פסוק א:וממצרים קראתי לבני. ע"י נביאי להדבק בתורתי והם מה עשו:
פסוק ב:קראו להם כן הלכו מפניהם. כל מה שהנביאים קוראים להם ללמדם דרך הטובה כן הם הפכו עורף לברוח מפניהם:
פסוק ב:לבעלים יזבחו. דרך המקרא לדבר כן כמו כרובם כן חטאו לי (לעיל ד) וכאשר יענו אותו כן ירבה (שמות א׳:י״ב):
פסוק ג:ואנכי תרגלתי לאפרים קחם וגו'. שלחתי לפניהם מנהיג המרגילם בנחת:
פסוק ג:קחם על זרועותיו. זה משה שנאמר בו (במדבר י״א:י״ב) כאשר ישא האומן את היונק:
פסוק ג:תרגלתי. כמו הרגלתי ואין לו דמיון:
פסוק ג:ולא ידעו כי רפאתים. יודעין היו אלא שדשו בעקב עשו עצמם כלא יודעים ואגדה במדרש רבי תנחומא דרשו כלפי בני יוסף כשהביאם לפני יעקב לברכם ראה יעקב רשעים עתידים לצאת מאפרים ירבע' ואחאב ונסתלקה ממנו רוה"ק ויאמר מי אלה (בראשית מ״ח:ח׳-ט׳) בקש יוסף רחמים ושרתה רוח הקודש על יעקב וברכם זהו ואנכי תרגלתי רוחי על יעקב לצורך אפרים ולקחם על זרועותיו:
פסוק ד:בחבלי אדם. הייתי מושכם תמיד בחבלים רכים אשר ימשוך בהם אדם את בנו כלומר במשיכת רחמים וכן תרגום יונתן:
פסוק ד:ואהיה להם כמרימי עול על לחיהם. כאיכרים הטובים המרימי' עול בידיהם ע"י לווחים להקל מעל הפרה החורשת כן הייתי עמם בכל צרה להקל מעליהן (ל"א סא"א) כמרימי עול על לחיהם כאכרים המרימים עול מעל צואר השור ע"י שמאריכין את הכלונס שהעול נתן בראשו להקל מעל הפרה החורשת כן הייתי עמם בכל צרה להקל מעליה' כן תרגם יונתן כאיכר' טבא ומוריך בלחיאתהון:
פסוק ד:ועל לחיהם. ל' לחי של מבוי:
פסוק ד:ואט אליו אוכיל. הטיתי לו כח להכיל עול היסורין ויונתן תרגם על שם שסיפק להם מזונות במדבר:
פסוק ה:לא ישוב אל ארץ מצרים. הבטחתיו לא תוסיפו לראותם עוד וגו' (שמות י״ד:י״ג) ומה הועיל הרי על כרחו אשור הוא מלכו הרי חטאו וגרמו להם להיות עבדים לאשור על כי מאנו לשוב:
פסוק ו:וחלה חרב. ותנוח חרב בעריו:
פסוק ו:וכלתה בדיו ואכלה. וכלתה גבוריו ותאכלם:
פסוק ו:ממועצותיהם. נקוד שני טעמים בו הטיפחא בו הסילוק לפי שהוא דיבור בפני עצמו וכן להחלו דלא יטמא בעל בעמיו (ויקר' כא) וכן לדורותיכם דשמן משחת קודש (שמות ל):
פסוק ז:ועמי תלואים למשובתי. כשהנביאים מלמדים אותם לשוב אלי תלואים הם אם לשוב אם לא לשוב בקושי ישובון אלי:
פסוק ז:ואל על יקראוהו יחד לא ירומם. ואל הדבר אשר עליו יקראוהו הנביאים יחד לא ירוממוהו עמי ולא יאות לעשותו ויש מפרש ואל על יקראוהו פגעים קשים יפגעום ואל כמו יש לאל ידי (ראשית לא) ואין זאת שהרי נקוד בפתח ואם היה ואל שם דבר היה נקוד בצירי ויונתן תרגם במרעא קשיא יתערעון עשה אל (סא"א על) לשון קשה ולי נראה שפרשתי כהוגן:
פסוק ז:יחד לא ירומם. כחדא לא יהכון בקומא זקופא:
פסוק ח:אמגנך. אמסרך ביד אויביך כמו אשר מגן צריך (שם יד):
פסוק ח:נכמרו. נתחממו לשון ארמי וכן עורנו כתנור נכמרו (איכה ה׳:י׳):
פסוק ט:לא אשוב. מדברי הטוב אשר אמרתי (ויקרא כו) לא מאסתים ולא געלתים להיות משחית את אפרים:
פסוק ט:כי אל אנכי. המקיים דבר טובתי ואין מדתי להנחם על הטוב:
פסוק ט:בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר. אחרת כבר הבטחתי להשרות שכינתי בקרבך בירושלים ולא אשרה אותה עוד על עיר אחרת ויש מפרש בעיר ל' שנאה כמו (שמואל א כה) ויהי ערך:
פסוק י:כאריה ישאג. עוד ישאג להם כאריה שיצאו מן הגליות וילכו אחריו:
פסוק י:ויחרדו בנים מים. ויתכנשון גלוותא ממערב':