פסוק א:כדבר אפרים. ירבעם הבא מאפרים כשדבר ברעדה דברים קשים להוכיח את שלמה כמ״ש במ״א עי״ז זכה להתרומם בישראל למלוך עליהם וכאשר חטא בבעל נטרד מן העולם:
פסוק ב:ועתה. בני הדור הזה הוסיפו לחטוא ולא הספיק להם עגלי הזהב שעשה ירבעם כי עוד עשו לעצמם כ״א בביתו עשה מסכה מכספם כדמות העצבים שעשה ירבעם:
פסוק ב:מעשה חרשים כלה. כל מעשה המסכה היה מעשה חרשים להדמות להעגלים של ירבעם:
פסוק ב:להם וגו׳. על העגלים היו אומרים מי שמנשק אותם שכרו הרבה מאד כאלו היה זובח לו בן אדם שהוא אצלם הגדולה שבעבודות ולכן עשה כ״א בביתו שיהא מצוי לו לנשקו בכל עת:
פסוק ג:לכן. לזאת יהיו כלים מהר כענן בוקר שהולך לו מהרה וכטל המשכים ללכת בזרוח השמש כי אז נפסק בשעה אחת:
פסוק ג:כמוץ. כמו מוץ התבואה הפורח מן הגורן ע״י רוח סערה וכמו העשן הממהר לעלות דרך ארובה:
פסוק ד:ואנכי. ר״ל ראויים הם לכליון כי הלא אנכי ה׳ אלהיך מעת הוצאתיך מארץ מצרים כי אז קבלתם אותי לאלוה ומהראוי שלא תדע אלהים זולתי הואיל ואין מושיע בלתי:
פסוק ה:אני ידעתיך. נתתי לבי לדעת צרכך במדבר ולהזמין לך וכאומר הואיל ומתחלה ועד סוף השגחתי עליך ופנית לעבודת כוכבים לכן ראוי אתה לכליון:
פסוק ה:בארץ תלאובת. כפל הדבר במ״ש:
פסוק ו:כמרעיתם. כאשר באו אל מקום מרעיתם היא א״י נשבעו שם בטובה וכאשר נשבעו רם לבבם ולכן שכחו בי:
פסוק ז:ואהי. לכן אהיה למולם כשחל הטורף טרף:
פסוק ז:כנמר. כמו הנמר הצופה ומביט בדרך למצוא טרף כן אראה אני להסתכל בדרך מהלכם להכשילם ולאבדם:
פסוק ח:אפגשם. אפגוש בהם להרע להם כדוב השכול מבניו שדרכו להזיק את כל מי שיפגוש:
פסוק ח:סגור לבם. לפי שהמשילו לדוב אמר לשון הנופל בו שקורע עד הלב הסגור תחת החזה:
פסוק ח:ואוכלם שם. במקום שאמצאם אוכלם כלביא:
פסוק ח:חית השדה. הכ״ף של כלביא משמשת בשתים ור״ל אהיה כחית השדה אשר תבקעם כלומר הרגילים לבקעות:
פסוק ט:שחתך ישראל. אתה ישראל חבלת בעצמך כי בי תלוי עזרך ולמה לא פנית אלי:
פסוק י:אהי. ר״ל אני אהיה עומד ומתקיים לעד אבל מלכך שהעמדתי לך אפוא הוא וכי יושיעך בכל עריך שבא האויב עליהן:
פסוק י:ושופטיך. גם שופטיך איפוא הם אשר שאלת בימי שמואל הנביא ליתן לך מלך ושרים מה תועלת בהם אם אינך פונה אלי:
פסוק יא:אתן וגו׳. ר״ל כמו מה שנתתי לך מלך היה באפי כי היה רע בעיני ה׳ על ששאלו להם מלך כמ״ש בש״א:
פסוק יא:ואקח. וכ״כ לקחתיו מן העולם בעברתי כי שאול המלך הראשון מת במלחמה בקצרות שנים:
פסוק יב:צרור. אל תחשבו ששכחתי עון אפרים כי צרור הוא בקשר מעולה וחטאתו צפונה אצלי לשמרם עד שתתמלא הסאה:
פסוק יג:חבלי יולדה. מכאובות יבואו עליו כחבלי יולדה:
פסוק יג:הוא בן לא חכם. לראות את הנולד אשר תגיע העת אשר לא יוכל עמוד כשישב על המשבר להוליד בנים ר״ל בעת הגמול כאשר תתמלא הסאה ולפי שהמשילו לאשה יולדת אמר לשון הנופל בה:
פסוק יד:מיד שאול אפדם. הנה מעולם פדיתים מן השאול וגאלתים מן המות אבל כשתתמלא הסאה אהיה אני מדבר עליך דברי מות אהיה אני מכריחך לרדת שאולה:
פסוק יד:נחם יסתר מעיני. ר״ל עד הנה נחמתי על הרעה אבל מאז יהיה התנחומין נסתר מעיני כי לא אנחם עוד:
פסוק טו:כי הוא. כי מתחלה היה אפרים מגדל פרי בין האחים ר״ל שהיה גדול וחשוב בין האחים כמ״ש ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו (בראשי׳ מח):
פסוק טו:יבוא קדים. עתה משחטא בעגלי הזהב יבוא רוח קדים רוח חזק הבא מה׳ העולה מן המדבר שאין שם דבר לעכב חוזק נשיבת הרוח והרוח הזה ייבש המקור ויחרב המעין ועל שאמר דבריו במשל יפרש לומר הוא ר״ל הרוח הזה והוא אשור ישלול האוצר של כל כלי חמדה: