֹּ֖אמֶר אַל־תִּקְרַ֣ב הֲלֹ֑ם שַׁל־נְעָלֶ֙יךָ֙ מֵעַ֣ל רַגְלֶ֔יךָ כִּ֣י הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ עוֹמֵ֣ד עָלָ֔יו אַדְמַת־קֹ֖דֶשׁ הֽוּא׃ ו וַיֹּ֗אמֶר אָנֹכִי֙ אֱלֹהֵ֣י אָבִ֔יךָ אֱלֹהֵ֧י אַבְרָהָ֛ם אֱלֹהֵ֥י יִצְחָ֖ק וֵאלֹהֵ֣י יַעֲקֹ֑ב וַיַּסְתֵּ֤ר מֹשֶׁה֙ פָּנָ֔יו כִּ֣י יָרֵ֔א מֵהַבִּ֖יט אֶל־הָאֱלֹהִֽים׃ ז וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֔ה רָאֹ֥ה רָאִ֛יתִי אֶת־עֳנִ֥י עַמִּ֖י אֲשֶׁ֣ר בְּמִצְרָ֑יִם וְאֶת־צַעֲקָתָ֤ם שָׁמַ֙עְתִּי֙ מִפְּנֵ֣י נֹֽגְשָׂ֔יו כִּ֥י יָדַ֖עְתִּי אֶת־מַכְאֹבָֽיו׃ ח וָאֵרֵ֞ד לְהַצִּיל֣וֹ ׀ מִיַּ֣ד מִצְרַ֗יִם וּֽלְהַעֲלֹתוֹ֮ מִן־הָאָ֣רֶץ הַהִוא֒ אֶל־אֶ֤רֶץ טוֹבָה֙ וּרְחָבָ֔ה אֶל־אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָ֑שׁ אֶל־מְק֤וֹם הַֽכְּנַעֲנִי֙ וְהַ֣חִתִּ֔י וְהָֽאֱמֹרִי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י וְהַחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִֽי׃ ט וְעַתָּ֕ה הִנֵּ֛ה צַעֲקַ֥ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל בָּ֣אָה אֵלָ֑י וְגַם־רָאִ֙יתִי֙ אֶת־הַלַּ֔חַץ אֲשֶׁ֥ר מִצְרַ֖יִם לֹחֲצִ֥ים אֹתָֽם׃ י וְעַתָּ֣ה לְכָ֔ה וְאֶֽשְׁלָחֲךָ֖ אֶל־פַּרְעֹ֑ה וְהוֹצֵ֛א אֶת־עַמִּ֥י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָֽיִם׃ יא וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶל־הָ֣אֱלֹהִ֔ים מִ֣י אָנֹ֔כִי כִּ֥י אֵלֵ֖ךְ אֶל־פַּרְעֹ֑ה וְכִ֥י אוֹצִ֛יא אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָֽיִם׃ יב וַיֹּ֙אמֶר֙ כִּֽי־אֶֽהְיֶ֣ה עִמָּ֔ךְ וְזֶה־לְּךָ֣ הָא֔וֹת כִּ֥י אָנֹכִ֖י שְׁלַחְתִּ֑יךָ בְּהוֹצִֽיאֲךָ֤ אֶת־הָעָם֙ מִמִּצְרַ֔יִם תַּֽעַבְדוּן֙ אֶת־הָ֣אֱלֹהִ֔ים עַ֖ל הָהָ֥ר הַזֶּֽה׃ יג וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶל־הָֽאֱלֹהִ֗ים הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֣י בָא֮ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וְאָמַרְתִּ֣י לָהֶ֔ם אֱלֹהֵ֥י אֲבוֹתֵיכֶ֖ם שְׁלָחַ֣נִי אֲלֵיכֶ֑ם וְאָֽמְרוּ־לִ֣י מַה־שְּׁמ֔וֹ מָ֥ה אֹמַ֖ר אֲלֵהֶֽם׃ יד וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אֶֽהְיֶ֖ה אֲשֶׁ֣ר אֶֽהְיֶ֑ה וַיֹּ֗אמֶר כֹּ֤ה תֹאמַר֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶֽהְיֶ֖ה שְׁלָחַ֥נִי אֲלֵיכֶֽם׃ טו וַיֹּאמֶר֩ ע֨וֹד אֱלֹהִ֜ים אֶל־מֹשֶׁ֗ה כֹּֽה־תֹאמַר֮ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ יְהוָ֞ה אֱלֹהֵ֣י אֲבֹתֵיכֶ֗ם אֱלֹהֵ֨י אַבְרָהָ֜ם אֱלֹהֵ֥י יִצְחָ֛ק וֵאלֹהֵ֥י יַעֲקֹ֖ב שְׁלָחַ֣נִי אֲלֵיכֶ֑ם זֶה־שְּׁמִ֣י לְעֹלָ֔ם וְזֶ֥ה זִכְרִ֖י לְדֹ֥ר דֹּֽר׃ טז לֵ֣ךְ וְאָֽסַפְתָּ֞ אֶת־זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְאָמַרְתָּ֤ אֲלֵהֶם֙ יְהוָ֞ה אֱלֹהֵ֤י אֲבֹֽתֵיכֶם֙ נִרְאָ֣ה אֵלַ֔י אֱלֹהֵ֧י אַבְרָהָ֛ם יִצְחָ֥ק וְיַעֲקֹ֖ב לֵאמֹ֑ר פָּקֹ֤ד פָּקַ֙דְתִּי֙ אֶתְכֶ֔ם וְאֶת־הֶעָשׂ֥וּי לָכֶ֖ם בְּמִצְרָֽיִם׃ יז וָאֹמַ֗ר אַעֲלֶ֣ה אֶתְכֶם֮ מֵעֳנִ֣י מִצְרַיִם֒ אֶל־אֶ֤רֶץ הַֽכְּנַעֲנִי֙ וְהַ֣חִתִּ֔י וְהָֽאֱמֹרִי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י וְהַחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִ֑י אֶל־אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ׃ יח וְשָׁמְע֖וּ לְקֹלֶ֑ךָ וּבָאתָ֡ אַתָּה֩ וְזִקְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל אֶל־מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֗יִם וַאֲמַרְתֶּ֤ם אֵלָיו֙ יְהוָ֞ה אֱלֹהֵ֤י הָֽעִבְרִיִּים֙ נִקְרָ֣ה עָלֵ֔ינוּ וְעַתָּ֗ה נֵֽלֲכָה־נָּ֞א דֶּ֣רֶךְ שְׁלֹ֤שֶׁת יָמִים֙ בַּמִּדְבָּ֔ר וְנִזְבְּחָ֖ה לַֽיהוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ׃ יט וַאֲנִ֣י יָדַ֔עְתִּי כִּ֠י לֹֽא־יִתֵּ֥ן אֶתְכֶ֛ם מֶ֥לֶךְ מִצְרַ֖יִם לַהֲלֹ֑ךְ וְלֹ֖א בְּיָ֥ד חֲזָקָֽה׃ כ וְשָׁלַחְתִּ֤י אֶת־יָדִי֙ וְהִכֵּיתִ֣י אֶת־מִצְרַ֔יִם בְּכֹל֙ נִפְלְאֹתַ֔י אֲשֶׁ֥ר אֶֽעֱשֶׂ֖ה בְּקִרְבּ֑וֹ וְאַחֲרֵי־כֵ֖ן יְשַׁלַּ֥ח אֶתְכֶֽם׃ כא וְנָתַתִּ֛י אֶת־חֵ֥ן הָֽעָם־הַזֶּ֖ה בְּעֵינֵ֣י מִצְרָ֑יִם וְהָיָה֙ כִּ֣י תֵֽלֵכ֔וּן לֹ֥א תֵלְכ֖וּ רֵיקָֽם׃ כב וְשָׁאֲלָ֨ה אִשָּׁ֤ה מִשְּׁכֶנְתָּהּ֙ וּמִגָּרַ֣ת בֵּיתָ֔הּ כְּלֵי־כֶ֛סֶף וּכְלֵ֥י זָהָ֖ב וּשְׂמָלֹ֑ת וְשַׂמְתֶּ֗ם עַל־בְּנֵיכֶם֙ וְעַל־בְּנֹ֣תֵיכֶ֔ם וְנִצַּלְתֶּ֖ם אֶת־מִצְרָֽיִם׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

נחלת יעקב

יעקב בן יעקב משה מליסא

פסוק ו:
במדרש אנכי אלקי אביך. הדא הוא דכתיב פתי יאמין לכל דבר והוא תמוה. ולפרש קצת, נראה דהנה שוטה כסיל פתי הן שמות נרדפים ולפרש הנחת כל אחד נראה דהנה בעל העקידה כתב דיש סכלות הקניני שכל משובש וסכלות העדרי ומי שיש לו סכלות קניני דהיינו שאומר לרע טוב שוטה נקרא כענין שאמר שטה מעליו ועבור כמו כן נקרא שוטה דצריכים לעבור מעליו ולשטות מלפניו. ופתי יקרא מי שיש לו סכלות העדרי אמנם מי שיש לו סכלות העדרי הוא על שני אופנים האחד מי שנקרא כסיל והוא מי שאין לו הכנה במוחו לקבל שכל ונקרא כסיל על שם שהשומן הכסלים מחפה על הכליות לבל יוכלו ליועצו והשני מי שיש לו כח והכנה לקבל שכל להיות כאחד מן החכמים רק שעדיין לא למד והוא מנוער מכל חכמה הוא נקרא פתי ולזה אמר שלמה לתת לפתאים ערמה (משלי א') וכן מי פתי יסור הנה ולא אמר שוטה וכסיל או סכל כי הם אינם ראוים לקבל. ולזה אמר רק פתי הראוי לקבל ובזה אתי שפיר המדרש שהתחלנו כי הי' קשה להמדרש במה שאמר הקב"ה אנכי אלקי אביך קודם שאמר אלקי אברהם יצחק ויעקב ובשום מקרא בתורה לא מצינו שאומר אלקי אביך. והתירוץ על זה כי שיש במדרגת הרבה בנבואה זו למעלה מזו כענין שנאמר גבוה מעל גבוה וגבוהים עליהם וכל נביא יש לו מדרגה אחרת שעל ידו נתגלה אליו הקב"ה לפי כח הבנתו ולפי מה שראוי ובוודאי מדרגת עמרם קטנה ממדרגת האבות רק שמשה בתחלת נבואתו אמרו במדרש שטירין (היינו כמו קטן) הי' במראה הנבואה כי בוודאי בראשונה לא הי' כל כך כאשר באחרונה שהגדילו הקב"ה ומצינו במדרש שקרא הקב"ה להשבטים פתאים וזה אמת ונכון שבתחלתן היו נקראים פתאים כמו בערבי קורין לנער פתי כי אפילו מרע"ה בעודו שהי' נער קטן הי' נקרא פתי לנבואה וכן כל נביא ונביא בתחלתו נקרא פתי והוצרך הקב"ה להתגלות אליו במדרגות קטנות לפי כח הבנתו ולכך התוודע אליו בתחלה באותו מדרגה שנתגלה לעמרם אביו ואח"כ נתגלה אליו תיכף בהמדרגה שנתגלה אל האבות וזה הי' בתכיפות כמ"ש במדרש שנים עשר פסיעות פסע משה בפסיעה אחת ולזה אמר לו בתחלה אנכי אלקי אביך ואח"כ תיכף אמר לו אלקי אברהם יצחק ויעקב. ולזה א"ש גם המדרש במ"ש פתי יאמין לכל דבר ומלת יאמין במלת לכל דבר קשה שהי' לו לומר ופתי מאמין בכל דבר לפי הבנת פשוטו של דבר מקרא. ולזה נראה שהכוונת הכתוב שהפתי והוא הנער שמנוער מכל מדע אי אפשר להבינו בתחלת הדעת והלימוד בדברים הקשים ומוכרחים להתחיל עמו הקל הקל תחלה ולהשיגו מראשית דבר ועד אחריתו ואי אפשר לדלג עמו האמצעי. והנה הרמב"ן פי' הכתוב הן במלאכיו לא יאמין דהיינו שאינו עושה אותן לנאמני ביתו ולפ"ז הנביא אשר רוצה להשיגו בכל המעלות והמדרגות הרי הוא כעושיהו נאמן בית כמ"ש במשה בכל ביתי נאמן הוא וזהו כוונת הכתוב הפתי המנוער מכל מדע להעשות נאמן בית צריכין להעלותו להיות נאמן בית בכל דבר ממדרגה למדרגה לכל דבר ולא כמו שנאמר שבמלאכיו לא יאמין היינו שאינו עושה אותן לנאמני ביתו מה שאין כן במשה אף שבתחלת נבואתו שהי' כפתי המנוער מכל מדע יאמין לכל דבר פי' שעשה אותו לנאמן ביתו לכל דבר היינו לכל המדרגות והמדות וכללי המציאות כל דבר מקטן ועד גדול. ועוד אפשר לומר הכוונה היטב שהפתי המנוער מכל יאמין לכל דבר ופירוש יאמין הוא מלשון אומן את הדסה והיינו שצריך להרגילו ולאמנו לכל דבר:
פסוק יב:
וזה לך האות כי אנכי שלחתיך. ערש"י שדחק בזה. והרמב"ם ז"ל בספר המדע הלכות יסודי התורה פרק שמיני מפרש הכתוב הזה לנכון שהישראל היו מסופקים בנבואת משה עד ששמעו מפי הגבורה ועתה פה עמוד עמדי וזהו אומרו יתברך כאן וזה לך האות פי' שאין לך אות אחר שיאמינו בך ישראל עד שאוציא את ישראל ממצרים ויעבדו את האלהים ופרש"י שיקבלו ישראל את התורה אז יהי' להם אות ברור וידעו כי אני שלחתיך:
פסוק יג:
ואמרו לי מה שמו. והוא תמוה כמו שתמה הרמב"ם במ"נ וכי החיוב שישאלו ישראל מה שמו ועוד מה השיב לו אהי' אשר אהי', ועוד מה זה שאמר עוד כה תאמר אל בני ישראל ומה זה שהוזכר אלקי אבותיכם ומה זה שאמר זה שמי לעולם וגם יש במדרש והביאו רש"י ז"ל שסירב להקב"ה זיי"ן ימים וכמו זר נחשב שיסרב עשה נגד צווי הקב"ה ולזה נראה כי ידוע ליודעי חן שהשבע מדות מחסד עד מלכות נקראים בשם ימים ובכולן יש קצת דין רק במדת כתר כי מן השלשה הכי נכבד והוא כולו לבן ואין בו דין כלל וידוע שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים וידוע שבמצרים היו הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז ובאותה מדה שיש בה קצת דין לא הי' באפשרות לגאלם גאולה שלימה ולזה סירב משה שבעת ימים פי' וביקש משה שלא יגאלם באותן מדות וידוע שלכל מדה יש לה שם אחר ולזה אמר משה ואמרו לי מה שמו פי' באיזה מדה בא לגאלינו כי ידעו הישראל באותו הדור ידיעה שאי אפשר להיות להם גאולה שלימה ע"י שאר מדות שיש בהם קצת דין להיות כי הישראל שבאותו הדור בזמן ההוא אינם ראוים ליגאל בדין. ולזה השיבו הקב"ה אהי' כי ידוע שאהי' הוא מדת כתר שהוא כולו חסד ולית בי' דין תערובות כלל ולזה אמר הקב"ה אהי' אשר אהי' וכמו שפרש"י אהי' עמם בגלות זה אהי' עמם בגלות אחרת פי' כי גם גאולה שלישית יהי' ג"כ במדה זו כי גאולה שניה לא הי' גאולה שלימה והשיב משה כי אין ראוי להזכיר גלות שני' ולזה אמר אהי' שלחני ואמר עוד אל משה ה' אלקי אבותיכם וגו' זה שמי לעולם וגו' פי' שלעולם לא יתנהג העולם במדת כתר שהוא כולו חסד רק במדה הממוזגת המכונה בשם אלקים שבו הי' הבטחת האבות וגם תמיד התנהג במדת הרחמים והדין כי ה' רחמים ואלקים הוא דין וגם במה שהוא אלקי אבותיכם יזכור לכם תמיד כי ישראל אינם מושגחים מהשי"ת רק בזכות אבות:
פסוק יח:
ושמעו לקולך וגו' ופרש"י שמסורת הי' בידם מאבותם שמי שאומר בפקידה כפולה שיהי' הגואל האמת והוא תמוה. דממ"נ אם היו יודעין אם כן כל אדם רמאי יכול לומר פקודה כפולה. ונראה שכוונתם הי' כי באמת לא הגיעהזמן הת' שנה וסבר משה כי מחמת זה לא ירצו הישראל להאמין ולזה אמר לו הקב"ה כי מסורת הי' מאבותם שיש להם פקידה כפולה והיינו כמו בגאולה העתידה שיש ב' גאולות כמו שאמר הנביא בעתה אחישנה וה"נ מסורת הי' בידי אבותם שיש פקידה כפולה שיכול להיות להם פקידה גם קודם הזמן וממילא לא יבואו להכחישך מחמת שהוא קודם הזמן: