א זֶ֣ה סֵ֔פֶר תּוֹלְדֹ֖ת אָדָ֑ם בְּי֗וֹם בְּרֹ֤א אֱלֹהִים֙ אָדָ֔ם בִּדְמ֥וּת אֱלֹהִ֖ים עָשָׂ֥ה אֹתֽוֹ׃ ב זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה בְּרָאָ֑ם וַיְבָ֣רֶךְ אֹתָ֗ם וַיִּקְרָ֤א אֶת־שְׁמָם֙ אָדָ֔ם בְּי֖וֹם הִבָּֽרְאָֽם׃ ג וַֽיְחִ֣י אָדָ֗ם שְׁלֹשִׁ֤ים וּמְאַת֙ שָׁנָ֔ה וַיּ֥וֹלֶד בִּדְמוּת֖וֹ כְּצַלְמ֑וֹ וַיִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ שֵֽׁת׃ ד וַיִּֽהְי֣וּ יְמֵי־אָדָ֗ם אַֽחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־שֵׁ֔ת שְׁמֹנֶ֥ה מֵאֹ֖ת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת׃ ה וַיִּֽהְי֞וּ כָּל־יְמֵ֤י אָדָם֙ אֲשֶׁר־חַ֔י תְּשַׁ֤ע מֵאוֹת֙ שָׁנָ֔ה וּשְׁלֹשִׁ֖ים שָׁנָ֑ה וַיָּמֹֽת׃ ו וַֽיְחִי־שֵׁ֕ת חָמֵ֥שׁ שָׁנִ֖ים וּמְאַ֣ת שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־אֱנֽוֹשׁ׃ ז וַֽיְחִי־שֵׁ֗ת אַֽחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־אֱנ֔וֹשׁ שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים וּשְׁמֹנֶ֥ה מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת׃ ח וַיִּֽהְיוּ֙ כָּל־יְמֵי־שֵׁ֔ת שְׁתֵּ֤ים עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה וּתְשַׁ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיָּמֹֽת׃ ט וַֽיְחִ֥י אֱנ֖וֹשׁ תִּשְׁעִ֣ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־קֵינָֽן׃ י וַֽיְחִ֣י אֱנ֗וֹשׁ אַֽחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־קֵינָ֔ן חֲמֵ֤שׁ עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה וּשְׁמֹנֶ֥ה מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת׃ יא וַיִּֽהְיוּ֙ כָּל־יְמֵ֣י אֱנ֔וֹשׁ חָמֵ֣שׁ שָׁנִ֔ים וּתְשַׁ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיָּמֹֽת׃ יב וַֽיְחִ֥י קֵינָ֖ן שִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־מַֽהֲלַלְאֵֽל׃ יג וַיְחִ֣י קֵינָ֗ן אַחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־מַֽהֲלַלְאֵ֔ל אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה וּשְׁמֹנֶ֥ה מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת׃ יד וַיִּֽהְיוּ֙ כָּל־יְמֵ֣י קֵינָ֔ן עֶ֣שֶׂר שָׁנִ֔ים וּתְשַׁ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיָּמֹֽת׃ טו וַֽיְחִ֣י מַֽהֲלַלְאֵ֔ל חָמֵ֥שׁ שָׁנִ֖ים וְשִׁשִּׁ֣ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־יָֽרֶד׃ טז וַֽיְחִ֣י מַֽהֲלַלְאֵ֗ל אַֽחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־יֶ֔רֶד שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֔ה וּשְׁמֹנֶ֥ה מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת׃ יז וַיִּהְיוּ֙ כָּל־יְמֵ֣י מַהֲלַלְאֵ֔ל חָמֵ֤שׁ וְתִשְׁעִים֙ שָׁנָ֔ה וּשְׁמֹנֶ֥ה מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיָּמֹֽת׃ יח וַֽיְחִי־יֶ֕רֶד שְׁתַּ֧יִם וְשִׁשִּׁ֛ים שָׁנָ֖ה וּמְאַ֣ת שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־חֲנֽוֹךְ׃ יט וַֽיְחִי־יֶ֗רֶד אַֽחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־חֲנ֔וֹךְ שְׁמֹנֶ֥ה מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת׃ כ וַיִּֽהְיוּ֙ כָּל־יְמֵי־יֶ֔רֶד שְׁתַּ֤יִם וְשִׁשִּׁים֙ שָׁנָ֔ה וּתְשַׁ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיָּמֹֽת׃ כא וַֽיְחִ֣י חֲנ֔וֹךְ חָמֵ֥שׁ וְשִׁשִּׁ֖ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־מְתוּשָֽׁלַח׃ כב וַיִּתְהַלֵּ֨ךְ חֲנ֜וֹךְ אֶת־הָֽאֱלֹהִ֗ים אַֽחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־מְתוּשֶׁ֔לַח שְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת׃ כג וַיְהִ֖י כָּל־יְמֵ֣י חֲנ֑וֹךְ חָמֵ֤שׁ וְשִׁשִּׁים֙ שָׁנָ֔ה וּשְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת שָׁנָֽה׃ כד וַיִּתְהַלֵּ֥ךְ חֲנ֖וֹךְ אֶת־הָֽאֱלֹהִ֑ים וְאֵינֶ֕נּוּ כִּֽי־לָקַ֥ח אֹת֖וֹ אֱלֹהִֽים׃ כה וַיְחִ֣י מְתוּשֶׁ֔לַח שֶׁ֧בַע וּשְׁמֹנִ֛ים שָׁנָ֖ה וּמְאַ֣ת שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־לָֽמֶךְ׃ כו וַֽיְחִ֣י מְתוּשֶׁ֗לַח אַֽחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־לֶ֔מֶךְ שְׁתַּ֤יִם וּשְׁמוֹנִים֙ שָׁנָ֔ה וּשְׁבַ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת׃ כז וַיִּהְיוּ֙ כָּל־יְמֵ֣י מְתוּשֶׁ֔לַח תֵּ֤שַׁע וְשִׁשִּׁים֙ שָׁנָ֔ה וּתְשַׁ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיָּמֹֽת׃ כח וַֽיְחִי־לֶ֕מֶךְ שְׁתַּ֧יִם וּשְׁמֹנִ֛ים שָׁנָ֖ה וּמְאַ֣ת שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד בֵּֽן׃ כט וַיִּקְרָ֧א אֶת־שְׁמ֛וֹ נֹ֖חַ לֵאמֹ֑ר זֶ֠ה יְנַחֲמֵ֤נוּ מִֽמַּעֲשֵׂ֙נוּ֙ וּמֵעִצְּב֣וֹן יָדֵ֔ינוּ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אֵֽרְרָ֖הּ יְהוָֽה׃ ל וַֽיְחִי־לֶ֗מֶךְ אַֽחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־נֹ֔חַ חָמֵ֤שׁ וְתִשְׁעִים֙ שָׁנָ֔ה וַחֲמֵ֥שׁ מֵאֹ֖ת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת׃ לא וַֽיְהִי֙ כָּל־יְמֵי־לֶ֔מֶךְ שֶׁ֤בַע וְשִׁבְעִים֙ שָׁנָ֔ה וּשְׁבַ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיָּמֹֽת׃ לב וַֽיְהִי־נֹ֕חַ בֶּן־חֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֣וֹלֶד נֹ֔חַ אֶת־שֵׁ֖ם אֶת־חָ֥ם וְאֶת־יָֽפֶת׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

פרדס יוסף

לא ידוע

פסוק א:
תולדות האדם, פי' בעה"ת מענין ואהבת לרעך כמוך, ועי' בס' חסידים סי' שמ"ט ובפירוש אזולאי שם, וע"ש בבינה לעתים דרוש כ':
פסוק ג:
שלשים רש"י ע"כ פירש עי' מהרש"א עירובין די"ח ב'. יל"ד שהרי אחר החטא בו ביום שנברא האדם ונקנסה עליו מיתה כ' והאדם ידע, וי"ל דלידתן הי' בו ביום קודם שחטא והכי איתא בסנהדרין דל"ח י"ב שעות היום שמינית עלו למטה ב' וירדו ד' י' סרח. י"א נידן, וצ"ל דאין מוקדם ומאוחר בתורה עכ"ל:
פסוק ה:
תשע מאות ושלשים, עי' שבת ד"ל א' הודיעני ה' קצי ומדת ימי מה הוא ערש"י ומה שנכתב על הגליון ובמהרש"א מה הוא הלשון של מדת ימי, ובס' מתנה טובה כ' דידוע דשנותיו של דוד ע' שנה הי' לו מאדם שהי' לו לחיות אלף שנים וחי תתק"ל, ובזוה"ק וישלח דקס"ח כ' שאברהם נתן לדוד ה' שנים שהי' לו לחיות ק"פ וחי קע"ה ויעקב נתן כ"ח ויוסף ל"ז. ובמדבר קדמות מערכת ד' אות ו' הק' דא"כ הו"ל לחיות ק"מ ע' מאדה"ר וע' מאבות, ותי' דדוד לא הי' ישן רק כנשימת הסוס ולא טעם טעם מיתה כל ימיו נמצא דחי ע' שנה מן הימים וע' מן הלילות ע"ש ולפי"ז הי' מסופק אם יחי' רק ע שנחשב לו יום בפ"ע ולילה בפ"ע ויומו רק אורך י"ב שעות, או שיחשב לו כשאר בנ"א יום ולילה כ"ד שעות ויחי' ק"מ, וז"ש הודיפני ה' קצי ומדת ימי מה הוא המדה של יום שלי אם הם בני י"ב שעות או כ"ד אורך. ועי' בפ' חיי שרה (כ"ה ז') אשר חי. ובס' שושני לקט על תהלים קמ"ו על פסוק אל תבטחו בנדיבים. כ' להמשיך הפסוקים ע"פ מ"ד דאדה"ר נתן ע' משנותיו לדוד, אמנם כאשר בא תתק"ל שנים והגיע השעה למות ורצה אדה"ר לחזור ממתנתו, והראה לו ה' שעתיד אחד מבניו לקיים כל דבריו והוא יעקב כמ"ש אם יהי' אלקים כו' גם הוא קיים נדרו, לזה אמר אל תבטחו בנדיבים וגו' מרומז על אדה"ר תצא רוחו כאשר הרגיש שהולך למות ביום ההוא אבדו עשתונותיו רצה לחזור בו, אשרי שאל יעקב בעזרו. לולי שהשי"ת הראה לו נדר של יעקב, לא הי' אדה"ר מקיים נדרו, וע"ע בסידור של"ה. וע"ע ח"ש בפ' חיי שרה (כ"ה ז'):
פסוק ו:
ויולד את אנוש. עי' שו"ת הרשב"א ח"ד סי' ל' שאלת למה אמר הכ' בכל אותם הדורות שהי' מאדם עד אברהם בענין התולדות ויולד פ' לפ' ולא אמר ויולד לפ' בן ויקרא את שמו פ' והפלגת ראובן (אולי צ"ל והזכרת שם האב ובן בכתוב יורה וכו' או אולי הוא ע"ד מליצת חז"ל בגיטין פ"ט עדיין לא הגיע לפלגות ראובן) הכתוב יורה שכבר נמצא הולד את המוליד. תשובה, דע כי קביעת השם יורה על הקיום ובדבר המתפסד ואין לו קיום אין ראוי לקרות לו שם ויורה ע"ז שם רשעים ירקב ולא שם לו על פני חוץ, וההפך ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם לפני שמש ינון שמו. וע"כ תמצא דקדוק הכ' כל התולדות שנולדו מאדם ועד שת שנמחו כלם ואין נשאר להם שורש לא הוזכר בא' מהם ויקרא את שמו עד שנולד שת. ומפני שנשתת ממנו העולם כ' בו וידע אדם עוד את אשתו ותלד בן ותקרא אותו שת כי שת לי אלקים זרע אחר. וכ' הטעם בצדו כי שת לי אלקים זרע אחר תחת הבל, שזה זרע אחר שיש לו קיום תחת הבל כי הרגו קין ואין לו קיום ולא נשתת זרעו. וללמד כי מזה נשתת העולם ולתולדותיהם יה' קיום והוא שאמר ולשת גם הוא יולד בן ויקרא את שמו אנוש אח"כ חזר והזכיר התולדות פד נח ומפני שאף התולדות אלו ג"כ נמחו במבול ולא נשאר בהם רק נח חזר אלי' להזכיר בהם קדושת שם ונח שנשאר ונתקיים ממנו העולם, חזר ואמר בו קריאת השם דכ' ויחי למך כו' ויולד בן ויקרא את שמו נח לאמר זה ינחמני ואחרי שהי' לעולם קיום ולא נשחתו הדורות אח"כ אלא שנחלקו לאומות לא הקפיד בקריאת השם כי כבר הודיעני בקיום הדורות ולא יתבטלו עוד ולא הי' עיקר הכוונה מעתה בזכירות הדורות רק למנות בלבד וללכת לספר יחוסן עד בואו ליחוסו של אברהם כי לא היתה הכוונה בזכירות הדורות אלו ותולדותיהם עכ"ל:
פסוק כד:
כי לקח אותו אלקים עי' תרגום יב"ע וקרא שמי' מיטטרון ספרא רבא. עי' בספר בית האוצר מערכת א' כלל ל"ג מ"ש בזה עפ"י קבלה. והנה בפיוט שאומרים בשמחת תורה, מי עלה למרום משה עלה למרום וכו' ג' פעמים. למה ג"פ? ורק לעלות למרום אינו כ"כ מהנפלאות הגדולות שמצינו חנוך, אלי', ריב"ל. עלו למרום בחייהם, אבל לא ראינו שירדו ממרום ועלו עוד הפעם. אבל מי עלה למרום שנית כי עלה בפ"א וגם ירד וחזר ועלה זה רק משה שהי' יכול כמה פעמים שרצה לעלות ולירד. ובתהלים נ"ה מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה, דאחז"ל דנפתחו ליונה בעת המבול שערי ג"ע והיא כיונה פותה אין לב, שבה משם אל עולם הזה, לז"א דוד מי יתן לי אבר כיונה שיהי' לי כנפים לעוף לג"ע, אז לא עשיתי כמוה כ"א אעופה לג"ע ואשכונה ולא שבתי עוד לעוה"ז, ומשה שאני שישראל הי' צריכים לו ועי' בפ' ויצא (כ"ח כ') בשם ס' שם משמואל:
פסוק כד:
ברש"י צדיק הי' וקל בדעתו להרשיע, וק' על צדיק שנתעלה למדרגת מלאך לומר עליו כן, והר"מ מפרעמישלאן ז"ל אמר ע"פ מחז"ל הלל מחייב עניים כו' יומא ל"ה ב'. לכן לקח אותו אלקים שלא להרשיע את בני דורו, שיהי' כולם רשעים כנגדו:
פסוק כט:
זה ינחמני ערש"י בימי נח נחה, עי' יערות דבש ח"א דרוש י"ד ח"ש בזה ובענין קין והבל ומפני שהספר מצוי לא העתקתי ע"ש דברים מתוקים:
פסוק לב:
רש"י והלא יפת הגדול, עי' מהרש"א סנהד' דפ"ט ב' ברש"י ורא"ם ורמב"ן כאן:
פסוק לב:
בן ק' ראוי לעונש לעתיד וכן קודם מ"ת עי' תורת חיים סנהדרין דצ"א שביאר דכל אותם שמתו קודם מ"ת קודם ק' שנה לא מתו רק מיתה טבעיית ולא עונש ביד"ש, אבל לעתיד תתבטל גזירת מיתה שנגזרה ע"י אדה"ר כדאמרי' צדיקים שעתיד להחיותם שוב אין חוזרין לעפרן לכן אף עכו"ם שיחזרו לעפרן גם לעתיד כיון שלא ימותו אז מיתת אדה"ר רק מיתת עונש לא ימות שום אחד בפחות מק' שנה ע"ש עוד מזה: