פסוק א:בימים עברו כְּדַבֵּר, כאשר היה אֶפְרַיִם מדבר – רְתֵת, רטט ורעד היו אוחזים בשומעיו מחמת מעמדו הרם. אז נָשָׂא הוּא את קולו, או: מורם היה מעם בְּיִשְׂרָאֵל. אולם זוהי נחלת העבר – וַיֶּאְשַׁם, חָטא בַּבַּעַל וַיָּמֹת.
פסוק ב:וְעַתָּה יוֹסִפוּ לַחֲטֹא. אם מתחילה חטאו ישראל רק בעבודת הבעל, בהמשך הם יצרו משלהם מערכת שלמה של אלילים – וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם מַסֵּכָה מִכַּסְפָּם כִּתְבוּנָם, כתבנית שבחרו עשו עֲצַבִּים, אלילים, מַעֲשֵׂה חָרָשִׁים, בעלי מלאכה כֻּלֹּה, אין בעצבים דבר מלבד חומר מעוצב, לָהֶם הֵם אֹמְרִים: "זֹבְחֵי אָדָם – עֲגָלִים יִשָּׁקוּן. מקריבי בני אדם לעבודה זרה הם שיזכו לנשק את עגלי הזהב".
פסוק ג:לָכֵן יִהְיוּ בני אפרים, ממלכת ישראל, פגיעים כַּעֲנַן־בֹּקֶר. ענני הבוקר נמוגים בקלות באור השמש הזורחת, וְקלים להתנדף כַטַּל מַשְׁכִּים, המופיע השכם בבוקר והוא הֹלֵךְ ונעלם תוך זמן קצר, כְּמֹץ יְסֹעֵר מִגֹּרֶן, הנפוץ ונעלם מן הגורן ברוח סערה וּכְעָשָׁן היוצא מֵאֲרֻבָּה ומתפוגג. כמו אלה יצעד אפרים לקראת כיליונו.
פסוק ד:וְאָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ שהוצאתיך מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, וֵאלֹהִים זוּלָתִי לֹא תֵדָע. לא תוכל לדבוק בשום אל אחר, וּמוֹשִׁיעַ אַיִן בִּלְתִּי, מלבדי.
פסוק ה:אֲנִי יְדַעְתִּיךָ, הכרתי ואהבתי אותך וסיפקתי את צרכיך כשהיית בַּמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ תַּלְאֻבוֹת, ייסורים וצמא.
פסוק ו:במדבר היו ישראל צמודים אלי וזקוקים לי, אבל כְּמַרְעִיתָם, כאשר הם התיישבו בארץ וניזונו מאדמתה – וַיִּשְׂבָּעוּ, שָׂבְעוּ וַיָּרָם לִבָּם, הם התגאו, עַל־כֵּן שְׁכֵחוּנִי. אמנם גם במדבר חטאו ישראל, אבל שם לא בגדו בה' ללכת אחר עבודה זרה כפי שנהגו במשך מאות שנים בישבם על אדמתם.
פסוק ז:על כן – וָאֱהִי לָהֶם כְּמוֹ־שָׁחַל, אריה, כְּנָמֵר עַל־דֶּרֶךְ אָשׁוּר, אביט ואארוב.
פסוק ח:אֶפְגְּשֵׁם כְּדֹב שַׁכּוּל. לאדם הנפגש בדוב שכול אין סיכוי להינצל, בשל מרירותו ואכזריותו. וְאֶקְרַע את סְגוֹר לִבָּם, כדוב המסוגל לקרוע מן האדם את צלעותיו, וְאֹכְלֵם שָׁם כְּלָבִיא, אריה, חַיַּת הַשָּׂדֶה תְּבַקְּעֵם.
פסוק ט:שִׁחֶתְךָ, את ההשחתה והאסונות הבאת אתה, יִשְׂרָאֵל, על עצמך כִּי־בִי מרדת, במי שהיה תמיד בְעֶזְרֶךָ.
פסוק י:אֱהִי, איה, היכן מַלְכְּךָ אֵפוֹא וְיוֹשִׁיעֲךָ בְּכָל־עָרֶיךָ, וְהיכן הם שֹׁפְטֶיךָ אֲשֶׁר אָמַרְתָּ: "תְּנָה־לִּי מֶלֶךְ וְשָׂרִים"?! ביקשתם לכם הנהגה, ועתה אין בכוחה לעזור לכם.
פסוק יא:נעתרתי לבקשתכם, אך – אֶתֶּן־לְךָ מֶלֶךְ בְּאַפִּי, בכעסי. כאמור, במלכות ישראל היו קמות לעתים קרובות שושלות חדשות בעקבות מרידות. כשם שהמלך בא למלוך בחרון אפי, כך – וְאֶקַּח אותו בְּעֶבְרָתִי, בזעמי.
פסוק יב:צָרוּר עֲוֹן, אסופים כל פשעי אֶפְרָיִם. צְפוּנָה, שמורה ואצורה חַטָּאתוֹ. על כן עוד אפרע ממנו על חטאיו:
פסוק יג:חֶבְלֵי יוֹלֵדָה, ייסורים קשים כצירי היולדת יָבֹאוּ לוֹ. הוּא־בֵן לֹא חָכָם, כִּי כאשר תגיע עֵת העונש המכאיב הזה, לֹא־יַעֲמֹד בְּמִשְׁבַּר, במקום המיועד ללידת בָּנִים. לא יהיה בו די כוח לעמוד בכאביו, והוא יישבר.
פסוק יד:בעבר מִיַּד שְׁאוֹל אֶפְדֵּם, מִמָּוֶת אֶגְאָלֵם, ואילו עכשיו אֱהִי, אהיה דְבָרֶיךָ מָוֶת. אני המצווה על גורמי מותך. אֱהִי אני קָטָבְךָ, כריתתך ואימתך בשְׁאוֹל. נֹחַם, חרטה יִסָּתֵר מֵעֵינָי. לא אחזור בי מן העונשים הכבדים.
פסוק טו:כִּי הוּא – אפרים בעבר בֵּין אַחִים, שדות, יַפְרִיא, פרה ורבה, ואילו עתה יָבוֹא כמו קָדִים, רוח מזרחית, רוּחַ ה' מִמִּדְבָּר עֹלֶה ויחריב הכול, וְיֵבוֹשׁ, יתייבש מְקוֹרוֹ, מקור המים שלו, וְיֶחֱרַב, ייבש מַעְיָנוֹ. כל מקורות כוחו של העם ייסתמו בפניו. הוּא – הרוח יִשְׁסֶה, ישדוד אוֹצַר כָּל־כְּלִי חֶמְדָּה.
