א כְּדַבֵּ֤ר אֶפְרַ֙יִם֙ רְתֵ֔ת נָשָׂ֥א ה֖וּא בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיֶּאְשַׁ֥ם בַּבַּ֖עַל וַיָּמֹֽת׃ ב וְעַתָּ֣ה ׀ יוֹסִ֣פוּ לַחֲטֹ֗א וַיַּעְשׂ֣וּ לָהֶם֩ מַסֵּכָ֨ה מִכַּסְפָּ֤ם כִּתְבוּנָם֙ עֲצַבִּ֔ים מַעֲשֵׂ֥ה חָרָשִׁ֖ים כֻּלֹּ֑ה לָהֶם֙ הֵ֣ם אֹמְרִ֔ים זֹבְחֵ֣י אָדָ֔ם עֲגָלִ֖ים יִשָּׁקֽוּן׃ ג לָכֵ֗ן יִֽהְיוּ֙ כַּעֲנַן־בֹּ֔קֶר וְכַטַּ֖ל מַשְׁכִּ֣ים הֹלֵ֑ךְ כְּמֹץ֙ יְסֹעֵ֣ר מִגֹּ֔רֶן וּכְעָשָׁ֖ן מֵאֲרֻבָּֽה׃ ד וְאָנֹכִ֛י יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וֵאלֹהִ֤ים זֽוּלָתִי֙ לֹ֣א תֵדָ֔ע וּמוֹשִׁ֥יעַ אַ֖יִן בִּלְתִּֽי׃ ה אֲנִ֥י יְדַעְתִּ֖יךָ בַּמִּדְבָּ֑ר בְּאֶ֖רֶץ תַּלְאֻבֽוֹת׃ ו כְּמַרְעִיתָם֙ וַיִּשְׂבָּ֔עוּ שָׂבְע֖וּ וַיָּ֣רָם לִבָּ֑ם עַל־כֵּ֖ן שְׁכֵחֽוּנִי׃ ז וָאֱהִ֥י לָהֶ֖ם כְּמוֹ־שָׁ֑חַל כְּנָמֵ֖ר עַל־דֶּ֥רֶךְ אָשֽׁוּר׃ ח אֶפְגְּשֵׁם֙ כְּדֹ֣ב שַׁכּ֔וּל וְאֶקְרַ֖ע סְג֣וֹר לִבָּ֑ם וְאֹכְלֵ֥ם שָׁם֙ כְּלָבִ֔יא חַיַּ֥ת הַשָּׂדֶ֖ה תְּבַקְּעֵֽם׃ ט שִֽׁחֶתְךָ֥ יִשְׂרָאֵ֖ל כִּֽי־בִ֥י בְעֶזְרֶֽךָ׃ י אֱהִ֤י מַלְכְּךָ֙ אֵפ֔וֹא וְיוֹשִֽׁיעֲךָ֖ בְּכָל־עָרֶ֑יךָ וְשֹׁ֣פְטֶ֔יךָ אֲשֶׁ֣ר אָמַ֔רְתָּ תְּנָה־לִּ֖י מֶ֥לֶךְ וְשָׂרִֽים׃ יא אֶֽתֶּן־לְךָ֥ מֶ֙לֶךְ֙ בְּאַפִּ֔י וְאֶקַּ֖ח בְּעֶבְרָתִֽי׃ יב צָרוּר֙ עֲוֺ֣ן אֶפְרָ֔יִם צְפוּנָ֖ה חַטָּאתֽוֹ׃ יג חֶבְלֵ֥י יֽוֹלֵדָ֖ה יָבֹ֣אוּ ל֑וֹ הוּא־בֵן֙ לֹ֣א חָכָ֔ם כִּֽי־עֵ֥ת לֹֽא־יַעֲמֹ֖ד בְּמִשְׁבַּ֥ר בָּנִֽים׃ יד מִיַּ֤ד שְׁאוֹל֙ אֶפְדֵּ֔ם מִמָּ֖וֶת אֶגְאָלֵ֑ם אֱהִ֨י דְבָרֶיךָ֜ מָ֗וֶת אֱהִ֤י קָֽטָבְךָ֙ שְׁא֔וֹל נֹ֖חַם יִסָּתֵ֥ר מֵעֵינָֽי׃ טו כִּ֣י ה֔וּא בֵּ֥ן אַחִ֖ים יַפְרִ֑יא יָב֣וֹא קָדִים֩ ר֨וּחַ יְהוָ֜ה מִמִּדְבָּ֣ר עֹלֶ֗ה וְיֵב֤וֹשׁ מְקוֹרוֹ֙ וְיֶחֱרַ֣ב מַעְיָנ֔וֹ ה֣וּא יִשְׁסֶ֔ה אוֹצַ֖ר כָּל־כְּלִ֥י חֶמְדָּֽה׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אברבנאל

אברבנאל

פסוק א:
והחרפה שישיב השם עליו היא שבמקום שבדב' אפרים היה רתת כלומר שהיה מוראו על כל העמים כשהיה מדבר והיה הוא נשא רם וגדול בשבטי ישראל הנה עתה אחר שאשם בבעל פסקה גבורתו והצלחתו והוא נופל לפני אויביו וזהו אומרו וימת, והפירוש הזה הוא כפי ת"י, אמנם רש"י פירש הכתוב על ירבעם שהיה מאפרים שהוא הכעיס את הש"י תמרורים שהם העגלים ודמיו עליו יטוש שנכרת זרעו וביתו וחרפתו ישיב לו אדניו בגיהנם, וזכר מאין בא לירבעם המלכות ואמר שהוא היה בסבת מה שדבר כנגד שלמה וזהו כדבר אפרים הוא ירבעם דברים קשים ברעדה נגד שלמה התגדל בעיני השבטים ולכן נשא הוא בישראל שזכה במלכות אבל אח"כ הנה אשם בבעל וימת מהעולם הזה ומהעולם הבא.
פסוק ב:
אבל למה נתרעם מירבעם ועתה בני הדור הזה הוסיפו לחטוא ולא הספיקו להם העגלים שעשה להם ירבעם כי גם עוד עשו להם מסכה מכספם בתבונם עצבים כלומר שעשו עצבים ועגלים אחרים מכסף באותה תמונה שהיו עגלי ירבעם, ויהיה לפי זה כתבונם כמו כתניתם כי כן ת"י כדמותהון או שאמר כתבונה שהיה כפי התבוננותם ודעתם שהיו מציירים צורות ועושין אותם ועל זה אמר מעשה חרשים כולו שכל זה היה מתבונת החרש ודעתו, והיו כל כך אדוקים עמהם שהיו נושקים אותם כאדם הנושק דבר אהוב אצלו וזהו להם הם אומרים זובחי אדם עגלים ישקון כלומר שהיו אומרים על העצבים האלה שאותם בני אדם שעגלים ישקון שכרם הרבה מאד כאילו היו זובחים אדם שהוא אצלם הגדולה שבעבודות: וחז"ל דרשו בפ' ארבע מיתות (סנהדרין סג, ב) כל הזובח בנו לעבודה זרה דורון גדול הקריב לו יבא וישק לו.
פסוק ג:
ואמר הנביא שבעון זה יהיו בני אפרים כענן בקר וכטל משכים הולך כלומר כענן וכטל היורד בהשכמה בבקר שמיד הולך ונפסק, וכן יהיו כמוץ יסוער מגורן שהוא התבן הדק שיוליכוה רוח סערה מן הגורן, ואין ספק שהיה ראוי לומר יסוער בפתח גדול אבל היא מלה זרה כמו שכתב הרב ר' אברהם בן עזרא, וכן עשה בזה משל כעשן מארובה שהרוח מוליכו כן יהיו השבטים שרוח השם יסערם ויוליכם בגולה. ואולי תאמר למה תבואנו כל הרעה הזאת על עבודת העגלים ומה איכפת לו להקב"ה בזה הנה להשיב לזה אמר (ד) ואנכי השם אלקיך מארץ מצרים כלומר שתי סבות יש בדבר הזה האחת שאנכי השם הייתי אלקיך וקבלת אלהותי מארץ מצרים ולכן ואלקים זולתי לא תדע שעל מנת כך הוצאתיך משם ומושיע אין בלתי כלומר לא הושיעך אז אחר, (ה) והסבה השנית שמלבד יציאת מצרים אני ידעתיך במדבר בארץ תלאובות רוצה לומר ארץ ציה וצמא כי כן המלה הזאת בלשון הערבי, וכאילו אמר כיון שהוצאתיך מכור הברזל ממצרים וספקתי צרכיכם במדבר ארבעים שנה כבר קניתיך לעבד עולם ולא תוכל להחליפני באלוה אחר והוא על דרך מה שאמר יחזקאל (כ, לב) והעולה על רוחכם היה לא תהיה וגומר:
פסוק ו:
כמרעיתם וישבעו וגו'. ימשוך הנביא תוכחתו ויאמר הנה העם הזה לא בעטו בי כי אם ברבות הטובה שהרביתי להם כי כאשר הבאתי אותם אל מרעה הטוב כדי שישבעו והיא הטובה ורחבה המה שבעו וירם לבם וישכחוני וכמו שניבא על זה אדוננו משה וישמן ישורון ויבעט (דברים לב, טו), (ז) ומפני זה גם אני זנחתים ונתתים ביד העמים ואהי להם כמו שחל כנמר על דרך אשור כי כמו שהשחל והנמר בדרך מביט וצופה להרוג ולאבד כן אני אהיה לישראל, והנה כל אשור שבמקרא דגש וזה רפא שאינו שם מקום ולא מלכות אבל הוא מלשון אשורנו ולא קרוב (במדבר כד, יז) כלומר אשור ואביט על דרכם כמו שחל וכנמר להרגם, (ח) וכן אפגשם כדוב שכול והוא הדוב אשר הרגו בניו והוא שכול ומר נפש אם ימצא אדם או בהמה יהרגם מהרה כן אעשה אני להם, ואקרע סגור וטפשות לבם וכל זה על הגלות אמר בידי אויביו, ואמר שמלבד זה הנה עוד בהיותם בארצם ישלח בהם את הדבר ויאכלם וגם ישסה בהם חית השדה, ועל זה אמר ואוכלם כלביא שהוא רמז אל הדבר שיבא בהם שם רוצה לומר בארצם קודם הגלות, ועוד שחית השדה תבקעם, הרי כאן שלשת שפטיו הרעים גלות דבר וחיה רעה.
פסוק ט:
ואמנם אומרו שחתך ישראל כי בי בעזרך ענינו ישראל אתה שחת וחבלת עצמך כי בי היה עזרך תמיד, ואין ספק שבא בזה ב' בתי השמוש כאחד היה לו לומר כי בי עזרך אבל הוא מקרא קצר כאלו אמר כי בי הכח והגבורה בעזרך, (י) ואתה שאלת מלך באמרך ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו ועתה הגידה נא לנו איה מלכך איפה ויושיעך בכל עריך ויהיה לפי זה אהי הפוך כמו איה וכן תרגמו יונתן, ואומרו ושופטיך הוא כאלו אמר ואיה איפה שפטיך אשר אתה אמרת תנה לי מלך ושרים ועתה מה יועילו נגד האויבים, (יא) ואם תאמר למה נתתי לך מלך הנה נתתי אותו למלאת שאלתך אבל לא ברצוני וזהו אתן לך מלך באפי ואקח בעברתי כלומר כמו שהיתה נתינתו באף כן היתה מיתתו באף וזהו בעברתי, ורמז בזה אם לשאול שהוא היה המלך הראשון ששאלו ישראל ונתנו השם להם על אפו ועל חמתו כמו שאמר לשמואל (שמואל א' ח, ז) כי לא אותך מאסו כי אותי מאסו ממלוך עליהם, וכן אומרו לקחתיו בעברתי שמת במלחמות פלשתים בקצרות שנים, ואם שנפרשהו על ירבעם שהשבטים בחרו בו ונתנו הקב"ה לפי שחרה אפו על שלמה ואחר שחטא בעגלים לקח אותו בעברתו והחריב ביתו, ומצאתי לרבינו נסים בדרשותיו שפירש הפסוק הזה באופן אחר והוא שמה ששחת לישראל הוא חשבם שהשם יתברך יהיה בעזרם תמיד לפי שהוציאם ממצרים ותמיד ימחל על עונותיהם ושזהו אומרו שחתך ישראל שחת לך המחשבה הזאת שתמיד הייתי אני בעזרך והוא באמת פירוש נכון:
פסוק יב:
והנה מה שאמרו חז"ל צרור עון אפרים צפונה חטאתו פירשו המפרשים שמור הוא אצלי וצרור הוא בלבי לא אשכחנו ולכן חבלי יולדה יבואו לו כי הצרות שאביא עליו יהיו כצירי היולדה והוא בן לא חכם כ"א היה חכם אפי' עת אחת לא היה עומד במשבר בנים ומיד שאול הייתי פודה אותם וממות הייתי גואל אותם אבל עתה לא אעשה כן כ"א בהפך וזהו אהי דברך מות וגומר. ויותר נראה לי לפרש שבעבור שאפרים אמר כל יגיעי לא ימצאו לי עון אשר חטא אמר הנביא כמשיב עוד על זה צרור עון אפרים וצפונה חטאתו לפי שהוא מכסה פשעיו, (יג) אבל ענינו כענין הנערה אשר תזנה בבית אביה וגם הנה הרה לזנונים ואמרה לא פעלתי און שכאשר יבאו לה חבלי יולדה אם היא חכמה תשמור לפיה מחסום ותסבול החבלים ולא תשמיע לחוץ קולה אבל אם היא סכלה הוללה נתנה בקולה ואז בהכרח יתפרסם זנותה, כן בני אפרים הם מכסים חטאתם ואומרים כל יגיעי לא ימצאו לי עון חבולות חבלי יולדה יבאו לו שהוא הגלות וצרותיו ואז מתוך עונשו יודה ויצעק על חטאתו ויתגלו עונותיו כי הוא בן לא חכם ועתה לא יעמוד במשבר הבנים מבלי שיתגלה ענינו, כי עם היות שטוב הוא לומר צדיק הוא יי כי פיהו מריתי אם היה בן חכם היה שב אל ה' בינו לבינו מבלי קולות וברקים ופרסום חטאו לרבים אבל לפי שהוא בן לא חכם יפרסמהו, (יד) ואחר שהדבר כן האם ראוי הוא שמיד שאול אפדם וממות אגאלם לא באמת אבל בהפך שאהי דבריך מות רוצה לומר שגזרתי עליך תהיה שתמות וכן אהי קטבך שאול, ואולי שאמר מות על הגופנית ושאול על עונשי גיהנם, ואין לומר שאנחם מזה כי הנה באמת נוחם יסתר מעיני כלומר שלא אנחם מזה לעולם ויהיה לפי זה אומרו מיד שאול אפדם בתמיהה.
פסוק יב:
ויש מפרשים אהי דבריך מות מדבר באופל יהלוך והנה היה כל זה לאפרים רוצה לומר לשבט אפרים או שאומרו על ירבעם שהיה מאפרים, (טו) לפי שהוא בין אחים יפריא כלומר שבהיותו א' ומתחבר עם אחיו בני יהודה היה גדל ופורה בצדקתו כי כמו שהיה שמו אפרים כן ירבה וכן יפרץ, או ירבעם היה איש עצור וחשוב בעמו אבל עתה שנבדל מהם ונעשה מלכות בפני עצמו לא יפריא במלכותו, כי יבא קדים רוח ה', ואם נפרשהו על ירבעם יאמר מאחר שהוא ברשעתו בין השבטים האחרים הפריא כלומר הפריד שהוא כמו פרא אדם שהוא תאר לאדם הנפרד יבא קדים רוח ה' רוצה לומר רוח אפו וחמתו שהוא רוח קדים עזה ממדבר עולה לפי שהרוח הוא תמיד במדבר או שיש מדבר בין ארץ ישראל לארץ אשור ועליו אמר רוח ה' ממדבר עולה, וכן פירש"י קדים רוח ה' מלך תקיף, ואז יבוש מקורו שהוא שבט אפרים שנאמר עליו בן פורת עלי עין (בראשית מט, כג) ויחרב מעיינו שהוא כללות עשרת השבטים ואותו רוח ה' אשר יבא שהוא מלך אשור ישסה אוצר כל כלי חמדה רוצה לומר ישלול ויבוז כל אוצרות כלי חמדה של ישראל שהיו מתפארים בהם באומרם אך עשרתי.