פסוק א:על שרפו עצמות וגו'. פעם אחת נפל מלך אדום ביד מלך מואב ושרפו עצמותיו וטחום בקירות הבית ותבע הקב"ה אונאת המלך שנהגו בו בזיון:
פסוק ב:קריות. שם מקום כד"א (שם מח) על קריות ועל בצרה:
פסוק ב:בשאון. קול המון מלחמה:
פסוק ו:על מכרם בכסף צדיק. הדיינין היו מוכרי' את מי שהיה זכאי בדין בכסף שוחד שהיו מקבלים מיד בעל דינו:
פסוק ו:ואביון בעבור נעלים. תרגם יונתן בשני מקומות (לקמן ח ו) בדיל דיחסנון ואומר אני שכך פירושו מטין משפט האביון כדי שיצטרך למכור שדהו שהיה לו בין שדות הדיינין וזה עוקף עליו ונוטלה בדמים קלים כדי לגדור ולנעול כל שדותיו יחד ולא יפסיק ביניהם:
פסוק ז:השואפים על עפר ארץ. על עפר ארץ שהם הולכים עליהם כל שאפם וכל מחשבתם בראש דלים הוא איך יגזלו אותם ויטלו את שלהם, שאיפה גולושי"ר בלע"ז:
פסוק ז:ודרך ענוים יטו וגו'. החלשים נוטים מדרכם והולכין דרך עקלתון מפני יראתם כמה דאת אמר (איוב כ״ד:ד׳) יטו אביונים מדרך:
פסוק ז:אל הנערה. המאורסה:
פסוק ח:ועל בגדים חבולים יטו. תרגם יונתן על מטות שוויין דמשכון מסתחרין זוקפין מלוה על העניים וממשכנים אותם ועושים בגדיהם מצעות ומסובין עליהם בהטייה בעת סעודתם:
פסוק ח:יטו. לשון מסיבה שכל מסיבת סעוד' בהטייה היא שהוא נסמך על שמאלו:
פסוק ח:ויין ענושים. שעונשים אותם ממון ושותים בו יין:...
פסוק ח:בית אלהיהם. בבית עכו"ם שהיתה להם אצל מזבח:
פסוק ט:כאלונים. קיישנ"ש בלע"ז:
פסוק ט:ואשמיד פריו ממעל. שרים העליונים:
פסוק ט:ושרשיו מתחת. שרים התחתונים ד"א הצרעה היתה מסמא עיניהם מלמעלה ומסרסתן מלמטן:
פסוק יא:לנזרים. תרגם יונתן למלפין שהיו פרושין מדרכי עם הארץ ועוסקים בתורה אין נזירה בכל מקום אלא ל' פרישה:
פסוק יא:האף אין זאת. בתמיה כלומ' כלום אתם יכולים להכחיש את זאת:
פסוק יב:ותשקו את הנזירים יין. שלא יורו אתכם שהשיכור אסור להורות, ותשקו את הנזירים יין, תרגם יונתן ואטעיתון ית מלפיכון בחמר:
פסוק יב:לא תנבאו. לעמוס צוה כן אמציה כהן בית אל חוזה ברח לך אל ארץ יהודה (לקמן ז):
פסוק יג:מעיק. תרגום של מציק:
פסוק יג:תחתיכם. את חנייתכם:
פסוק יג:תעיק העגלה. מכובד משא שעליה:
פסוק טו:וקל ברגליו לא ימלט. את נפשו:
פסוק טז:ערום ינוס וגו'. ערטילאי בלא כלי זיין: