פסוק א:ואמר השם יתברך כי אין להם עליו תלונה בזה כי הוא אהב את ישראל מנערותו וזהו כי נער ישראל ואוהבהו ולא לבד יפורש זה על האומה אבל גם על יעקב עצמו כמאמר הנביא מלאכי (מלאכי א, ב) הלא אח עשו ליעקב נאם השם ואוהב את יעקב, וממצרים קראתי לבני לפי ששלחתי לומר לפרעה בני בכורי ישראל וקראתי משם לבני שיבא לעבודתי:
פסוק ב:ואמנם אומרו קראו להם כן הלכו מפניהם פי' רש"י שנביאי השם קראו להם לישראל השכם והערב לשוב אל השם וכלעומת שהיו קוראים להם כן הלכו מפניהם לזבוח לבעלים ולקטר לפסילים, ומפני שלא נזכר בכתוב הזה שם הנביאים יראה יותר נכון לפרש קראו להם על העגלים שזכר פעמים בפרשה כאלו אמר אני קראתי אליהם ממצרים לעבדני והם קראו להם לבעלים לעבדם וכמו שהם קראו אותם כן הלכו ונדדו מארצם מפניהם לפי שלבעלים יזבחו ולפסילים יקטרון:
פסוק ג:והנה לא קרא לאפרים היותו כפוי טובה כ"א לפי שאנכי תרגלתי לאפרים וכבר כתבו המפרשים שהתי"ו היא במקום ה"א כמו הרגלתי, ולפי שהאדם הולך ברגליו נקראת ההליכה רגיל והאדם ההולך נקרא מרגל ושאמר הכתוב אנכי הולכתי לאפרים ירמוז למסעות המדבר שהוא תכלית הדבוק והאהבה ואע"פ כן הוא לקח אותם הפסילים והעגלים שזכר על זרועותיו לעובדם כי שכח כל מה שהטיבותי עמהם ולא ידעו כי רפאתים מחליים וצרות רבות ולכן לקחו הבעלים לעבדם, ובמדרש תנחומא (ויחי ו, א) דרשוהו על בני יוסף כשהביאם לפני יעקב לברכם וראה יעקב ירבעם ואחאב הרשעים העתידין לצאת מאפרים ונסתלקה ממנו רוה"ק ואמר מי אלה בקש יוסף רחמים ושרתה שכינה על יעקב וברכם שנאמר ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותי:
פסוק ג:וכפי הפשט היותר נכון בפי' הפסוק הזה הוא שתרגלתי הוא מלשון שליחותי כי על כן יקראו השלוחים לתור מרגלים ויאמר השם אנכי שלחתי לאפרים מי שקחם על זרועותיו והוא משה רבינו ששלח להוציאם ממצרים כי אפרים רומז בכאן לכל עשרת השבטים, ומפני שהוציאם משה ממצרים כאשר ישא האומן את היונק על זרועותיו לכן לא ידעו כי אני רפאתים שהם היו מיחסים היציאה למשה כמו שנאמר מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים למה זה העליתנו ממצרים (שמות יז, ג) ורבים ככה, ולא היו מיחסים היציאה אלי והוא אומרו ולא ידעו כי רפאתים ואין הדבר כן כי משה היה שליח בדבר ההוא ולא פועל עצמי, (ד) וזהו בחבלי אדם אמשכם כלומר בהנהגת אדם שהוא משה ע"ה הייתי מושך אותם והם היו עבותות אהבה שלא היה אפשר להם לקבל השפע מן הנבדל מבלי אמצעות נביא וכמ"ש מנוח מות נמות כי אלקים ראינו (שופטים יג, כב) ואמר יעקב כי ראיתי אלקים פנים אל פנים ותנצל נפשי (בראשית לב, לב), ומפני אהבתי אותם שלחתי לפניהם אותו מנהיג אנושי אבל אני הייתי מרים עול מצרים מעל לחיהם, ויהיה אמשכם כאילו אמר הייתי מושך אותם וכן ואהיה להם הוא לשון עבר שהייתי מרים להם עול המצריים ועבדותם מעל לחיהם של ישראל ויחסר אם כן מ"ם מעל לחייהם, וטבע הכתוב מורה עליו ממה שאמר כמרימי עול שאם היתה כוונת הכתוב שנתן העול על הלחיים אבל באמרו כמרימי עול שהוא רומז אל ההסרה מחוייב הוא שנפרש על לחיהם שמשם היה מרים העול, עוד ביאר מרחמיו יתברך על ישראל שאחרי שהרים מעליהם עול מצרים הנה בהליכתם במדבר היה נותן להם מאכלם בהדרגה לחם מן השמים לא הנביא ועל זה אמר ואט אליו אוכיל ואוכיל הוא כמו מאכל רוצה לומר הייתי מטה אליו מאכלו באופן שלא חסר דבר וכן תרגם יונתן על המזונות שספק להם במדבר.
פסוק ה:ואחר שהדבר כן שאנכי הרימותי עול המצריים מעליהם לא ישוב אל ארץ מצרים כלומר לא היה לו לישראל לשוב אל ארץ מצרים לבקש עזרה מאותם שהכבידו את עולם, ואומרו ואשור הוא מלכו אין פירושו בעיני כדברי המפרשים שאשור יהיה מלכו על כרחו של אפרים אבל הוא בדרך שאלה כאילו אמר ואשור אשר שאלו ג"כ לעזרה האם הוא מלכו דוד שילחם מלחמותיו כי מאנו ישראל לשוב אליו והלכו לארץ מצרים ולאשור, (ו) ועם כל זה לא יועילום להצילם כי על כל פנים תחול החרב בעריו של אפרים אשר היה בוטח בהם וכלתה בדיו שהם גבוריו כי הנה בדיו פירושו סעיפיו כמו ותעש בדים וסעיפי העם במלכות הם הגבורים, ואומרו עוד ואכלה ממועצותיהם חוזר אל החרב שזכר יאמר הנה תאכל החרב הערים והבדים אשר זכר מסבת מועצותיהם שיעצו לעבוד עבודה זרה ולעזוב את השם ולבקש עזר ממצרים ואשור:
פסוק ז:ועמי תלואים. הנה המשובה עשו אותה המפרשים הפך התשובה כי הבלתי רוצים לשוב בתשובה יקראו שובבים ואמרו שיוחסה כאן לאל יתברך באומרו למשובתי לא שתפול עליו כי גנאי היא בכל מקום שנאמרה אלא לפי שהם היו עושים המשובה והמרי כנגדו יתברך, ואינה אם כן כאן סימן הפועל כ"א סימן המקבל רוצה לומר מי שעושים המשובה נגדו ושהוא ע"ד ושמחתים בבית התפלה שעושין לי, האמנם רש"י פירש למשובתי ענין תשובה שהם היו תלואים כשהיו מוכיחים אותם הנביאים על התשובה והיו מסופקים אם ישובו אם לא ישובו, והנראה לי בזה הוא שתשובה ומשובה שניהם אפשר שייוחסו לש"י גם לישראל אבל בישראל מצאנו התשובה ושבת עד ה' אלקיך (דברים ד, ל) שובה ישראל עד השם אלקיך (לקמן יד, ב) שישובו מדרכם הרעה אשר הוא הולך בה ויכון מעשיו לנגד השם, יאמר תשובה בש"י לפי שישוב מחרון אפו כמ"ש ושב השם אלקיך את שבותך (דברים ל, ג) ישוב ירחמנו (מיכה ז, יט), וכן המשובה יוחסה לישראל כשהוא ממאן לשוב על דרך כי משובת פתאים תהרגם (משלי א, לב) ואינו מהבטל שנייחס ג"כ המשובה אליו יתברך כשלא ירצה לשוב מחרון אפו כי יאמר משובה בערכו על התמדת העונש וקיום חרון אף מבלי שנוי ומבלי שישוב ממנו, וההבדל ביניהם שמשובת האנשים היא בסכלות וברשע ומשובת האל יתברך היא כפי הדין והמשפט הישר, והנה בהיות ישראל רעים וחטאים לאלקיהם היה הש"י מענישם ברעב ובדבר ומלחמת האויבים, ולפי שהנביא היה מוכיח את ישראל שישובו בתשובה ושיסורו עצמם ממשובותם הם היו אומרים שישוב הקב"ה ראשונה מחרון אפו ויעזוב משובתו שהיה מחזיק בה להשחיתם ושאז ישובו גם הם ממשובותיהם ויעבדוהו וכאילו היו תולין תשובתם בתשובת האל יתברך ומשובתם במשובתו, וע"ז אמר כאן הנביא ועמי תלואים למשובתי כלומר הנה בני עמי אלה תלויים מלשוב ממשובתם בחטאם עד שאשוב אני ממשובתי בענשם ואעפ"י שאל על יקראוהו כלומר שהנביאים כולם יקראו לעם הזה שישוב אל אל עליון שהוא רם ונשא הנה הם כלם אין בהם מי שירומם אותו העליון ויכבדהו בלבו ובפיו לפי שלא היו חפצים לרוממו ולכבדו עד אשר ישוב הוא יתברך ממשובתו שישיב חרון אפו מהם, ויהיה אומרו ואל על יקראוהו, כמו נאם הגבר הוקם על (שמואל ב' כג, א), והראב"ע פירש יחד לא ירומם שכולם על דרך אחד לא ירימו ראש ולא יצליחו: אמנם רש"י פירש ואל על יקראוהו ואל אשר עליו יקראוהו יחד לא ירוממוהו עמי ולא יאותו לעשותו.
פסוק ח:וזכר השם שהוא לא היה חפץ בהשחתת הרשעים ההם כי איך יתן אפרים בידי אויביו ואיך ימגן רוצה לומר ימסור ישראל בידי הלוחמים אותו כי אמגנך הוא מלשון אשר מגן צריך בידך (בראשית יד, כ), והענין שהיה אפרים עמו ונחלתו ואיך ימסרהו בידי אחר, ולפי שהיה גדול עונשם מנשוא הודיע שהיה ראוי שיהיה עונשם דומה לאדמה וצבואים אשר הפך ה' ביום חרון אפו, וכבר ידעת שהנביא במאמריו יכפול ענין אחד במלות שונות ולכן אמר אתנך אפרים אמגנך ישראל בהיות שניהם אחד אלא שאפרים רומז אל המלך וישראל רומז אל העם, או היה אפרים נאמר על שבט אפרים וישראל על שאר השבטים, וכנגד שניהם אמר איך אתנך כאדמה אפרים אשימך כצבואים ישראל, והנה לא המשילם לסדום ועמורה כ"א באדמה וצבואים לפי שישעיהו המשיל את בני יהודה בהם באומרו שמעו דבר ה' קציני סדום האזינו תורת אלקינו עם עמורה (ישעיה א, י) ובהיות שסדום ועמורה יוחדו למשל בית יהודה לכן המשיל הושע את בית ישראל בשתי הערים האחרות אדמה וצבואים, ואמר שעם היותם ראויים לאותו עונש נהפך עליו לבו ויחד נכמרו נחומיו כלומר נתגלגלו נחומים אשר אני נחם על הרעה שחשבתי לעשות להם.
פסוק ט:ולכן לא אעשה חרון אפי רוצה לומר שלא אוציאנו לפעל אך אמנם מה שהם תלואים למשובתי ואומרים שאשוב אני ראשונה מלהשחיתם הנה לא אעשה כן מפני כבודי וזהו לא אשוב לשחת אפרים וענינו לא אשוב מלשחת אפרים עד אשר ישובו הם מחטאתם, כי אל אנכי ולא איש שיוכל לומר אפרים ישוב הוא אלי ואז אשובה אני אליו כאשר ידבר איש אל רעהו כי אין אני איש כמוהו ואף בקרב אפרים הפושע אני קדוש נבדל ונפרד מבני אדם ולכן לא אבוא בעירם לשוב אליהם ולחזור אחריהם כמו שהם חושבים.
פסוק י:כי יהיה בהכרח באחרית גלותם וענשם שאחרי השם ילכו המה ולא הוא אחריהם ויהיה זה כשהוא ישאג ממעון קדשו להשחית כל הארץ כי בלי ספק הוא ישאג באחרית הימים ואז יחרדו בניו היושבים לצד מערב הנקרא ים, (יא) וכן יחרדו אותם שהם לצד המזרח ממצרים ומאשור, והחרדה הזאת היא שיתנועעו לצאת מארצות מגורותיהם וללכת אחרי השם ולהר קדשו במהירות רב כמו הצפור, וכן תרגם יונתן ויחרדו בנים מים ויתנכשון גלוותא ממערבא, ואז כשיחרדו ממנו וילכו אחריו ישוב לרחמם וישיבם לקדמותם והוא אומרו והושבתים על בתיהם נאם ה'. וסיפר להם הייעוד הזה להודיעם שכן יהיה על כל פנים באחרונה שהם ישובו אליו יתברך ולכן ירחם לחננם ולכן יותר טוב הוא שיעשוהו עתה. גם אפשר לפרש בכתובים האלה שעל הזמן ההוא אמר כל זה רוצה לומר כי אל אנכי ולא איש ובקרבך אני קדוש ונבדל ולכן לא אבא אני בעירכם שמרון לשוב אליכם, אמנם אם אחרי ה' ילכו אפרים וישראל וישובו אליו עתה הנה מיד הקב"ה כאריה ישאג שכל חית השדה יראו ממנו כן אויביכם לא יעמדו נגדו כאשר הוא ישאג שלא לבד יפחדו ממנו האויבים הבאים עליכם אבל גם הבנים הקטנים אשר להם מקולו ירעדו ויפחדו אע"פ שיהיו בעבר הים רחוק מאד מכאן, אבל ראוי שבני ישראל ואפרים יחרדו עתה כצפור ממצרים כלומר שכחרדת הצפור שהוא עוף ירא וחרד מאד כן יחרדו הם מללכת למצרים לעזרה וכן יחרדו כחרדת היונה מארץ אשור רוצה לומר מללכת לארץ אשור להתקשר עמו ועם זה אין ספק שלא ילכו בגלות אבל ישבו על אדמתם והוא אומרו והושבתים על בתיהם נאם ה': זהו מה שיראה לי בפירוש הכתובים האלה מסכים לאומרו ועמי תלואים למשבותי כמו שפירשתי: ורש"י פירש לא אשוב לשחת אפרים לא אשוב מדברי הטוב אשר דברתי לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להיותי משחית לאפרים כי אל אנכי מקיים דברי ואין מדתי להנחם על הטובה ובקרבך אהיה קדוש בירושלם ולא אבא בעיר אחרת זולתה להשרות בה שכינתי וי"מ בעיר לשון שנאה כמו ויהי ערך: ומה שפירשתי הוא היותר נכון:
