פסוק א:כֹּה אָמַר ה': עַל־שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי מוֹאָב, וְעַל־אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ – עַל־שָׂרְפוֹ עַצְמוֹת מֶלֶךְ־אֱדוֹם שרפה גמורה, עד כדי כך שהעצמות הופכות למעין שִּׂיד, סיד. יש לשער שמדובר במלחמתם של ישראל, יהודה ואדום כנגד מואב. לפי אחת הפרשנויות, מלך מואב לקח את בנו של מלך אדום, שהיה שבוי בידו, ושחט אותו על ראש החומה. ייתכן שלאחר מכן הוא שרף אותו, וזהו חטאו הרביעי והחמור של מואב שאליו מתייחס עמוס, שכן ההתעללות במתים היא עוול מגונה שלא יכופר.
פסוק ב:לפיכך – וְשִׁלַּחְתִּי־אֵשׁ בְּמוֹאָב, וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת הַקְּרִיּוֹת, הכרכים הגדולים שבמואב. וּמֵת בְּשָׁאוֹן מוֹאָב. העם או המדינה המואבית לא יגוועו לאִטם, אלא יפלו ברעש ומתוך מהומה, בִּתְרוּעָה בְּקוֹל שׁוֹפָר, קולות מלחמה.
פסוק ג:וְהִכְרַתִּי שׁוֹפֵט, כינוי לראש האומה מִקִּרְבָּהּ, וְכָל־שָׂרֶיהָ אֶהֱרוֹג עִמּוֹ – עם השופט. אָמַר ה'.
פסוק ד:מן הנבואות על עמי האזור מתקרב הנביא אל החצר הפנימית של עם ישראל: כֹּה אָמַר ה': עַל־שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יְהוּדָה, וְעַל־אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ – עַל־מָאֳסָם אֶת־תּוֹרַת ה', וְחֻקָּיו לֹא שָׁמָרוּ, וַיַּתְעוּם כִּזְבֵיהֶם אֲשֶׁר־הָלְכוּ אֲבוֹתָם אַחֲרֵיהֶם. חטאם הכבד ביותר הוא שלמרות שקיבלו את תורת ה', הם עוזבים את דברו והולכים אחרי פולחנים זרים למיניהם.
פסוק ה:וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בִּיהוּדָה וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת יְרוּשָׁלִָם.
פסוק ו:מכאן לנבואה המרכזית יותר, העוסקת בשומרון ובממלכת ישראל: כֹּה אָמַר ה': עַל־שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי ממלכת יִשְׂרָאֵל, וְעַל־אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ – עַל־מִכְרָם בּעד כֶּסֶף את הצַדִּיק, הם מטים את הדין ומוכרים את מי שיצא צודק בדינו בעבור בצע כסף, וְאת האֶבְיוֹן, העני המסכן הם מוכרים בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם, למען רווחים של מה-בכך.
פסוק ז:הַשֹּׁאֲפִים, שפים, דורכים עַל־עֲפַר־אֶרֶץ, ולמעשה הם צועדים בְּרֹאשׁ דַּלִּים. בעלי הכוח דורסים את הדלים ללא התחשבות, כאילו היו עפר, וְדֶרֶךְ עֲנָוִים יַטּוּ. הם מאלצים את העניים או את הצדיקים לנטות מדרך הישר, לנהוג שלא ביושר או להתחבא, וְאִישׁ וְאָבִיו יֵלְכוּ יחד אֶל־הַנַּעֲרָה לזנות, לְמַעַן חַלֵּל אֶת־שֵׁם קָדְשִׁי. מעשה משותף זה של אב עם בנו מעיד על איבוד הבושה. אין כאן רק כניעה לתאווה, אלא הפגנה של אדישות וקהות מוסרית, כאילו אין עוד גבולות. ובכך מתחלל שם ה'.
פסוק ח:וְעַל־בְּגָדִים חֲבֻלִים, ממושכנים שלא הוחזרו לבעליהם, יַטּוּ, יסבו לסעוד אֵצֶל, ליד כָּל־מִזְבֵּחַ של עבודה זרה, וְיֵין עֲנוּשִׁים, יין שנקנה מכספי קנסות והיטלים שרירותיים, יִשְׁתּוּ המנהיגים בתוך בֵּית אֱלֹהֵיהֶם. במעשים אלה, שיש בהם גם גזלה וחמס של סכומים קטנים, מעורבים שחיתות, שפלות, מידות רעות וחילול ה'.
פסוק ט:וְאָנֹכִי הלוא בשעת כניסתם של ישראל לארץ הִשְׁמַדְתִּי אֶת מלכי הָאֱמֹרִי הגדולים מִפְּנֵיהֶם, אֲשֶׁר כְּגֹבַהּ אֲרָזִים גָּבְהוֹ, וְחָסֹן הוּא כָּאַלּוֹנִים. האמורים נודעו בגובהם ובחוסנם, ולמרות זאת – וָאַשְׁמִיד את פִּרְיוֹ מִמַּעַל וְאת שָׁרָשָׁיו מִתָּחַת מפניכם ולמענכם.
פסוק י:וְאָנֹכִי הֶעֱלֵיתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר תחת חסותי אַרְבָּעִים שָׁנָה לָרֶשֶׁת אֶת־אֶרֶץ הָאֱמֹרִי. לא רק טובות גשמיות הענקתי לכם:
פסוק יא:וָאָקִים מִבְּנֵיכֶם לִנְבִיאִים, נתתי לאנשים מכם את היכולת להיות נביאים או מתלמידיהם, 'בני הנביאים', וּמִבַּחוּרֵיכֶם הקמתי לִנְזִרִים, מורים רוחניים ואנשי מופת. הַאַף אֵין־זֹאת, הלוא כן, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל?! נְאֻם־ה'.
פסוק יב:ואתם כפרתם בטובה, וַתַּשְׁקוּ אֶת־הַנְּזִרִים יָיִן בכוח. הכרחתם אותם לעבור על נזירותם. וְעַל־הַנְּבִיאִים צִוִּיתֶם לֵאמֹר: "לֹא תִּנָּבְאוּ". במקום לראות בנבואה חסד ה' עליכם, ולקבלה באהבה ובתודה, התרסתם נגד הנביאים ודחיתם את דבריהם.
פסוק יג:אשר על כן, הִנֵּה אָנֹכִי מֵעִיק, לוחץ ומכביד ידי עליכם עד שתכרעו תַּחְתֵּיכֶם, במקומכם, כַּאֲשֶׁר תָּעִיק הָעֲגָלָה הַמְלֵאָה לָהּ עָמִיר, עומרים. כמו עגלה עמוסת תבואה הכורעת במקומה מכובד המשא.
פסוק יד:וְאָבַד מָנוֹס מִקָּל. קלי המרוץ לא יצליחו לנוס, וְחָזָק לֹא־יְאַמֵּץ כֹּחוֹ לעמוד על נפשו כי יהיו חזקים ממנו, וְגִבּוֹר לֹא־יְמַלֵּט, יציל את נַפְשׁוֹ.
פסוק טו:וְתֹפֵשׂ הַקֶּשֶׁת לֹא יַעֲמֹד. מלבד הקשתות הקטנות ששימשו את היורים מעל גבי מרכבות מלחמה, היו במערך המלחמה תופשי קשת שעמדו מרחוק וירו מנשק כבד. בזמן המפלה תופש הקשת יברח ולא יעמוד במקומו. וְקַל בְּרַגְלָיו לֹא יְמַלֵּט את עצמו, וְאפילו רֹכֵב הַסּוּס לֹא יְמַלֵּט נַפְשׁוֹ, למרות דהירתו המהירה של הסוס,
פסוק טז:וְאַמִּיץ לִבּוֹ, האמיץ שבַּגִּבּוֹרִים, היוצא למלחמה בשריון ובכלי נשק כבדים, עָרוֹם יָנוּס, ישליך מעליו את כל מה שעלול להכביד על תנועתו כדי לברוח מהר ככל האפשר בַּיּוֹם־הַהוּא. נְאֻם־ה'. יהיו שיברחו, ויהיו שייהרגו. מפלה גמורה ומבישה זו תבוא לישראל כעונש על התנהגותם בחייהם האזרחיים, על העוולות שעוללו, על זנותם ועל העבודה הזרה שפשתה בהם.
