א כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה עַל־שְׁלֹשָׁה֙ פִּשְׁעֵ֣י מוֹאָ֔ב וְעַל־אַרְבָּעָ֖ה לֹ֣א אֲשִׁיבֶ֑נּוּ עַל־שָׂרְפ֛וֹ עַצְמ֥וֹת מֶֽלֶךְ־אֱד֖וֹם לַשִּֽׂיד׃ ב וְשִׁלַּחְתִּי־אֵ֣שׁ בְּמוֹאָ֔ב וְאָכְלָ֖ה אַרְמְנ֣וֹת הַקְּרִיּ֑וֹת וּמֵ֤ת בְּשָׁאוֹן֙ מוֹאָ֔ב בִּתְרוּעָ֖ה בְּק֥וֹל שׁוֹפָֽר׃ ג וְהִכְרַתִּ֥י שׁוֹפֵ֖ט מִקִּרְבָּ֑הּ וְכָל־שָׂרֶ֛יהָ אֶהֱר֥וֹג עִמּ֖וֹ אָמַ֥ר יְהוָֽה׃ ד כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה עַל־שְׁלֹשָׁה֙ פִּשְׁעֵ֣י יְהוּדָ֔ה וְעַל־אַרְבָּעָ֖ה לֹ֣א אֲשִׁיבֶ֑נּוּ עַֽל־מָאֳסָ֞ם אֶת־תּוֹרַ֣ת יְהוָ֗ה וְחֻקָּיו֙ לֹ֣א שָׁמָ֔רוּ וַיַּתְעוּם֙ כִּזְבֵיהֶ֔ם אֲשֶׁר־הָלְכ֥וּ אֲבוֹתָ֖ם אַחֲרֵיהֶֽם׃ ה וְשִׁלַּ֥חְתִּי אֵ֖שׁ בִּֽיהוּדָ֑ה וְאָכְלָ֖ה אַרְמְנ֥וֹת יְרוּשָׁלִָֽם׃ ו כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה עַל־שְׁלֹשָׁה֙ פִּשְׁעֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְעַל־אַרְבָּעָ֖ה לֹ֣א אֲשִׁיבֶ֑נּוּ עַל־מִכְרָ֤ם בַּכֶּ֙סֶף֙ צַדִּ֔יק וְאֶבְי֖וֹן בַּעֲב֥וּר נַעֲלָֽיִם׃ ז הַשֹּׁאֲפִ֤ים עַל־עֲפַר־אֶ֙רֶץ֙ בְּרֹ֣אשׁ דַּלִּ֔ים וְדֶ֥רֶךְ עֲנָוִ֖ים יַטּ֑וּ וְאִ֣ישׁ וְאָבִ֗יו יֵֽלְכוּ֙ אֶל־הַֽנַּעֲרָ֔ה לְמַ֥עַן חַלֵּ֖ל אֶת־שֵׁ֥ם קָדְשִֽׁי׃ ח וְעַל־בְּגָדִ֤ים חֲבֻלִים֙ יַטּ֔וּ אֵ֖צֶל כָּל־מִזְבֵּ֑חַ וְיֵ֤ין עֲנוּשִׁים֙ יִשְׁתּ֔וּ בֵּ֖ית אֱלֹהֵיהֶֽם׃ ט וְאָ֨נֹכִ֜י הִשְׁמַ֤דְתִּי אֶת־הָֽאֱמֹרִי֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם אֲשֶׁ֨ר כְּגֹ֤בַהּ אֲרָזִים֙ גָּבְה֔וֹ וְחָסֹ֥ן ה֖וּא כָּֽאַלּוֹנִ֑ים וָאַשְׁמִ֤יד פִּרְיוֹ֙ מִמַּ֔עַל וְשָׁרָשָׁ֖יו מִתָּֽחַת׃ י וְאָנֹכִ֛י הֶעֱלֵ֥יתִי אֶתְכֶ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וָאוֹלֵ֨ךְ אֶתְכֶ֤ם בַּמִּדְבָּר֙ אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה לָרֶ֖שֶׁת אֶת־אֶ֥רֶץ הָאֱמֹרִֽי׃ יא וָאָקִ֤ים מִבְּנֵיכֶם֙ לִנְבִיאִ֔ים וּמִבַּחוּרֵיכֶ֖ם לִנְזִרִ֑ים הַאַ֥ף אֵֽין־זֹ֛את בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל נְאֻם־יְהוָֽה׃ יב וַתַּשְׁק֥וּ אֶת־הַנְּזִרִ֖ים יָ֑יִן וְעַל־הַנְּבִיאִים֙ צִוִּיתֶ֣ם לֵאמֹ֔ר לֹ֖א תִּנָּבְאֽוּ׃ יג הִנֵּ֛ה אָנֹכִ֥י מֵעִ֖יק תַּחְתֵּיכֶ֑ם כַּאֲשֶׁ֤ר תָּעִיק֙ הָעֲגָלָ֔ה הַֽמְלֵאָ֥ה לָ֖הּ עָמִֽיר׃ יד וְאָבַ֤ד מָנוֹס֙ מִקָּ֔ל וְחָזָ֖ק לֹא־יְאַמֵּ֣ץ כֹּח֑וֹ וְגִבּ֖וֹר לֹא־יְמַלֵּ֥ט נַפְשֽׁוֹ׃ טו וְתֹפֵ֤שׂ הַקֶּ֙שֶׁת֙ לֹ֣א יַעֲמֹ֔ד וְקַ֥ל בְּרַגְלָ֖יו לֹ֣א יְמַלֵּ֑ט וְרֹכֵ֣ב הַסּ֔וּס לֹ֥א יְמַלֵּ֖ט נַפְשֽׁוֹ׃ טז וְאַמִּ֥יץ לִבּ֖וֹ בַּגִּבּוֹרִ֑ים עָר֛וֹם יָנ֥וּס בַּיּוֹם־הַה֖וּא נְאֻם־יְהוָֽה׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

חומת אנך

ר' חיים יוסף דוד אזולאי

פסוק ד:
על מאסם את תורת ה' וחקיו וכו'. אפשר דנקט על מאסם תורת ה' ר"ל שלא היו מחשיבין התורה כמ"ש הר"ן ז"ל בשם רבינו יונה ז"ל ע"ש ולכן אף שהיו לומדים בתורה במקום שהתורה מבטלת היצה"ר היה מתגבר היצה"ר והיו חוטאים הרבה. וז"ש על מאסם תורת ה' ועל ידי זה וחקיו לא שמרו דאדרבא היה מתגבר היצה"ר עליהם. ולכן ושלחתי אש ביהודה יען מאסו בתורה שהיא אש של גבוה. והיתה לבער אש של יצה"ר ללכדם בעבירות על פי מדתם ושלחתי אש ביהודה וכו':
פסוק ו:
על שלשה פשעי. ר"ת למפרע פשע דכשיש ג' בתלתא הויא חזקה אליבא דכ"ע וכשחטאו חטא ד' למפרע נחשבין הג' לפשע וזה רמז למפרע פשע וכמש"ל. והדרך הוא לחטוא שוגג ואח"כ יבא למזיד וכל אחד בפני עצמו. ודא עקא תכף פשע ובבת אחד שלשה פשעי. על מכרם ישראל א'. והיותו צדיק ב'. בעבור נעלים ג':
פסוק ו:
ועל ארבעה לא אשיבנו. דבצבור אם חטאו ג'. והיחיד ב' הקב"ה מעורר בתשובה וכיון דיחיד חטא חטא ג'. והצבור ד' אינו מעורר רק אם ישוב מעצמו וז"ש לא אשיבנו הרב מהר"ר יהונתן ז"ל ובנחל יש ט"ס וכמו שכתבתי כצ"ל:
פסוק ו:
על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים. היה המנהג דאין עבד לובש מנעל ומכרוהו בעבור נעלים להורות כי הם בני חורין ויוסף עבד. הרב מהר"ר יהונתן ז"ל:
פסוק ט:
ואנכי השמדתי את האמורי וכו'. יש כמה דקדוקים בפסוקים אלו והם מורגשים. ואפשר דתחילה מדבר כנגד בני גד ובני ראובן היושבים מעבר לירדן ואליהם יאמר שלא לנכח ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם הם סיחון ועוג אשר היו כגובה ארזים וכו' ואחר ידבר לשאר ישראל לנכח ואנכי העלתי אתכם וכו' והני בהני שייכי דהשמיד האמורי וכו' מפני כל ישראל ולכלם העלה ממצרים. רק חילוק הדברים לרמוז שמדבר לבני גד ובני ראובן ולישראל. ואמרו רז"ל כי בצאת ישראל ממצרים הכנענים הרסו הבתים והכריתו האלנות ועשו פרצה גדולה כדי שלא יהנו ישראל מבנינים ונטיעות וכיוצא ולכן איחרם הקב"ה מ' שנה ונתיאשו וחזרו לבנות ולנטוע וזהו בעצם ואולך אתכם מ' שנה במדבר לרשת את ארץ האמורי דאי לאו הכי היתה הארץ חרבה ובזה שישבו מ' שנה מצאו הארץ מיושבת מבונה מכל טוב ונטיעים מגודלים: