פסוק א:כדבר אפרים רתת. כשקנא ירבעם למקום ודבר כנגד שלמה דברים קשים וברעדה שהרי מלך גדול היה שלמה:
פסוק א:נשא הוא בישראל. משם זכה להנשא להיות מלך ישראל:
פסוק א:ויאשם בבעל. כיון שעלה לגדולה ויאשם בעכו"ם:
פסוק א:וימות. נכרת בית ירבעם וכן בית אחאב, ויונתן תרגם כד ממלל חד מדבית אפרים רתיתא אחיד להון לעממיא מתרברבין הוו בישראל וכדו דחבו בפולחן טעותא מתקטלין:
פסוק ב:עתה. בית יהוא שראו כל זאת יוסיפו לחטוא:
פסוק ב:זובחי אדם עגלים ישקון. כומרי המולך אומרים לישראל מי שזובח בנו לעכו"ם כדאי הוא להיות נושק העגל שהרי דורון חביב הקריב לו כך פירשו רבותינו בסנהד' ומיושב הוא על לשון המקרא יותר מתרגום של יונתן:
פסוק ג:וכטל משכים הולך. וקטלא דמוהי פסיק:
פסוק ג:כמוץ יסוער מגורן. כמוצא דנשבה רוח מאידרא:
פסוק ג:יסוער. אשר סערה תשאנו:
פסוק ד:ואנכי ה' אלהיך. ולא היה לך למרוד בי:
פסוק ה:אני ידעתיך. נתתי לב לדעת צרכך וספקתיך:
פסוק ה:תלאובות. אין לו דמיון ופתרונו לפי עניינו תל שאובין בו כל טובה ואין מוצאין:
פסוק ו:כמרעיתם. כאשר באו לארץ מרעית' והיו שבעי' אז:
פסוק ו:שבעו וירם לבם. כמו וירם במטה (שמות ז׳:כ׳) לשון מרים דבר אחר וירם בכאן ויגבה הוא עצמו:
פסוק ז:על דרך אשור. כל אשור שבמקרא דגש וזה רפי שאינו שם מקום אלא אארוב ואשקוד כמו אשורנו ולא קרוב (במדבר כד):
פסוק ח:כדוב שכול. כמו שוכל כאשר תאמר חנון ורחום כך שכול כלומר כלו לבוש שכולים ומוכן לשכל אנשים:
פסוק ח:ואקרע סגור לבם. כדרך הדוב אוחז צפרניו בחזה וקורע עד הלב ל"א סגור לבם את לבם הסגור מלהבין לשוב אלי:
פסוק ט:שחתך ישראל. חבלת עצמך ישראל כי בי פשעת מרדת בעזרך ומקרא קצר הוא זה והמבין בלשון המקרא מיושב הוא על הלב:
פסוק ט:כי בי. כי בי היה המרד אשר מרדת וא"ת מה איכפת לך בעזרך מרדת כשמרדת בי:
פסוק י:אהי מלכך איפוא. י"ת איה מלכך ואני אומר אינו צריך לעקרו ממשמעותו אהי עומד מנגד לראות איפא מלכך שאעשה עצמי רואה מה אחריתך איפא מושיעך:
פסוק יב:צרור עון אפרים. לא ויתרתי עליו צפון הוא אתי:
פסוק יג:כי עת. צרה באה לו אשר לא יוכל לעמוד ולהתקיים:
פסוק יג:במשבר בנים. שהיולדת יושבת עליו לילד ובלע"ז קורין למשבר שיל"א:
פסוק יג:במשבר בנים. כמשבר העשוי ללידת בנים:
פסוק יד:מיד שאול אפדם. אני הוא שהייתי פודם מיד שאול וגואלם ממות אבל עתה אהי דבריך מות אשים עצמי לדבר עליך דברי מות:
פסוק יד:אהי. קוטב עליך גזרת שאול:
פסוק יד:נוחם יסתר מעיני. לא אנחם על הרעה הזאת, נוחם לשון ניחום והמ"ם משורש התיבה כמו מ"ם של נועם שהרי הטע' למעלה והחי"ת נקוד פתח ואם היה לשון נח והמ"ם משמש בו לשון רבים היה טעמו תחת החי"ת ונקודה קמץ נוחם רוחם:
פסוק טו:כי הוא בין אחים יפריא. ת"י ארי אינון מתקריין בנין ועובדין מקלקלין אסגיאו אחים ל' דבר רע כמו (יחזקאל כ״א:כ׳) את עשויה לברק ואמר אח אל כל תועבות (שם ז):
פסוק טו:יפריא. לשון פורה ראש ולענה (דברים כ״ט:י״ז) ואני אומר אחים לשון ותרענה באחו (בראשית מ״א:ב׳) בין אחים יפריא מפריח וצומח באחו בין אחים בין הגדל בפלגי מים אשר תמיד יפריא ולפי שדימהו לאחו הוא אומר יבא קדים ויבוש מקורו, ד"א כי הוא בין אחים יפריא ירבעם הוא בן שהפריא אחוותן של ישראל על ידו נחלקו לשני ממלכות יפריא לשון פרא אדם:
פסוק טו:יבוא קדים. מלך תקיף כרוח קידומא במימרא דה' מאורח מדברא יסק:
פסוק טו:הוא ישסה. אותו המלך ישסה אוצרות כל כלי חמדתו: