פסוק א:כי נער ישראל ואהבהו. בעודו נער אהבתיו והוא בהיותו במצרים לפיכך אני מתרעם עליו יותר משאר האומות כי מנערותם אהבתים והצלתים מיד אויביהם וכאשר עוברים על מצותי עלי ליסרם כאשר ייסר איש את בנו וזהו שאמר וממצרים קראתי לבני כמו שאמר בני בכורי ישראל ואומר אליך שלח את בני ויעבדני ופירוש קראתי לבני קראתי לפרעה בעבור ישראל בני או פי' קראתי לו בהיותו בני וטעם ממצרים כי מאותו העת החלי לקרוא אותו בני:
פסוק ב:קראו להם. הנביאים אשר אני שולח להם קראו להם השכם והערב לשוב אל ה':
פסוק ב:כן הלכו מפניהם. כל עומת שהיו קוראים להם כן היו הולכים מפניהם ולא יקשיבו אל דבריהם ולא יניחו מעלליהם הרעים:
פסוק ב:לעגלים יזבחו ולפסילים יקטרון. וכמו זה כן ירבה וכן יפרוץ:
פסוק ג:ואנכי תרגלתי לאפרים. זכר אפרים לפי שהוא עשה העגלים אמר ואיך יגמול לי זאת כי אנכי עשיתי להם כמה טובות והרגלתים לרגלים ולא הטרחתים במצותי ובעבודתי:
פסוק ג:תרגלתי. לשון הרגל והתיו במקום ה"א הרגלתי כן דעת המדקדקים ורבי אחי רבי משה זכרונו לברכה אמר כי הוא שם תרגלתי בפלס תפארתי ואף על פי שבאה המלה מלעיל המשקל אחד הוא ולפי שהמשילו לנער אמר עליו זה הלשון כמו שמרגילים הנער לילך מעט בלי טורח כן כשהסעתים ממסע למסע בהוציאי אותם ממצרים הסעתים מעט מעט בלי טורח הענן הולך לפניהם יומם ועמוד אש לילה:
פסוק ג:קחם על זרועותיו. המנהיג שנתתי להם והוא משה לקח אותם על זרועותיו כמו שאמר כאשר ישא האומן את היונק:
פסוק ג:ולא ידעו כי רפאתים. לא הכירו כי אני הרופא אותם מכל מחלה ומכל צרה כמו שאמר כי אני ה' רופאיך:
פסוק ג:קחם. בחסרון פ"א הפעל והוא כמו לקחם ויונתן תירגם ואנא במלאך וגו':
פסוק ד:בחבלי אדם אמשכם. לפי שהמשיל אפרים לעגלה והעגלה מושכים אותה בחבלים אמר אני משכתי את ישראל בחבלי אדם ולא בחבל עגלה שמושכין אותה על כרחה אלא כמו אשר ימשוך אדם את חבירו לאטו שלא יכריחנו ללכת על כרחו כן משכתים לאטם וזהו בעבותות אהבה שאמר אחר כך:
פסוק ד:ואהיה להם כמרימי עול על לחיהם. הייתי להם כאותם שמרחמים על העגלה שלא תהיה חורשת יותר מדי ומרימים העול מעל צוארה ותולין אותה על לחיה כדי שלא תמשוך ותנוח מיגיעה שעה או שעות ביום כן אני לא הוגעתי ישראל בחרישותם וכבר פירשנו משל החרישה והעול:
פסוק ד:ואט אליו אוכיל. ועם כל זה אף על פי שהיה נחה מיגיעה מטים לה מאכל במקומה כן אני לישראל לא הכבדתי עולם ונתתי להם במדבר סיפוקם בלי טורח לחם ובשר ויונתן תירגם במיגדת בנין רחימין וגו':
פסוק ד:לחיהם. בשקל כליהם:
פסוק ד:אוכיל. שם בשקל אופיר:
פסוק ה:לא ישוב אל ארץ מצרים. לא היה להם לשוב אל ארץ מצרים לבקש עזר כי כבר אמרתי להם לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד כי אם היו שבים אלי לא היו צריכים לעזר מצרים:
פסוק ה:ואשור הוא מלכו. ועל כרחו אשור הוא מולך עליו ועובד אותו ושולח לו מנחה בכל שנה. וכל זה למה כי מאנו לשוב כלומר לשוב אלי כי אם היו שבים אלי לא היו מלכי האומות מושלים עליהם אבל הם היו מושלים על האומות כמו שהיו עושים בימי דוד ושלמה כשהיו עושים רצוני וכן הבטחתים ומשלת בגוים רבים ובך לא ימשולו:
פסוק ו:וחלה חרב. תפול ותנוח כמו יחולו על ראש יואב:
פסוק ו:וכלתה בדיו ואכלה. פי' בדיו ענפיו והוא משל לכפרים כי כבר זכר בעריו והכפרים לערים כמו הענפים לאילן וכן יקראו בנות שהם לעיר כמו בנות לאם ויונתן תירגם ותחול חרבא וגו':
פסוק ו:ממועצותיהם. פי' וכל זה יבא להם מעצתם הרעה שעזבו עבודתי לעבוד אלהים אחרים:
פסוק ז:ועמי תלואים למשובתי. החיר"ק תחת האל"ף והיא במקום ה"א למ"ד הפעל כי שרשו תלה וכן והיו חייך תלואים לך אשר תלאום שמה אמר עמי תלואים בין הצרה והרוחה פעם תבואם צרה פעם יהיו בהרוחה וזהו למשובתי כלומר בעבור המשובה והמרד שעושים לי ויו"ד משובתי כיו"ד ושמחתים בבית תפילתי ואם לא היו מורדים היו לעולם בהרוחה ואדוני אבי ז"ל פירש מסופקים הם במצותי מלשון רז"ל אשם תלוי אמר כי ספקה להם במצותי אף על פי שהם ידעו הבירור אך למשובתי ולמרוד בי יעשו דבר זה ורש"י ז"ל פי' למשובתי ענין תשובה אמר כשהנביאים מלמדים אותם לשוב אלי הם תלואים אם לשוב אם לא לשוב ולא מצאנו משובה כי אם לגנאי וכן תירגם יונתן ענין תשובה:
פסוק ז:ואל על יקראוהו. יקראוהו הנביאים תמיד לשוב אל אל עליון יתברך:
פסוק ז:יחד לא ירומם. וכלם כאחד אין בהם שישוב לאל יתברך וירומם אותו ויגדלהו בלבו ובפיו והחכם רבי אברהם אבן עזרא פירש וכולם על דרך אחד לא ירומו ראש וכן בדרך המתרגם ואדוני אבי ז"ל פירש ירומם בצר"י כמו בפתח אמר לא יעלה אחד מהם למדרגה שחושב לעלות אליה:
פסוק ח:איך אתנך אפרים. אעפ"י שחטאת מאד לפני אני מרחם ואומר איך אתנך אפרים ביד אויב:
פסוק ח:אמגנך. אמסרך כמו אשר מגן צריך בידך:
פסוק ח:כאדמה, כי כן היית חייב להפוך ארצך כמהפכת סדום ועמורה אדמה וצבויים לפי חטאיך הרבים אלא שנהפך עלי לבי שלא להשחית הכל ולהשאיר לך פליטה:
פסוק ח:יחד נכמרו נחומי. נתגלגלו נחומי שאני ניחם על הרעה אשר חשבתי לעשות לך ולא אעשה וכן כי נכמרו רחמיו וכן תרגם יונתן ואונקלוס אתגוללו רחמי וי"מ נתחממו כמו כתנור נכמרו:
פסוק ח:נחומי. שם נחום בשקל חבור צבור:
פסוק ח:כצבאים. החיר"ק תחת היו"ד והאל"ף נחה והיא במקום וי"ו המשך:
פסוק ט:לא אעשה, לא אשוב, אם יסרתים בעוונם לא אשוב עוד עליהם לשחתם מכל וכל:
פסוק ט:כי אל אנכי ולא איש. כי אני ארך אפים ולא כבן אדם שלא יוכל לסבול כעסו ועושה עם אויבו כפי חמתו וכעסו או פירושו כטעם לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם אמר כיון שהבטחתי אבותם להטיב להם ולזרעם אחריהם לא אשוב מהבטחתי אעפ"י שהם חטאו לפני אלא איסרם ולא אשחיתם מהיות עם:
פסוק ט:בקרבך קדוש. ועוד שהשכנתי כבודי ביניהם מה שלא עשיתי לעם אחר ולא אחלל כבודי:
פסוק ט:ולא אבא בעיר. פירש הגאון רב סעדיה ז"ל ולא אבא בעיר אחרת אלא בירושלם. ועל הדרך הזה תירגם יונתן ולא אחליף בקרתא אוחרי עוד ית ירושלם והחכם ר' אברהם ן' עזרא פירש בקרבך קדוש אף על פי שלא אבא בעיר כמו שאמר האמנם ישב אלהים את האדם על הארץ ורז"ל פירשו ואמרו משום דבקרבך קדוש לא אבא בעיר אלא שלא אבא בירושלים של מעלה עד שאבנה ירושלם של מטה ומי איכא ירושלם למעלה אין דכתיב ירושלם הבנויה כעיר שחוברה לה יחדו:
פסוק י:אחרי ה' ילכו. אף על פי שאסלק בעונם שכינתי מקרבם ואגלה אותם מארצם עוד יהיה זמן רב שילכו אחרי השם וידרשוהו בגלותם כמו שאמר בתחלת הספר אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם:
פסוק י:כאריה ישאג. כמו האריה שישאג שיתאספו החיות אליו כי הוא מלך החיות כן יאספו בני ישראל לקול שאגת האל יתברך כי הוא ישאג כלומר יגלה להם לישראל בגלותם ע"י נביא או אות ומופת שישלח:
פסוק י:ויחרדו בנים מים. ינועו ממזרח וממערב. ואמר בנים כמו הבנים שבאים ליד האב כשקורא אותם כן יבואו אליו אל מקום המקדש שישיב שכינתו שם ואז יקראו בנים כמו שנקראו בנים אתם לה' אלהיכם:
פסוק י:יחרדו. ענין תנועה כמו ויחרדו זקני העיר לקראתו מדוע חרדת אלינו את כל החרדה הזאת וזכר מים שהוא המערב והוא הדין לשאר הפאות והחכם רבי אברהם אבן עזרא ז"ל פירש מים מה שפירש אחר כן מצרים ואשור כי הם מערבית דרומית:
פסוק יא:יחרדו כצפור ממצרים. אותם שהם במצרים יחרדו לשוב לארצם כמו הצפור החרדה לשוב אל קנה כמו שהמשיל נדוד האדם אל נדוד הצפור באמרו כצפור נודדת מקנה כן איש נודד ממקומו המשיל שובו לארצו לצפור שנאמר כצפור ממצרים:
פסוק יא:וכיונה מארץ אשור. ואותם שהם בארץ אשור יחרדו לצאת ממנה לשוב אל ארצם כמו היונה החרדה לשוב אל שובכה כמו שאמר גם כן בשיבת הגלות וכיונים אל ארובותיהם וזכר מצרים ואשור והוא הדין לשאר מקומות אלא שזכר המקומות שחשבו להעזר בהם ונכשלו בהם וגלו אליהם: